אדולף כרמיה
 | |||||||||||||||
| אדולף כרמיה | |||||||||||||||
| לידה |
30 באפריל 1796 נים, צרפת  | ||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
10 בפברואר 1880 (בגיל 83) פריז, צרפת | ||||||||||||||
| שם לידה |
Isaac Jacob Crémieux | ||||||||||||||
| מדינה |
 צרפת | ||||||||||||||
| מקום קבורה |
בית הקברות מונפרנאס | ||||||||||||||
| השכלה |
| ||||||||||||||
| |||||||||||||||
| חתימה |
.png) | ||||||||||||||
  | |||||||||||||||
אדולף יצחק-יעקב כְּרֶמְיֶה (צרפתית: Adolphe Isaac-Jacob Crémieux; 22 באפריל 1796 – 9 בפברואר 1880, פריז) היה מדינאי צרפתי-יהודי שכיהן כשר המשפטים של צרפת.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כרמיה נולד בעיירה נים, במחוז גאר שבצרפת. מוצא משפחתו היה מיהודי האפיפיור שישבו בעיר קרפנטרה. אביו היה סוחר במשי. בתקופת הקיסרות של נפוליון למד משפטים בפריז, ובשנת 1817 שב לנים והחל לייצג קורבנות של רדיפה פוליטית ואפליה דתית, במיוחד יהודים. כרמיה נמנה עם פעילי השמאל הצרפתי, ובהדרגה עלה מעמדו בחוגים הליברליים.
ב-1840 פעל עם משה מונטיפיורי למען העצורים בעלילת הדם בדמשק. ב-1842 נבחר כציר בפרלמנט והיה לאחד הפעילים המרכזיים של אופוזיציית השמאל. בהמשך הושם במאסר על פעילותו זו.
כרמיה היה פעיל מאוד בנושא ביטול שבועת היהודים, שבוטלה לבסוף ב-1846.
בשנת 1848, לאחר שהודח המלך לואי פיליפ מכיסאו וקמה הרפובליקה השנייה, התמנה כרמיה לשר המשפטים הצרפתי. באותה שנה הודיע כרמיה על ביטול העבדות בקולוניות הצרפתיות.
ב-1860 נמנה עם מייסדי חברת כל ישראל חברים (אליאנס) שמטרתה הייתה עזרה ליהודים שהופלו על רקע דתי ונפגעו זכויות האזרח שלהם. כרמיה החזיק בתפקיד נשיא החברה עד מותו. במסגרת תפקיד זה עבר כרמיה בארצות אירופה ופעל למען הענקת שוויון זכויות ליהודים.
ב-1870, לאחר נפילת נפוליאון השלישי, התמנה שוב לשר המשפטים. בכהונה זו ביטל את עונש המוות למתנגדים פוליטיים. באותה שנה קיבלו יהודי אלג'יריה אזרחות צרפתית על-פי חוק חדש ביוזמתו, שקיבל את השם "פקודת כרמיה" (צו כרמיה). כרמיה נבחר כסנטור לכל חייו ובכך סיים את חייו הפוליטיים. במהלך חייו כיהן כנשיא המועצה המרכזית של יהודי צרפת. למרות יחסו הקרוב ליהודים והפעולות הרבות שנקט למענם, כרמיה נחשב ליהודי מתבולל ובניו התנצרו.
כרמיה היה פעיל בבונים החופשיים של צרפת, ביצע רפורמות, הקים את ההנהגה הארצית והיה בעל דרגה של "Souverain Grand Commandeur" במועצה הצרפתית העליונה.
על שמו קרויים רחובות שונים במושבה הגרמנית בירושלים, ליד שדרות רוטשילד בלב תל אביב, בחיפה, ובפריז.[1]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיכאל אביטבול, תולדות האנטישמיות מכרמיה לפטן: "אנטישמיות באלג'יריה הקולניאלית 1870–1940", הוצאת מרכז זלמן שזר, 1994
- דב קסלמן, לוחם החופש היהודי מפריז, 'סגולה' מגזין ישראלי להיסטוריה, 23–25, 2012
- יואל בן בנימין עלק, חיי כרמיה, נדפס בממל, 1882
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נשבע להגן, נאמן למקור, הספרייה הלאומית
- ביוגרפיה מפורטת של כרמיה (אנגלית)
- תאריכים בחייו ותמונתו (צרפתית)
- "אדולף כרמיה", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
יצחק אדולף כרמיה (1796-1880), דף שער בספרייה הלאומית- אדולף כרמיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אדולף כרמיה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- הרב יהושע פאליק זאב וולפסון, אניה בלב ים, פאלטישען, תר"מ; קינה על מות השר יצחק כרמי ז"ל, באתר היברובוקס
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הכתוב בכרמיה - קיבוץ, ב"אתר תנועת העבודה" שגוי, ראו שיחה:כרמיה (קיבוץ)