סרגיי קירוב
 | |
| לידה |
15 במרץ 1886 (יוליאני) אורז'ום (אנ'), האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| נרצח |
1 בדצמבר 1934 (בגיל 48) לנינגרד, ברית המועצות |
| מקום קבורה |
בית הקברות של חומת הקרמלין, מוסקבה |
| מפלגה |
מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות |
| פרסים והוקרה | |
| |
| חתימה |
 |
  | |
סרגיי מירונוביץ' קירוב (ברוסית: Сергей Миронович Киров; 27 במרץ 1886 – 1 בדצמבר 1934) היה מדינאי סובייטי וממקורביו של יוסיף סטלין. היה ראש העיר לנינגרד משנת 1926 עד רציחתו בדצמבר 1934.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בשם סרגיי קוסטריקוב בעיר אורז'ום שבמחוז ויאטקה (אנ') (כיום מחוז קירוב). היה פעיל מפלגה החל משנת 1904. במרוצת השנים קיבל כמה תפקידים. בשנת 1926 נשלח ללנינגרד במטרה להחליף את גריגורי זינובייב בראשות הממסד העירוני. במשך שמונה השנים האחרונות לחייו היה קירוב מזכיר המפלגה הקומוניסטית הסובייטית בלנינגרד, והיה למעשה השליט הכול יכול של לנינגרד. קירוב היה עושה דברו של סטלין ופעל בנאמנות לחיסול מתנגדי סטלין.
ב-1 בדצמבר 1934 נרצח קירוב בן ה-48 בלנינגרד. הרצח בוצע על ידי צעיר בשם לאוניד ניקולאיב(אנ'). הגרסה הרשמית הייתה כי המתנקש פעל בשליחותם של אויבי סטלין. סטלין נקט בגינוני אבל לאומי כבד על מות קירוב. היה זה רצח פוליטי שהיווה ציון דרך בבניית שלטון האימים של סטלין.
בוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית ב-1956 סיפר ניקיטה חרושצ'וב, בנאומו המפורסם על פשעי סטלין - "הנאום הסודי", כי קירוב נרצח בפקודת סטלין.
מורשת הרצח
[עריכת קוד מקור | עריכה]רצח קירוב היה אות הפתיחה לתחילת הטיהורים הגדולים - סחרחרת של מאסרים וטיהורים ששיאם היה בחיסול רוב אנשי צמרת המפלגה הקומוניסטית (ובהם בכירי המפלגה כניקולאי בוכארין, גרגורי זינובייב ולב בוריסוביץ' קמנייב) במשפטי ראווה שנודעו בשם משפטי מוסקבה, שבהם הואשמו כבוגדים, מרגלים ושליחי מעצמות זרות, והוצאו להורג בעקבות הודאות שהוצאו מהם בכפייה. המהלך כלל הגליית מיליונים למחנות כפייה בסיביר ובחוג הקוטב, וחיסול צמרת הצבא האדום, דבר שהביא לתוצאות הרות אסון בחודשים הראשונים של פלישת הנאצים לברית המועצות. במהלך שנת 1935 מלנינגרד עצמה הוגלו מעל 36 אלף תושבים, מערכה זו נקראה זרם קירוב.
סיבת הרצח המשוערת היא כי קירוב, שהיה דמות כריזמטית, החל להאפיל על סטלין וגרם לסטלין החשדן לחשוש מפניו כמי שמסכן את מעמדו. מאידך קיימת גם גרסה כי קירוב יצר אופוזיציה אמיתית לסטלין והיווה סכנה ממשית לשלטונו. הוא נקבר בבית הקברות של חומת הקרמלין.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר ערים ועיירות שינו את שמן כדי להנציחו. החשובה בהן היא קירוב שנושאת את שמו, קרופיבניצקי נקראה קירובוגרד, ונדזור נקראה קירובוקאן וגנג'ה נקראה קירובאבד אולם שמן הוחזר לשם המקורי לאחר נפילת ברית המועצות. כן הונצח שמו בשמן של סדרת סיירות מתקופת מלחמת העולם השנייה וסדרת סיירות קרב בעלות הנעה גרעינית. סיירות המערכה מסדרת קירוב הן מספינות המלחמה הגדולות בעולם.
קירוב תמך בתיאטרון מריאינסקי ששמו הוסב לאחר מותו לתיאטרון קירוב (עד 1992) ושלהקת הבלט שלו מוכרת עד היום בשם "בלט קירוב". בנוסף, אחד ממפעלי המתכת הגדולים ברוסיה והחשוב ביותר בעיר בסנקט פטרבורג נקרא היום "מפעל קירוב".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סרגיי קירוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סרגיי קירוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
סרגי מירונוביץ' קירוב (1886-1934), דף שער בספרייה הלאומית
סרגיי קירוב, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.svg)