איחוד הכתרים
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
| חקיקה פרסונלית וחוקתית אשר הביאה ליצירת הממלכה המאוחדת |
|---|
  חוק ריד'לן (1284)
|
| חוק חוקי ויילס (1535–1542)
|
 חוק הכתר של אירלנד (1542)
|
 איחוד הכתרים (1603)
|
| חוקי האיחוד של 1707
|
 חוק האיחוד של 1800
|
  חוק ממשלת אירלנד (1920)
|
 האמנה האנגלו-אירית (1921)
|
איחוד הכתרים (באנגלית: Union of the Crowns) הוא היענותו של המלך ג'יימס השישי מלך סקוטלנד לכתר האנגלי בחודש מרץ 1603 ואיחודן של ממלכות אנגליה וסקוטלנד תחת מונרך אחד. איחוד הכתרים התאפשר לאחר מותה של אליזבת הראשונה מלכת אנגליה, המלכה האחרונה לבית טיודור אשר הייתה רווקה וחשוכת ילדים, והייתה בת דודו של ג'יימס החמישי, סבו של ג'יימס השישי.
על אף היותו מקובל כיום, המונח עצמו מטעה; האיחוד עצמו היה בעיקרו איחוד אישי ושושלתי, הכתרים (הממלכות) נותרו ייחודיים ומפוצלים וזאת למרות נסיונותיו של ג'יימס ליצור כתר "אימפריאלי" חדש בשם "בריטניה הגדולה". אנגליה וסקוטלנד נותרו מדינות עצמאיות על אף העובדה כי חלקו מונרך אחד. מצב זה נותר עד חוקי האיחוד של 1707 במהלך שלטונה של המונרכית האחרונה של בית סטוארט, המלכה אן.
