אגם איזאו
מידע כללי | |
---|---|
מיקום | Northern Italian lakes |
סוג | אגם |
מידות | |
שטח | 65.3 קילומטר רבוע |
אורך | 25 קילומטר |
רוחב ממוצע | 4.1 ק"מ |
מידע נוסף | |
נהר מזין | אוליו, Rino, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
מקור לנהר | אוליו |
אגן ניקוז | 1,777 קילומטר רבוע |
מדינות באגן הניקוז | איטליה |
קואורדינטות | 45°42′42″N 10°04′19″E / 45.711666666667°N 10.071944444444°E |
אגם איזאו (באיטלקית: Lago d'Iseo, לאגו ד'יזאו; נקרא גם סבינו, באיטלקית: Sebino) הוא אגם במחוז לומברדיה שבאיטליה.
תיאור האגם
[עריכת קוד מקור | עריכה]האגם שוכן על הגבול בין נפת ברגמו שבמערב ונפת ברשה שבמזרח, בקצהו הדרומי של עמק קמוניקה. נהר האוליו, שזורם דרך עמק קמוניקה, נשפך לאגם בקצהו הצפוני, וממשיך מקצהו הדרומי לעבר נהר הפו. מוצא האגם נשלט על ידי סכר, ליד העיירה סרניקו (Sarnico).
באגם נמצא האי מונטה איזולה (Monte Isola). עם שטח של כ-4.5 קמ"ר, זהו האי הגדול ביותר הנמצא בתוך אגם באיטליה. פסגת ההר שבמרכזו מתנשאת לגובה של כ-415 מטר מעל פני האגם. באי נמצאת העיירה הנושאת את אותו השם, מונטה איזולה, ששטחה כולל גם שני איים קטנים סמוכים, האי לורטו (Isola di Loreto) והאי סן פאולו (Isola di San Paolo).
החלק הצפוני של האגם נכלל בשמורה הביוספרית "ואל קמוניקה - אלטו סבינו" (Valle Camonica - Alto Sebino) שהוכרזה על ידי אונסק"ו ב-2018.[1]
כפרים ועיירות בקרבת האגם
[עריכת קוד מקור | עריכה]להלן רשימת הקומונות על גדות האגם, מסודרת מצפון לדרום לפי הנפות:
נפת ברשה | נפת ברגמו |
---|---|
|
|
המזחים הצפים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2016, יצר האמן כריסטו יצירת אמנות סביבתית גדולה באגם איזאו, "המזחים הצפים" (The Floating Piers).[2] היצירה הייתה מורכבת ממבנה של מזח צף מכוסה בבד צהוב, ברוחב של כ-16 מטר ובאורך כולל של כ-3 ק"מ, שיצר מעבר להולכי רגל על פני האגם בין סולצאנו והאיים מונטה איזולה וסאן פאולו. המזחים הצפים נפתחו לקהל ל-16 יום, מ-18 ביוני ועד 3 ביולי 2016. היצירה זכתה לפופולריות רבה. הרשויות באיטליה העריכו שלפחות 1.2 מיליון איש ביקרו במזחים הצפים, הרבה מעבר לצפוי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד שושן, התיירים מפספסים את האגם הרביעי בגודלו בצפון איטליה. לא עוד, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2020
- אגם איזאו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שמורת ואל קמוניקה - אלטו סבינו באתר אונסק"ו (באנגלית)
- ^ המזחים הצפים באתר הרשמי של כריסטו וז'אן-קלוד