לדלג לתוכן

זכויות להט"ב בממלכה המאוחדת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זכויות להט"ב בממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת
הממלכה המאוחדת
הממלכה המאוחדת
מעמד בחוק חוקי בקרב גברים באנגליה וויילס מאז 1967, סקוטלנד מאז 1981 וצפון אירלנד מאז 1982. חוקי בקרב נשים מאז ומעולם
טרנסג'נדריות ישנה הכרה בשינוי מגדר מאז 2005, ניתוח להתאמה מגדרית לא נדרש
שירות צבאי לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת
הגנה מפני אפליה הגנה מוחלטת מפני אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית
זכויות משפחה
הכרה בזוגיות חד־מינית ישנה הכרה בשותפויות רשומות מאז 2005 בפריסה ארצית ובנישואים חד-מיניים באנגליה, ויילס וסקטולנד מאז 2014 וצפון אירלנד מאז 2020
אימוץ ישנה הכרה באימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים באנגליה וויילס מאז 2005, סקוטלנד מאז 2009 וצפון אירלנד מאז 2013
הצבעה על הצהרת האו"ם בעד

זכויותיהם של לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) בממלכה המאוחדת מוגדרות כשוות לאלו של הטרוסקסואלים בעלי תחושת התאמה לזהותם המגדרית. לפני כניסתה הרשמית של דת הנצרות לבריטניה בשנת 597 לספירה, כאשר אוגוסטינוס מקנטרברי (אנ') הגיע לאזור (נזיר נוצרי שהפך לארכיבישוף הראשון של קנטרברי בשנת 597 ונחשב ל-"שליח האנגלים" ולדמות מייסדת של הכנסייה האנגליקנית), קיימות השערות רבות לפיהן תושבי האזור ביצעו פעילויות הומוסקסואליות במהלך התקופות הקלטיות, רומיות והאנגלו-סכסיות.[1][2][3] לאחר שנת 597 לספירה, נטיות הומוסקסואליות ומוסר הנצרות החלו להתנגש, בעוד שפעילות הומוסקסואלית אופיינה כ-"חוטאת" אבל לא בלתי חוקית. עם זאת, על פי חוק מעשה הסדום משנת 1533, קיום מין אנאלי בקרב זוגות גברים הוצא מחוץ לחוק והחל לשאת בעונש מוות. מאז, קיום פעילות הומוסקסואלית בקרב גברים נותרה עבירה פלילית אך עם עונשים משתנים במשך השנים עד ההכשרה שלה בחוק בקרב זוגות גברים מבוגרים בהסכמה באנגליה ובוויילס בשנת 1967, בסקוטלנד ב-1981 ובצפון אירלנד ב-1982. בניגוד לזוגות גברים הומוסקסואלים, פעילות הומוסקסואלית נשית בקרב זוגות נשים לסביות הוגדרה כחוקית מאז ומעולם.

מאז תחילת המאה ה-21, מעמד זכויותיהם של אזרחי להט"ב בריטים החל להשתנות מקצה לקצה. בשנת 1999 מספר הגנות מפני אפליה על רקע נטייה מינית נחקקו ולאחר מכן הורחבו לאיסור מוחלט במסגרת חוק השוויון 2010 (אנ') לצד העילה של "שינוי מין". בשנת 2001, גיל ההסכמה בקרב זוגות הומוסקסואלים הושווה ל-16 שנים כמו לזוגות הטרוסקסואלים. בשנת 2003, לאחר שהוכנס בשנות ה-80, בוטל סעיף 28 לחוק הממשל המקומי 1988 שאסר על "קידום הומוסקסואליות" ו-"קבלה של הומוסקסואליות" בבתי ספר ורשויות מקומיות. מאז 2005, טרנסג'נדרים בריטים בעלי דיספוריה מגדרית החלו להיות רשאים להגיש בקשה לשינוי המגדר המשפטי שלהם. באותה שנה, זוגות חד-מיניים החלו להיות זכאים להיכנס למעמד זוגיות של שותפות אזרחית (בפריסה ארצית) ולאמץ באופן חורג ומשותף באנגליה ובוויילס. מאוחר יותר סקוטלנד עקבה אחר חקיקת ההכשרה של אימוץ ילדים על ידי זוגות חד-מיניים ב-2009 וצפון אירלנד ב-2013. גישה לנישואים חד-מיניים הוכשרה באנגליה, ויילס וסקוטלנד ב-2014,[4] ומאוחר יותר בצפון אירלנד ב-2020.[5] על פי סקר שנערך בשנת 2019 על ידי "Eurobarometer" (אנ'), כ-85% מהנסקרים הבריטים תמכו בהכשרה של נישואים חד-מיניים ברחבי אירופה.

מפקד האוכלוסין של הממלכה המאוחדת לשנת 2021 מצא כי 3.2% מהאזרחים באנגליה ובוויילס זוהו כלסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים או אחרים, ו-262,000 כטרנסג'נדרים.[6] עם זאת, חברת ניתוח הנתונים הבריטית "YouGov" (אנ') טענה שתוצאות המפקד מושפעות מתת-דיווח, והעריכה שהנתון בפועל הוא בין 5% ל-7%.[7][8] לאורך השנים, קהילות להט"ב רחבות מאוד התפתחו ברחבי הממלכה, בעיקר בברייטון, שנחשבת ל-"בירת ההומוסקסואלים" הלא רשמית של המדינה, בנוסף לקהילות גדולות אחרות בבירה לונדון ובערים מנצ'סטר, ברמינגהאם, בריסטול, קארדיף, לידס, ליברפול, ניוקאסל על הטיין, אדינבורו, בלפסט וסאות'המפטון שבכולן קיימים "כפרים הומוסקסואלים" ומצוינים מצעדי גאווה שנתיים.

מעמד בחוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומוסקסואליות כעבירה פלילית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק האנגלי החל להגדיר קיום מין אנאלי בקרב גברים הומוסקסואלים כעבירה פלילית מאז שנת 1533 שדינה עונש מוות בתלייה בעקבות חקיקת חוק מעשה הסדום 1533 (אנ'),[9] שנחתם על ידי מלך אנגליה, הנרי השמיני.[10] החוק היה החוק האזרחי הראשון במדינה לאיסור "מעשי סדום" בעוד שבעבר עבירות פליליות מרקע כזה טופלו על ידי בתי משפט של כנסיות. החוק בוטל 20 שנה לאחר מכן ב-1553 עם תחילת הכהונה של מרי הראשונה (בתו של הנרי השמיני) כמלכת אנגליה, אך הוא הוטל מחדש בשנת 1563 תחת כהונתה של אליזבת הראשונה. ג'יימס פראט וג'ון סמית' היו שני האנשים האחרונים שהוצאו להורג באנגליה באשמת מעשה סדום. הם נעצרו באוגוסט 1835, לאחר שנטען כי הם נצפו מקיימים יחסי מין הומוסקסואליים. בנובמבר אותה שנה הם נתלו מול כלא ניוגייט בלונדון.[11]

הבישוף האנגלי (שמאל) ג'ון את'רטון (אנ'), שסייע להרחיב את תוכן חוק מעשה הסדום 1533 לשטח אירלנד, הוצא להורג בעצמו במסגרת החוק בשנת 1640.[12]

למרות שסעיף 61 שנחקק כחלק מחוק העבירות נגד האדם משנת 1861 (אנ') הסיר את עונש המוות על קיום פעילות הומוסקסואלית בין גברים בחוק הבריטי, היא נותרה עבירה פלילית שנושאת עונש מאסר עבור מורשעים. בשנת 1862 נכנס לתוקף קוד העונשין ההודי שנוצר על ידי השלטונות הקולוניאליסטים הבריטים של הראג' הבריטי (הודו של היום). הקוד כלל את סעיף 377, שהפליל פעילות הומוסקסואלית בהודו ושימש כבסיס לקוד הפלילי במושבות האחרות של האימפריה הבריטית ובכך, המשיך להפליל (על פי התוכן שלו) פעילות הומוסקסואלית בשאר המושבות.[13] כיום, קודי עונשין שמפלילים פעילות הומוסקסואלית גברית בין מבוגרים בהסכמה בעקבות ירושה של קוד העונשין ההודי לאחר קבלת עצמאותן מהאימפריה הבריטית עדיין קיימים ב-30 מדינות שהיו בעבר קולוניות של האימפריה והיום חברות בארגון חבר העמים הבריטי. סעיף 11 לחוק הפלילי (תיקון) משנת 1885 (אנ') (שידוע לעיתים קרובות כ-"תיקון לאבויצ'רה" (אנ')) הרחיב את תוכן החוק הפלילי שהתייחס להפללה של הומוסקסואליות ברחבי האימפריה הבריטית כך שיכלול איסור על קיום של כל מעשה הומוסקסואלי בין גברים, גם כאשר לא היו קיימים עדים לכך שהמעשה התבצע בפועל. משמעות התיקון הייתה שניתן להרשיע חשודים בגין מעשים פרטיים, ולעיתים קרובות אף מכתב בין שני גברים המביע חיבה הוגדר כראיה שמספיקה עבור הרשעה.[14] הסופר האירי אוסקר ויילד ידוע כמי שהורשע על פי תוכן התיקון שבעקבותיו נידון לשנתיים של עבודת עונשין. בסקוטלנד, למרות שלא היו חוקים שהפכו פעילות הומוסקסואלית בין גברים לעבירה פלילית בין 1424 ל-1707,[15] מעשים הומוסקסואלים נענשו. דוגמה ידועה לכך היא הוועדה למשפטו של גאווין בל.[16]

בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, המשטרה הבריטית אכפה באופן פעיל חוקים שהפלילו הומוסקסואליות גברית. עד סוף 1954, כ-1,069 גברים הומוסקסואלים נכלאו באנגליה ובוויילס, עם גיל ממוצע של 37 שנים, על רקע נטייתם המינית.[17] מספר מעצרים מפורסמים באותן שנים שבוצעו כללו את מעצרו של המתמטיקאי, מדען המחשבים, לוגיקן, אנליטיקאי קריפטי, פילוסוף והביולוג המתמטיקאי האנגלי אלן טיורינג שהורשע ב-1952 בקיום "מעשה מגונה גס" (פעילות הומוסקסואלית). בעקבות מעצרו הוא נאלץ ליטול הורמונים נשיים (סירוס כימי) כחלופה למאסר. טיורינג התאבד בשנת 1954. בשנת 2009, בתגובה לעתירה, ראש הממשלה גורדון בראון, פרסם התנצלות בשם ממשלת בריטניה על "הדרך המחרידה שבה התייחסו לטיורינג".[18][19] בשנת 1954, משפטו ומאסרו של הפוליטיקאי אדוארד מונטגו (אנ'), בעל הקרקעות מייקל פיט-ריברס (אנ') והעיתונאי פיטר ווילדבלוד (אנ') בגין ביצוע "מעשים הומוסקסואלים מגונים" עוררו סערה ציבורית והובילו להקמת ועדה שתבחן ותדווח על תוכן החוק הפלילי הקיים שכולל התייחסות ל-"עבירות הומוסקסואליות" שמונתה על ידי הפוליטיקאים דייוויד מקסוול פייף, הרוזן הראשון מקילמויר (אנ') ויו לוקאס-ט' (אנ').

ועדת וולפנדן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 באוגוסט 1954 הוקמה ועדת וולפנדן כדי לבחון את החוק הפלילי הבריטי שמתייחס ל-"עבירות הומוסקסואליות". הדו"ח של הוועדה המחלקתית לעבירות הומוסקסואליות וזנות (שידוע לרוב כדו"ח וולפנדן (אנ')) פורסם ב-3 בספטמבר 1957. הוא המליץ כי "התנהגות הומוסקסואלית בין מבוגרים בהסכמה באופן פרטי לא צריכה להיות עוד עבירה פלילית" ומצא כי "לא ניתן להתייחס להומוסקסואליות באופן לגיטימי כמחלה, מכיוון שבמקרים רבים היא הסימפטום היחיד, ותואמת לבריאות נפשית מלאה מבחינות אחרות".[20]

באוקטובר 1957, הארכיבישוף מקנטרברי, ג'אופריי פישר (אנ'), הצהיר את תמיכתו בהמלצות דו"ח וולפנדן, בה אמר כי "יש תחום קדוש של פרטיות... שהחוק, באופן כללי, לא חייב לחדור לתוכו. זהו עיקרון של חשיבות עליונה לשמירה על חירות האדם, הכבוד העצמי והאחריות". הדיון הפרלמנטרי הראשון על דו"ח וולפנדן נערך ב-4 בדצמבר 1957 על ידי הפוליטיקאי פרנק פאקנהאם (אנ'). מתוך 17 עמיתים שדיברו בדיון, 8 תמכו באופן נרחב בהמלצות בדו"ח וולפנדן. מקסוול פייף, שבאותה תקופה כיהן כלורד צ'נסלור ודיבר בשם הממשלה, הטיל ספק בכך שתהיה תמיכה ציבורית רבה ביישום ההמלצות והצהיר כי נדרש מחקר נוסף. ב-12 במאי 1958 ארגון החברה לרפורמה בחוק ההומוסקסואלי (אנ') נוסד כדי לקדם את יישום המלצות ועדת וולפנדן.[21]

הכשרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1965, הציע הפוליטיקאי לורד אראן (אנ') מהמפלגה השמרנית הכשרה של קיום פעילות הומוסקסואלית גברית בין מבוגרים בהסכמה בבית הלורדים (הבית העליון בפרלמנט הבריטי). שנה לאחר מכן, הפוליטיקאי האמפרי ברקלי (אנ') חזר על ההצעה גם כן בבית הנבחרים הבריטי (הבית התחתון) אבל לא נבחר שנית בבחירות הכלליות שהתקיימו באותה שנה וייחס את תבוסתו להשלכות של חוסר הפופולריות של ההצעה. עם זאת, בבית הנבחרים החדש שנבחר, הפוליטיקאי ליאו אבסה (אנ') ממפלגת הלייבור המשיך לקדם את הסוגיה והציע את הצעת חוק עבירות המין 1967 (אנ') בפני בית הנבחרים על מנת ליישם חלק מהמלצות ועדת וולפנדן לאחר כמעט 10 שנים של מסע הסברה בנושא.

חוק עבירות המין 1967 התקבל וקיבל הסכמה מלכותית (אנ') ב-27 ביולי 1967 לאחר ויכוח אינטנסיבי בשעות הלילה המאוחרות בבית הנבחרים. החוק שמר על הפללה של נושאים כלליים של "מעשי סדום ומעשים מגונים" בין גברים, אבל הכשיר באופן מוגבל פעילות הומוסקסואלית כאשר מתקיימים שלושה תנאים, בהם: המעשה צריך להיות מבוצע בהסכמה, המעשה צריך להתרחש בפרטיות והמעשה יכול להיות מעורב רק בין זוג אנשים שהגיעו לגיל הסכמה של 21 שנים. גיל ההסכמה נקבע לגיל גבוה יותר עבור זוגות הומוסקסואלים מזה של זוגות הטרוסקסואלים שעמד על גיל נמוך יותר של 16 שנים באותה תקופה. בנוסף, התרת קיום המעשה "באופן פרטי" הוגבלה בהשתתפות לשני אנשים בלבד. התנאי הזה פורש בקפדנות על ידי בתי משפט שנקטו בו כדי להפליל מעשים מיניים שיתבצעו לדוגמה בחדר מלון או בבתים פרטיים שבהם נכח אדם שלישי (גם אם אותו אדם היה נוכח בחדר אחר). עם זאת, הגבלות אלו בוטלו על ידי בית הדין האירופי לזכויות אדם בשנת 2000.

הפגנות בלונדון בשנת 1975 נגד הפללת פעילות הומוסקסואלית בכלל חבלי הארץ של הממלכה המאוחדת

תוכן חוק עבירות המין 1967 נכלל רק בשטחי אנגליה וויילס. בעקבות זאת, ארגונים שונים המשיכו לפעול למען ההרחבה של תוכן החוק גם על שטחי סקוטלנד וצפון אירלנד בהן כל פעילות הומוסקסואלית שהיא נותרה עבירה פלילית. פעילות הומוסקסואלית גברית הוכשרה בסקוטלנד על בסיס זהה לזה של חוק 1967 על ידי סעיף 80 של חוק הצדק הפלילי (סקוטלנד) 1980 (אנ'), שנכנס לתוקף ב-1 בפברואר 1981. תיקון מקביל נעשה גם לחוק בצפון אירלנד, בעקבות הכרעה על ידי בית הדין האירופי לזכויות אדם בתיק דדג'ון נגד הממלכה המאוחדת (אנ'). החקיקה בנושא הועברה באמצעות דבר המלך במועצה עם צו העבירות ההומוסקסואליות (צפון אירלנד) 1982 (אנ') שנכנס לתוקף ב-8 בדצמבר 1982.

באפריל 2017, הפרלמנט הבריטי העביר את חוק השילוח המסחרי (התנהגות הומוסקסואלית) 2017 (אנ').[22] הצעת החוק נוסחה על ידי חבר הפרלמנט ג'ון גלן (אנ') מהמפלגה השמרנית שביטלה את הסעיפים 146(4) ו-147(3) של חוק המשפט הפלילי והסדר הציבורי משנת 1994 (שקבעו פיטורים של אדם מצי הסחר הבריטי (אנ') אם הוא ביצע מעשה הומוסקסואלי במהלך השירות שלו בתפקיד, וההרחבה של הסעיף לכל חבלי הארץ של הממלכה המאוחדת, בהתאמה) אשר הוגדר לעיתים כ-"חוק האחרון נגד הומוסקסואליות" של בריטניה. החוק נכנס לתוקף מיד לאחר שקיבל הסכמה מלכותית.[23][24]

השוואת גיל ההסכמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1977, לורד אראן הציג את הצעת חוק עבירות מין (תיקון) שהייתה מורידה את גיל ההסכמה בקרב זוגות הומוסקסואלים ל-18 שנים מ-21 שנים ובכך, תקרב את הגיל לשוויוני יותר לזה של זוגות הטרוסקסואלים (16 שנים). עם זאת, הצעת החוק נדחתה ב-146 קולות נגד מול 25 בעד. בשנת 1979, דו"ח קבוצת העבודה של ועדת המדיניות המייעצת של משרד הפנים הבריטי תחת הכותרת "גיל ההסכמה ביחס לעבירות מין" המליץ להפחית את גיל ההסכמה עבור זוגות חד-מיניים מ-21 ל-18 אם כי לא נחקקה יוזמה כזו בעקבות הדו"ח.

בפברואר 1994 בית הנבחרים שקל רפורמה בחוק על אונס ועבירות מין אחרות במהלך העברת הצעת חוק המשפט הפלילי והסדר הציבורי 1994 (אנ'). באותה שנה חברת בית הנבחרים אדווינה קורי (אנ') הציעה תיקון להשוואת גיל ההסכמה עבור זוגות חד-מיניים כמו לזוגות מהמין השני ל-16 שנים אך הובסה עם 307 קולות נגד מול 280 בעד. לאחר סיום ההצבעה, היו הפגנות זועמות מחוץ לארמון וסטמינסטר, כאשר המעורבים בהפגנה שאורגנה על ידי קבוצת הלהט"ב הבריטית "!OutRage" התעמתו עם המשטרה המקומית. תיקון נוסף שהציע הפוליטיקאי טוני דוראנט (אנ') קרא להוריד את גיל ההסכמה עבור זוגות הומוסקסואלים ל-18 שנים, שעבר ב-427 קולות בעד מול 162 נגד. הצעת החוק בכללותה נידונה לקריאה שנייה בבית הלורדים עם 290 קולות בעד מול 247 נגד. חבר בית הלורדים פרנק פאקנהאם ביקש אז להחזיר את גיל ה-21 שנים כגיל ההסכמה המינימלי בבית הלורדים עבור זוגות הומוסקסואלים, אך הצעה זו הובסה עם 176 קולות נגד מול 113 בעד. תיקון נוסף שהוצע על ידי מנהיג בית הלורדים אנדרו מקינטוש (אנ') שהיה משווה את גיל ההסכמה ל-16 שנים עבור זוגות הומוסקסואלים כמו לזוגות הטרוסקסואלים, נדחה ב-245 קולות נגד מול 71 בעד.

בהחלטתה ב-1 ביולי 1997 בתיק סאתרלנד נגד הממלכה המאוחדת (אנ'), מצאה הנציבות האירופית לזכויות אדם (אנ') (גוף מיוחד של מועצת אירופה שהיה קיים בין 1954 ל-1998) כי סעיפים 8 ו-14 של האמנה האירופית לזכויות אדם עליה חתומה בריטניה הופרו על ידי גיל ההסכמה המפלה שקיים בחוקיה, בטענה שלא הייתה הצדקה אובייקטיבית והגיונית לשמירה על גיל הסכמה מינימלי גבוה יותר ליחסים הומוסקסואלים בין זוגות גברים בניגוד ליחסים הטרוסקסואלים בין זוגות מהמין השני. ב-13 באוקטובר 1997 הגיבה ממשלת בריטניה בעקבות הפסיקה לבית הדין האירופי לזכויות אדם בכך שהיא תציע הצעת חוק בפרלמנט להשוואת גיל ההסכמה מ-18 שנים ל-16 שנים. ב-22 ביוני 1998, הצעת חוק הפשיעה וההפרעה הוצעה בפני בית הנבחרים בה חברת הבית אן קין (אנ') הציעה תיקון להשוואת גיל ההסכמה ל-16 שנים. בית הנבחרים קיבל את התיקון ברוב של 207 קולות בעד, אך הוא נדחה על ידי בית הלורדים. לאחר מכן, הצעת חוק עבירות מין (תיקון) הוצגה ב-16 בדצמבר 1998, ושוב, ההצעה להשוואת גיל ההסכמה התקבלה ב-25 בינואר 1999 בבית הנבחרים, אך נדחתה ב-14 באפריל 1999 בבית הלורדים. המתנגדים לתיקון טענו שהם "פועלים עבור הגנה על ילדים". ג'נט יאנג (אנ'), מנהיגת הקמפיין נגד ההעברה של התיקון, הצהירה באומרה כי "פרקטיקות הומוסקסואליות טומנות בחובן סיכונים בריאותיים גדולים עבור צעירים".

הממשלה הציגה מחדש את הצעת החוק בשנת 1999 בתקווה שהיא תתקבל על ידי שני הבתים של הפרלמנט (בית הנבחרים כבית התחתון ובית הלורדים כבית העליון). בית הלורדים העביר את הצעת החוק בקריאה שנייה, אך ביצע בה תיקון בשלב הוועדה של העברת ההצעה כדי לשמור על גיל ההסכמה של 18 שנים בעת ביצוע "מעשי סדום" עבור זוגות הטרוסקסואלים והומוסקסואלים כאחד. עם זאת, מאחר שהצעת החוק לא השלימה את המעבר שלה בבית הלורדים בתום מושב הפרלמנט ב-30 בנובמבר 2000, אז אישר יושב ראש בית הנבחרים, מייקל מרטין, שהנוהל שנקבע בחוקי הפרלמנט 1911 ו-1949 (אנ') (שקובע את עליונותו של בית הנבחרים על ידי הגבלת הסמכויות שחוסמות חקיקה בבית הלורדים בתנאי שהוראות החוקים מתקיימות, בהן עיכוב של העברת הצעת חוק מעל לשנה, ונותן להעביר חקיקה גם ללא אישור סופי של בית הלורדים) מתקיים ובכך, ניתן להעביר את ההצעה גם ללא השלמת המעבר בבית הלורדים. הצעת החוק קיבלה הסכמה מלכותית כמה שעות לאחר מכן ונחקקה כחוק עבירות מין (תיקון) 2000 (אנ'). הוראות החוק נכנסו לתוקף ברחבי כלל הממלכה המאוחדת ב-8 בינואר 2001, והשוו את גיל ההסכמה עבור זוגות הומוסקסואלים ל-16 שנים.[25] החוק גם ציין, לראשונה, מה הוא גיל ההסכמה עבור ביצוע מעשים לסביים בין זוגות נשים, שכן בעבר לא הייתה קיימת אף חקיקה שהתייחסה לנושא.[26]

ב-1 במאי 2004, נכנס לתוקף חוק עבירות המין 2003 (אנ') אשר ביטל את כל החקיקה הקודמת שהייתה מתייחסת ספציפית למין, כולל תוכן חוק עבירות המין 1967. לפיכך, הוסרו התנאים הקודמים שהגדירו את אופן הפרטיות בו אמורים להתבצע מעשים מיניים, בעוד שמעשים מיניים שנותרו פליליים הוגדרו על ידי החוק ללא התייחסות לנטייה המינית או מגדר המשתתפים.

עם העברת צו עבירות המין (צפון אירלנד) 2008 (אנ'), צפון אירלנד, שגיל ההסכמה בחוקיה עדיין עמד על 17 שנים (עבור זוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד), הורידה את גיל ההסכמה בשטחה ל-16 שנים בשנת 2009, עבור השוואה לגיל שקיים בשאר חבלי הארץ של הממלכה באנגליה, ויילס וסקוטלנד.[27][28]

ביטול הרשעות פליליות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-31 בינואר 2017, חוק השיטור והפשיעה 2017 (אנ') נכנס לתוקף לאחר שקיבל הסכמה מלכותית. סעיף בחוק המכונה חוק אלן טיורינג נתן חנינה רשמית לאחר מותם של אלפי גברים הומוסקסואלים מאנגליה וויילס שהורשעו על פי החוקים לאיסור ביצוע מעשי סדום (פעילות הומוסקסואלית) של אותם אזורים בעבר, ונתן לאלו שעדיין בחיים את האפשרות להגיש בקשה למחיקת ההרשעות הפליליות שלהם. למרות ההעברה הרשמית של הצעת החוק ב-2017, התעלמות מההרשעות בנושא הפכה לזמינה כבר מאז 2012 בחבלי הארץ.[29] סקוטלנד העבירה חוק מקיף יותר בנושא ביוני 2018, שבו מחיקת ההרשעות היא אוטומטית עבור מי שעדיין בחיים ללא חיוב של הגשת בקשה קודם לכן.[30] האספה של צפון אירלנד העבירה חוק דומה ב-2016, והוא נכנס לתוקף ב-28 ביוני 2018.[31] עם זאת, גם בצפון אירלנד נדרשת הגשת בקשה עבור מחיקת ההרשעות שאמורה להתבצע עם משרד המשפטים של צפון אירלנד (אנ').

לדברי עיתון הלהט"ב הבריטי פינקניוז, פחות מ-200 חנינות ניתנו באנגליה ובוויילס עד יולי 2018.[32] ביוני 2019, נחשף שרק שני גברים ביקשו חנינה על עבירות מין היסטוריות של ביצוע פעילות הומוסקסואלית בצפון אירלנד וגם שניהם לא הצליחו לבטל את ההרשעות ברישומים הפליליים שלהם. ברחבי שאר הממלכה, יותר ממחצית מאלה שביקשו לבטל את ההרשעות שלהם, לא בוטלו.[33] בעקבות הדיווחים, בינואר 2022, דווח כי כל ההרשעות הפליליות בעבר על רקע הומוסקסואליות ברחבי הממלכה המאוחדת יקבלו "חנינה רשמית באופן מיידי" על ידי ממשלת בריטניה במסגרת תוכנית חדשה.[34][35][36] ביוני 2023, הממשלה הכריזה כי החנינה תהיה זמינה גם לנשים שהורשעו בהומוסקסואליות. הומוסקסואליות נשית מעולם לא הייתה מוגדרת כעבירה פלילית בממלכה המאוחדת, אך נשים לסביות ששרתו בכוחות המזוינים של בריטניה עדיין יכלו לשאת בעונשים לאיסור הומוסקסואליות על פי הוראות הכלולות בחוק הצבא 1955, חוק חיל האוויר 1955 ובחוק המשמעת הימית 1957.[37]

הכרה במערכות יחסים חד-מיניות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שותפויות אזרחיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא הייתה קיימת שום הכרה משפטית בזוגיות חד-מינית בממלכה המאוחדת עד שנת 2005, לאחר ההכשרה בחוק של שותפויות אזרחיות בקרב זוגות חד-מיניים במסגרת חקיקת חוק השותפות האזרחית 2004 בחודש נובמבר של אותה שנה. שותפויות אזרחיות הן איחוד נפרד שמעניק את רוב (אך לא את כל) הזכויות והחובות של נישואים, אך הוא כולל בעיות הכרה במדינות אחרות ועם שימוש ב-"תוארי נימוס" (אנ'). שותפויות אזרחיות יכולות להיווצר בכל מקום מאושר בבריטניה לאחר שהזוג חתם על מסמך השותפות האזרחית בנוכחות רשם ושני עדים ובמקומות דתיים מאושרים באנגליה ובויילס מאז 2011 (אם כי מקומות דתיים אינם מחויבים משפטית להעניק את מעמד הזוגיות עבור זוגות חד-מיניים) אך הן אינן יכולות לכלול קריאות, מוזיקה או סמלים דתיים בעת טקס כריתת השותפות.[38][39] חוק השותפות האזרחית נכנס לתוקף ב-5 בדצמבר 2005.

טקס השותפות האזרחית הראשון התקיים ב-5 בדצמבר 2005 בעיירה וורטינג (אנ') במערב סאסקס.[40] תקופת ההמתנה הרגילה של 14 יום לכניסת החוק לתוקף בוטלה כלפי האירוע מכיוון שאחד מבני הזוג סבל ממחלה סופנית (ונפטר יום למחרת ציון הטקס).[41] טקסי השותפות האזרחיים הראשונים לאחר סיום תקופת ההמתנה הקבועה בחוק התקיימו בצפון אירלנד ב-19 בדצמבר, עם טקסים שלמחרת בסקוטלנד ולמחרת באנגליה ובוויילס.

נישואים חד-מיניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכשרה של נישואים בקרב זוגות מאותו המין בממלכה המאוחדת הפכה לנושא פוליטי נרחב מאז חקיקת אי-ההפללה של הומוסקסואליות. חקיקה קודמת באנגליה ובוויילס מנעה הכרה משפטית בנישואים חד-מיניים, לרבות חוק הנישואים משנת 1949 (אנ') שהגדיר נישואים כאיחוד הטרוסקסואלי בין גבר לאישה בלבד, חוק בטלות הנישואים 1971 (אנ') שאסר במפורש על הכרה בנישואים חד-מיניים וחוק עילות אישות 1973 (אנ') שחזר על הוראות חוק בטלות הנישואים.

בעוד ששותפויות אזרחיות הוכשרו בפריסה ארצית ברחבי הממלכה בשנת 2005, דיני נישואים הם עניין מנהלי בבריטניה ולכן ההליך החקיקתי של נישואים חד-מיניים הוא שונה לפי תחום השיפוט בחבלי הארץ השונים. חוק הנישואים (זוגות מאותו מין) 2013 (אנ'), שהחל להכיר בנישואים חד-מיניים שנעשו באנגליה ובוויילס, הועבר על ידי הפרלמנט הבריטי ביולי 2013 ונכנס לתוקף ב-13 במרץ 2014. טקסי הנישואים החד-מיניים הראשונים נערכו באזורים ב-29 מרץ 2014.[42][43][44] חוק הנישואים והשותפות האזרחית (סקוטלנד) 2014 (אנ'), שהכשיר נישואים חד-מיניים בסקוטלנד, הועבר על ידי הפרלמנט הסקוטי בפברואר 2014 ונכנס לתוקף ב-16 בדצמבר 2014.[45][46]

נישואים חד-מיניים בבריטניה מעניקים את כל הזכויות והחובות של נישואים אזרחיים, וניתן לקיים אותם באזורים מאושרים כולל גם במקומות דתיים, בתנאי שהגוף הדתי הצטרף לטקס. עם זאת, אף גוף דתי אינו מחויב משפטית לבצע נישואים חד-מיניים (בדומה להענקה של מעמד שותפות אזרחית בין זוגות חד-מיניים). למטרות גירושים של נישואים חד-מיניים, ההגדרה של ניאוף בחוק המקובל מתייחסת לקיום יחסי מין בין גבר לאישה בלבד, למרות שביצוע ניאוף של בן זוג באדם מאותו המין יכול להוות עילה לגירושים על רקע "התנהגות בלתי סבירה".[47]

טקס נישואים חד-מיניים בין זוג גברים בבריטניה בשנת 2015

בין השנים 2012 ל-2015, האספה של צפון אירלנד הצביעה 5 פעמים על הצעות חוק שונות עבור הכשרה של נישואים חד-מיניים, ולמרות שההצבעה האחרונה התקבלה ברוב זעום בניסיון החמישי, היא נאלצה לעבור הטלת וטו על ידי המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית תוך שימוש ב-"עתירת דאגה" (אנ') (מנגנון בצפון אירלנד שלפיו 30 מחברי האספה יכולים להגיש עתירה לאספה בדרישה להעביר חקיקה על בסיס הצבעת רוב גבוה יותר מרוב רגיל בהתאם להוראות הסכם יום שישי הטוב).[48] בעקבות הבחירות לאספת צפון אירלנד 2017 (אנ') ואי הקמת ההנהלה של צפון אירלנד (אנ') (הממשלה המשולבת של צפון אירלנד, שלוחה מנהלית של הרשות המחוקקת) עד המועד האחרון שלה ב-21 באוקטובר 2019, ההוראות בחוק צפון אירלנד (גיבוש מנהלים וכו') 2019 (אנ') אשר התקבל על ידי הפרלמנט הבריטי ב-18 ביולי 2019 וקיבל הסכמה מלכותית ב-24 ביולי, חייב את מזכיר המדינה (שר החוץ) של צפון אירלנד (אנ') להעביר תקנות שמכשירות נישואים חד-מיניים בחבל הארץ עד 13 בינואר 2020.[49] מזכיר המדינה, ג'וליאן סמית' (אנ'), חתם על התקנות ב-19 בדצמבר 2019.[50] בעקבות זאת, נישואים חד-מיניים הפכו לחוקיים בצפון אירלנד (ובפריסה ארצית בממלכה המאוחדת) ב-13 בינואר 2020, וזוגות מאותו המין החלו להיות רשאים להינשא בחבל הארץ בעוד שזוגות מאותו מין שנישאו קודם לכן במקומות אחרים החלו להיות בעלי גישה להכרה של הנישואים שלהם בצפון אירלנד.[51][52] טקס הנישואים הראשון בחבל הארץ התקיים בעיירה קריקפרגוס (אנ') במחוז אנטרים ב-11 בפברואר 2020.[53]

במרץ 2011 הפכה תנועת היהדות הליברלית לתנועה היהודית הראשונה בבריטניה שהכירה בנישואים חד-מיניים כשווים לאלו של זוגות מהמין השני.[54] ב-30 ביוני 2021, הכנסייה המתודיסטית של בריטניה הגדולה (אנ') הצביעה עם 254 קולות בעד מול 46 נגד עבור שינוי ההגדרה של נישואים כמיסוד זוגי הטרוסקסואלי בין גבר לאישה בלבד כדי לאפשר הכרה בנישואים חד-מיניים גם כן, ובכך, הפכה לעדה הדתית הגדולה ביותר בבריטניה שמכשירה נישואים חד-מיניים.[55][56] בספטמבר 2021 הכנסייה של ויילס (אנ') הצביעה על ברכה רשמית של הכנסייה עבור זוגות חד-מיניים, אבל לא הכירה באופן חוקי בנישואים חד-מיניים במסגרת הכנסייה הוולשית.[57][58][59]

הורות ואימוץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי חוק האימוץ והילדים 2002 (אנ'), הפרלמנט הבריטי קבע כי בקשה לאימוץ ילד באנגליה ובוויילס יכולה להיעשות על ידי אדם בודד או זוג, וביטל את התנאי הקודם שחייב בני זוג להיות נשואים קודם לכן לפני הגשת הבקשה. בכך, החוק החל לאפשר לזוגות חד-מיניים להגיש בקשות אימוץ באזורים. לפני העברת החוק, בית הלורדים דחה את הצעת החוק בהזדמנות אחת לפני שהתקבלה באופן סופי. תומכי החקיקה בפרלמנט הדגישו כי אימוץ אינו נושא של "זכויות הומוסקסואלים" אלא "עניין של מתן סביבה משפחתית יציבה לילדים רבים ככל האפשר במקום לראות אותם בבית יתומים". המתנגדים העלו ספקות לגבי היציבות של מערכות יחסים מחוץ לנישואים, וכיצד חוסר היציבות לדבריהם "תשפיע על רווחתם של ילדים מאומצים". עם זאת, הצעת החוק התקבלה לבסוף ונכנסה לתוקף ב-30 בדצמבר 2005.[60] חקיקה דומה אומצה בסקוטלנד, שנכנסה לתוקף ב-28 בספטמבר 2009.[61] צפון אירלנד הלכה בעקבותיה בדצמבר 2013.[62]

חוק ההפריה והאמבריולוגיה האנושית שהועבר בשנת 2008 (אנ') קיבל הסכמה מלכותית ב-13 בנובמבר 2008 ונכנס לתוקף ב-6 באפריל 2009.[63] החוק מאפשר לזוגות נשים לסביות גישה שווה להכרה משפטית של הורות במקרים של הפריה חוץ-גופית או הזרעה בסיוע/עצמית (שלא בבית) מרגע לידת הילד,[64] שכוללת הגדרה של שני בנות הזוג בתעודת הלידה של הילד במונח "הורה", אף על פי שהכרה מסוג כזה עדיין לא הייתה כלולה בתקנות שמתייחסות לנושא בתקנות הרישום של לידות ומוות 1987. תוכן החוק איננו חל על אירועים שהתקיימו לפני תאריך כניסתו לתוקף באפריל 2009.[65] ב-31 באוגוסט 2009, נכנס לתוקף תיקון לתקנות הרישום של לידות ומוות 1987 שמעניק זכויות לידה שוות לזוגות נשים לסביות באנגליה ובוויילס בדומה לזוגות הטרוסקסואלים לאחר טיפולי פוריות שמאפשר למנות את שמות שני האימהות כהורים בתעודת הלידה של הילדים שלהן.[66][67][68]

ב-6 באפריל 2010 נכנסו לתוקף צווי הורות לגברים הומוסקסואלים ובני זוגם שניתנים על ידי בתי משפט להורים מיועדים של ילד שנולד באמצעות הליך פונדקאות, שמבטלים את ההורות המשפטית של הפונדקאית ובן זוגה (אם קיים) ומעבירים את ההורות המשפטית והאחריות ההורית להורים המיועדים. פונדקאות אלטרואיסטית הפכה לחוקית בבריטניה עבור יחידים וזוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד משנת 2010 (פונדקאות מסחרית מוגדרת בלתי חוקית מאז חוק הסדרי פונדקאות 1985 (אנ') עבור זוגות מהמין השני, חד-מיניים ויחידים).

בשנת 2016 דווח כי 9.6% מכלל האימוצים שנעשו באנגליה נעשו על ידי זוגות חד-מיניים. נתון שהוגדר כעלייה מ-8.4% שנה קודם לכן ב-2015.[69] בשנת 2018 דווח ש-450 מתוך 3,820 כלל האימוצים שנעשו באנגליה כללו זוגות חד-מיניים, נתון שעלה ל-12% משנת 2016.[70]

בנובמבר 2021, זוג לסביות פתח בעתירה עבור ביקורת שיפוטית כלפי קבוצת הזמנה קלינית (אנ') מטעם שירות הבריאות הלאומי (NHS) בעיירה פרימלי (אנ') על רקע "מדיניות טיפולי פוריות מפלה".[71] בקבוצות, רוב הזוגות מהמין השני נדרשו לעבור הליך של "ניסיון להרות" במשך שנתיים בלבד לפני שהם היו זכאים לטיפול ממומן על ידי שירות הבריאות הלאומי, בעוד שזוגות חד-מיניים נדרשו לעבור 12 סבבים של טיפול הפריה חוץ-גופית פרטיים לפני שהם הפכו לזכאים.[72][73] קבוצות ההזמנה הקליניות היו ארגונים של שירות הבריאות הלאומי שהוקמו על ידי חוק הבריאות והטיפול החברתי 2012 (אנ') כדי לארגן את אספקת שירותי ה-"NHS" בכל אחד מהאזורים המקומיים שלהם באנגליה.[74] עם זאת, ב-1 ביולי 2022 הן בוטלו והוחלפו במערכות טיפול משולבות בעקבות תוכן חוק הבריאות והטיפול 2022 (אנ').

הגנה מפני אפליה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקנות להגנה מפני אפליה על רקע נטייה מינית בתעסוקה הונהגו בכל שטחי הממלכה המאוחדת ב-1 בדצמבר 2003, בעקבות ציות להוראת השוויון 2000 (אנ') של האיחוד האירופי בנושא, שקובעת איסור על אפליה בתעסוקה על רקע נטייה מינית.[75] תקנות אפליה מינית (תיקון חקיקה) 2008 הרחיבו את ההגנות האלו לאיסור אפליה במתן סחורות, מתקנים ושירותים. תקנות אפליית מין (שינוי מין) 1999 יצרו הגנות משפטיות מסוימות עבור טרנסג'נדרים לראשונה בהיסטוריה הבריטית. התקנות אסרו על אפליה של אנשים שעוברים "שינוי מין" בהכשרה תעסוקתית ובהכשרה מקצועית באנגליה ובויילס. חקיקה דומה, תקנות אפליית מין (שינוי מין) (צפון אירלנד) 1999, התקבלו בצפון אירלנד.

באוקטובר 2007 הודיעה הממשלה כי תבקש להכניס תיקון לחוק המשפט הפלילי וההגירה ליצירת עבירה חדשה של הסתה (דברי שטנה) על רקע נטייה מינית באנגליה ובוויילס.[76] זאת, בעקבות יצירת עבירה על שנאה דתית שהתבררה כשנויה במחלוקת בשנת 2006 באמצעות חוק השנאה הגזעית והדתית 2006 (אנ'). הסתה לשנאה על רקע נטייה מינית כבר הייתה מוגדרת כפלילית בצפון אירלנד. סקוטלנד חוקקה חקיקה דומה בשנת 2009, שכוללת גם זהות מגדרית כעילה מוגנת מפני הסתה.

חוק השוויון 2010 (אנ') קיבל הסכמה מלכותית ב-8 באפריל 2010.[77] המטרה העיקרית של החוק הייתה לקודד את המערך המסובך והרב של חוקים ותקנות, שהיוו את הבסיס המשפטי נגד אפליה בבריטניה, לרבות חוק שכר שווה 1970 (אנ'), חוק האפליה המינית 1975 (אנ'), חוק יחסי הגזע 1976 (אנ'), חוק אפליה על מוגבלויות 1995 (אנ') ושלושה מכשירים סטטוטוריים (אנ') עיקריים שמגינים על אפליה בתעסוקה, בין היתר על רקע נטייה מינית. החוק חוקק עבור אותן מטרות כמו של חוק זכויות האזרח 1964 בארצות הברית, וארבע הנחיות עיקריות ליחס שוויוני של האיחוד האירופי, שההוראות שלהן מיושמות בתוכן החוק שמחייב בין היתר דרישת יחס שווה בגישה לתעסוקה כמו גם לשירותים פרטיים וציבוריים ללא אפליה על רקע נטייה מינית ו-"מעמד טרנסג'נדרי".[78] החוק שינה בנוסף את תקנות הנחות מאושרות (נישואים ושותפות אזרחית) 2005 כדי לאפשר טקסי כריתת שותפות אזרחית בין זוגות חד-מיניים בטקסים דתיים באנגליה ובוויילס (שנאסרו משפטית קודם לכן) והרחיב את איסור האפליה המשפטית על טרנסג'נדרים בכך שהפליל אפליה על ידי בתי ספר על רקע הליכי שינוי מגדר.[79][80]

יוזמות אחרות להגנה על אזרחי להט"ב בריטים מפני אפליה כללו את הקמת הוועדה לשוויון וזכויות אדם ב-1 באוקטובר 2007 אשר מופקדת לפעול למען שוויון בכלל התחומים (והחליפה את הוועדות הקודמות שהוקדשו בנושאי מין, גזע ונכות בלבד), הקמת הקבוצה המייעצת לנטייה מינית ומגדר בתוך משרד הבריאות הבריטי,[81] תיקון לחוק המשפט הפלילי 2003 (אנ') שהוסיף הוראה לפיה בתי משפט מחויבים להתייחס לעוינות המבוססת על רקע נטייה מינית כגורם מחמיר (אנ') במתן פסק הדין לעבריין,[82] הוספת הנחיה לשירות התביעה של הכתר הבריטי (אנ') על התמודדות עם פשעים הומופובים,[83] והתחייבות מממשלת בריטניה לפעול למען קידום זכויות להט"ב ברמה בינלאומית.[84]

סעיף 28

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחאות נגד סעיף 28 והומופוביה בבריטניה בבירת הולנד, אמסטרדם, 1988

בשנות ה-80 של המאה ה-20, הזמינות של ספר בספריות של בתי ספר המנוהלים על ידי רשות החינוך הפנימית של לונדון (אנ') שנחשב בעיני חלקים כ-"מקדם הומוסקסואליות" הובילה לחקיקה חדשה בנושא.[85] בעקבות זאת, חוק הממשל המקומי 1988 (אנ') כלל הוראה שאוסרת על "קידום מכוון של הומוסקסואליות" על ידי כל רשות מקומית ו-"הוראה בכל בית ספר ציבורי על קבלה של הומוסקסואליות כקשר משפחתי מדומה" שנודעה בשם סעיף 28.[86] שינויים במבנה הממשל המקומי מאז אותו תאריך הובילו לבלבול מסוים לגבי הנסיבות המדויקות שבהן חל החוק החדש, לרבות השאלה אם הוא חל או לא בכל בתי הספר הציבוריים במדינה.

סעיף 28 (שנקרא בסקוטלנד סעיף א2) בוטל באזור בשנתיים הראשונות להיווסדותו של הפרלמנט הסקוטי, על ידי חוק האתיקה בחיים הציבוריים וכו' (סקוטלנד) 2000.[87] מהלך להסרת ההוראה באנגליה ובוויילס נמנע בעקבות התנגדות בבית הלורדים, שהונהגה על ידי הפוליטיקאית ג'נט יאנג. לאחר מותה ב-2002, ההוראה בוטלה בחוק הממשל המקומי 2003 (אנ'), שנכנס לתוקף ב-18 בנובמבר 2003. במהלך העברת הצעת החוק לא נעשה כל ניסיון נגדי לשמור על הסעיף או על תיקון המבקש לשמר אותו. ביוני 2009, דייוויד קמרון, מנהיג המפלגה השמרנית (וראש ממשלת בריטניה לעתיד), הכריז על התנצלות רשמית על כך שמפלגתו הציגה את ההוראה לחוק הממשל המקומי 1988 בעבר, וקבע כי היה מדובר ב-"טעות פוגענית" נגד הומוסקסואלים.[88]

הומופוביה במשחקי כדורגל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2020, המחלקה לדיגיטל, תרבות, מדיה וספורט (אנ') הודיעה על כוונתה לתקן את חוק הכדורגל (עבירות) 1991 (אנ') כדי לאסור במפורש קריאות הומופוביות מצד אוהדים במהלך משחקי כדורגל.[89] נכון לאותה תקופה, נאשמים שביצעו קריאות הומופוביות הועמדו לדין בגין "קריאות מגונות".[90] מאמץ מוקדם יותר בנושא נעשה בשנת 2018 לאסור קריאות הומופוביות על ידי דמיאן קולינס (אנ'), שכיהן באותה תקופה כיו"ר ועדת הדיגיטל, התרבות, המדיה והספורט (אנ') ושחקן הרוגבי לשעבר של וויילס, גארת' תומאס.[91][92]

זהות מגדרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1970, ההחלטה בתיק קורבט נגד קורבט (אנ') הכשירה גישה משפטית עבור טרנסג'נדרים בעלי דיספוריה מגדרית בבריטניה לשנות את סמן המין בתעודת הלידה שלהם. עם זאת, הפסיקה אסרה עליהם להתחתן עם אנשים מהמין השני, שכן זה ייחשב מבחינה חוקית כ-"נישואים חד-מיניים" שלא היו חוקיים באותן שנים. פסק הדין שימש לאחר מכן כתקדים על ידי בתי משפט רבים בארצות הברית.[93][94] בתיק של בית הדין האירופי לזכויות אדם משנת 2002, גודווין נגד הממלכה המאוחדת (אנ'), נמצא שבריטניה מפרה את סעיפים 8 ו-12 של האמנה האירופית לזכויות אדם במסגרת המדיניות. פסק הדין הוביל לחקיקתו של חוק ההכרה במגדר 2004 (אנ').[95] בדצמבר 2002 פרסמה מחלקת הלורד צ'נסלור (אנ') (מחלקת ממשלה בראשותו של לורד צ'נסלור שהייתה אחראית על סמכות השיפוט של ממשלת בריטניה על אנגליה וויילס) מסמך "מדיניות ממשלתית בנוגע לאנשים טרנסקסואלים" הקובע באופן מפורש שטרנסקסואליות "איננה מחלה נפשית".[96]

ב-4 באפריל 2005 נכנס לתוקף חוק ההכרה במגדר 2004 שעיגן בחוק את ההכרה המשפטית של טרנסג'נדרים לשנות את מגדרם בבריטניה, מה שמאפשר להם לקבל תעודת לידה חדשה שהחלה להעניק להם הכרה מלאה במגדר הנבחר שלהם בחוק לכל מטרה. טרנסג'נדרים שמעוניינים לשנות את מגדרם המשפטי חייבים להציג ראיות בפני פאנל להכרה מגדרית (אנ'), אשר שוקל כל מקרה לגופו ורשאי להנפיק תעודת הכרה מגדרית בסיומו. עם זאת, הפונים חייבים לעבור תהליך של מעבר מגדרי (אנ') במשך שנתיים לפני קבלת התעודה. העברה של ניתוח להתאמה מגדרית לא נדרשת כרגיל מהתהליך, אם כי ניתוח כזה יתקבל כחלק מהראיות התומכות בבקשה של הפונה לקבל תעודת הכרה מגדרית. גישה להעברה של ניתוח להתאמה מגדרית זמינה תחת שירות הבריאות הלאומי (NHS) או באופן פרטי.

עם זאת, במסגרת חוק ההכרה במגדר 2004, הועלו חששות לגבי מעמדם של נישואים ושותפויות אזרחיות בקרב טרנסג'נדרים. על פי החוק, טרנסג'נדרים נשואים נדרשו להתגרש או לבטל את הנישואים שלהם על מנת שתונפק להם תעודת הכרה מגדרית. הממשלה בחרה להשאיר את הדרישה הזו בחוק לאור העובדה שאם היא הייתה מבוטלת, הייתה מתממשת הכרה מסוימת בנישואים חד-מיניים שלא היו חוקיים באותה תקופה. חוק השותפות האזרחית משנת 2004 אפשר יצירת שותפויות אזרחיות בין זוגות חד-מיניים, אך זוג נשוי שכלל בן זוג טרנסקסואל לא היה רשאי לרשום ישירות את המעמד המגדרי החדש שלו, ועליו תחילה לפרק את הנישואים, לקבל הכרה משפטית במגדר החדש שלו ולאחר מכן להירשם במעמד של שותפות אזרחית. עם ההכשרה של נישואים חד-מיניים באנגליה ובוויילס בשנת 2014, נישואים קיימים שבהם נכלל אדם טרנסקסואל רשאים להישאר, כאשר אחד הצדדים בזוגיות או שניהם משנים את מינם המשפטי ושני הצדדים מסכימים להישאר נשואים. החקיקה אינה משחזרת אף מקרה נישואים של טרנסג'נדרים שבוטל כתנאי מוקדם להבטחת קבלה של תעודת הכרה מגדרית לפני חקיקת החוק.[97]

מאז 1 בינואר 2021, רגולטור התקשורת הבריטי "Ofcom" (אנ') כולל במפורש "שינוי מגדר" במסגרת המדיניות והנהלים המשפטיים לאיסור דברי שטנה.

באפריל 2021, דווח כי האגרה עבור קבלת תעודת הכרה מגדרית תופחת ל-5 לירה שטרלינג בתחילת מאי 2021.[98][99]

נוער

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעירים טרנסג'נדרים מכוסים באותה מידה על ידי תוכן חוק השוויון 2010, ובכך מוגנים מפני אפליה על רקע "שינוי מין" כמו טרנסג'נדרים בגירים. ילדים בעלי דיספוריה מגדרית שמעוניינים לעבור שינוי מגדר משפטי מופנים לשירות לפיתוח זהות מגדרית (אנ') של שירות הבריאות הלאומי, המרפאה היחידה לזהות מגדרית (אנ') לאנשים מתחת לגיל 18 בבריטניה. במרפאה לא קיימת גישה לניתוחים להתאמה מגדרית שזמינה בעת הליך מעבר מגדרי של צעירים, על פי הנחיית המכון הלאומי למצוינות בבריאות ובטיפול (אנ'). באוקטובר 2019 השירות לפיתוח זהות מגדרית היה נתון לתיק משפטי, בל נגד טביסטוק (אנ'), ובדצמבר 2020 פסק בית המשפט הגבוה לצדק בלונדון (אנ') (שמוגדר יחד עם בית המשפט לערעורים (אנ') ובית המשפט של הכתר הבריטי (אנ') כבתי המשפט הבכירים של אנגליה וויילס) שילדים מתחת לגיל 16 שנים אינם יכולים להסכים באופן עצמאי לשימוש בחוסמי הורמונים (אנ').[100] הפסיקה הובילה לביקורות שליליות על ידי ארגונים שונים, ובעקבותיה המכללה המלכותית לרפואת ילדים ובריאות הילד (אנ') פרסמה הצהרה ב-"תקווה לבהירות נוספת" כלפי הנושא,[101] בעוד שרשות ערעור לפסיקה ניתנה בינואר 2021.[102] בהמשך, הערעור התקבל ופסק הדין המקורי בוטל בספטמבר 2021.[103] בספטמבר 2020, ה-"NHS" השיק סקירה של שירותי זהות מגדרית לצעירים, שנכון ליולי 2021 עדיין נמשכת.[104]

אינטרסקסואלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים אינטרסקסואלים (בעלי סימני מין זכריים ונקביים כאחד) בבריטניה מתמודדים עם פערים משמעותיים בהגנה מפני התערבויות רפואיות אינטרסקסואליות (אנ') בתינוקות לקביעת מינם שלא בהסכמתם. אקטיביזם של ארגונים אינטרסקסואלים פועל להפללה של ההתערבויות הרפואיות. ארגוני זכויות אדם רואים יותר ויותר בניתוחים אלה בקטינים אינטרסקסואלים כלקויים אשר לטענתם, יש לבצע אותם רק אם הפונה מסכים לביצוע הניתוח, על ידי דחיית ההתערבויות הרפואיות עד לגיל שבו יהיה רשאי להסכים לביצועם.

שירות צבאי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בגלוי בכוחות המזוינים של בריטניה מאז 2000. בנאום לוועידה בשנת 2008, הצהיר הגנרל הבריטי ריצ'רד שירף (אנ') כי הענקת כבוד לקצינים וחיילים שמוגדרים כלהט"ב בצבא הוא כעת "אחריות פיקודית" והוא חיוני ל-"יעילות מבצעית".[105] בשנת 2009, במלאת כמעט עשור לשינוי החוק שהתיר הומוסקסואליות בצבא הבריטי, דיווחי עיתונים חשפו כי לביטול האיסור "לא קיימת השפעה ניכרת שלילית כל שהיא על האפקטיביות המבצעית של הצבא".

חנינות צבאיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הצגת חוק הכוחות המזוינים 2021 בחודש פברואר באותה שנה, משרד ההגנה הבריטי העניק חנינה אוטומטית לכל החיילים ההומוסקסואלים לשעבר בצבא הבריטי שהיו בעלי רישומים פליליים על רקע הומוסקסואליות בשירות הצבאי שלהם שהובילו להדחתם.[106][107] כמו כן, המשרד הכריז שאנשי צבא שפוטרו על רקע הומוסקסואליות יהיו רשאים לקבל את מדליות השירות שלהם מחדש אם הן נלקחו מהם.[108]

טיפול המרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2007, המכללה המלכותית לפסיכיאטרים (אנ'), הארגון המקצועי הראשי של פסיכיאטרים בבריטניה, פרסם דו"ח שקבע כי "הראיות מראות שאנשים שמוגדרים כלהט"ב פתוחים לבקש עזרה בבעיות נפשיות. עם זאת, הם עלולים להיות מובנים לא נכון על ידי מטפלים שמתייחסים להומוסקסואליות שלהם כגורם השורש לכל בעיה שמופיעה כמו דיכאון או חרדה. למרבה הצער, מטפלים שמתנהגים כך עלולים לגרום למצוקה ניכרת. מיעוט קטן של מטפלים אף ירחיק לכת וינסה לשנות את הנטייה המינית של הלקוחות שלהם. זה יכול להזיק מאוד. למרות שיש כיום מספר מטפלים וארגונים בארצות הברית ובבריטניה הטוענים שטיפול יכול לעזור להומוסקסואלים להפוך להטרוסקסואלים, אין הוכחות לכך ששינוי כזה אפשרי".[109] בשנת 2008, הארגון הצהיר באומרו כי "המכללה המלכותית חולקת את הדאגה של האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה והן האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה כי עמדות בהן דוגלים גופים כמו האגודה הלאומית למחקר וטיפול בהומוסקסואליות (אנ') (NARTH) בארצות הברית אינן נתמכות על ידי המדע. אין הוכחות מדעיות מוצקות לכך שניתן לשנות נטייה מינית. בנוסף, מה שנקרא "טיפולים עבור הומוסקסואליות" כפי שהומלצו על ידי "NARTH" יוצרים סביבה שבה דעות קדומות ואפליה יכולות לפרוח".[110]

בשנת 2009, סקר מחקר שנערך בקרב מטפלים בתחום בריאות הנפש בבריטניה הגיע למסקנה כי "מיעוט משמעותי של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש מסייעים להפוך לקוחות לסביות, הומוסקסואלים וביסקסואלים להטרוסקסואלים. לאור היעדר ראיות ליעילות של טיפולים כאלה, סביר להניח שהם לא חכמים ואפילו מזיקים".[111] סיינטיפיק אמריקן, כתב עת מדע אמריקאי, דיווח על "אחד מכל 25 פסיכיאטרים ופסיכולוגים בריטים שאומרים שהם יהיו מוכנים לעזור ללקוחות הומוסקסואלים וביסקסואלים לנסות להמיר את נטייתם המינית להטרוסקסואלית, אף על פי שלא קיימות ראיות מדעיות משכנות שאדם יכול להיות הטרוסקסואל בכוונת תחילה" והצהיר כי על פי סקר שערך, 17% מהמטפלים הנסקרים הצהירו שהם "ניסו לעזור להפחית או לדכא רגשות הומוסקסואלים" ו-4% אמרו שהם "ינסו לעזור להומוסקסואלים להמיר את נטייתם המינית להטרוסקסואלית בעתיד".[112]

ביולי 2017, הסינוד הכללי של הכנסייה האנגליקנית (אנ') העביר הצעה אשר מתחה ביקורת שלילית על ביצוע הטכניקות הפסאודו-מדעיות של טיפול המרה כ-"לא אתיות שעלולות להזיק ואין להן מקום בעולם המודרני" וקרא "לאסור על ביצוע של טיפול המרה שמטרתו לשנות נטייה מינית".[113][114] בפברואר 2018, פורסם מזכר הבנות על ידי מועצת הממלכה המאוחדת לפסיכותרפיה (אנ') שנחתם באוקטובר 2017 כדי לספק "הגנה על הציבור באמצעות התחייבות להפסיק את התרגול של טיפול המרה בבריטניה" שאושר על ידי שירות הבריאות הלאומי.[115] ארגון הלהט"ב הבריטי סטונוול הצהיר בעקבות הפרסום כי כל גופי הייעוץ והפסיכותרפיה הגדולים במדינה הצטרפו לשירות הבריאות הלאומי בחתימה על המזכר.[116]

באוקטובר 2017, מוסד דתי בליברפול נחשף על ידי חקירה של העיתון "Liverpool Echo" (אנ') על כך שהציע "לרפא" הומוסקסואלים באמצעות "תוכנית הרעבה של שלושה ימים".[117] בעקבות החשיפה חבר הפרלמנט הבריטי דן קרדן (אנ') מהמחוז ליברפול וולטון (אנ') העלה את הנושא בפרלמנט, וקרא לאסור בחקיקה על ביצוע של טיפול המרה בממלכה. ביולי 2018, ממשלת בריטניה הודיעה שחבריה יציגו הצעות לאיסור ביצוע של טיפול המרה בחקיקה.[118] ב-20 ביולי 2020, ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון הכריז על תמיכתו בהפללה של ביצוע טיפולי המרה, באומרו: "עניין טיפולי ההמרה בהומוסקסואלים, אני חושב שזה מגעיל לחלוטין. אין לזה מקום בחברה מתורבתת. אין לזה מקום במדינה הזו".[119] בספטמבר 2020 קבוצת מנהיגים דתיים בריטיים התכנסה במה שהוגדר כ-"מפגן נדיר של אחדות" כדי להאיץ בממשלת בריטניה לחוקק איסור על ביצוע של טיפול המרה במדינה.[120]

ב-11 במאי 2021, כחלק מטקס פתיחת הפרלמנט הבריטי לשנת 2021 (אנ'), המלכה אליזבת השנייה הצהירה כי בריטניה מתכננת להנהיג איסור משפטי על ביצוע של טיפול המרה. בנאום המלכה בן 10 הדקות שהוכן על ידי ממשלת בריטניה, היא הצהירה כי "יקודמו צעדים לאיסור על טיפול המרה".[121] עם זאת, תוכניות ממשלה כרוכות בהתייעצויות לפני החלת כל איסור משפטי בחקיקה, מה שהוביל לביקורת מצד פעילים, שלדבריהם עיכוב חקיקת האיסור מותיר קבוצות להט"ב "בסיכון נוסף להתעללות". העיכוב מאריך את תקופת ההמתנה הנוכחית של 3 השנים מהרגע שבו הממשלה התחייבה לראשונה לחוקק איסור על טיפול המרה בשנת 2018, ו-4 שנים מאז שחתמו כל גופי הייעוץ והפסיכותרפיה הגדולים במדינה על מזכר ההבנות שפורסם על ידי מועצת בריטניה לפסיכותרפיה להתחייבות להפסיק את התרגול של טיפולי המרה בממלכה שאושר על ידי שירות הבריאות הלאומי.[122] ב-1 ביולי 2021, דווח כי המשפט הקאנוני של הכנסייה המתודיסטית בבריטניה הטיל באופן רשמי איסור על ביצוע של טיפול המרה בכנסייה וכן דחק בממשלת בריטניה לחוקק איסור דומה.[123]

באוקטובר 2021, הממשלה החלה בהתייעצות של 6 שבועות כיצד לסיים את ביצועי הטכניקות הפסאודו-מדעיות של טיפול המרה בממלכה.[124] מזכירת המדינה לענייני חוץ וחבר העמים (שרת החוץ) ליז טראס הצהירה באותה עת כי "לא צריך להיות מקום לתרגול המתועב של טיפול המרה כפייתי בחברה שלנו". בדצמבר 2021 האריכה הממשלה את תקופת ההתייעצות ב-8 שבועות, בעקבות ביקורת ואיום בתביעה משפטית מצד קבוצת הנשים "Fair Play for Women" שמתנגדת להכשרה של "הגדרה עצמית" עבור הכרה בשינוי מגדר משפטי בקרב טרנסג'נדרים.[125] מבקרי תוכן החקיקה המוצעת לאיסור טיפול המרה טוענים שהיא עלולה להפליל את הפעולה של מתן טיפול פסיכותרפי לאדם עם דיספוריה מגדרית להרגיש בנוח עם המין הביולוגי שלו, לצד הדיספוריה המגדרית שלו ורצונו לשנות את מגדרו למין השני. ניקי דה קוסטה, היועצת המיוחדת (אנ') לשעבר של ראש הממשלה בוריס ג'ונסון, הצהירה שתזמון תקופת ההתייעצות מונע מכוונה "להעניק סיפור חדש וחיובי" לקראת ועידת לדיון על סוגיות להט"ב שונות בתמיכה הממשלה שעתידה הייתה להתקיים בשנת 2022.

בסוף מרץ 2022, ממשלת בריטניה הודיעה על כוונתה לאסור על ביצוע של טיפול המרה לשינוי נטיות מיניות של לסביות, הומוסקסואלים וביסקסואלים, אך לא בנוגע לזהויות מגדריות של טרנסג'נדרים.[126] כתוצאה מכך, מעל 100 ארגונים פרשו מהוועידה שתוכננה ובוטלה לאחר מכן.[127] ראש הממשלה ג'ונסון הגן על עמדת הממשלה בנושא, תוך ציון "מורכבויות ורגישויות" בנוגע לטיפול בזהויות מגדריות, עם תשומת לב מיוחדת שניתנה לילדים עם דיספוריה מגדרית שההורים והיועצים שלהם יהיו עלולים "לרצות לדון בגלוי על המגדר שלהם ללא חשש מהעמדה לדין" על רקע איסור משפטי של ביצוע טיפול המרה.[128][129] ב-10 במאי 2022, נאומה של המלכה אליזבת בטקס פתיחת הפרלמנט הבריטי לשנת 2022 כלל הצהרה על חקיקה שתתקיים במושב הפרלמנט הקרוב לאיסור על טיפול המרה בממלכה, על רקע נטייה מינית.[130]

תרומת דם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז נובמבר 2017, הממלכה המאוחדת יישמה מדיניות דחייה של 3 חודשים כלפי גברים המקיימים יחסי מין עם גברים (MSM) שרוצים לתרום את דמם.[131][132][133] עם זאת, מדיניות זו לא חלה על צפון אירלנד עד 2020.[134] בדצמבר 2020 הוכרז שהמדינה תעבור להערכת סיכונים מותאמת אישית לגבי התנהגות מינית ותבטל את תקופת הדחייה הספציפית ל-"MSM".[135] מאז שנת 2021, ביטלה הממלכה המאוחדת את תקופת הדחייה במלואה בעוד ששירות הבריאות הלאומי הצהיר באומרו כי "גברים במערכת יחסים ארוכת טווח רשאים לתרום דם, אם אין חשיפה ידועה לזיהום המועבר במגע מיני ואינם משתמשים בתרופות נגד HIV כגון PreP או PEP".[136] בכך, זוגות של הומוסקסואלים וביסקסואלים החלו להיות רשאים לתרום דם באותם התנאים שניתנים לזוגות הטרוסקסואלים.

תנאי מחיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציון מצעד הגאווה בבירה לונדון בשנת 1974

האגודה לרפורמה בחוק ההומוסקסואלי, שנוסדה ב-12 במאי 1958 בתגובה לממצאי דו"ח וולפנדן, הייתה אחת מקבוצות הלהט"ב הראשונות בבריטניה, בנוסף לאקטיביזם של הפעיל אלן הורספול (אנ') והקמפיין לשוויון הומוסקסואלי (אנ') בשנות ה-60 וה-70. מחוץ לקבוצות האקטיביזם המתונות יותר, החזית לשחרור להט"ב הייתה נוקשה יותר בקידום זכויות הומוסקסואלים בתודעה הציבורית. סטונוול, שקרוי על שם מהומות סטונוול בשנת 1969, מוגדר כיום כארגון הלהט"ב הגדול בבריטניה.[137]

מצעדי גאווה רבים מתארחים בבריטניה מדי שנה. הצעדות הראשונות למען זכויות הומוסקסואלים התקיימו בבירה לונדון בשנת 1970, ואחריהן הופעת הבכורה של מצעד הגאווה בעיר (אנ') בשנת 1972. המצעד הלונדוני הוא הגדול והוותיק ביותר מסוגו בממלכה, ומאורגן מאז מדי שנה.

דמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המשרד לסטטיסטיקה לאומית (אנ'), אחוז האוכלוסייה בבריטניה שמזוהה כלסביות, הומוסקסואלים או ביסקסואלים עלה מ-1.5% בשנת 2012 ל-2.0% בשנת 2017 (1.1 מיליון איש). קבוצת הגילאים 16 עד 24 שנים הייתה בעלת המעמד הגבוה ביותר להזדהות עם נטייה מינית לסבית, הומוסקסואלית או ביסקסואלית בשנת 2017 (4.2%).[138] חברת ניתוח הנתונים הבריטית "YouGov" העריכה, בהתבסס על מחקר שערכה באמצעות שאלון מקוון, ששיעור אזרחי להט"ב בבריטניה הוא 7%. ארגון הלהט"ב סטונוול הצהיר לאורך השנים כי קשה להעמיד את אוכלוסיית הלהט"ב של בריטניה באחוזים לאור העובדה שחלק מאזרחי להט"ב בריטים אינם מוגדרים כפתוחים בקרב האוכלוסייה לגבי נטייתם המינית האמיתית או זהותם המגדרית המועדפת.

תקשורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתאגיד השידור הציבורי של בריטניה, ה-"BBC" כלל הזכרת סוגיות להט"ב רבות בשידורים שלו לאורך השנים. ב-1938 שידר את "החקיין הנשי" דאגלס בינג (אנ'), שלא היה גלוי לגבי היותו הומוסקסואל בזמן הצגתו. בשנת 1957, בעקבות פרסום דו"ח וולפנדן, שידר "BBC Radio" (אנ') תוכנית מיוחדת בשם "המצב ההומוסקסואלי" ולאחר מכן הנושא נדון בתוכניות הטלוויזיה "Lifeline" ו-"?Any Questions" (אנ') בשנת 1965 דחה ה-"BBC" את שידור הפרק "Horror of Darkness" של סדרת האנלוגיה הבריטית "The Wednesday Play" (אנ') עקב הכללת משולש אהבה הומוסקסואלי במהלכו.[139]

בעקבות חקיקת חוק עבירות מין 1967 שהכשיר הומוסקסואליות בהסכמה באנגליה וויילס, גדל הייצוג של סוגיות להט"ב בשידורים של ה-"BBC". בשנת 1970, הנשיקה הגברית ההומוסקסואלית הראשונה אי פעם בתקשורת הבריטית הוצגה בטלוויזיה, בין איאן מקלן וג'יימס לורנסון (אנ') במחזה אדוארד השני (אנ'). הנשיקה הנשית הלסבית הראשונה הוצגה מאוחר יותר ב-1974, בין אליסון סטדמן למיירה פרנסס (אנ') בפרק "Girl" כחלק מסדרת האנלוגיה "Second City Firsts" (אנ'). ב-1987, הסדרה איסטאנדרס הציגה את הנשיקה החד-מינית הראשונה באופרת סבון בריטית. ב-1995 שודרה תוכנית הקומדיה "Gaytime TV" בערוץ "BBC Two" שהייתה לתוכנית הראשונה שנועדה בעיקר לקהל להט"ב.

השמעת מוזיקה שכללה נושאי הומוסקסואליות המשיכה להיות מצונזרת על ידי ה-"BBC" לאורך שנות ה-70 וה-80. בשנת 1978, השיר "Glad to Be Gay" (אנ') של הזמר ההומוסקסואל הגלוי טום רובינסון נאסר להשמעה על ידי תחנת הרדיו "BBC Radio 1" (אנ') שמנוהלת על ידי ה-"BBC". בשנת 1984, שירי להקת הסינת'-פופ פרנקי הולך להוליווד בהם "Relax" (אנ') בשנת 1983, נאסרו באופן דומה מהשמעות בתחנת הרדיו בין היתר לאור העובדה שהלהקה הורכבה מהולי ג'ונסון ופול ראת'רפורד שהיו להם תפקידים מיוחדים בהרכב - השמעת קולות רקע וריקוד (בהתאמה) והיו להומוסקסואלים גלויים ומוחצנים, בעוד ששאר חברי הלהקה היו הטרוסקסואלים.

בשנת 2010, ה-"BBC Trust" (אנ'), הגוף המנהל של ה-"BBC" בין 2007 ל-2017, הפיק דו"ח שקרא לייצוג רחב יותר של להט"ב בריטים בתוכניות טלוויזיה.[140] במרץ 2019, בן האנט (אנ') הפך לכתב ההומוסקסואל הראשון של "BBC News" (אנ'), המחלקה האחראית על איסוף ושידור חדשות ואקטואליה של ה-"BBC".[141] ביולי 2020 שודרה הנשיקה החד-מינית הראשונה בערוץ הטלוויזיה לילדים בגילאי 6 עד 12 "CBBC" בבעלות "BBC" בעקבות מערכת יחסים ארוכת שנים בין שתי דמויות נשיות בסדרת הדרמה הקנדית לבני נוער נולדו לרקוד.[142] בנובמבר 2020, הוכרז שעל צוות העובדים בחדשות ואקטואליה של ה-"BBC" נאסר להשתתף במצעדי גאווה בבריטניה כדי "לא להיראות כמוטים פוליטית (אנ')".[143] מאוחר יותר ה-"BBC" הבהיר כי למרות שזה הוא לא איסור גורף, הצוות אמור לבקש רשות מהתאגיד לפני השתתפות באירועים מסוג זה.[144]

פוליטיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'יימי ווליס, חבר בית הנבחרים הבריטי מטעם מחוז ברידג'נד (אנ'), מוגדר כחבר הפרלמנט הבריטי הטרנסקסואל הראשון בתפקיד מאז תחילת כהונתו בשנת 2019.[145]

מאז שנות ה-70 של המאה ה-20, פוליטיקאים רבים שהוגדרו כלהט"ב מרחבי כלל המפה הפוליטית של הממלכה המאוחדת נבחרו ברשויות המקומיות והארציות של המדינה לתפקידים שונים, בהם הפרלמנטרית הלסבית הגלויה הראשונה מורין קולקוהון (אנ') שכיהנה בין השנים 1974–1979 כחברה בפרלמנט הבריטי.[146] לאחר הבחירות הכלליות בממלכה המאוחדת 2019, על פי ההערכות, 54 חברי הפרלמנט הבריטי שנבחרו לכהן הוגדרו כלהט"ב באופן גלוי, מתוכם 24 מהמפלגה השמרנית, 19 ממפלגת הלייבור, 10 מהמפלגה הלאומית הסקוטית ו-1 מהמפלגה הליברל-דמוקרטית.[147]

ג'יימי ווליס, חבר בית הנבחרים הבריטי מטעם מחוז ברידג'נד מאז 2019, מוגדר כחבר הפרלמנט הבריטי הטרנסקסואל הראשון בתפקיד לאחר שהצהיר בגלוי על התמודדותו עם דיספוריה מגדרית מילדות בשנת 2022.[148] ניקי סינקלייר (אנ') הפכה לפרלמנטר הטרנסקסואל הבריטי הראשון בממלכה לאחר שהחלה לכהן כחברת הפרלמנט האירופי מטעם וסט מידלנדס בין 2009–2014 ממפלגת הימין "UKIP" תחילה ולאחר מכן כמייסדת ומנהיגת מפלגת אנחנו דורשים משאל עם עכשיו (אנ') שקראו לפרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי.[149]

מטבע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2021, הבנק המרכזי של אנגליה הודיע כי בשטר הבא של 50 ליש"ט של הבנק האנגלי (אנ') יוצג אלן טיורינג בצד האחורי שלו. השטר החדש נכנס לתוקף ב-23 ביוני 2021, המשקף את יום הולדתו של טיורינג שהורשע בשנת 1952 בקיום "מעשה מגונה גס" (פעילות הומוסקסואלית) על פי החוק הפלילי הבריטי באותן שנים ובעקבות מעצרו נאלץ ליטול הורמונים נשיים (סירוס כימי) כחלופה למאסר, תהליך שהוביל להתאבדותו בשנת 1954.[150]

טבלות סיכום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבלי ארץ של הממלכה המאוחדת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ארצות הממלכה המאוחדת
חבל ארץ מעמד בחוק של פעילות הומוסקסואלית הכרה בזוגיות חד-מינית נישואים חד-מיניים אימוץ על ידי זוגות חד-מיניים התרת שירות צבאי של להט"ב הגנה מפני אפליה (נטייה מינית) הגנה מפני אפליה (זהות מגדרית) הכרה בשינוי מגדר חנינה אחר
אנגליהאנגליה ויילסויילסאנגליה וויילס חוקי משנת 1973, גיל הסכמה שוויוני מאז 2001. שותפויות אזרחיות משנת 2005. חוקי מאז 2014. חוקי משנת 2005. משנת 2000. איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית. איסור מוחלט על אפליה על רקע זהות מגדרית. תחת חוק ההכרה במגדר 2004. קיימת מאז 2017 (התעלמות זמינה מאז 2012). סעיף 28 לחוק הממשל המקומי 1988 האוסר על "קידום מערכות יחסים חד-מיניות כקשר משפחתי מדומה" בוטל ב-2003.
סקוטלנדסקוטלנד סקוטלנד חוקי משנת 1981, גיל הסכמה שוויוני מאז 2001. שותפויות אזרחיות משנת 2005. חוקי מאז 2014. חוקי משנת 2009. משנת 2000. איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית. איסור מוחלט על אפליה על רקע זהות מגדרית. תחת חוק ההכרה במגדר 2004. קיימת מאז 2019 (התעלמות זמינה מאז 2019). סעיף א2 לחוק הממשל המקומי 1988 האוסר על "קידום מערכות יחסים חד-מיניות כקשר משפחתי מדומה" בוטל ב-2000.
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת צפון אירלנד חוקי משנת 1982, גיל הסכמה שוויוני מאז 2001. שותפויות אזרחיות משנת 2005. חוקי מאז 2020. חוקי משנת 2013. משנת 2000. איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית. איסור חלקי על אפליה על רקע זהות מגדרית. תחת חוק ההכרה במגדר 2004. קיימת מאז 2018 (התעלמות זמינה מאז 2018). N/a

שטחי חסות של הכתר הבריטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שטחי חסות של הכתר הבריטי
שטח מעמד בחוק של פעילות הומוסקסואלית הכרה בזוגיות חד-מינית נישואים חד-מיניים אימוץ על ידי זוגות חד-מיניים התרת שירות צבאי של להט"ב הגנה מפני אפליה (נטייה מינית) הגנה מפני אפליה (זהות מגדרית) הכרה בשינוי מגדר
גרנזיגרנזי גרנזי
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בגרנזי) 		חוקי משנת 1983, גיל הסכמה שוויוני מאז 2012. שותפויות אזרחיות משנת 2012 בגרנזי, 2016 באולדרני ו-2020 בסרק. חוקי משנת 2017 בגרנזי, 2018 גאולדרני ו-2020 בסרק. חוקי משנת 2017. הממלכה המאוחדת אחראית להגנה. איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית. איסור מוחלט על אפליה על רקע "שינוי מין". מאז 2007.
ג'רזיג'רזי ג'רזי
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בג'רזי) 		חוקי משנת 1990, גיל הסכמה שוויוני מאז 2006. שותפויות אזרחיות משנת 2012. חוקי משנת 2018. חוקי משנת 2012. הממלכה המאוחדת אחראית להגנה. איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית. איסור מוחלט על אפליה על רקע "שינוי מין". תחת חוק ההכרה במגדר (ג'רזי) 2010.
האי מאןהאי מאן האי מאן
(ערך מורחב: זכויות להט"ב באי מאן) 		חוקי משנת 1992, גיל הסכמה שוויוני מאז 2006. שותפויות אזרחיות משנת 2011. חוקי משנת 2016. חוקי משנת 2011. הממלכה המאוחדת אחראית להגנה. איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית. איסור מוחלט על אפליה על רקע "שינוי מין". תחת חוק ההכרה במגדר 2009.

טריטוריות בריטיות מעבר לים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הטריטוריות הבריטיות שמעבר לים
טריטוריה מעמד בחוק של פעילות הומוסקסואלית הכרה בזוגיות חד-מינית נישואים חד-מיניים אימוץ על ידי זוגות חד-מיניים התרת שירות צבאי של להט"ב הגנה מפני אפליה (נטייה מינית) הגנה מפני אפליה (זהות מגדרית)
איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומייםאיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים חוקי. חוקי משנת 2014. אין נתונים הממלכה המאוחדת אחראית להגנה. אין נתונים אין נתונים
איי הבתולה הבריטייםאיי הבתולה הבריטיים איי הבתולה הבריטיים
(ערך מורחב: זכויות להט"ב באיי הבתולה הבריטיים) 		חוקי משנת 2001. הממלכה המאוחדת אחראית להגנה. איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית.
איי טרקס וקייקוסאיי טרקס וקייקוס איי טרקס וקייקוס
(ערך מורחב: זכויות להט"ב באיי טרקס וקייקוס) 		חוקי משנת 2001 (גיל ההסכמה שונה). קיים איסור חוקתי משנת 2011 שמכיר בנישואים הטרוסקסואלים בלבד. הממלכה המאוחדת אחראית להגנה. איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית.
איי פוקלנדאיי פוקלנד איי פוקלנד
(ערך מורחב: זכויות להט"ב באיי פוקלנד) 		חוקי משנת 1989, גיל הסכמה שוויוני מאז 2005. שותפויות אזרחיות משנת 2017. חוקי משנת 2017. חוקי משנת 2017. הממלכה המאוחדת אחראית להגנה. איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית.
איי קיימןאיי קיימן איי קיימן
(ערך מורחב: זכויות להט"ב באיי קיימן) 		חוקי משנת 2001 (גיל ההסכמה שונה). שותפויות אזרחיות משנת 2020. חוקי משנת 2020. הממלכה המאוחדת אחראית להגנה.
אנגווילהאנגווילה אנגווילה
(ערך מורחב: זכויות להט"ב באנגווילה) 		חוקי משנת 2001 (גיל ההסכמה שונה). הממלכה המאוחדת אחראית להגנה.
אקרוטירי ודקליהאקרוטירי ודקליה אקרוטירי ודקליה
(ערך מורחב: זכויות להט"ב באקרוטירי ודקליה) 		חוקי משנת 2000, גיל הסכמה שוויוני משנת 2003. משנת 2005 בקרב חיילי הכוחות המזוינים של בריטניה. חוקי משנת 2014. אין נתונים הממלכה המאוחדת אחראית להגנה. איסור חלקי על אפליה על רקע נטייה מינית. אין נתונים
ברמודהברמודה ברמודה
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בברמודה) 		חוקי משנת 1994, גיל הסכמה שוויוני משנת 2019. שותפות מקומית מאז 2017. (היה חוקי בין נובמבר 2018 עד מרץ 2022 ובין מרץ 2017 עד יוני 2018). חוקי משנת 2015. הממלכה המאוחדת אחראית להגנה. איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית.
גיברלטרגיברלטר גיברלטר
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בגיברלטר) 		חוקי משנת 1993, גיל הסכמה שוויוני משנת 2012. שותפויות אזרחיות משנת 2014. חוקי משנת 2016. חוקי משנת 2014. הממלכה המאוחדת אחראית להגנה. איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית. איסור מוחלט על אפליה על רקע "שינוי מין".
הטריטוריה הבריטית באנטארקטיקההטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה הטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה חוקי. חוקי משנת 2016. אין נתונים הממלכה המאוחדת אחראית להגנה. אין נתונים אין נתונים
הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודיהטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי חוקי. חוקי משנת 2014. אין נתונים הממלכה המאוחדת אחראית להגנה. אין נתונים אין נתונים
מונטסראטמונטסראט מונטסראט
(ערך מורחב: זכויות להט"ב במונטסראט) 		חוקי משנת 2000 (גיל ההסכמה שונה). קיים איסור חוקתי משנת 2010 שמכיר בנישואים הטרוסקסואלים בלבד. הממלכה המאוחדת אחראית להגנה. איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית.
סנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונהסנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונה סנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונה
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בסנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונה) 		חוקי. חוקי משנת 2017. חוקי משנת 2017. הממלכה המאוחדת אחראית להגנה. איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית. איסור מוחלט על אפליה על רקע "שינוי מין".
פיטקרןפיטקרן פיטקרן
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בפיטקרן) 		חוקי. חוקי משנת 2015. חוקי משנת 2015. הממלכה המאוחדת אחראית להגנה. איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית. אין נתונים

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זכויות להט"ב בממלכה המאוחדת בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ J. A. Macculloch, Religion Of The Ancient Celts, London: Routledge, 2014-02-10, ISBN 978-1-315-82822-0
  2. ^ QUEER CITY : gay london from the romans to the present day, worldcat.org
  3. ^ Elizabeth Manwell, Gender and Masculinity, 1, Wiley, 2007-01, עמ' 111–128, ISBN 978-1-4051-3533-7. (באנגלית)
  4. ^ Benjamin Cohen, Government announces date of first same-sex marriages in England and Wales, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBTQ+ news, ‏2013-12-10 (באנגלית אמריקאית)
  5. ^ The Marriage (Same-sex Couples) and Civil Partnership (Opposite-sex Couples) (Northern Ireland) Regulations 2019, legislation.gov.uk
  6. ^ "Three percent in England and Wales identify as lesbian, gay or bisexual -census". Reuters (באנגלית). 2023-01-06. נבדק ב-2023-09-15.
  7. ^ Move over Kylie: One Direction is Britain's gayest band, web.archive.org
  8. ^ Chalabi, Mona (2013-10-03). "Gay Britain: what do the statistics say?". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-09-15.
  9. ^ The Week Staff published, A timeline of gay rights in the UK, theweek, ‏2017-07-27 (באנגלית)
  10. ^ Senthorun Raj, On sexuality, the law still caters to the norms of public disgust, The Conversation, ‏2017-07-25 (באנגלית)
  11. ^ Pratt & Smith - Last UK men hanged for sodomy, Peter Tatchell Foundation, ‏2015-03-24 (באנגלית בריטית)
  12. ^ Atherton, John | Dictionary of Irish Biography, www.dib.ie (באנגלית)
  13. ^ "377: The British colonial law that left an anti-LGBTQ legacy in Asia". BBC News (באנגלית בריטית). 2021-06-28. נבדק ב-2023-09-15.
  14. ^ British Library, www.bl.uk
  15. ^ Records of the Parliaments of Scotland, www.rps.ac.uk
  16. ^ Records of the Parliaments of Scotland, www.rps.ac.uk
  17. ^ Aaron Day, The PinkNews Guide to the history of England and Wales equal marriage, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBTQ+ news, ‏2013-07-15 (באנגלית אמריקאית)
  18. ^ Petition seeks apology for Enigma code-breaker Turing - CNN.com, edition.cnn.com
  19. ^ Treatment of Alan Turing was “appalling” - PM | Number10.gov.uk, web.archive.org, ‏2010-04-20
  20. ^ Wolfenden Report, www.bl.uk
  21. ^ Victoria Bates, The legacy of 1885: girls and the age of sexual consent, History & Policy, ‏2015-09-08
  22. ^ Merchant Shipping (Homosexual Conduct) Act 2017, www.legislation.gov.uk
  23. ^ Merchant Shipping (Homosexual Conduct) Act 2017, bills.parliament.uk
  24. ^ Nick Duffy, Government backs plan to tackle the UK’s ‘last anti-gay law’, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBTQ+ news, ‏2017-01-23 (באנגלית אמריקאית)
  25. ^ Sexual Offences (Amendment) Act 2000, www.legislation.gov.uk
  26. ^ "Q and A: The age of consent" (באנגלית בריטית). 2000-11-29. נבדק ב-2023-09-16.
  27. ^ Serina Sandhu, How the UK debated the age of consent for gay sex, inews.co.uk, ‏2016-09-16 (באנגלית)
  28. ^ Bobby Rae and Benjamin Cohen, The Queen's turned 90 and here's all the LGBT laws she signed, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBTQ+ news, ‏2016-04-21 (באנגלית אמריקאית)
  29. ^ Bowcott, Owen; correspondent, Owen Bowcott Legal affairs (2017-01-31). "UK issues posthumous pardons for thousands of gay men". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-09-16.
  30. ^ Thousands of gay Scots to be pardoned, BBC News, ‏2018-06-06 (באנגלית בריטית)
  31. ^ "Gay men in Northern Ireland offered access to pardons". BBC News (באנגלית בריטית). 2018-06-28. נבדק ב-2023-09-16.
  32. ^ Nick Duffy, This is how many people have been pardoned under Turing's Law, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBTQ+ news, ‏2018-07-10 (באנגלית אמריקאית)
  33. ^ Everyone in Northern Ireland who applied for 'gay pardon' turned down, web.archive.org, ‏2019-10-22
  34. ^ "Pardons extended to all abolished same-sex crimes". BBC News (באנגלית בריטית). 2022-01-04. נבדק ב-2023-09-16.
  35. ^ Joseph Misuraca, Gay Sex Convictions in UK To Be Overturned Under New Scheme, Star Observer, ‏2022-01-04 (באנגלית אמריקאית)
  36. ^ U.K. expands 'Turing's Law' to pardon past same-sex convictions, NBC News, ‏2022-01-05 (באנגלית)
  37. ^ Bil Browning, UK to pardon women convicted of homosexuality, LGBTQ Nation, ‏2023-06-15
  38. ^ The Marriages and Civil Partnerships (Approved Premises) (Amendment) Regulations 2011, legislation.gov.uk
  39. ^ New push for LGB and T equality will allow civil partnerships in religious buildings, web.archive.org, ‏2011-06-08
  40. ^ "Dying man has same-sex 'wedding'" (באנגלית בריטית). 2005-12-06. נבדק ב-2023-09-16.
  41. ^ "'Gay wedding' man dies of cancer" (באנגלית בריטית). 2005-12-06. נבדק ב-2023-09-16.
  42. ^ "Same-sex marriage becomes law in England and Wales". BBC News (באנגלית בריטית). 2013-07-16. נבדק ב-2023-09-16.
  43. ^ It's Official: Gay Marriage To Become Legal In England, HuffPost, ‏2013-07-16 (באנגלית)
  44. ^ "Gay marriage bill: Peers back government plans". BBC News (באנגלית בריטית). 2013-06-04. נבדק ב-2023-09-16.
  45. ^ "Gay marriage to be introduced in Scotland". BBC News (באנגלית בריטית). 2012-07-25. נבדק ב-2023-09-16.
  46. ^ "Scotland's gay marriage bill to come before Holyrood within a month". BBC News (באנגלית בריטית). 2013-05-28. נבדק ב-2023-09-16.
  47. ^ Marriage (Same Sex Couples) Act 2013, www.legislation.gov.uk
  48. ^ Northern Ireland just voted in favour of #marriageequality. But the DUP have vetoed it, The Independent, ‏2015-11-02 (באנגלית)
  49. ^ "Northern Ireland abortion and same-sex marriage laws change". BBC News (באנגלית בריטית). 2019-10-21. נבדק ב-2023-09-16.
  50. ^ "Secretary of State Julian Smith signs regulations introducing same-sex marriage to Northern Ireland". BelfastTelegraph.co.uk (באנגלית בריטית). 2019-12-19. ISSN 0307-1235. נבדק ב-2023-09-16.
  51. ^ Luke McGee, Same sex marriage is finally legal in Northern Ireland, CNN, ‏2020-01-13 (באנגלית)
  52. ^ "Same-sex marriage now legal in Northern Ireland". BBC News (באנגלית בריטית). 2020-01-13. נבדק ב-2023-09-16.
  53. ^ Media, P. A. (2020-02-11). "First same-sex marriage takes place in Northern Ireland". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-09-16.
  54. ^ Memorandum submitted by Liberal Judaism (MB 03), publications.parliament.uk
  55. ^ Mark Garrison, Methodist Church Votes In Favour Of Same-Sex Marriages, Star Observer, ‏2021-07-01 (באנגלית אמריקאית)
  56. ^ "Methodist Church allows same-sex marriage in 'momentous' vote". BBC News (באנגלית בריטית). 2021-06-30. נבדק ב-2023-09-16.
  57. ^ "Church in Wales to give blessings for same-sex marriages". BBC News (באנגלית בריטית). 2021-09-05. נבדק ב-2023-09-16.
  58. ^ Sherwood, Harriet (2021-09-06). "Church in Wales votes to bless same-sex marriages". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-09-16.
  59. ^ Nicole Alcindor, C. P. Reporter, Church in Wales to allow pastors to bless same-sex marriages, won’t conduct gay weddings, The Christian Post, ‏2021-09-08 (באנגלית אמריקאית)
  60. ^ Adoption and Children Act 2002, www.legislation.gov.uk
  61. ^ Adoption and Children (Scotland) Act 2007, legislation.gov.uk
  62. ^ "Gay adoption: Northern Ireland ban lifted". BBC News (באנגלית בריטית). 2013-12-11. נבדק ב-2023-09-16.
  63. ^ Update to General Directions, Code of Practice and consent forms - CH(10)03, web.archive.org, ‏2014-04-08
  64. ^ PinkNews Staff Writer, Analysis: What the new IVF parenthood laws mean for lesbians, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBTQ+ news, ‏2009-03-02 (באנגלית אמריקאית)
  65. ^ PinkNews Staff Writer, Lesbian couples undergoing IVF now permitted to put both names on birth certificates, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBTQ+ news, ‏2009-04-06 (באנגלית אמריקאית)
  66. ^ Tran, Mark (2009-08-31). "Lesbian partners to be named on birth certificates". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-09-16.
  67. ^ "'Brilliant' news for lesbian couples" (באנגלית בריטית). 2009-08-30. נבדק ב-2023-09-16.
  68. ^ Parenthood - Birth registration and parental orders, web.archive.org, ‏2016-07-11
  69. ^ Nearly 1 in 10 adoptions in England now involve same-sex couples, web.archive.org, ‏2021-04-13
  70. ^ Record-breaking one in eight adoptions in England are by same-sex couples, web.archive.org, ‏2019-07-30
  71. ^ "Lesbian couple challenge NHS over 'discriminatory' fertility policy". BBC News (באנגלית בריטית). 2021-11-08. נבדק ב-2023-09-16.
  72. ^ Ippokratis Sarris, Partner-created embryos' – time to change the law to support lesbian couples • PET, PET, ‏2021-11-08 (באנגלית בריטית)
  73. ^ Hutton, Alice (2021-11-07). "Married lesbian couple launch discrimination action against NHS". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-09-16.
  74. ^ Health and Social Care Act 2012, legislation.gov.uk
  75. ^ The Employment Equality (Sexual Orientation) Regulations 2003, legislation.gov.uk
  76. ^ Tony Grew, Government approves incitement to gay hate law, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBTQ+ news, ‏2007-10-08 (באנגלית אמריקאית)
  77. ^ Equality Act 2010, web.archive.org, ‏2011-07-10
  78. ^ EHRC - Commission welcomes landmark equality legislation, web.archive.org, ‏2010-06-18
  79. ^ The Lesbian & Gay Foundation » The Equality Act 2010, web.archive.org, ‏2011-08-09
  80. ^ The Equality Act 2010 and schools, assets.publishing.service.gov.uk
  81. ^ Sexual orientation and gender identity : Department of Health - Policy and guidance, web.archive.org, ‏2007-04-02
  82. ^ Criminal Justice Act 2003, legislation.gov.uk
  83. ^ The CPS : Homophobia and transphobia, web.archive.org, ‏2016-10-23
  84. ^ Speeches Foreign & Commonwealth Office, web.archive.org, ‏2008-03-19
  85. ^ "Jenny, Eric, Martin . . . and me". The Guardian (באנגלית בריטית). 2000-01-31. ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-09-17.
  86. ^ Section 28 protesters 30 years on: ‘We were arrested and put in a cell up by Big Ben’, theguardian.com
  87. ^ Ethical Standards in Public Life etc. (Scotland) Act 2000, legislation.gov.uk
  88. ^ Cameron sorry for Section 28, The Independent, ‏2009-07-01 (באנגלית)
  89. ^ UK government wants to make homophobic chanting at soccer matches illegal, web.archive.org, ‏2020-10-03
  90. ^ Football fan fined after homophobic chant at away supporters in Leicester's game with Brighton, Sky Sports (באנגלית)
  91. ^ Gareth Thomas to join MPs calling for law change on homophobic football chanting, Sky Sports (באנגלית)
  92. ^ Greenfield, Patrick (2018-06-23). "MP aims to ban homophobic chants at football matches". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-09-17.
  93. ^ TRANSSEXUALITY, MARRIAGE, AND THE MYTH OF TRUE SEX, arizonalawreview.org
  94. ^ Corbett v Corbett | T-Vox (באנגלית בריטית)
  95. ^ Zowie Davy, Recognizing Transsexuals: Personal, Political and Medicolegal Embodiment, Routledge, 2016-04-08, ISBN 978-1-317-07060-3. (באנגלית)
  96. ^ Department for Constitutional Affairs -, web.archive.org, ‏2008-05-11
  97. ^ Marriage (Same Sex Couples) Act 2013, legislation.gov.uk
  98. ^ "Cost of changing legal gender cut to less than £10". BBC News (באנגלית בריטית). 2021-04-07. נבדק ב-2023-09-19.
  99. ^ Jasmine Andersson, Gender Recognition Certificate's £5 price cut is ‘a fig leaf’ covering up much-needed reform, experts warn, inews.co.uk, ‏2021-04-08 (באנגלית)
  100. ^ Mike King, Bell v Tavistock and Portman NHS Foundation Trust: Considering the potential impact on children’s consent to all medical treatment?, Journal of Medical Ethics blog, ‏2020-12-23 (באנגלית אמריקאית)
  101. ^ RCPCH statement on the ruling in the judicial review, Bell v Tavistock, RCPCH (באנגלית)
  102. ^ Topping, Alexandra (2021-01-19). "High court grants leave to appeal to UK gender identity service". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-09-29.
  103. ^ Bell and another -v- The Tavistock and Portman NHS Foundation Trust and others, Courts and Tribunals Judiciary, ‏2021-09-17 (באנגלית אמריקאית)
  104. ^ Marsh, Sarah (2020-09-22). "NHS to hold review into gender identity services for children and young people". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-09-29.
  105. ^ אתר למנויים בלבד Sean Rayment, Defence Correspondents, ‏Army's top general makes history by addressing conference on homosexuality, The Telegraph, 11 October 2008
  106. ^ Ryan Butcher, Soldiers and marines to finally be pardoned for historic gay sex offences, fixing a centuries-old mistake, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBTQ+ news, ‏2021-02-03 (באנגלית אמריקאית)
  107. ^ Armed Forces Act 2021, bills.parliament.uk
  108. ^ British soldiers sacked for being gay can get their medals back, theguardian.com
  109. ^ Royal College of Psychiatrists, www.thinkinganglicans.org.uk
  110. ^ Statement from the Royal College of Psychiatrists’ Gay and Lesbian Mental Health Special Interest Group, web.archive.org
  111. ^ Annie Bartlett, Glenn Smith, Michael King, The response of mental health professionals to clients seeking help to change or redirect same-sex sexual orientation, BMC Psychiatry 9, 2009-03-26, עמ' 11 doi: 10.1186/1471-244X-9-11
  112. ^ Coco Ballantyne, Psychotherapists trying to "treat" patients for homosexuality, Scientific American Blog Network (באנגלית)
  113. ^ General Synod backs ban on conversion therapy, The Church of England (באנגלית)
  114. ^ Sherwood, Harriet; correspondent, Harriet Sherwood Religion (2017-07-08). "Church of England demands ban on conversion therapy". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-09-18.
  115. ^ Nick Duffy, UK government: Gay cure therapy is 'ineffective and potentially harmful', PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBTQ+ news, ‏2018-02-11 (באנגלית אמריקאית)
  116. ^ Conversion Therapy | Stonewall, web.archive.org, ‏2021-04-11
  117. ^ Josh Parry, "Die in the fire" - hear the terrifying chants at gay 'cure' church in full, Liverpool Echo, ‏2017-09-05 (באנגלית)
  118. ^ LGBT ACTION PLAN, assets.publishing.service.gov.uk
  119. ^ UK Prime Minister Boris Johnson Says UK Will Ban Gay Conversion Therapy 'It Has No Place In Civilized Society' — WATCH - Towleroad Gay News, ‏2020-07-20 (באנגלית אמריקאית)
  120. ^ Lily Wakefield, Religious leaders from every major faith plead with Boris Johnson to ‘urgently’ ban traumatising conversion therapy, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBTQ+ news, ‏2020-09-16 (באנגלית אמריקאית)
  121. ^ Queen Elizabeth: U.K. Will Move to Ban Anti-LGBTQ+ Conversion Therapy, www.advocate.com (באנגלית)
  122. ^ "Conversion therapy ban: Campaigners dismayed over delay". BBC News (באנגלית בריטית). 2021-05-10. נבדק ב-2023-09-18.
  123. ^ Lily Wakefield, Methodist Church bans conversion therapy ‘in any form’ after historic, unequivocal vote, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBTQ+ news, ‏2021-07-01 (באנגלית אמריקאית)
  124. ^ "'I was told I'd be delivered from homosexuality'". BBC News (באנגלית בריטית). 2021-10-28. נבדק ב-2023-09-18.
  125. ^ Reporter, Eleni Courea, Political (2023-09-18). "Government to extend consultation on conversion therapy" (באנגלית). ISSN 0140-0460. נבדק ב-2023-09-18.
  126. ^ "Conversion therapy: Ban to go ahead but not cover trans people". BBC News (באנגלית בריטית). 2022-03-31. נבדק ב-2023-09-18.
  127. ^ Landmark LGBT summit set for scrap after uproar over changes to planned conversion therapy ban, Sky News (באנגלית)
  128. ^ Boris Johnson: Don’t let biological males compete in women’s sport, thetimes.co.uk
  129. ^ Boris Johnson does double U-turn on LGBT conversion therapy ban, thetimes.co.uk
  130. ^ Plans set out to ban conversion therapy intended to change sexual orientation, The Independent, ‏2022-05-10 (באנגלית)
  131. ^ אתר למנויים בלבד Andy Bloxham,Andybloxham, ‏Homosexual men allowed to give blood but sex banned for decade, The Telegraph, 10 April 2011
  132. ^ Blood for Sale, HuffPost, ‏2007-06-13 (באנגלית)
  133. ^ Donor selection criteria review, GOV.UK (באנגלית)
  134. ^ Resource: HIV Risk and Testing, San Francisco AIDS Foundation (באנגלית אמריקאית)
  135. ^ "Blood donation: Rule change means more gay and bisexual men can give blood". BBC News (באנגלית בריטית). 2020-12-14. נבדק ב-2022-01-01.
  136. ^ "Blood donation: Gay couple 'thrilled' after rules change". BBC News (באנגלית בריטית). 2021-06-13. נבדק ב-2023-09-21.
  137. ^ University of Birmingham ranks among the top gay-friendly UK employers, University of Birmingham (באנגלית)
  138. ^ Sexual orientation, UK - Office for National Statistics, www.ons.gov.uk
  139. ^ LGBT+ Timeline, www.bbc.com (באנגלית)
  140. ^ Robinson, James (2010-09-29). "One in five unhappy with portrayal of homosexuality on TV, report claims". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-09-24.
  141. ^ Correspondent, Matthew Moore, Media (2023-09-24). "First LGBT correspondent Ben Hunte to boost BBC's youth appeal" (באנגלית). ISSN 0140-0460. נבדק ב-2023-09-24.
  142. ^ "CBBC's The Next Step's first same-sex kiss!". BBC Newsround (באנגלית בריטית). 2020-07-25. נבדק ב-2023-09-24.
  143. ^ Waterson, Jim (2020-10-29). "BBC 'no bias' rules prevent staff joining LGBT pride marches". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-09-24.
  144. ^ BBC tells news staff to ask permission before attending LGBT+ events or face the sack, web.archive.org, ‏2021-04-12
  145. ^ Jamie Wallis MP comes out as trans and reveals he was a victim of rape, web.archive.org, ‏2022-03-30
  146. ^ "Britain's first openly lesbian MP, Maureen Colquhoun, dies at 92". Reuters (באנגלית). 2021-02-02. נבדק ב-2023-09-24.
  147. ^ Andrew Reynolds, The UK’s parliament is still the gayest in the world after 2019 election, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBTQ+ news, ‏2019-12-13 (באנגלית אמריקאית)
  148. ^ "Jamie Wallis MP comes out as trans and speaks of rape ordeal". BBC News (באנגלית בריטית). 2022-03-30. נבדק ב-2023-09-24.
  149. ^ Aaron Day, Former UKIP MEP reveals she is the UK’s first transgender Parliamentarian, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBTQ+ news, ‏2013-11-17 (באנגלית אמריקאית)
  150. ^ Britain Unveils Banknote Honoring Gay Code-Breaker Alan Turing, www.advocate.com (באנגלית)


זכויות להט"ב
מעמד חברתי וחוקי איחוד אזרחי • אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים • אימוץ חורג בקרב זוגות חד-מיניים • הורות להט"בית • התנגדות לזכויות להט"ב • טיפול המרה • טרנסג'נדריות ואינטרסקסואליות בספורט • נישואים חד-מיניים (מעמד משפטי) • צנזורה על נושאי להט"ב • שוויון הגירה • שינוי מגדר • שירות צבאי • תרומת דם • הומופוביה ברחבי העולם
בעולם
אוקיאניה אוסטרליה • איי שלמה • אי הפסחא • אי חג המולד • איי מריאנה הצפוניים • איי מרשל • איי קוקוס • איי קוק • גואם • הוואי • ואליס ופוטונה • ונואטו • טובאלו • טונגה • טוקלאו • מיקרונזיה • נאורו • ניואה • ניו זילנד • סמואה • סמואה האמריקנית • פולניזיה הצרפתית • פיג'י • פיטקרן • פלאו • פפואה גינאה החדשה • קיריבטי • קלדוניה החדשה
אירופה אבחזיה • אולנד • אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • אי מאן • איסלנד • איי פארו • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • בלארוס • בלגיה • גאורגיה • גיברלטר • ג'רזי • גרנזי • גרמניה (גרמניה המזרחית) • דנמרק • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • טורקיה • טרנסניסטריה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונטנגרו • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סבאלברד • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • סן מרינו • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קוסובו • קרואטיה • קזחסטן • קפריסין • קריית הוותיקן • קפריסין הצפונית • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ
אמריקה אורוגוואי • איי בהאמה • איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומים • איי הבתולה הבריטיים • איי טרקס וקייקוס • איי פוקלנד • אנגווילה • אנטיגואה וברבודה • איי קיימן • ארגנטינה • איי הבתולה של ארצות הברית • אל סלוודור • ארובה • ארצות הברית • אקוודור • בוליביה • בונייר • בליז • ברבדוס • ברזיל • ברמודה • גואטמלה • גוואדלופ • גיאנה • גיאנה הצרפתית • ג'מייקה • גרינלנד • גרנדה • דומיניקה • האיטי • האיים הקטנים המרוחקים של ארצות הברית • הונדורס • הרפובליקה הדומיניקנית • וונצואלה • טרינידד וטובגו • מונטסראט • מקסיקו • מרטיניק • ניקרגואה • סאבא • סורינאם • סנט אוסטטיוס • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט מארטן • סנט קיטס ונוויס • סן ברתלמי • סן מרטן • סן-פייר ומיקלון • פוארטו ריקו • פנמה • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קובה • קולומביה • קוסטה ריקה • קוראסאו • קנדה
אסיה אבחזיה • אוזבקיסטן • אזרבייג'ן • איחוד האמירויות הערביות • אינדונזיה • איראן • אפגניסטן • אקרוטירי ודקליה • ארמניה • בהוטן • בחריין • בנגלדש • ברוניי • גאורגיה • האיים המלדיביים • הודו • הונג קונג • הפיליפינים • הרשות הפלסטינית • וייטנאם • טאיוואן • טג'יקיסטן • טורקיה • טורקמניסטן • טיבט • יפן • ירדן • ישראל • כווית • לאוס • לבנון • מונגוליה • מזרח טימור • מיאנמר • מלזיה • מקאו • נפאל • סוריה • סין • סינגפור • סרי לנקה • עומאן • עיראק • ערב הסעודית • פקיסטן • צ'צ'ניה • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קירגיזסטן • קזחסטן • קטר • קמבודיה • קפריסין • קפריסין הצפונית • רוסיה • תאילנד • תימן
אפריקה אוגנדה • אלג'יריה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בנין • בוטסואנה • בורונדי • בורקינה פאסו • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גמביה • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • דרום אפריקה • דרום סודאן • האיים הקנריים • הארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת • הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • הרפובליקה של קונגו • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • לוב • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מדיירה • מיוט • מוזמביק • מלאווי • מלייה • מצרים • מרוקו • ניגריה • ניז'ר • נמיביה • סאוטה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סומלילנד • סיירה לאון • סיישל • סנגל • סנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונה • צ'אד • קומורו • קמרון • קניה • ראוניון • רואנדה • רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית • תוניסיה
אחר הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית • זכויות להט"ב באיחוד האירופי • זכויות להט"ב במדינות ברית המועצות לשעבר • זכויות להט"ב במזרח התיכון • זכויות להט"ב בחבר העמים הבריטי
יחס הדת ללהט"ב אסלאם • הדת הבהאית • הומוסקסואליות ודת • הלכה • טרנסג'נדריות ודת • יהדות • יהדות קונסרבטיבית • נצרות • סיקיזם • תנ"ך
לקטגוריה • לפורטל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=זכויות_להט%22ב_בממלכה_המאוחדת&oldid=39405778"