משפחת רוטשילד

רוטשילד
Rothschild

מדינה	גרמניה, הממלכה המאוחדת, צרפת, אוסטריה, איטליה
מייסד	מאיר אנשל רוטשילד
אתניות	יהודים

בית רוטשילד ברחוב היהודים בפרנקפורט (גר')

מאיר אנשל רוטשילד מייסד השושלת

סמל משפחת רוטשילד בכניסה לגן רמת הנדיב ליד זכרון יעקב

משפחת רוֹטשילד היא שושלת של בנקאים יהודים באירופה. משפחת רוטשילד או בית רוטשילד נחשבת לאחת ממשפחות האצולה העשירות והחזקות ביותר בעולם, מייסד השושלת הוא מאיר אנשל רוטשילד (1744–1812), בנקאי יליד פרנקפורט בגרמניה. מאיר אנשל מינה את כל אחד מחמשת בניו לנהל מערכת בנקאית בחמשת המרכזים הפיננסיים האירופיים הגדולים ביותר: בריטניה, צרפת, גרמניה, אוסטריה ואיטליה. נתן מאיר רוטשילד (1777–1836) הקים בלונדון את הענף הבריטי של משפחת רוטשילד וג'יימס (יעקב) מאיר רוטשילד (1792–1868) הקים בפריז את הענף הצרפתי של משפחת רוטשילד, שני הענפים היחידים ששרדו עד היום. כוחה של המשפחה התחזק, ובמהלך המאה ה-19 הייתה משפחת רוטשילד למשפחה העשירה באירופה. למשפחת רוטשילד, ובראשה הברון אדמונד דה רוטשילד חלק נכבד בהקמתו של היישוב היהודי בארץ ישראל, ובניית מדינת ישראל. משכן הכנסת בירושלים, הספרייה הלאומית ובניין בית המשפט העליון הם תרומתם של בני המשפחה.

הלורד רוטשילד הוא הלורד היהודי הראשון שנכנס לבית הלורדים בפרלמנט הבריטי בהיסטוריה של הממלכה המאוחדת

לאחר מלחמות העולם ירדה עצמתה והשפעתה של משפחת רוטשילד, אף שגם בימינו מחזיקים בני משפחה בתפקידי מפתח פיננסיים באירופה ופעילים גם בתחום היין והפילנתרופיה. בין ממשיכי השושלת הבולטים בימינו נמנים בני הזוג בנג'מין ואריאן דה רוטשילד, מן הענף הצרפתי של המשפחה, שהונם נאמד בכארבעה מיליארד אירו.

הסמל של משפחת רוטשילד מכיל אגרוף קפוץ עם חמישה חיצים המסמלים את חמש שושלות שהוקמו על ידי חמשת בניו של מאיר אנשל רוטשילד, כשהמקור לכך הוא בפסוק בתהילים ”כחצים ביד גיבור” (קכז, ד). מתחת לסמל מופיעות בלטינית המילים שהיו נר לרגליה של משפחת רוטשילד: Concordia (הרמוניה), Integritas (יושרה), Industria (חריצות).

תחילתה של השושלת – מאיר אנשל ובניו

תחילתה של השושלת במאיר אנשל רוטשילד (1744–1812) ואשתו גיטל (שנאפר) רוטשילד (1753–1849). מאיר אנשל נולד בגטו היהודי בפרנקפורט בשם מאיר אנשל בוייר, וכבר בנערותו התגלה בו חוש עסקי מפותח. אביו, משה אנשל בוייר, היה בנקאי וסוחר במטבעות, אשר ברשותו היה בית עסק קטן. בימי חייו של אביו, עבד מאיר אנשל בחנותו, ועם מותו עבר לעבוד כפקיד זוטר בבנק בבעלות יהודית בהנובר.

כעבור מספר שנים הפך מאיר אנשל לשותף משני בבעלות על הבנק וזמן קצר לאחר מכן מכר את חלקו על מנת לפתוח בנק משלו. כאשר הפך מאיר אנשל לבנקאי מצליח, הוא אימץ את סמל העסק המשפחתי - מגן צבוע אדום, כשם משפחתו החדש רוטשילד (בגרמנית Roth Schild הוא "מגן אדום"), ומאז נושאת המשפחה שם זה.

הבנק שהקים מאיר אנשל התפתח עד מהרה והפך לרשת מוסדות פיננסיים ענפה, שהחזיקה סניפים בכל רחבי אירופה. כדי לשמר את כוחה הכלכלי של האימפריה הבנקאית שהקים, פיזר מאיר אנשל את חמשת בניו ברחבי היבשת, בחמשת המרכזים הפיננסיים האירופיים הגדולים ביותר: נתן מאיר רוטשילד (1777–1836) הקים בלונדון את הענף הבריטי של משפחת רוטשילד וג'יימס (יעקב) מאיר רוטשילד (1792–1868) הקים בפריז את הענף הצרפתי של משפחת רוטשילד, שני הענפים הקיימים עד היום. בנוסף שלח מאיר אנשל את אנשל מאיר רוטשילד (1773–1855) לפרנקפורט להקים את הענף הגרמני של משפחת רוטשילד, את סלומון (שלמה) מאיר רוטשילד (1774–1855) לווינה במטרה להקים את הענף האוסטרי של משפחת רוטשילד, ואת קלמן מאיר רוטשילד (1788–1868) – נאפולי אשר הקים את הענף האיטלקי של משפחת רוטשילד. שלושת ענפים אלו נעלמו במשך השנים.

השפעה על עולם הבנקאות

מאיר אנשל ובניו עשו חלק נכבד מהונם בכך שהמציאו לראשונה את המושג איגרות חוב ממשלתיות במושגים מודרניים. משפחת רוטשילד מימנה צבאות בכל רחבי אירופה, נסיכי ומלכי אירופה השתמשו בשירותי משפחת רוטשילד לממן את גיוס הצבא תמורות עמלות שמנות, כפי שהגדיר זאת האקונומיסט "הם קנו למשמע רעם התותחים ומכרו עם ניגון הכינורות".

בניגוד ליהודי החצר של המאות הקודמות, אשר מימנו וניהלו בתי אצולה אירופיים, אבל לעיתים קרובות אבדו את עושרם באמצעות אלימות או הפקעה, הסוג החדש של בנק בינלאומי שנוצר על ידי משפחת רוטשילד היה חסין להתקפות מקומיות. נכסיהם הוחזקו במכשירים פיננסיים, במחזור בעולם, כמו מניות, אג"ח וחובות. שינויים שבוצעו על ידי משפחת רוטשילד אפשרו להם לבודד את רכושם מפני אלימות מקומית: "מעתה העושר האמיתי שלהם היה מעבר להישג ידו של ההמון, כמעט מעבר להישג ידם של המלכים תאבי הבצע".

בתקופת התיעוש באירופה היוותה מערכת הבנקים של המשפחה את אחד היסודות הכלכליים האיתנים לביצוע המהפכה התעשייתית. מסילות ברזל הוקמו בסיוע המשפחה וממשלות שונות השתמשו בשירותי הבנקאות שלה למימון פרויקטים מיוחדים כגון כרייתה של תעלת סואץ. במרוצת השנים הפך השם רוטשילד למילה נרדפת לבנקאות ועושר רב. עושרם הרב ופעילותם הבינלאומית הביאה עליהם גם קנאה וביקורת רבה, שאף התפתחה לתאוריות קונספירציה אנטישמיות, בדבר "שליטתם של היהודים בעולם" בעזרת המערכת הפיננסית. ההיסטוריון והכלכלן ניל פרגוסון עוסק בכך בהרחבה בספרו "עלייתו של הכסף".

ענפי המשפחה

הענף הבריטי

מייסד הסניף הבריטי של הבנק של רוטשילדים היה נתן מאיר רוטשילד. הוא נולד בשנת 1777, והיה הבן השלישי של מאיר אנשל וגיטל. הוא עקר לבריטניה ב-1798 והתיישב במנצ'סטר שם עסק בסחר בטקסטיל, ב-1808 עבר ללונדון והשקיע בצורה נבונה בבורסה הבריטית את הכספים, שהעביר לו האציל הגרמני, וילהלם התשיעי. הוא נעשה במהרה לאחת הדמויות החשובות ביותר בבורסה הבריטית, ושירת את בריטניה בהעברת סכומי כסף רבים בכל רחבי אירופה, בעזרת אחיו. את רוב עושרו עשה על ידי כך שהלווה כסף לבריטניה למימון מלחמתם בנפוליאון.

נתן מאיר התחתן עם גיסתו של סר משה מונטיפיורי. הוא מת בשנת 1836. בנו הבכור והיורש החוקי של נתן היה ליונל נתן רוטשילד. הוא נולד בשנת 1808, והמשיך לנהל את העסק המשפחתי בלונדון. הוא הרוויח כסף רב מכך שמימן לאנגליה את מלחמת קרים ואת חפירת תעלת סואץ. הוא היה אחד מהמנהיגים של הקהילה היהודית באנגליה. הוא פעל למען מתן שוויון זכויות (אמנציפציה) ליהודים באירופה. כמו כן, היה ליונל היהודי הראשון שנבחר אי פעם לפרלמנט הבריטי. בשל היותו יהודי, סירב ליונל להישבע את השבועה הנוצרית בטקס ההשבעה לפרלמנט, ולכן נמנעה ממנו הכהונה בפרלמנט בתחילה, אולם לבסוף הסכימו לקבל את שבועתו של ליונל על ספר תנ"ך. הוא החל לכהן כחבר פרלמנט בשנת 1858. ליונל נפטר בשנת 1879.

נתנאל מאיר (נתן), הבן של ליונל, שנולד בשנת 1840, היה מנהיג יהודי חשוב מאוד בבריטניה. כמו כן, הוא היה נשיא האיחוד של בתי הכנסת. נתנאל היה נגיד הבנק של אנגליה, ובשנת 1885 הוענק לו התואר לורד רוטשילד, הלורד היהודי הראשון בבריטניה.

אדמונד ליאופולד דה רוטשילד (1916–2009), המכונה אדי על מנת להבחין בינו לבין הנדיב הידוע, נינו של ליונל נתן דה רוטשילד, קיבל לידיו את ניהול את בנק רוטשילד ובניו בשנות ה-60 וה-70 ולראשונה בתולדות הבנק פתח אותו בפני שותפים שאינם מבני המשפחה, ובכך הפך את הבנק מחברה משפחתית שמרנית לבנק בינלאומי.

הענף הצרפתי

הענף הצרפתי מורכב למעשה משני ענפים מקבילים. הראשון הוקם על ידי ג'יימס מאיר רוטשילד אשר יסד בהוראת אביו את "בנק רוטשילד" בפריז. לאחר מלחמות נפוליאון הוא מילא תפקיד חשוב במימונם של מפעלי רכבות וכריה אשר הפכו את צרפת למעצמה כלכלית. בניו של ג'יימס, גוסטאב דה רוטשילד ואלפונס ג'יימס דה רוטשילד, המשיכו לנהל את העסק שייסד אביהם, והם היו אלו אשר ממנו את דרישת השילומים של הכובשים הפרוסים עם סוף מלחמת צרפת–פרוסיה בשנות השמונים של המאה ה-19. הדורות הבאים במשפחה שימרו את העסק המשפחתי והפכו אותו עם השנים לאחד מהמובילים בבנקאות ההשקעות העולמית. התחרות המתמדת מול בנקים בבעלות ציבורית וחברות סחר גדולות (בעיקר מארצות הברית), הביאו את צאצאי הענף הצרפתי להודיע בשנת 2003 על איחוד עסקיהם עם דודניהם מהענף הבריטי, וזאת כדי ליצור ארגון גדול ורווחי יותר.

הענף הצרפתי השני נוסד על ידי נתנאל דה רוטשילד (1812–1870). נתנאל, אשר נולד בלונדון, היה בנם הרביעי של מייסד הענף הבריטי של המשפחה, נתן מאיר רוטשילד, ונכדו של מייסד המשפחה מאיר אנשל. בשנת 1850 עבר נתנאל להתגורר בפריז, וזאת כדי לעבוד אצל דודו ג'יימס מאיר. אולם, בשנת 1853 עזב נתנאל את עסקי הבנקאות המשפחתיים, ורכש את "שאטו ברן מוטון", יקב קטן בצרפת. הוא שינה את שמו של היקב ל"שאטו מוטון רוטשילד" והפך אותו לאחד ממותגי היין המפורסמים בעולם כולו. בשנת 1868, רכש דודו של נתנאל, ג'יימס, יקב שכן בשם "שאטו לאפיט", ותוך זמן קצר הפך גם יקב זה לאחד ממפיקי היין היוקרתיים ביותר וקיבל את השם שאטו לאפיט רוטשילד.

העסק הצרפתי ספג מהלומה קשה בשנת 1982, כאשר ממשלתו הסוציאליסטית של פרנסואה מיטראן הלאימה את עסקי המשפחה והעניקה להם שם חדש. אולם הבארון בן ה-39 דוד דה רוטשילד, החליט שלא לנטוש את הענף בו עסקה משפחתו במשך יותר ממאתיים שנים, ויחד עם שלושה עובדים ומימון של מיליון דולר בלבד, הקים מחדש את עסקי המשפחה שמחזיקים בימינו בנתח גדול משוק ההשקעות העולמי.

בימינו, הידועים בענף הצרפתי הם בני הזוג בנג'מין ואריאן דה רוטשילד, שהונם נאמד נכון ל-2010 בכארבעה מיליארד אירו. אביו של בנג'מין, אדמון אדולף דה רוטשילד, הקים את קבוצת אדמונד דה רוטשילד (Edmond de Rothschild Group), בנק ובית השקעות בינלאומי שמרכזו בשווייץ.

הענף האוסטרי

בני המשפחה שהתמקמו בווינה, הקימו בשנות העשרים של המאה ה-19 בנק שהפך אותם לאזרחים מכובדים ונערצים.

המוזוליאום של משפחת רוטשילד בבית הקברות המרכזי בווינה

הענף הוקם על ידי סלומון מאיר רוטשילד (1774–1855) בשנת 1820. סלומון מאיר נשלח מפרנקפורט לווינה על ידי אביו. בנו של סלומון מאיר היה אנסלם סלומון רוטשילד ‏ (1803–1874). בנותיו ובניו:

• מתילדה חנה רוטשילד ‏ (1832–1924)
• נתנאל מאיר רוטשילד ‏ (1836–1905)
• פרדיננד דה רוטשילד ‏ (1839–1898)
• אלברט סלומון אנסלם רוטשילד ‏ (1844–1911)
• אליס שארלוט רוטשילד ‏ (1847–1922)

ההתרסקות של 1929 הביאה עמה תקופה קשה לעסקי המשפחה באוסטריה וראש הענף, לואיס פון רוטשילד ‏ (1882–1955), בנו של אלברט סלומון, עשה ככל שביכולתו להציל את הבנק. אולם, במהלך מלחמת העולם השנייה נאלצו בני המשפחה לוותר על רכושם, ובכלל זה הבנק המצליח אותו ניהלו, למוסרו לכובש הנאצי ולנוס מהמדינה. מספר בני משפחה נמלטו והשתכנו בארצות הברית. בשנת 1999 הסכימה ממשלת אוסטריה להשיב לידי צאצאי המשפחה כ-250 יצירות אמנות אשר נשדדו על ידי הנאצים.

הענף האיטלקי

הבן הרביעי של מאיר אנשל, קרל קלמן מאיר, שנולד בשנת 1788, התיישב בנאפולי וייסד שם את הסניף האיטלקי של העסק המשפחתי. סניף זה העניק הלוואות כספיות רבות למדינות איטליה השונות וגם למדינת האפיפיור. עם איחוד איטליה, חוסל סניף זה של העסק בשנת 1861. קרל קלמן מאיר מת בשנת 1855. היורש של קרל מאיר, אדולף קרל, חזר למשפחתו בפרנקפורט. הבנק שיסד היה לבנק הלאומי של אוסטריה. העסקים שלו התמוטטו לאחר קריסת האימפריה האוסטרו הונגרית לאחר מלחמת העולם הראשונה.

הענף הגרמני

בשנת 1901 משלא נמצא יורש זכר לנהלו, נסגר ענף הבנקאות המשפחתי אשר בפרנקפורט לאחר יותר ממאה שנות פעילות עסקית. רק בשנת 1989, לאחר השקעה משותפת של הסניפים הבריטי והשווייצרי של הבנק המשפחתי, נפתחה מחדש הנציגות בפרנקפורט.

עץ משפחת רוטשילד

מאיר אנשל רוטשילד 1743–1812

ג'יימס (פריז) 1792–1868

בטי סלומון 1805–1886

סלומון (וינה) 1774–1855

קארל (נאפולי) 1788–1855

אנשל (פרנקפורט) 1773–1855

נתן (לונדון) 1777–1836

אדמונד 1845–1934 "הנדיב הידוע"

גוסטב 1829–1911

אלפונס 1827–1905

שמעון זאב 1828–1910

נתנאל 1812–1870

ליונל נתן 1808–1879

מוריס 1857–1881

ג'יימס 1878–1957 נישא לדורותי

רוברט 1880–1946

אדוארד 1868–1949

נתן 1844–1881

ליאופולד 1845–1917

נתן מאיר 1840–1915

אדמונד 1926–1997

אלאן 1910–1982

אלי 1917–2007

הנרי 1872–1946

אנתוני גוסטב 1887–1961

ליונל 1882–1942

אוולין אקיל 1886–1917

צ'ארלס 1877–1923

וולטר 1868–1937

בנז'אמן 1963–2021 נישא לאריאן

אריק 1940–

גאי 1909–2007

בת שבע 1914–1999

פיליפ 1902–1988

אוולין רוברט 1931–2022

אדמונד ליאופולד 1916–2009

מרים רוטשילד 1908–2005

ויקטור 1910–1990

פאנוניקה דה קניגסווארטר 1913–1988

דוד 1942–

אדוארד 1957–

פיליפין 1933–2014

ג'ייקוב 1936–2024

הערה: אילן יוחסין זה אינו כולל את כל חברי משפחת רוטשילד, אלא מתרכז באישים בולטים בה, בפרט בענפים הצרפתי והבריטי.

תמיכה בציונות ובמדינת ישראל

למשפחת רוטשילד חלק נכבד בבניית מדינת ישראל. משכן הכנסת ובניין בית המשפט העליון בירושלים, הם תרומתם של בני משפחת רוטשילד. רבים מבני המשפחה תמכו תמיכה כלכלית גדולה בהקמתו של היישוב היהודי בארץ ישראל וייהוד הארץ. הברון אדמונד דה רוטשילד היה פטרונן של מספר מושבות צעירות דוגמת ראש פינה, ראשון לציון, יסוד המעלה וזכרון יעקב, ודאג למעטפת הכללית של צורכי היישובים הצעירים. שמעון פרס צוטט בהיותו ראש ממשלה באומרו על הרוטשילדים כי "מעולם לא קמה משפחה אשר תרמה והקדישה כה רבות מהונה הפרטי ליצירת ההיסטוריה כמו משפחת רוטשילד".

הברון רוטשילד השני, היה אחראי במידה רבה לפרסומה של הצהרת בלפור המביעה את הכרתה של ממשלת בריטניה בזכאותו של העם היהודי לבית לאומי. עקב מוצאם היהודי כמו גם עסקיהם הקורצים לעין, הייתה המשפחה מקור להתקפות אנטישמיות במרוצת השנים. אחת מבנות המשפחה, אליזבת' דה רוטשילד, נרצחה בידי הנאצים בשואה ורבים אחרים נרדפו במהלך מלחמת העולם השנייה.

הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד הנציח את בני משפחתו בשמות של המושבות שהוא טיפח ותמך בהן: זכרון יעקב נקראת על שם אביו, יעקב ג'יימס רוטשילד; מזכרת בתיה נקראת על שם אמו, בטי (בתיה) דה רוטשילד. על שמו של מייסד שושלת הרוטשילדים, מאיר אנשל רוטשילד נקרא המוסד החינוכי מאיר שפיה. המושבה בת שלמה נקראת על שם אמו בתיה ועל שם אביה, סלומון (שלמה) מאיר רוטשילד, מייסד הענף של רוטשילדים באוסטריה.

על שמו של אדמונד ג'יימס (בנימין) רוטשילד נקראים: בנימינה, גבעת בנימין, קריית בנימין – שכונה בעמק זבולון בתחום קריית אתא, גן ציבורי "גן בנימין" בלב חיפה, מרכז תרבות חשוב "בית רוטשילד" במרכז הכרמל ואחד הרחובות הראשונים והסואנים של תל אביב "שדרות רוטשילד". על שם אשתו, עדה, נקראת גבעת עדה, בעבר מועצה מקומית וכיום חלק מבנימינה. כמו כן, היישוב שדמות דבורה שבגליל התחתון, נקרא על שם אשת בנו של אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, דורותי (דבורה) דה רוטשילד. בנוסף, פרדס חנה קרויה על שם חנה רוטשילד, אשתו של הברון נתן מאיר רוטשילד. פארק רמת הנדיב ליד זכרון יעקב הוקם על ידי המשפחה כאחוזת קבר לברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד ומשפחתו, וכולל גן מטופח ומסביבו שמורת טבע ובה פרחים רבים.

מוסדות פילנתרופיים של בני המשפחה

• יד הנדיב (קרן רוטשילד)
  • פרס רוטשילד
  • פרס רוטשילד לחינוך
• קרן בת שבע דה רוטשילד

ראו גם

• הגדת רוטשילד
• שדרות רוטשילד
• בתים: שאטו מוטון רוטשילד, שאטו לאפיט רוטשילד

לקריאה נוספת

• דרק וילסון, רוטשילד: העושר והעוצמה, 1988; הוצאת ספרים דומינו (עברית: דפנה עמית), 1991
• אהרן חרמוני, הרוטשילדים, תרצ"ו - אוצר החכמה, הקדמה מאת מאיר דיזנגוף

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא משפחת רוטשילד בוויקישיתוף

• אסף אוני, אחרי "רוטשילד", לפיד האנטישמיות עבר דווקא ליהודי אחר - ברנרד מיידוף, באתר הארץ, 3 ביולי 2009
• גיא רולניק ואיתן אבריאל, הברון בנג'מין דה רוטשילד בראיון נדיר: "כלכלת ארה"ב גמורה, לפחות כרגע", באתר TheMarker‏, 20 באוקטובר 2010
• יגאל מוסקו, ‏משפחת רוטשילד מבקשת הכרת תודה מהישראלים, באתר ‏מאקו‏, 27 ביוני 2014; במקור, מתוך "אולפן שישי"
• גד ליאור, "אפשר לעשות כאן כסף": כך חזרו צעירי משפחת רוטשילד להשקיע בישראל, באתר ynet, 7 באוקטובר 2022
• , באתר זמן ישראל
• האוסף הפרטי של ג'יקוב ופלורה רוטשילד, מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.
• תיעוד עסקאות פיננסיות שונות של המשפחה, מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.
• משפחת רוטשילד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)