קרב ואלמי

קרב ואלמי

"קרב ואלמי" - ציור מעשה ידי הוראס ורנה משנת 1826. ניתן להבחין בציור בטחנת הרוח של הכפר ואלמי, שבסמוך אליה התמקם חלק מהכוח הצרפתי, ומשם החל בהפגזה הארטילרית על הכוח הפרוסי
מערכה: המערכה בארצות השפלה וצפון צרפת במלחמות המהפכה הצרפתית
מלחמה: הקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה, כחלק ממלחמות המהפכה הצרפתית
תאריך	20 בספטמבר 1792
קרב לפני	המצור על טיונוויל
קרב אחרי	המצור על ליל (1792)
מקום	ואלמי בצפון צרפת
קואורדינטות	49°04′49″N 4°46′02″E
תוצאה	ניצחון צרפתי
הצדדים הלוחמים ממלכת פרוסיה האימפריה הרומית הקדושה ממלכת צרפת מפקדים קרל וילהלם פרדיננד, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל פרידריך וילהלם, נסיך הוהנלוהה-קירכברג פרנסואה סבסטיין שרל ז'וזף דה קרואה, רוזן קלרפיי שארל פרנסואה דומורייה פרנסואה כריסטוף דה קלרמן כוחות 34,000 47,000 אבדות 184 300
(למפת צרפת מוגדלת)   פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס האטלנטי קרב ואלמי (למפת צרפת רגילה)   פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס האטלנטי קרב ואלמי

"קרב ואלמי", תבליט ברונזה של לאופולד מוריס משנת 1883, אנדרטת הרפובליקה, כיכר הרפובליקה, פריז.

קרב ואלמי (בצרפתית: bataille de Valmy) הוא קרב שהתחולל בשלב הראשון של מלחמות צרפת המהפכנית, סמוך לכפר ואלמי (Valmy) שבצפון צרפת, בין צבא צרפת המהפכנית לבין כוח פולש שהתבסס על צבא ממלכת פרוסיה. הקרב היה מוגבל למעשה להפגזה ארטילרית, ומבחינה טקטית לא הושגה בו הכרעה, אך חשיבותו האסטרטגית ואף ההיסטורית הייתה רבה: הוכח שצבא מהפכני המבוסס ברובו על מתנדבים מסוגל לעמוד מול צבאות מקצועיים, והובטחה הישרדותה של המהפכה הצרפתית מול האויבים מבחוץ, שהיו בדרכם לפריז.

רקע

המהפכה הצרפתית התקבלה בדאגה בקרב מלכי אירופה, שחששו מהתפשטות הרעיונות המהפכניים אל ארצותיהם. דאגתם התחלפה בעוינות ככל שהקצינו צעדי המהפכנים. מנגד, חששו המהפכנים הצרפתים מחבירתם של מלוכנים (ובהם המלך לואי ה-16 עצמו) לגורמים מחוץ לצרפת, במטרה להחזיר את המצב בצרפת לקדמותו. רבים מהמהפכנים היו נכונים למלחמה לא רק כדי להגן על המהפכה בצרפת, אלא גם כדי לייצא את האידיאלים של המהפכה מחוצה לה.

צרפת המהפכנית הכריזה מלחמה על אוסטריה ב-20 באפריל 1792. האוסטרים גיבשו קואליציה אנטי-מהפכנית, שבעלת הברית החשובה בה הייתה פרוסיה, ואויבי המהפכה התארגנו לפלוש לצרפת. בהתנגשויות הראשונות לא נחלו הצרפתים הישגים, והכוחות האנטי-מהפכנים פלשו לשטח צרפת ב-19 באוגוסט 1792, בפיקוד מאוחד שבראשו עמד קרל וילהלם פרדיננד, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל. רוב הכוח הורכב מפרוסים, והוא כלל גם חיילים מאוסטריה ומהנסיכות הגרמנית הסה, וכן צרפתים מלוכנים שנמלטו מהמהפכה לגרמניה. הכוחות הצרפתיים שעליהם הוטל לבלום את הפלישה סבלו מחוסר ארגון, ומפקדיהם שנחשדו בחוסר נאמנות למשטר נפלו קורבן לרדיפות פוליטיות. לבסוף התייצב מול הפולשים כוח צרפתי שחולק לשני צבאות: צבא המרכז בפיקוד פרנסואה כריסטוף דה קלרמן וצבא הצפון בפיקוד שארל פרנסואה דומורייה.

הכוח הפולש מנה כ-35,000 חיילים, ומולו התייצבו כ-47,000 צרפתים, שחלק ניכר מהם היו מגויסים טריים בעלי הכשרה צבאית חלקית מאוד ולעיתים ללא נשק.

הכוח הפולש נכנס לצרפת מצפון-מזרח, תפס את לונגוי ב-23 באוגוסט, התקדם לעבר ורדן ותפס גם אותה ב-2 בספטמבר, בדרכו לפריז. מוורדן נע הכוח לעבר אזור הדפיל (Defile) הסמוך ליער ארגון. המפקד הצרפתי דומורייה אימן בינתיים מגויסים חדשים, וביצע התקפות נקודתיות באזור ולנסיין שבצפון, כהכנה לפלישה לארצות השפלה האוסטריות (בלגיה של ימינו). לנוכח ההתקדמות הפרוסית-אוסטרית, החלו כוחותיו של דומורייה לנוע דרומה לקראת עימות עם הכוח הפולש על הדרך שמוורדן לפריז. דומורייה זימן את צבא המרכז של קלרמן, שהתקדם באיטיות וחבר אל צבא הצפון ב-19 בספטמבר, יום לפני הקרב.

הקרב

הדוכס מבראונשוויג תמרן את כוחותיו במטרה לפצל את כוחותיו של דומורייה. בטרם הושלם התמרון, קידם דה קלרמן את האגף השמאלי של כוחותיו, התמקם בסמוך לטחנת הקמח של הכפר ואלמי, והחל בהפגזה ארטילרית על צבאו של בראונשוויג. הארטילריה הצרפתית, שהתבססה על תותחים קלים ומדויקים יחסית שפיתח ז'אן-בטיסט דה גריבובל, הצדיקה את המוניטין שיצא לה כטובה באירופה. הסתערות צרפתית ספגה אש תותחים ונכשלה, תוך שסוסו של דה-קלרמן עצמו נהרג, אך הצרפתים לא נשברו. כוחותיו של בראונשוויג יצאו להסתערות רגלית מהוססת וחלקית, שלא הצליחה למוטט את שורות הצרפתים, ולאחר כישלונה נסוגו.

חלק לא מבוטל בקרב מילא המורל. הצבאות הפולשים הניחו שעוצמתם תכניס מורך-לב בשורות הצרפתים, שרבים מהם היו מתנדבים לא מקצועיים. דה-קלרמן השקיע מאמץ ביום הקרב כדי לשלהב את חייליו ולשכנעם ביכולתם לנצח ובצדקת מטרותיהם. הוא דהר על סוסו בקרבת הקו הראשון, בקוראו "Vive la Nation" (תחי האומה), קריאה שהצרפתים חזרו עליה שוב ושוב, ואפשר וערערה את המורל בקרב אויביהם ברגע המכריע שבו הסתערו על שורות הצרפתים.

תוצאות הקרב

בסיכום הקרב ספג הכוח הצרפתי כ-300 אבדות. ואילו הפרוסים ובעלי בריתם איבדו 184 חיילים. אף שמספר האבדות היה קטן, וצבא הפלישה נותר גם לאחר הקרב כמעט ללא פגע בעומק שטחה של צרפת, נודעה לקרב ואלמי משמעות רבה.

מבחינה אסטרטגית, הציל הקרב את גורל המהפכה, כיוון שצבאם של קלרמון ודומורייה היה הכוח היחיד שניצב בין צבא הדוכס מבראונשוויג לבין פריז. עשרה ימים לאחר הקרב, מבלי שהתרחשו התנגשויות צבאיות נוספות, החל הצבא הפולש בנסיגה מחוץ לצרפת. המפקד הצרפתי דומורייה הניח לפולשים לסגת, ולא ניסה לזנב בהם.

למחרת הקרב, ב-21 בספטמבר, הכריזה האספה הלאומית על ביטול המלוכה והקמת הרפובליקה הצרפתית הראשונה. המשורר הגרמני יוהאן וולפגנג פון גתה, שנכח בקרב, כתב מאוחר יותר כי "במקום זה וביום זה החל עידן חדש בתולדות העולם". עמידתו של צבא מהפכני, המורכב ממתנדבים החדורים התלהבות לאומית, מול צבא המורכב מחיילים מקצועיים ומנוסים, הסרים למרותם של מלכים, היוותה נקודת מפנה היסטורית. מכאן ואילך עלתה קרנו של המודל הצבאי ששימש את הצרפתים בואלמי - צבא המוני של מגויסים משורות העם, הנלחם למען מטרה לאומית - לעומת המודל הפרוסי של צבא מקצועי המורכב משכירי חרב. יתרה מזאת, הקרב המחיש את עוצמתה של הלאומיות ככוח היסטורי עולה, גם מעבר להיבט הצבאי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרב ואלמי בוויקישיתוף

• אדוארד שפרד קריסי, The Battle of Valmy, בתוך " The fifteen decisive battles of the world", (באנגלית)
• קרב ואלמי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)