אנז'ו

פרובינציית אנז'ו
**Anjou**
דגל	סמל
ממשל
עיר בירה	אנז'ה
היסטוריה
הקמה	סיפוח דוכסות אנז'ו לנחלות הכתר הצרפתי
תאריך	1482
פירוק	ארגון מחדש של צרפת בעקבות המהפכה הצרפתית
תאריך	1790
ישות קודמת	דוכסות אנז'ו
ישות יורשת	דה-סוור ; אנדר ולואר ; הלואר האטלנטי ; מן ולואר ; סארת ; ויין

דוכסות אנז'ו
**Anjou**
	סמל
ממשל
עיר בירה	אנז'ה
היסטוריה
הקמה	העלאת רוזנות אנז'ו למעמד דוכסות
תאריך	1360
פירוק	סיפוח הדוכסות לנחלות הכתר הצרפתי
תאריך	1482
ישות קודמת	רוזנות אנז'ו
ישות יורשת	פרובינציית אנז'ו

אנז'ו (בצרפתית: Anjou) הוא אזור היסטורי בעמק הלואר, צרפת, שבירתו אנז'ה. האזור היה בשליטת רוזנים ודוכסים שהם או צאצאיהם היו גם מלכי אנגליה וצרפת. מאז המהפכה הצרפתית אין למחוז מעמד רשמי ושטחו נמצא בעיקר במחוז מן ולואר שבחבל פיי דה לה לואר, אך יש לו חשיבות תרבותית והיסטורית.

היסטוריה

גבולות האזור נקבעו לראשונה לאחר שיוליוס קיסר כבש את גאליה והוא התנהל כיחידה גאלו רומית אחת. במאה ה-5 כבשו הפרנקים את מרבית שטחה של צרפת והיחידה המנהלית אנז'ו חפפה את גבולות המחוז הצרפתי מן ולואר של היום. מתחילת שלטונו של שארל הקירח במאה ה-9, עמדה אנז'ו בפני איום כפול על גבולותיה: מצפון איימו עליה מתיישבים ויקינגים מנורמנדי, וממערב איימה עליה דוכסות ברטאן. פרנקיה המערבית לא עמדה בלחץ ולמברט, רוזן נאנט חבר לנומינו, דוכס ברטאן ועד סוף 851 הם כבשו את מרבית שטחה המערבי של אנז'ו. ב-861 מינה שארל הקירח את רובר החזק למפקח המחוז על מנת שיגן עליו מפני הכיבושים, אולם רובר מת ב-866, באחד הקרבות נגד הנורמנים. אחריו התמנה לתפקיד "איג, אב המנזר" שהיה בנו, ואפוטרופוס של אחיו למחצה, אודו, מלך צרפת ורובר הראשון, מלך צרפת. ב-886 מת איג והתפקיד עבר לאודו, שלאחר שהתמנה למלך צרפת ב-888 העביר את התפקיד לאחיו רובר.

בית אינגלגר

בסוף המאה ה-9 עברה השליטה באנז'ו לויקונט פולק הראשון מאנז'ו שכונה "פולק האדום" (870 - 942), בנו של אינגלגר (Ingelger; מת ב-888). ב-929 עלה מעמדו לרוזן והוא היה כפוף לאיג הגדול, מלך צרפת. צאצאיו של פולק האדום המשיכו להחזיק בתואר למשך שלוש מאות השנים הבאות, כשיורשו היה פולק השני מאנז'ו שכונה "הטוב" (~905 - 960). אחריו שלט ג'ופרי הראשון מאנז'ו שכונה "הצעיף האפור" (~938/940 - 21 ביולי 987) שהחליט להחזיר לשליטתו את השטחים שנכבשו על ידי שכניו. הוא הרחיב את תחומי הרוזנות על ידי שרוזן נאנט נעשה לווסאל שלו, ועל ידי קבלת הפייף של לודון שבמחוז ויין, מדוכסות אקיטן. כמו כן, בעזרת נישואין מוצלחים, הרחיב את תחומי השפעתו באזורים הסמוכים לאנז'ו.

אחריו שלט בנו פולק השלישי מאנז'ו שכונה "השחור" (972 - 21 ביוני 1040) שנאלץ להתמודד מול שני יריבים שחברו נגדו: אודו הראשון, רוזן בלואה וקונאן הראשון מרן, דוכס ברטאן. קונאן הראשון תקף את נאנט ותפס בה, אך פולק השלישי השיב מלחמה והביס אותו בקרב קונקרוויל, ב-27 ביוני 992, שם נהרג קונאן. כדי להתמודד עם יריביו ולהגן של אדמתו, הוא בנה מאות מבצרים, מגדלים ומנזרים. ב-996, לאחר מותו של אודו הראשון, כבש פולק את טור, אך רובר השני, מלך צרפת הוציא אותה מידו. ב-1016 נלחם באודו השני מבלואה והביס אותו ואף ניצל הזדמנות שבה היה אודו במצור כדי להפתיע אותו ולכבוש את העיר סומיר שהייתה בשליטתו ב-1026. בנו ויורשו ג'ופרי השני מאנז'ו "הפטיש" (1040 - 1060) גבר ב-1044 על תאובלד הראשון, רוזן בלואה וכבש את העיר טורן. לאחר שב-1038, בימי אביו, גבר עליו בישוף לה מאן, ב-1047 או 1048 גבר עליו ג'ופרי השני ושבה אותו, מעשה שהביא עליו נידוי מידי האפיפיור לאו התשיעי ב-1049. ב-1054 וב-1058 הוא חבר לאנרי הראשון, מלך צרפת בנסיונותיו להחליש את ויליאם מנורמנדי, אולם זה גבר עליהם.

ג'ופרי השני שהיה חשוך ילדים הוריש את תארו לאחיינו ג'ופרי השלישי מאנז'ו שכונה "המזוקן" (1040-1096), אולם אחיו הצעיר פולק הרביעי, רוזן אנז'ו (1043 - 1109) הדיח אותו ב-1067 ואסר אותו. לאחר זמן קצר כפה עליו האפיפיור לשחרר את אחיו ולהחזיר לו את כסאו, אולם ב-1068 השניים נלחמו שוב, ושוב ניצח פולק הרביעי. כדי לקבל הכרה במעמדו, נאלץ פולק להיאבק בברונים הכפופים לו ולמסור את העיר גטינה לידי פיליפ הראשון, מלך צרפת. עם זאת, הוא הצליח להרחיב את תחום השפעתו במן ורובר השני, דוכס נורמנדיה נאלץ להישבע לו אמונים. בהמשך, הוא תמך בתביעתו של אליאס, מתחרהו של ויליאם השני, מלך אנגליה לרוזנות מן, שמאוחר יותר הגיעה לידי בנו, פולק החמישי מאנז'ו שנשא את בתו של אליאס.

פולק החמישי ירש את התואר רוזן אנז'ו עם מות אביו ב-1109, ואת התואר רוזן מן, עם מות חמיו ב-1110. הגידול המהיר בכוחו גרם להנרי הראשון, מלך אנגליה שהיה גם דוכס נורמנדיה, לחוש מאוים והוא פתח במאבק נגדו. פולק נאלץ ב-1112 לוותר על העיר אלנסון (Alençon; כיום בירת מחוז אורן) שעברה לרשות הנרי הראשון, ולהישבע לו אמונים ב-1113. כנקמה על כך, כשפלש לואי השישי, מלך צרפת לנורמנדיה ב-1118, סייע לו פולק כנגד צבאו של הנרי ה-1. מתוך רצון להפחית את האיומים עליו, יזם הנרי ה-1 הסכם שלום עם פולק ה-5 שהתבטא בין השאר בנישואי בתו של פולק, מתילדה לויליאם אדלין, בנו החוקי היחיד של הנרי, ובתשלום פיצויים לפולק. לאחר מותו של ויליאם אדלין בטביעת הספינה הלבנה, חיזק הנרי שוב את הקשר בכך שהשיא ב-1129 את בתו מתילדה, אלמנתו של היינריך החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לבנו של פולק, ז'ופרואה החמישי, רוזן אנז'ו שכונה "היפה" (1113 - 1151), אבי בית פלנטג'נט. שנתיים לאחר מכן עזב פולק החמישי את אנז'ו, נשא את מליסנדה לאשה ועבר לתפקידו החדש כמלך ירושלים. במקומו התמנה בנו, ז'ופרואה החמישי לרוזן אנז'ו. במשך תקופת שלטונם של השניים, פרצו ברוני אנז'ו במרידות כל מספר שנים, אולם גם האב וגם הבן הצליחו לדכא אותן ובמשך הזמן, לבסס ולחזק את שלטונם.

בית פלנטג'נט

ערך מורחב – בית פלנטג'נט

עם מותו של חמיו, הנרי הראשון, מלך אנגליה ב-1135, ניסו ז'ופרואה ואשתו מתילדה, רוזני אנז'ו לממש את זכותה לירושה ולכבוש את נורמנדיה, שבה שלט הנרי עד מותו. מספר ערים חשובות בנורמנדיה הביעו את תמיכתן בשלטונה של מתילדה וכדי לממש אותו, היא פלשה עם צבאה לשם ותפסה כמה מבצרים. פלישה זו לא עלתה יפה, כיוון שברוני אנז'ו הכריזו על מרד וז'ופרואה נאלץ לדכא אותו. בספטמבר 1136 הוא חזר לנורמנדי עם צבא חזק יותר ובתגבור כמה רוזנים נאמנים לו ולאחר כמה ניצחונות, הוא נפצע ברגלו ונאלץ לסגת. ביוני 1138 יצא למסע כיבושים נוסף שבמהלכו כבש את באייה ואת קן, באוקטובר הרס את פלז (Falaise) ובמרץ 1141, כששמע על הצלחות אשתו באנגליה, פנה שוב לעבר נורמנדיה וזכה בשורה של ניצחונות. בשנתיים הבאות המשיך בהתקדמותו לתוך נורמנדיה וב-1143 הגיע לעיר החוף שרבור. לאחר מכן פנה צפונה וכבש את רואן בתחילת 1144 והוכתר בקתדרלת העיר לדוכס נורמנדיה. ב-1149 העביר ז'ופרואה החמישי את תואר הדוכס לבנו, הנרי קצר הגלימה, כשלואי השביעי, מלך צרפת עצמו נוכח בטקס.

עם מותו של ז'ופרואה החמישי ב-1151, קיבל הנרי השני שלטון על שטח נרחב, כשמעמדו יציב ומבוסס, אותו חיזק עוד יותר עם נישואיו לאלינור, דוכסית אקוויטניה שהרחיבה את תחום הרוזנות גם לאקיטן. לאחר מותו של סטפן, מלך אנגליה בסוף 1154, הוכתר הנרי בתואר הנרי השני, מלך אנגליה וכך אוחדה לראשונה רוזנות אנז'ו וממלכת אנגליה. אחיו הצעיר, ז'ופרואה רוזן נאנט ניצל את מעברו של אחיו לאנגליה וניסה לתפוס את השלטון באנז'ו בתואנה שתנאי הירושה קבעו כי אם הנרי יקבל את ירושת אימו, כתר אנגליה, ז'ופרואה יקבל את ירושת אביו, רוזנות אנז'ו. כבר אז היו הדעות חלוקות אם אכן היה תנאי כזה בירושה, וכך גם היום. הנרי השני שהכחיש את הטענה, מיהר לשוב לאנז'ו ולכבוש בחזרה את השטחים שבהם החזיק אחיו ועד סוף חייו הוא החזיק בכל שטח הרוזנות.

לאחר מותו של הנרי השני ב-1189, עברה הרוזנות כמו גם שאר הממלכה לבנו ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה. עם מותו ב-1199 תבע את השלטון אחיינו ארתור מבריטני (1087–1203), בן אחיו ג'פרי, דוכס בריטני. כשהוא נתמך בפיליפ השני, מלך צרפת הוא נאבק על השלטון כנגד אחיו של ריצ'רד, ג'ון. בסיוע האחראי על טירת אנז'ה, הוא נכנס לאנז'ה, הכריז על עצמו כעל רוזן אנז'ו, מן וטורן ונשבע אמונים לפיליפ השני, מלך צרפת. לאחר שנה גבר עליו ג'ון כשבחוזה לה גולה (Le Goulet) תמך פיליפ בחזקתו של ג'ון על המלוכה כשבתמורה, הכיר ג'ון בשלטונה של צרפת על נורמנדיה וביוני 1200 הוכר ג'ון כרוזן אנז'ו. ב-1202 תבע פיליפ השני מלך צרפת מג'ון להישבע לו אמונים במסגרת היותו רוזן אנז'ו הכפוף למלך צרפת. ג'ון, בהיותו מלך אנגליה, סירב ובתגובה הכריז פיליפ על עיקול כל רכושו שבצרפת והחזיר את אנז'ו לארתור. ג'ון צעד בראש צבאו כדי להשיב לעצמו את השלטון ובאוגוסט 1202 לכד את ארתור שכנראה מת בשבי. ב-1203 כבש פיליפ השני את אנז'ו והחזיק בה למרות נסיונותיו של ג'ון לכבוש אותה בחזרה. ב-1214 הצליח אמנם ג'ון להתקדם לתוך השטח ואף תפס באנז'ה, אך הובס לאחר מכן ואנז'ו נשארה בחזקת כתר צרפת.

בית קאפה

ב-1246 העניק לואי התשיעי, מלך צרפת את אנז'ו לאחיו הצעיר שארל הראשון מאנז'ו. זה היה עסוק ביתר מחוזותיו ועל כן לא העניק תשומת לב רבה לאנז'ו, וכך גם בנו שארל השני מאנז'ו "הצולע" שירש אותו ב-1285. ב-1290 העניק שארל השני את אנז'ו כנדוניה לבתו מרגרט לאחר שהשיאה לשארל, רוזן ולואה.

בית ולואה

ב-1325 מת שארל ואנז'ו עברה לידי בנו פיליפ מולואה "בר המזל" שלאחר שלוש שנים הוכתר למלך צרפת וכך חזרה אנז'ו להתאחד עם כתר צרפת. ב-1332 העניק פיליפ השישי את הרוזנות לבנו ז'אן שכשהתמנה למלך ב-1350, מסר אותה לידי בנו לואי הראשון מאנז'ו והעלה אותה למעלת דוכסות כעשר שנים לאחר מכן. לואי הראשון שהתמנה מאוחר יותר גם לרוזן פרובאנס ולמלך נאפולי, מת ב-1384 וירש אותו בנו, לואי השני שעסק בעיקר במלכותו בנאפולי והותיר את השלטון באנז'ו בידי אשתו יולנדה מאראגון. לאחר מותו ב-1417 ירש אותו בנו לואי השלישי מאנז'ו תחת אפוטרופסות של אימו. הוא מת ב-1434 וירש אותו אחיו רנה מאנז'ו "הטוב". לאחר מות בנו הבכור ז'אן, עזב רנה את הדוכסות ב-1471 ולקח איתו את כל חפצי הערך שאסף שם. ב-1474 כתב שהוא מחלק את רכושו בין נכדו רנה השני, רוזן לורן ובין אחיינו שארל השני, רוזן מן. לואי האחד עשר, מלך צרפת שהיה גם הוא אחיינו של רנה, תבע את הדוכסות לעצמו ופלש אליה. הוא החזיק בה תקופה קצרה לפני שהחזיר אותה לרנה, אך לאחר מותו של זה ב-1480, חזרה אנז'ו למלך צרפת.

פרובינציית אנז'ו

ב-1515 העניק פרנסואה הראשון, מלך צרפת את הדוכסות לאימו לואיז. עם מותה ב-1531 חזרה אנז'ו לרשות הכתר וב-1552 העניק אותה אנרי השני, מלך צרפת לבנו אנרי. כשזה הומלך ב-1574, מסר אותה לידי אחיו פרנסואה, דוכס אנז'ו.

כרכוש הכתר, נחשבה אנז'ו תקופה מסוימת ככפופה לדוכסות אורליאן, אך מהמאה ה-17 הייתה עצמאית כולה. במהלך מלחמות הדת בצרפת הייתה אנז'ו רובה בשליטה קתולית. האדיקט של נאנט הבטיח שהעיר סומיר תופרד מאנז'ו ותקבל שלטון עצמאי הוגנוטי. ב-1790, לאחר המהפכה הצרפתית, חילקה האספה המכוננת הלאומית את מחוזות צרפת מחדש כשאנז'ו עוברת רובה למחוז מן ולואר, ומיעוטה למחוזות ויין, אנדר ולואר, מאיין וסארת.

סמלים

הסמל הקדום ביותר שידוע שהיה בשימוש באנז'ו הוא סמלו של ז'ופרואה פלנטג'נט, אבי בית פלנטג'נט. סמלו היה מגן כחול שבו שישה אריות זהב זקופים, בשלוש שורות, 3-2-1.

סמל הדוכסות המאוחר יותר, הורכב ממגן כחול שבו מוטענים שלושה פרחי פלר דה ליס זהובים ומסביב, גבול אדום. עיצוב הסמל נלקח מסמל ממלכת צרפת והוא מופיע בסמלים רבים כגון סמל ספרד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנז'ו בוויקישיתוף

אנז'ו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)