גמר ליגת האלופות 2009
אירוע | ליגת האלופות 2008/2009 | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
תאריך | 27 במאי 2009 | ||||||
מיקום | סטאדיו אולימפיקו, רומא, איטליה | ||||||
השחקן המצטיין | צ'אבי (ספרד) | ||||||
שיפוט | מאסימו בוסאקה (איטליה) | ||||||
צופים | 62,467 | ||||||
→ 2008 2010 ← | |||||||
uefa.com |
גמר ליגת האלופות 2009 היה משחק כדורגל שהתקיים בסטאדיו אולימפיקו שברומא ב-27 במאי 2009, ותוצאתו קבעה את זוכת ליגת האלופות לעונת 2008/2009. במשחק התמודדו קבוצת ברצלונה מספרד נגד מנצ'סטר יונייטד מאנגליה. ברצלונה ניצחה במשחק בתוצאה 0–2, כתוצאה משערים של סמואל אטו וליונל מסי. בכך הפכה ברצלונה לקבוצה החמישית בהיסטוריה שזוכה בטרבל של אליפות, גביע וליגת האלופות.
בשלב חצי הגמר גברה ברצלונה על צ'לסי, בעוד מנצ'סטר יונייטד עברה את ארסנל. הזכייה האחרונה של מנצ'סטר בטורניר הייתה בשנת 2008, וברצלונה זכתה בו לאחרונה בשנת 2006. הייתה זו הפעם הראשונה מאז 1999 שבה נפגשות בגמר הטורניר שתי קבוצות שזכו באליפות הליגה שלהן באותה עונה.
הדרך לגמר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברצלונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברצלונה סיימה את עונת 2007/2008 במקום השלישי בלבד בליגה הספרדית, ועל כן נאלצה לעבור סיבוב מוקדמות על מנת להעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות. היא הוגרלה לשחק במוקדמות מול ויסלה קראקוב הפולנית, וניצחה במשחק הראשון בתוצאה גבוהה של 0–4. במשחק השני, שנערך בפולין, הפסידה ברצלונה 0–1, אך העפילה לשלב הבתים מאחר שהשיגה ניצחון גבוה יותר במשחק הראשון.
בשלב הבתים הוגרלה ברצלונה לבית ג', יחד עם קבוצות פ.צ. בזל, ספורטינג ליסבון ושחטיור דונצק. במשחק הראשון שלה, שנערך באצטדיונה קאמפ נואו, ניצחה ברצלונה 1–3 את ספורטינג ליסבון בזכות שערים של רפאל מרקס, סמואל אטו ואנדרס אינייסטה. במשחק השני, בחוץ מול שחטיור דונצק, חזרה ברצלונה מפיגור של 0–1, וניצחה לאחר שער של ליונל מסי בתוספת הזמן. היה זה ניצחונה השני בלבד של הקבוצה בתולדותיה על אדמת אוקראינה.[1] במשחק השלישי היא הביסה 0–5 את בזל, משערים של מסי, סרחיו בוסקטס, צ'אבי ושניים של בויאן קרקיץ'. לאחר ניצחון זה נותרה ברצלונה הקבוצה היחידה בליגת האלופות שלרשותה מאזן מושלם בניצחונות.
על אף שהשיגה רק תיקו 1-1 במשחק השני מול פ.צ. בזל, ברצלונה חזרה להצטיין במשחק הבא שנערך בליסבון מול ספורטינג המקומית, וניצחה בתוצאה גבוהה של 2–5. למשחק האחרון שלה, מול שחטיור דונצק, התייצבה ברצלונה לאחר שכבר הבטיחה את עלייתה לשמינית הגמר, ועל כן עלתה עם הרכב שחקנים משני והפסידה 2–3 כאשר בוסקטס וסילביניו הבקיעו לזכותה.
- הבית של ברצלונה
קבוצה | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערי זכות |
שערי חובה |
הפרש שערים |
נקודות |
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
ברצלונה | 6 | 4 | 1 | 1 | 18 | 8 | 10 | 13 |
ספורטינג ליסבון | 6 | 4 | 0 | 2 | 8 | 8 | 0 | 12 |
שחטיור דונצק | 6 | 3 | 0 | 3 | 11 | 7 | 4 | 9 |
פ.צ. בזל | 6 | 0 | 1 | 5 | 2 | 16 | -14 | 1 |
בשלב שמינית הגמר, בתור מדורגת בכירה, הוגרלה ברצלונה לשחק מול אלופת צרפת, אולימפיק ליון. במשחק הראשון מבין שניים, שנערך בסטאד דה ז'רלן, היא פיגרה 0–1 לאחר שספגה שער מז'וניניו, אך לאחר שתקפה במשך זמן רב השיגה שער שוויון חשוב מרגלי תיירי הנרי. מאחר שבמקרה של שוויון בשני המשחקים עולה הקבוצה שכבשה יותר שערי חוץ, תוצאת הסיום של 1-1 העניקה יתרון לברצלונה על פני ליון. במשחק הגומלין שנערך בקאמפ נואו, ניצחה ברצלונה 2–5 מצמד שערים של הנרי ושערים של אטו, מסי וסיידו קייטה, ובעקבות כך העפילה לשלב הבא.
ברבע הגמר פגשה ברצלונה את באיירן מינכן, אלופת גרמניה וקבוצה שזכתה בעברה מספר פעמים בליגת האלופות. למרות רמת עליונותם של שני המועדונים, השיגה ברצלונה במשחק הראשון, כהמשך לתצוגותיה המרהיבות במשחקי הליגה הספרדית באותה עונה, ניצחון גדול של 0–4 - מצמד של מסי ושערים נוספים של אטו והנרי - והבטיחה באופן כמעט סופי את העפלתה לחצי הגמר. לאחר משחק זה שיבחו כלי התקשורת את ברצלונה על יכולתה הגבוהה.[2] היא העפילה לאחר תיקו 1-1 במשחק הגומלין, שנערך שאליאנץ ארנה.
בחצי הגמר שיחקה ברצלונה מול צ'לסי האנגלית, שאומנה על ידי חוס הידינק. הייתה זו הפעם הרביעית בחמש שנים, שבה שתי הקבוצות נפגשות במסגרת ליגת האלופות. במשחק הראשון שנערך בקאמפ נואו, הרבתה ברצלונה לתקוף לעבר שערה של צ'לסי, אך נתקלה במשחקה הפיזי וההגנתי של יריבתה וסיימה בתיקו 0-0 בלבד, שהותיר אותה בעמדת נחיתות לקראת משחק הגומלין. בגומלין בסטמפורד ברידג' של צ'לסי, נקלעה ברצלונה לפיגור 0–1 משער של מייקל אסיין, ולאורך כל המשחק התקשתה שוב להתמודד עם ההגנה שהפעילה עליה צ'לסי. במהלך משחק זה טענו שחקני צ'לסי למספר בעיטות עונשין שלא נשרקו על ידי השופט טום הנינג. בדקה ה-93, שניות ספורות לפני שריקת הסיום, הבקיע אנדרס אינייסטה מברצלונה שער בבעיטה חזקה מסף הרחבה של צ'לסי והשווה ל-1-1, וברצלונה עלתה לגמר באופן דרמטי, בזכות מאזן שערי החוץ.
מנצ'סטר יונייטד
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנצ'סטר יונייטד העפילה אוטומטית לשלב הבתים של ליגת האלופות, מאחר שהייתה אלופת הטורניר המכהנת. היא הוגרלה לבית ה', יחד עם אולבורג בולדספילקלאב, ויאריאל וסלטיק. היא פתחה את דרכה במפעל עם תיקו 0-0 באולד טראפורד נגד ויאריאל, לאחר שתקפה לשער יריבתה והרבתה להחמיץ לאורך כל המשחק. במחזור השני היא ניצחה 0–3 את אולבורג הדנית, שנחשבה לחלשה במיוחד, עם צמד שערים של דימיטר ברבאטוב.[3] היא המשיכה וניצחה 0–3 את סלטיק, לאחר צמד נוסף של ברבאטוב. במשחק הבא מול סלטיק, שנערך בסלטיק פארק, נקלעה מנצ'סטר לפיגור מוקדם, אך הצליחה להשיג תיקו 1-1 לאחר שער שוויון של ראיין גיגס לקראת סיום המשחק. במחזור החמישי היא סיימה פעם נוספת בתיקו, 0-0 בחוץ מול ויאריאל, שהיה התיקו המאופס השני בין הקבוצות. במשחק האחרון מול אולבורג, שנערך באולד טראפורד, סיימה מנצ'סטר בתיקו 2-2 בלבד עם אולבורג, אך הצליחה לסיים במקום הראשון בבית, בזכות הפסדה של ויאריאל לסלטיק.
- הבית של מנצ'סטר
קבוצה | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערי זכות |
שערי חובה |
הפרש שערים |
נקודות |
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מנצ'סטר יונייטד | 6 | 2 | 4 | 0 | 9 | 3 | 6 | 10 |
ויאריאל | 6 | 2 | 3 | 1 | 9 | 7 | 2 | 9 |
אולבורג בולדספילקלאב | 6 | 1 | 3 | 2 | 9 | 14 | -5 | 6 |
סלטיק | 6 | 1 | 2 | 3 | 4 | 7 | -3 | 5 |
בשמינית הגמר הוגרלה מנצ'סטר יונייטד לשחק נגד הקבוצה האיטלקית החזקה אינטר מילאנו. מאמנה של אינטר היה ז'וזה מוריניו, המאמן לשעבר של צ'לסי ואחד מהמאמנים המצליחים באירופה. המשחק הראשון, שנערך בסן סירו, אצטדיונה של אינטר, הסתיים בתיקו 0-0, כאשר מנצ'סטר ניצלה חולשה של יריבתה על מנת להשיג תוצאה שנתנה לה עדיפות לקראת משחק הגומלין. מנצ'סטר יונייטד הפגינה שליטה גם במשחק השני, שנערך באצטדיונה הביתי, וניצחה 0–2 לאחר שערים של נמניה וידיץ' וכריסטיאנו רונאלדו.
ברבע הגמר פגשה מנצ'סטר יונייטד את פורטו, אלופת פורטוגל, שבעבר הדיחה את מנצ'סטר יונייטד מליגת האלופות בעונת 2003/2004. פורטו הפתיעה את מנצ'סטר יונייטד, שנחשבה למועמדת עדיפה לניצחון, והשיגה תיקו 2-2 במשחק הראשון שנערך באולד טראפורד. מנצ'סטר הצליחה לחזור מפיגור 0–1 ליתרון 1–2, אך שער של מריאנו גונסאלס בדקה ה-89 השווה את התוצאה לזכות פורטו. עם זאת, מנצ'סטר הצליחה להעפיל לחצי הגמר לאחר ניצחון 0–1 במשחק הגומלין, בזכות שער של כריסטיאנו רונאלדו ממרחק של 35 מטרים מהשער.
לאחר ניצחונה על פורטו, פגשה מנצ'סטר יונייטד בחצי הגמר את ארסנל, יריבתה לפרמייר ליג. מול הסגל הצעיר שהציגה ארסנל, מנצ'סטר לא התקשתה במשחק הביתי, וניצחה 0–1 משער של ג'ון אושיי, לאחר שהגיעה למצבי כיבוש רבים. היא הבטיחה את העפלתה לגמר כאשר השיגה ניצחון מרשים בתוצאה 1–3 במשחק הגומלין באצטדיון האמירויות, מצמד שערים של כריסטיאנו רונאלדו ושער של פארק ג'י-סונג. מנצ'סטר שלטה במגרש בשני משחקיה מול ארסנל, מה שהעיד על מוכנותה למשחק הגמר.[4]
משחק הגמר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד נפגשו למשחק הגמר, שנערך בסטאדיו אולימפיקו שברומא, איטליה. על אף שהמשחק נערך באצטדיון שאינו שייך לאף קבוצה, ברצלונה הוגרלה בתור מארחת המשחק, ועקב כך עלתה ברצלונה עם התלבושת הכחולה-אדומה הרגילה שלה, ומנצ'סטר עלתה עם תלבושת לבנה. שתי הקבוצות הגיעו לאחר שזכו באליפויות הליגות הלאומיות שלהן - ברצלונה בלה ליגה ומנצ'סטר בפרמייר ליג. ברצלונה ניסתה להשלים זכייה בטרבל הראשון בתולדותיה, לאחר שזכתה באליפות ספרד ובגביע המלך הספרדי, ואילו מנצ'סטר יונייטד ניסתה להשלים זכייה בארבעה תארים בעונה אחת, לאחר שזכתה גם באליפות אנגליה, גביע הפוטבול ליג ואליפות העולם לקבוצות. בעקבות הישגיהן הרבים ויכולתן הטובה, רבים החשיבו את הקבוצות לשתיים מהטובות בעולם, ואת ליונל מסי וכריסטיאנו רונאלדו, שחקניהם של ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד בהתאמה, בתור שני הכדורגלנים הטובים בעולם.[5] המשחק אורגן על ידי אופ"א ונקבע ל-27 במאי 2009.
הרכבי הקבוצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]27 במאי 2009 | ברצלונה | 2–0 | מנצ'סטר יונייטד | סטאדיו אולימפיקו צופים: 73,878 שיפוט: מאסימו בוזאקה (שווייץ) |
אטו 10' מסי 70' |
(סיקור) |
|
|
השחקן המצטיין מטעם אופ"א:
שופט:
עוזרי השופט:
|
מהלך המשחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחצית ראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המשחק נפתח בצורה טובה יותר מבחינתה של מנצ'סטר יונייטד, שהגיעה למספר מצבי כיבוש בעשר הדקות הראשונות. כבר בדקה הראשונה ביצע יאיא טורה מברצלונה עבירה על אנדרסון ממנצ'סטר, ממרחק של 30 מטרים משער ברצלונה. מנצ'סטר קיבלה כדור חופשי, שנבעט על ידי כריסטיאנו רונאלדו ונהדף בצורה לא טובה על ידי שוער ברצלונה ויקטור ואלדס, אך ג'רארד פיקה הרחיק את הכדור. רונאלדו הגיע למספר הזדמנויות נוספות לכיבוש, שהצביעו על פתיחתה הטובה יותר של מנצ'סטר. אף על פי כן, בדקה העשירית עלתה דווקא ברצלונה ליתרון, משער של החלוץ סמואל אטו, לאחר שקיבל מאנדרס אינייסטה מסירה אל תוך הרחבה שחדרה את הגנת מנצ'סטר. שש דקות לאחר השער קיבל פיקה את הכרטיס הצהוב הראשון במשחק, לאחר שהכשיל את כריסטיאנו רונאלדו. ברצלונה הגיעה למצב כיבוש נוסף מרגלי ליונל מסי, שבעט והחמיץ את מסגרת השער, לאחר שניצל את כישלונה של הגנת מנצ'סטר בסגירתו. לאחר שספגה שער החלה מנצ'סטר יונייטד להציג משחק חלש, ולא הצליחה לעצור את משחקה השוטף של ברצלונה בהנהגת צ'אבי ואינייסטה, כאשר רונאלדו היה כמעט השחקן היחיד שהגיע למצבים עבור הקבוצה. שתי הקבוצות הרבו להחמיץ מצבי כיבוש לאורך כל המחצית הראשונה, וסיימו אותה עם בעיטה אחת בלבד למסגרת לכל אחת. המחצית הסתיימה ביתרון של 0–1 לברצלונה.
מחצית שנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם פתיחת מחצית המשחק השנייה ביצע מאמן מנצ'סטר, אלכס פרגוסון, חילוף התקפי שנועד להשוות את התוצאה, כאשר הכניס לחוליה הקדמית את קרלוס טבס במקום אנדרסון, והעביר את פארק ג'י-סונג לחוליית הקישור. דווקא חלוצה של ברצלונה, תיירי הנרי, הגיע למצב הכיבוש הראשון לאחר הפסקת המחצית. הנרי הצליח לעבור את ריו פרדיננד, אך הבעיטה שלו נעצרה על ידי שוער מנצ'סטר, אדווין ואן דר סאר. ברצלונה המשיכה להיות התוקפת העיקרית במחצית השנייה. בדקה ה-53 איים צ'אבי על שערה של מנצ'סטר בבעיטה חופשית חזקה, ובדקה ה-66 הגיעה ברצלונה להזדמנות טובה נוספת, מרגלי תיירי הנרי שנעצר על ידי ואן דר סאר. מיד לאחר מכן ביצע פרגוסון חילוף התקפי נוסף והכניס את דימיטר ברבאטוב במקום פארק ג'י-סונג, וכעת שיחקה מנצ'סטר יונייטד עם ארבעה חלוצים במערך שלה. אף על פי כן, בדקה ה-70 כבשה ברצלונה את השער השני שלה במשחק ועלתה ליתרון 0–2. צ'אבי הרים את הכדור לעבר רחבת העונשין, וליונל מסי נגח אותו לתוך שערה של מנצ'סטר. היה זה שערו התשיעי של מסי בליגת האלופות, והוא הוכתר למלך השערים של המפעל.
כעבור מספר דקות החליף ז'וזפ גוארדיולה, מאמן ברצלונה, את תיירי הנרי בסיידו קייטה, על מנת לחזק את ההגנה ולשמור על היתרון; וכן במנצ'סטר החליף פול סקולס את ראיין גיגס. מנצ'סטר הציגה משחק אגרסיבי לקראת הסיום, וקיבלה שני כרטיסים צהובים. החילוף האחרון במשחק היה כניסתו של פדרו רודריגס במקום אינייסטה במהלך תוספת הזמן. לאחר מספר מצבים אליהם הגיעו הקבוצות בעשרים הדקות האחרונות, ברצלונה הצליחה לשמור על יתרונה עד לסיום המשחק, וזכתה בגביע האלופות.
בסיום המשחק נערך טקס חגיגות הזכייה, במהלכו הוענק הגביע לקפטן ברצלונה, קרלס פויול, לו הייתה זו הנפת גביע האלופות השני שלו. מאמנה של ברצלונה, ז'וזפ גוארדיולה, הצליח להצעיד את קבוצתו לזכייה בליגת האלופות כבר בעונתו הראשונה כמאמן בקבוצה בוגרת. עבור תיירי הנרי, שזכה בתארים רבים בקריירה שלו, הייתה זו הזכייה הראשונה בליגת האלופות.
סטטיסטיקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מדד | ברצלונה | מנצ'סטר יונייטד |
---|---|---|
שערים שהובקעו | 2 | 0 |
בעיטות | 11 | 12 |
בעיטות למסגרת | 8 | 2 |
החזקה בכדור | 51% | 49% |
בעיטות קרן | 4 | 7 |
עבירות | 7 | 10 |
נבדלים | 2 | 5 |
כרטיסים צהובים | 1 | 3 |
כרטיסים אדומים | 0 | 0 |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סיקור המשחק באתר אופ"א
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מ.מ.ס.י, באתר ערוץ הספורט, 1 באוקטובר 2008
- ^ אגדה של פסח. 0:4 לבארסה על באיירן, באתר ערוץ הספורט, 8 באפריל 2009
- ^ האל אנד בק. ארסנל מחצה את פורטו 0:4, באתר ערוץ הספורט, 30 בספטמבר 2008
- ^ ברוכים השווים, באתר ערוץ הספורט, 5 במאי 2009
- ^ מסי או רונאלדו?, באתר וואלה, 24 במאי 2009
משחקי גמר גביע אירופה וליגת האלופות | ||
---|---|---|
גביע אירופה לאלופות | 1956 • 1957 • 1958 • 1959 • 1960 • 1961 • 1962 • 1963 • 1964 • 1965 • 1966 • 1967 • 1968 • 1969 • 1970 • 1971 • 1972 • 1973 • 1974 • 1975 • 1976 • 1977 • 1978 • 1979 • 1980 • 1981 • 1982 • 1983 • 1984 • 1985 • 1986 • 1987 • 1988 • 1989 • 1990 • 1991 • 1992 | |
ליגת האלופות | 1993 • 1994 • 1995 • 1996 • 1997 • 1998 • 1999 • 2000 • 2001 • 2002 • 2003 • 2004 • 2005 • 2006 • 2007 • 2008 • 2009 • 2010 • 2011 • 2012 • 2013 • 2014 • 2015 • 2016 • 2017 • 2018 • 2019 • 2020 • 2021 • 2022 • 2023 • 2024 |