לדלג לתוכן

אלברט כהן (מלומד)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלברט כהן
Albert Cohn
לידה 14 בספטמבר 1814
ברטיסלאבה
פטירה 15 במרץ 1877 (בגיל 62)
פריז
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות של מונמארטר עריכת הנתון בוויקינתונים
פעילות בולטת מורה, נדבן
ידוע בשל פעילות למען יהודי ארץ ישראל, אלג'יריה ומרוקו בשליחות הברון רוטשילד
השכלה דוקטור לפילוסופיה
תקופת הפעילות 1836–1877 (כ־41 שנים)
מקצוע מורה, מזרחן
תפקיד מנהל קרן הצדקה ושליחו של הברון רוטשילד
השקפה דתית יהדות
פרסים והוקרה אביר בלגיון הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלברט כהן (באנגלית: Albert Cohn; 14 בספטמבר 1814 – 15 במרץ 1877) היה דוקטור לפילוסופיה, מנהל פעילות הצדקה של הברון רוטשילד, חוקר שפות שמיות כולל עברית ויהדות המזרח וארץ ישראל, יהודי-צרפתי.[1][2]

קורותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נולד בפרסבורג[1] (כיום בסלובקיה) והשתייך למשפחה צרפתית אלזסית שהתיישבה בהונגריה במהלך המאה השמונה עשרה. מ-1824 עד 1836 הוא חי בווינה, למד תחילה בגימנסיה ולאחר מכן באוניברסיטה, בשנת 1834 הוא הוסמך כדוקטור לפילוסופיה. הוא התעניין בעיקר בשפות מזרחיות, כתוצאה מהשפעתו של פרופסור יוהאן ונריך (אנ'), הוא הסכים ללמד עברית בסמינר הפרוטסטנטי. באותו זמן הוא נפגש עם המזרחן, ברון יוזף פון האמר-פורגשטאל (אנ'), שהעסיק אותו כאחד ממזכיריו.

בשליחות הברון רוטשילד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליתוגרפיה של אלברט כהן מאת אדוארד קייזר(אנ'), 1856

בשנת 1836 הברון פון האמר היה האדם המכריע בגיבוש החלטתו של כהן לעזוב את וינה ולהתיישב בפריז. באותם הימים החל הקשר שלו לכל החיים עם משפחת רוטשילד. שלושה מילדיו של הברון ג'יימס דה רוטשילד קיבלו מכהן שעורי עברית (ביניהם הילד, אדמונד ג'יימס דה רוטשילד שנודע לימים בכינוי "הנדיב הידוע"), תורה והיסטוריה יהודית[1][3][4]; ב-1839, לאחר שנה בה שהה עם ילדי משפחת רוטשילד, תלמידיו בארץ ישראל[5] ובאוסטריה, הוא מונה על ידי הברון והברונית לנהל את ארגוני הצדקה הנרחבים שלהם, תפקיד בו כיהן עד סוף ימיו.[1][6]

כהן ניהל את ועדת הצדקה של הקהילה היהודית בפריז, שבה הוא היה הנשיא והגזבר במקביל. מודל שאומץ על ידי המוסדות היהודים ברחבי אירופה.

כהן פעל גם בקרב יהודי אלג'יריה, תחת הכיבוש הצרפתי. בשנים 1845, ובשנת 1847, הוא ביקר באלג'יריה, ולעיתים קרובות[7] אף הגיע למחוזות שבהם התקיימה המלחמה כנגד הצרפתים, כך שחייו כאירופאי באותם אזורים לא היו בטוחים. דיווחיו מאלג'יריה, שהוצגו על ידו באופן אישי למלך לואי פיליפ ולבנו, הדוכס ד'אומלה, הובילו למיזוג הדרגתי של הקהילות היהודיות האלג'יריות עם הקהילות היהודיות הצרפתיות שחיו באלג'יריה.

כהן ביקר שוב באלג'יריה בשנת 1860, לאחר שבקר בקהילה היהודית במרוקו[7], בה היה עליו לטפל בבעיות שנוצרו בקהילה היהודית, עקב ההפיכה המהוללת שהתחוללה בספרד אשר בה הודחה איזבלה השנייה, מלכת ספרד משלטונה. בשל השפעתו על דון חואן פרים שהיה איש צבא ופוליטיקאי ספרדי ממוצא קטלאני ממנהיגי "המהפכה המהוללת" ואחרים, נפתרו הבעיות של הקהילה באופן שהיה נוח יותר לאוכלוסייה היהודית.[8]

פעילותו במזרח הייתה חשובה לא פחות. הוא ביקר בירושלים לא פחות מחמש פעמים בין השנים 1854 ל-1869.[1] מסעו הראשון בשנת 1854 יחד עם מיכאל ארלנגר נערך לבקשת הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת (הרבנות הראשית של יהודי צרפת), אשר התבקשה על ידי יהודים מכל חלקי אירופה לחקור את מצבם של היהודים תחת האימפריה העות'מאנית, ולהבטיח את ביטחונם, באמצעות השפעת האירופים. פעילות של אלברט כהן, הביאה להקלה מסוימת במצבם של יהודי ארץ ישראל, טורקיה ויוון.[1] ביקורו הראשון בירושלים היה הסימן הגלוי הראשון ליהודי ארץ הקודש לכך שאחיהם מצרפת, איטליה, אנגליה וגרמניה מתעניינים במצבם. סכומי כסף נשלחו לארץ ישראל עוד לפני שכהן הגיע לארץ, על ידי סר משה מונטיפיורי; אבל כהן היה הראשון שראה כיצד העניינים באמת מתנהלים. הוא נעזר למילוי תפקידו בכישוריו הלשוניים והידע שלו בניבים של המזרח. במסע מקדים זה למזרח, הוא העביר לראשונה לווינה, מסרים בגרמנית, איטלקית, עברית וערבית.

התוצאה של מסעותיו ותצפיותיו של כהן באלכסנדריה, איזמיר,[9] יפו וירושלים הייתה הקמתם באותם מקומות, בתי חולים,[10] בתי ספר יהודיים ומוסדות לסיוע לאמהות צעירות. ארגונים אלה נתמכו בעיקר על ידי משפחת רוטשילד, אך גם על ידי נדבנים אחרים. שירותו העיקרי של כהן בוצע בקונסטנטינופול בדרכו חזרה מירושלים.[11] הוא התקבל באופן פרטי על ידי הסולטן עבד אל-מג'יד, ממנו ביקש וקיבל הבטחה שלא להכניס שינויים בתנאים המשפטיים של נתיני טורקיה הנוצרים על מנת שלא יחולו גם על היהודים.

במשך שנים כהן נשא הרצאות על ההיסטוריה היהודית בפני קהל; הוא לימד ללא שכר בבית המדרש הרבני של צרפת מאז שהועבר מהעיר מץ לפריז ועד כמה חודשים לפני מותו. האוסף הגדול של יצירותיו הפילולוגיות והספרות הרבנית מהווה חלק מהספרייה של אותו מוסד.

הוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכהן היה מושב קבוע בבית המדרש הרבני של צרפת. ממשלת צרפת העניקה לו את צלב לגיון הכבוד. הוא גם זכה במדליה של החברה הצרפתית לעידוד הטוב (Grande Medaille of the Société Française pour l'Encouragement au Bien).

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלברט כהן בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 נחום סוקולוב, חזרה אל המקורות, העולם, 8 ביוני 1928
  2. ^ COHN, ALBERT - JewishEncyclopedia.com, www.jewishencyclopedia.com
  3. ^ יוחנן פוגרובינסקי, ה נ ד י ב הידוע, הירדן, 22 בנובמבר 1935
  4. ^ כללי, ברון ארמונד די רוטשילד דל, העולם, 8 בנובמבר 1934
  5. ^ פרופסור יוסף קלוזנר, העיתון העברי הראשון בארץ ישראל, הַבֹּקֶר, 19 באפריל 1943
  6. ^ א. כנרתי, תולדותיו של נסיון נועז, למרחב, 22 בפברואר 1963
  7. ^ 1 2 Cohn, Albert | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com
  8. ^ ד"ר אלברט כהן, חדשות שונות*, המגיד, 8 באוגוסט 1860
  9. ^ כללי, תרומתו הכספית של אלברט כהן לבית החולים באיזמיר בעת ביקורו בעיר, המליץ, 5 ביולי 1901
  10. ^ פנחס בן צבי גרייבסקי, ד"ר אלברט כהן מקים את בית החולים משגב לדך בירושלים בשליחות הברון רוטשילד, דואר היום, 2 במרץ 1927
  11. ^ פנחס בן צבי גרייבסקי, לזכרו של ד"ר אלברט כהן - יובל השנים לפטירתו, דואר היום, 27 באוקטובר 1926
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אלברט_כהן_(מלומד)&oldid=39719572"