ברדיקרדיה
 | |
| איור תלת מימד של מיקום הלב בגוף האדם. | |
| תחום |
קרדיולוגיה  |
|---|---|
| טיפול | |
| קישורים ומאגרי מידע | |
| DiseasesDB | 8664 |
| MeSH | D001919 |
| MedlinePlus | 000195 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | R00.1 |
| ICD-11 |
MC81.1 |
  | |
ברדיקרדיה (בעברית: אוט לב[1]) היא מצב קליני המתאר האטה בקצב הלב אל מתחת ל-60 פעימות לב לדקה, אף שלעיתים רחוקות מתואר על ידי האטת קצב הלב לפחות מ-50 פעימות לדקה. מקור השם בשפה היוונית (ברדיס= איטי, קרדיה= לב).
התופעה עשויה לגרום לעייפות, חולשה, סחרחורת והתעלפויות. ברדיקרדיה משמעותית של מתחת ל-40 פעימות בדקה מוגדרת כברדיקרדיה מוחלטת. במהלך השינה, קצב פעימות לב איטי, הסובב סביב 40–50 פעימות בדקה נחשב לנורמלי. כמו כן, אנשים העוסקים בספורט באופן קבוע יחיו לעיתים עם ברדיקרדיה קבועה בזמן מנוחה. לדוגמה, ליבו של רוכב האופניים המקצוען מיגל אינדוראין פעם בקצב של 28 פעימות לב בדקה. קצב הלב האיטי ביותר שנמדד באדם בריא נמדד בשנת 2005 שייך למרטין בריידי (Martin Brady) ועמד על 27 פעימות בדקה.[2]
המושג ברדיקרדיה יחסית מתאר קצב של מעל ל-60 פעימות בדקה, אך איטי באופן יחסי למצבו הרפואי הנוכחי של אותו אדם.
הגדרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברדיקרדיה במבוגרים היא כל קצב לב הנמוך מ-60 פעימות לב בדקה, אף שסימפטומים מופיעים בדרך כלל רק כשקצב הלב נמוך מ-50.
סיווג
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברדיקרדיה פרוזדורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברדיקרדיה פרוזדורית מחולקת לשלושה סוגים:
הפרעה בקצב הלב של הסינוס הנשימתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מופיעה בדרך כלל בקרב בוגרים צעירים יחסית ובריאים. בהפרעה זו, קצב הלב גובר בזמן שאיפת האוויר ופוחת בזמן נשיפת האוויר. הסיבה להפרעה זו היא ככל הנראה שינויים המתרחשים בטון של העצב התועה (העצב הקרניאלי העשירי) בזמן הנשימה. אם יש הפחתה של קצב הלב בזמן הנשיפה אל מתחת ל-60 פעימות בדקה בכל נשימה, סוג זה של ברדיקרדיה נחשב בלתי מזיק ומהווה סימן טוב לטון עצמאי של קצב הלב.
סינוס ברדיקרדיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במצב זה קצב הסינוס של הלב נמוך מ-60 פעימות לב לדקה. סוג זה שכיח הן בקרב אנשים בריאים והן בקרב ספורטאים כשירים. מחקרים מצאו כי 50-85% מהספורטאים חיים עם סוג זה של ברדיקרדיה שאינו מזיק, בהשוואה ל-23% מהאוכלוסייה הכללית שנבדקה, לשריר הלב של ספורטאים יש נפח פעימה גדול יותר הדורש פחות כיווצים המשמשים לזרימה של הדם.
תסמונת הסינוס החולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תסמונת הסינוס החולה מתרחשת כאשר קוצב הלב הטבעי - קשר הגת והפרוזדור אינו תקין. החולים בתסמונת הסינוס החולה עלולים לחוות קצב לב מואט או מהיר, או קצב לב הנע בין מהיר ואיטי מדי לסירוגין. החולים במחלה עלולים לחוות תסמינים כגון סחרחורות, עייפות, חולשה או התעלפויות. על אף שהמחלה נפוצה יותר אצל קשישים, היא עלולה לפגוע גם בילדים, לרוב אחרי ניתוחי לב.
ברדיקרדיה של פרוזדורי וחדרי הלב
[עריכת קוד מקור | עריכה]סוג זה ידוע גם בתור קצב לב בלתי סדיר (AV Junction Rythem) ונגרם בדרך כלל מהעדר דחף חשמלי של קוצב הסינוס. מצב זה מתבטא בבדיקת אק"ג כקומפלקס QRS נורמלי מלווה בגל P הפוך הן לפני, במהלך או אחרי ה-QRS.
הבריחה המתרחשת בקצב הלב היא למעשה פעימה מאוחרת של הלב שמקורה בפוקוס חריג שמתרחש בזמן פעימת הלב. מצב זה מתרחש כאשר הקיטוב של קוצב הסינוס נמוך יותר מהקיטוב של הקוצב ה-AV. הפרעה זו בקצב הלב עלולה להתרחש גם כן כאשר הדחף החשמלי שמקורו בסינוס נמוך מכדי להשיג את קוצב ה-AV בשל חסימה של אחד מהם. זהו למעשה מנגנון הגנתי של הלב שמטרתו לפצות על קוצב סינוס שאיננו מסוגל יותר להכתיב את הקצב, ולמעשה מדובר בגיבוי שמייצר הלב, לצורך שמירה על רצף הפעימות. במצב זה יתקיים מרווח PR ארוך יותר. קצב לב בלתי סדיר מסוג זה מהווה תגובה נורמלית שמקורה בטון עודף של העצב התועה על קוצב הסינוס. גורמים פתולוגיים הקשורים לסוג זה כוללים את הסינוס ברדיקרדיה, עיכוב של הסינוס, חסימת יציאת הסינוס או חסימת ה-AV.
ברדיקרדיה של חדרי הלב
[עריכת קוד מקור | עריכה]ידועה גם בשם קצב לב חדרי ייחודי -idioventricular rythem. ברדיקרדיה זו מתארת קצב פעימות לב של פחות מחמישים פעימות בדקה. זהו מנגנון הגנה המתרחש בעת מחסור בדחף חשמלי או מחסור בגירוי שמקורו בפרוזדור הלב. דחפים חשמליים שמקורם הוא ממצבור שרירי ה-His או נמוכים יותר, ידועים גם בתור דחפי החדרים של הלב, יפיקו מבנה QRS רחב עם קצבי לב הנעים בין 20–40 פעימות לב בדקה. דחפים הגבוהים מהדחפים הנוצרים על ידי ה—His ינועו בדרך כלל בין 40–60 פעימות לב בדקה עם מבנה QRS צר. ברדיקרדיה מסוג זה עשויה להתרחש יחד עם סינוס ברדיקרדיה, עיכוב של הסינוס או חסימת ה-AV. הטיפול בסוג זה כולל בדרך כלל מתן אטרופין וקוצב לב.
ברדיקרדיה בקרב תינוקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוגדרת כקצב פעימות לב הנמוך מ-100 פעימות לב בדקה (קצב נורמלי נע בין 120–160 פעימות בדקה). פגים, מסיבות שעדיין לא ברורות, מועדים יותר לחלות בברדיקרדיה תקופתית ובדום לב נשימתי, לעומת תינוקות שנולדו בתום היריון רגיל. ישנם חוקרים הסבורים כי הסיבות לתחלואת תינוקות בברדיקרדיה נעוצות במבנים פנימיים במוח המסדרים את הליך הנשימה, וככל הנראה לא מפותחים דיים. נגיעה עדינה בתינוק או נענוע האינקובטור תשיב ככל הנראה לתינוק את קצב הנשימה הסדיר ובעקבות זאת תגביר את קצב הלב. שימוש בתרופות יכול לסייע במידת הצורך גם כן. שימוש במוניטורים חשמליים נפוץ בקרב הורים רבים המעוניינים לעקוב אחרי קצב הנשימה ופעימות הלב של הפעוט.
גורמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]גורמי הברדיקרדיה מסווגים לגורמים הקשורים ללב ולגורמים שאינם קשורים ללב.
גורמים שאינם קשורים ללב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדרך כלל אלו גורמים משניים, וכוללים בדרך כלל שימוש בסמים, גורמים הקשורים במערכת העיכול או המערכת האנדוקרינית-בעיקר בעיות בבלוטת התריס, חוסר איזון במוליכים החשמליים בגוף, בעיות במערכת העצבים, בעיות בריפלקסים האוטונומים, וגורמים כגון שכיבה ממושכת במיטה ובעיות אוטואימוניות של הגוף.
גורמים הקשורים ללב
[עריכת קוד מקור | עריכה]עלולים לנבוע מגילו של המטופל, אשר מערכת הולכת החשמל בליבו איננה מסוגלת להפיק פעימות לב מהירות דיין. גורמים נוספים נובעים ממחלות לב חמורות הקשורות לזרימת הדם בגוף, מחלת כלי דם לבבית, מחלת שסתומי הלב או מחלה הקשורה במערכת החשמלית של הלב. בסיכומו של דבר הגורם מונע על ידי שלושה גורמים – דיכוי הפעולה האוטומטית של הלב, חסימות בדרכי ההובלה של הלב, או הפרעה בקצב הלב. באופן כללי שתי בעיות גורמות לברדיקרדיה – הפרעות של ה-SA NODE והפרעות של ה-AV NODE של הלב. חסמי לב (חסמים של פרוזדורי וחדרי הלב) מתרחשים כאשר חל עיכוב או חסימה בהעברת האותות החשמליים בעת הנדידה שלהם בחללי הלב העליונים (הפרוזדורים) אל חללי הלב התחתונים (החדרים). חולי ברדיקרדיה במקרים רבים לא נולדו עם מחלה זו אלא חלו בה במהלך החיים. כמו כן, ברדיקרדיה נפוצה יותר בקרב אנשים מבוגרים. צריכת תרופות מסוימות עלולה להאט את קצב הלב ולהשפיע על העוצמה בה הלב יתכווץ. תרופות מסוימות (β-blockers) עלולות להאט את קצב הלב לרמות מסוכנות כאשר נלקחות יחד עם תרופות החוסמות ערוצי סידן. בנוסף, ברדיקרדיה היא חלק מרפלקס הצלילה של היונקים.
אבחון
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבחון ברדיקרדיה במבוגרים נעשית כאשר קצב הלב נמוך מ-60 פעימות לב בדקה. מצב זה מאובחן בדרך כלל על ידי ביצוע אק"ג או על ידי בדיקה ידנית. אם מופיעים הסימפטומים לברדיקרדיה, ניתן להיעזר באלקטרוליט כדי לאבחן את הגורמים לברדיקרדיה.
טיפול
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטיפול בברדיקרדיה תלוי במצב החולה - ביציבותו בריאותית ובמדדי החמצן. לרוב אם מדובר בחולה יציב, כלומר סובל מברדיקרדיה מעטה או שולית, אין צורך בטיפול רפואי. ואילו אם החולה איננו יציב, יש לספק טיפול התערבותי של אטרופין. מינונים נמוכים מחצי מיליגרם של אטרופין אינם טובים שכן עלולה להתרחש בעקבות כך האטה נוספת בקצב פעימות הלב. אם הטיפול אינו יעיל יש להיעזר באינפוזיה של דופמין אפינפרין או בשימוש בקוצב לב. השימוש בקוצב לב יידרש כאשר לא ניתן לטפל בברדיקרדיה בצורה מהירה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טכיקרדיה
- רפלקס הצלילה - צלילה חופשית
- הפרעת קצב
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך "ברדיקרדיה", באתר ויקירפואה
- פורטל הרפואה אינפומד
- ברדיקרדיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.