איזבלה רוסליני

איזבלה רוסליני
Isabella Rossellini
	בנמל טמפלהוף בברלין בצילום כמה סצנות מהסרט "The Innocent", 1992
לידה	18 ביוני 1952 (בת 72); רומא, איטליה
שם לידה	Isabella Fiorella Elettra Giovanna Rossellini
מדינה	איטליה, ארצות הברית, שוודיה
תקופת הפעילות	מ-1976
מקום לימודים	מכללת פינץ'
בן או בת זוג	מרטין סקורסזה (1979–1982) דייוויד לינץ' (1986–1991); ; גארי אולדמן (1994–1996); דניאל טוסקאן דו-פלאנטייה ;
פרסים והוקרה	פרס רייצ'ל קרסון (2010); פרס הישג בקולנוע העולמי של האקדמיה האירופית לקולנוע (2024); פרס סאטורן לשחקנית המשנה הטובה ביותר ;
	פרופיל ב-IMDb

איזבלה פיורלה אלטרה ג'ובאנה רוסליני (באיטלקית: Isabella Fiorella Elettra Giovanna Rossellini; נולדה ב-18 ביוני 1952) היא שחקנית, במאית, סופרת, פילנתרופית ודוגמנית איטלקייה.

ביוגרפיה

רקע

נולדה ברומא שבאיטליה, למשפחה קתולית.^[1] רוסליני היא בתם של השחקנית השוודית אינגריד ברגמן, ושל הבמאי האיטלקי רוברטו רוסליני. לה שלושה אחים ואחיות מאמה: אחותה התאומה איזוטה אינגריד רוסליני, שמשמשת כפרופסור לספרות איטלקית; אח בשם רוברטו אינגמר רוסליני, שעוסק בפיננסים; ואחות-למחצה מנישואיה הראשונים של אמה, פיה לינדרטום, שעבדה בעבר בטלוויזיה. לה ארבעה אחים ואחיות משני נישואיו של אביה: רומאנו (מת בגיל 9); רנצו, גיל ורפאלה.^[2]

רוסליני נולדה ברומא וגדלה בה, כמו גם בסנטה מרינלה (Santa Marinella) ובפריז. בהיותה בת 13 אובחנה אצלה עקמת. על מנת ליישר אותה היה על איזבלה לעבור 18 חודשים קשים של מתיחות אינטנסיביות, עיצוב הגוף וניתוח בעמוד השדרה שלה בו השתמשו בחתיכות מעצמות השוק שלה (בהן נעזרו על מנת לתמוך בחוליה הבודדת בלי לסכן את דחיית הגוף הזר) ותקופת התאוששות מניתוח. כתוצאה מכך, נוצרו אצלה צלקות בגבה ובשוקה.

בגיל 19 טסה לניו יורק על מנת ללמוד בקולג' פינץ' בעודה עובדת כמתורגמנית, מנהלת זירה בקרקסים וככתבת ברשת הטלוויזיה האיטלקית RAI. היא גם הופיעה לסירוגין במופע הקומי האיטלקי של רוברטו בניני, The Other Sunday. אולם, היא לא החליטה לעבור לגור בניו יורק לתמיד עד לנישואיה עם מרטין סקורסזה (1979–1982). נישואיה הבאים היו לג'ון ויידמן (Jon Wiedemann‏; 1983–1986), דוגמן בוגר אוניברסיטת הרווארד שמוצאו מטקסס (כיום מנהל במיקרוסופט), והיא ילדה את בתה אלטרה (Elettra Rossellini Wiedemann, לימים דוגמנית). אחרי כן היא יצאה עם דייוויד לינץ', גארי אולדמן וגרגורי מושר (Gregory Mosher).

קריירת הדוגמנות

היא החלה את קריירת הדוגמנות שלה בגיל 28, כשצילם אותה ברוס ובר, צלם הווג הבריטי וביל קינג, צלם הווג האמריקני. במהלך הקריירה שלה, היא גם עבדה עם הרבה צלמים ידועים אחרים, בכללם ריצ'רד אבדון, סטיבן מייזל, הלמוט ניוטון, פטר לינדברג (Peter Lindbergh), נורמן פרקינסון, איב ארנולד, פרנסצקו סקאבולו (Francesco Scavullo), אנני ליבוביץ', דניס פיל (Denis Piel) ורוברט מייפלת'ורפ. תמונתה הופיעה במגזינים כמו מארי קלייר (Marie Claire), הארפר'ס בזאר, ואניטי פייר (Vanity Fair) ו־Elle. תערוכה המוקדשת לתצלומים שלה, שנקראה "דיוקן של אשה" (Portrait of a Woman), הוצגה במוזיאון לאמנות מודרנית (Musee d'Art Moderne) בפריז.

קריירת הדוגמנות של רוסליני הובילה אותה לעולם הקוסמטיקה, שם היא נעשתה הפרזנטורית של לנקום ב-1982, בהחליפה את ננסי דוטי (Nancy Dutiel) בארצות הברית ואת קרול אלט (Carol Alt) באירופה. בעת ששמשה בתפקיד, ב-1990, היא נהייתה מעורבת בפיתוח הבושם של טרזור (Trésor) של לנקום. מאוחר יותר, ב-1995, היא עבדה עם חברת קוטי (Coty Group) ופיתחה את קו הקוסמטיקה האישי שלה "איזבלה רוסליני מניפסטו". אולם, ב-1996, אחרי 14 שנים בחברה, היא הוחלפה בשל היותה "זקנה מדי", מאחר שהיא הייתה בשנות הארבעים לחייה באותה העת. היא חתומה בסוכנות הדוגמנות של דונלד טראמפ, טראמפ מודל (Trump Model Management).

קריירת הקולנוע

הופעת הבכורה של רוסליני בסרט הייתה כנזירה לצד אמה בסרט "A Matter of Time", משנת 1976. אולם היא לא התחילה באמת לשחק עד שנת 1979, אז שיחקה בסרט "Il Prato". היא לא זכתה להצלחה בסרטים עד לאחר לכתה לעולמה של אמה ב-1982, כשלוהקה לסרטה האמריקאי הראשון, "לילות לבנים", בשנת 1985. עם זאת, תפקידה הידוע ביותר הוא ככל הנראה כדורותי ואלנס, זמרת במועדון לילה בסרט "קטיפה כחולה" של דייוויד לינץ'. תפקידים נוספים ראויים לציון שלה כוללים את משחקה בסרטים "עיניים שחורות" של הבמאי הרוסי ניקיטה מיכאלקוב, "בני דודים", "המוות נאה לה", "אהובתי הנצחית" ו"ללא פחד". בשנת 1998 היא שיחקה בסרט על פי ספר של קרל פרידמן שהוצג בפסטיבל ברלין לקולנוע וזכה בפרסים.

ב-2002 שיחקה בסרט הגנגסטר האמריקאי "אימפריה", לצד ג'ון לגוויזאמו ודניס ריצ'רדס. ב-2003 הופיעה רוסליני מספר פעמים בסדרת הטלוויזיה "זהות בדויה". באותה שנה, היא גם הופיעה בסרט הקנדי "המוזיקה העצובה בעולם", אותו ביים גי מאדין (Guy Maddin). ב-2004 היא שיחקה ככוהנת הגדולה תיאר (Thar) בסדרה "אגדת ארץ-ים" בערוץ המדע הבדיוני האמריקני Sci Fi Channel. בנוסף לכך היא הופיעה בהפקת אוף ברודוויי של "The Stendhal Syndrome". מלבד זאת, היא נעשתה שגרירה של Silversea Cruise Line והופיעה בפרסומות שלהם ובאתר שלהם.^[3]

ב-2006 השתתפה רוסליני במספר תוכניות תעודיות בטלוויזיה. ראשית, היא קריינה תוכנית טלוויזיה בת שעתיים על איטליה בערוץ דיסקברי במסגרת סדרת הטלוויזיה Discovery Atlas, שמטרתה לתאר בקצרה את איטליה העכשווית. פרט לכך, היא הנחתה את הפרק Iconoclasts בסדרה של ערוץ סאנדנס, שגם הציג את ממציא הרכינוע דין קיימן, היא סיפרה על עברה ובאילו פעילויות היא הייתה מעורבת באותה עת.^[4] באותה שנה סיחקה בסרט "ידוע לשמצה". ב-2007 הופיעה רוסליני בתפקיד אורח בשני פרקים בקומדיית המצבים "רוק 30", שם היא שיחקה את גרושתו של אלק בולדווין.

בשנת 2008 סיירה רוסליני בפסטיבלי קולנוע בעולם, בכללם פסטיבל סאנדנס, עם סדרת סרטים קצרים בשם "פורנו ירוק", שהיא כתבה את התסריט וביימה במשותף עם ג'ודי שפירו. כל סרט בסדרה הוא באורך שתי דקות, ובו רוסליני מדגימה את הרגלי ההזדווגות של בעלי חיים שונים.^[5]

בשנת 2010 שיחקה בסרט "פריחה מאוחרת" (Late Bloomers) בבימוי ג'ולי גאברס, בהפקה צרפתית, בריטית ובלגית. באותה שנה ביימה עם ג'רו וון בוהם ושיחקה בסרטם "איזבלה רוסליני: החיים הפראים שלי" (Isabella Rossellini - My Wild Life), סרט בהפקה גרמנית וצרפתית. שני הסרטים הוקרנו בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה 2011. כמו כן, בשנת 2010 השתתפה רוסליני בסרט האיטלקי "בדידותם של המספרים הראשוניים" שבו גילמה את אדל. הסרט מבוסס על הרומן באותו שם מאת פאולו ג'ורדנו.

בשנת 2018 שיחקה בסרט הבריטי "ויטה ווירג'יניה" המבוסס על הרומן של וירג'יניה וולף וויטה סקוויל-ווסט.

בשנת 2021 גילמה את בלבינה בסדרת הטלוויזיה ההיסטורית "דומינה"; הפקה משותפת של בריטניה ואיטליה. באותה שנה דיבבה את דמותה של דודה קוני בסרט המוקומנטרי העצמאי "מרסל הקונכייה עם הנעליים".

בשנת 2022 גילמה את השפית ומחברת ספרי הבישול הצרפתייה סימון בק (אנ') בסדרה "ג'וליה" (אנ'); דרמה קומית תקופתית אודות ג'וליה צ'יילד של רשת HBO Max.

בשנת 2023 שיחקה בסרט הדרמה האמריקאי "Silent Life: The Story of the Lady in Black" לצד כוכב הקולנוע האיטלקי פרנקו נרו. באותה שנה שיחקה בסרט המותחן-קומי אמריקאי "טיפוס של חתולים" המבוסס על סיפור קצר מ-2017 שפורסם בניו יורקר והפך לויראלי.

פרסים

ב--1987 רוסליני זכתה בפרס אינדפנדנט ספיריט עבור התפקיד הראשי הנשי בסרט קטיפה כחולה. ב-1997 קיבלה שתי מועמדויות חשובות. היא הייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב עבור ההופעה הטובה ביותר של שחקנית במיני-סדרה או בסרט טלוויזיה עבור משחקה בסרט "Crime of the Century" ולפרס אמי עבור הופעת שחקנית אורח בסדרת דרמה בשל משחקה בסדרת הטלוויזיה "שיקגו הופ".

אקטיביזם

פרט למשחק, דוגמנות וקוסמטיקה, רוסליני לוקחת חלק במאמצי שימור. היא חברת הנהלה של Wildlife Conservation Network. בנוסף לכך היא נשיאה ומנהלת של קרן הווארד גילמן, מכון בינלאומי המתמקד בשימור חיות הבר, האמנויות, הצילום והריקוד.^[6]^[7] חברת וולט דיסני העניקה לה 100,000$ על מנת לסייע למאמצי השימור שלה בשני הארגונים הללו. ^[8] היא גם תרמה לשימור סנטרל פארק. מלבד זאת רוסליני היא התורמת העיקרית של החברה ההיסטורית Bellport-Brookhaven בבלפורט, ניו יורק, שם היא מתגוררת חלק מזמנה.^[9]

רוסליני גם מעורבת בחברה המאמנת כלבי נחייה לעוורים.^[10] פרט לכך היא הייתה נאמנה של בית ג'ורג' איסטמן וב-1997 זכתה לאות הוקרה מהבית בשל תמיכתה בשימור תעשיית הצילום.^[11] היא גם שגרירה לאומית של הארגון האמריקאי התומך בקרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים.

כתיבה

רוסליני כתבה שלושה ספרים. הראשון הוא ספר זכרונות בדוי, "Some of Me", שפורסם ב-1997. ספרה השני, Looking at Me (שעסק בתמונות וצלמים) ראה אור ב-2002. ספרה השלישי, In the name of the Father, the Daughter and the Holy Spirits: Remembering Roberto Rossellini, יצא לאור ב-2006 ולווה בסרטו הקצר של גי מאדין (Guy Maddin), ‏ My Dad Is 100 Years Old. בסרט היא משחקת כמעט את כל התפקידים, בכללם את דייוויד או. סלזניק, אלפרד היצ'קוק ואת אמה אינגריד ברגמן.

חייה האישיים

איזבלה רוסליני היא בעלת אזרחות כפולה: אמריקאית ואיטלקית.^[12] ^[13] לה בת, אלטרה רוסליני-ויידמן (נולדה ב-1983) ובן מאומץ, רוברטו (נולד ב-1992).^[14] ^[15]