בילד
תדירות | יומון |
---|---|
סוגה | tabloid journalism |
פורמט | Nordic format |
מו"ל | אקסל שפרינגר |
מייסד | אקסל שפרינגר |
עורך ראשי | יוהאנס בויה |
תאריכי הופעה | 24 ביוני 1952 – הווה (72 שנים) |
שפה | גרמנית |
מערכת | ברלין |
תפוצה | 1,150,181 (נכון ל־2021) |
מדינה | גרמניה |
עמוד ראשון | עמוד ראשון מהיום |
bild | |
בילד (בגרמנית: Bild; תמונה) הוא העיתון הנפוץ, הנמכר והנקרא ביותר בגרמניה ובאירופה (למעשה, הגדול ביותר מחוץ להודו וליפן) והרביעי בעולם כולו. שייך לאקסל שפרינגר (הוצאה לאור). נוסד ב-1952 על ידי אקסל שפרינגר. מספר הקוראים של ה"בילד" נאמד ב-2020, בכ-8.63 מיליון איש, הוא מוכר מדי יום כ-1.368 מיליון גליונות, ו-416,567 מנויים לאתר האינטרנט שלו (אוקטובר 2018). זהו המספר הגבוה באירופה, והחמישי בגודלו בעולם.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיתון בילד נוסד בהמבורג, ב-1952 על ידי אקסל שפרינגר, כעיתון המיועד לקהל הרחב. הגיליון הראשון הופיע ב-24 ביוני אותה שנה. הוא כלל בתוכו כמות רבה מאוד של תמונות ומכאן גם שמו. באופן קבוע, החל מ-1984 אחת התמונות בעמוד הראשון הייתה כמעט תמיד תמונת נערה חשופת חזה.
תוך זמן קצר מאז החל לצאת לאור הפך העיתון החדש לעיתון הנפוץ, הנמכר והנקרא ביותר בגרמניה המערבית של אותם ימים ומקור הרווח העיקרי של הוצאת אקסל שפרינגר. העיתון שומר על מעמדו זה עד היום.
הקו הפוליטי של ה"בילד" היה מאז ומתמיד קו ימני - מרכזי, כמו הקו הפוליטי של ההוצאה לאור כולה. כשהעיתון יצא לאור לראשונה הוא התאפיין בהתקפותיו כנגד השלטון הקומוניסטי של גרמניה המזרחית, שאותה נהג לכנות "אזור הכיבוש הסובייטי". הוא קרא ללא הרף, מיום היווסדו ועד הגשמת המטרה הזו ב-1990, לאיחוד גרמניה. בסוף שנות השישים הוא ניהל מאבק מתוקשר כנגד מרד הסטודנטים, והואשם על ידי המפגינים, כי ההסתה שלו הייתה אחד הגורמים לניסיון ההתנקשות בחיי מנהיג התנועה, רודי דוצ'קה, אף כי בהמשך הובהר כי המתנקש היה נאו נאצי. בשנות השבעים התנגד ה"בילד" נחרצות לארגון הטרור באדר-מיינהוף ("סיעת הצבא האדום"), והפך כתוצאה מכך למטרה להתקפות טרור, שכוונו ספציפית נגדו וגרמו לנפגעים רבים. בין השאר, ב-1972 הטמין הארגון שש פצצות במשרדי העיתון בהמבורג. שלוש מהן התפוצצו ו-17 איש נפצעו. ב-1975 הוטמנה פצצה במשרדי אקסל שפרינגר בפריז ואגף צרפתי של ארגון הטרור לקח על עצמו את האחריות לכך.
ב-2008 עברו משרדיו הראשיים של ה"בילד" לברלין.
אהדה מובהקת לישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמו הוצאת אקסל שפרינגר כולה, וכמו מייסדה אקסל שפרינגר עצמו, גם ה"בילד" מגלה תמיכה בלתי מסויגת בישראל. לדברי קאי דיקמן, עורכו הראשי של ה"בילד" מאז 2001: "היחסים עם ישראל חשובים לנו. יש לנו אחריות כלפי ישראל, בגלל ההיסטוריה שלנו. כל מי שמתייחס לאחריות הזאת ברצינות, צריך להיות היום בצד של ישראל... כשביטחונה של ישראל בסכנה - מחובתנו להיות שם לצדה... לאירופים קל למתוח ביקורת על ישראל ועל אזורים שבהם יש מלחמה, כי מאז מלחמת העולם השנייה שורר באירופה שלום. אבל מבחינתי, ישראל נתונה במלחמה של טרוריסטים נגד אזרחים. מלחמה לא סימטרית, שבגללה הרשויות והצבא בישראל צריכים לפעול... אני יכול להבין את המנהיגים בישראל, שבמשך שנים הבליגו על ירי הטילים מעזה, וטוענים שצריך לתת לכך תשובה. זה מה שאנשים בדמוקרטיה מבקשים... זו לא רק שאלה של היסטוריה. זו שאלה של העתיד. ישראל היא הדמוקרטיה היחידה באזור, כך שבעצם היא מגינה גם על הערכים שבהם אנחנו עצמנו מאמינים. זו מלחמה על הערכים האלה - שיהיו בה מנצחים ויהיו בה מפסידים. זו שאלה של הישרדות, לא רק של ישראל, אלא גם שלנו"[1].
ב-2008 נמצאו בדירה נטושה בברלין 29 שרטוטים מקוריים של מבנים בְּאושוויץ-בירקנאו, שהוכנו ברובם בסתיו 1941. אחד השרטוטים אף נושא הערה בכתב ידו של הימלר וחתימתו. ה"בילד" רכש את השרטוטים, דאג לוודא את נכונותם, והעורך הראשי קאי דיקמן, החליט להעבירם למשמרת עולם בארכיון יד ושם. ב-27 באוגוסט 2009 התקיים בבית תאגיד אקסל שפרינגר בברלין טקס הענקת השרטוטים, בו העניק אותם דיקמן, לראש הממשלה בנימין נתניהו[2] והחל מה-25 באוגוסט 2010 הם מוצגים בתערוכה "ארכיטקטורה של רצח - תוכניות הבנייה של אושוויץ-בירקנאו" ב"יד ושם"[3].
עיתונים אחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקביל ל"בילד" היומי יוצא בימי א', החל מ-1956, ה-Bild am Sonntag, אשר לו מערכת משלו וסגנונו הכללי מתון יותר מזה של העיתון הרגיל, היומי. כמו כן, מופיעות גם כ-30 מהדורות מקומיות של העיתון, בכל גרמניה והוא מופץ בכמעט חמישים מדינות ברחבי העולם. קבוצת אקסל שפרינגר מוציאה לאור החל מ-1983 גם את שבועון הנשים של בילד - Bild der Frau, שהוא מגזין הנשים הנקרא ביותר באירופה (כ-6 מיליון קוראות) ומ-1986 גם את "אוטו בילד", ירחון המכוניות הנמכר ביותר באירופה - שבעה מיליון עותקים מדי חודש. כמו כן, מ-1988 מוציאה הקבוצה לאור את "ספורט בילד", שהוא כיום מגזין הספורט הנמכר ביותר באירופה ומ-1996 יוצא לאור "קומפיוטר בילד", שהוא מגזין המחשבים הנמכר ביותר באירופה. בנוסף, הקבוצה מוציאה לאור עוד שורה ארוכה נוספת של מגזינים, מהנפוצים והמצליחים ביבשת.
תמונות חשופות
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל מ-1984, ולמשך 28 שנים, פרסם העיתון תמונות של דוגמניות בחזה חשוף על העמוד הראשון שלו. לפי הגרדיאן מדובר ביותר מ-5,000 תמונות. ב־2012, לרגל יום האישה הבינלאומי, החליט העיתון להפסיק לפרסם תמונות אלו בעמוד השער ולהסתפק בפרסומן בעמודים הפנימיים. במרץ 2018, הודיע העיתון תחת הכותרת "גברים, עליכם להיות עכשיו חזקים", שהנוהג יפסק כליל, וכי העיתון לא יפיק תמונות כאלה בעתיד, אך תמונות מסוג זה "שהמדינה מדברת עליהן" יוסיפו להופיע[4].
העורכים הראשיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]רשימת העורכים הראשיים של ה"בילד" מאז היווסדו:
- 1952: רולף פון ברגן
- 1952–1958: רודולף מיכאל
- 1958–1960: אוסקר בזולד
- 1960–1962: קרל היינץ האגן
- 1961–1971: פטר בוניש
- 1971–1980: גונטר פרינץ
- 1981–1988: הורסט פוסט
- 1988–1989: וורנר רודי
- 1989–1990: פטר ברטלס
- 1990–1992: הנס הרמן טידיה
- 1992–1997: קלאוס לאראס
- 1998–2000: אודו רובל
- 2001–2015: קאי דיקמן
- 2015–2018: טניט קוך
- 2018–עד היום: ג'וליאן רייכלט
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של בילד (בגרמנית)
- בילד, ברשת החברתית פייסבוק
- בילד, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- בילד, ברשת החברתית אינסטגרם
- בילד, סרטונים בערוץ היוטיוב
- בילד, ערוץ באתר Twitch.tv
- האתר הרשמי של ה"בילד", בגרמנית
- אסף אוני, סקס, סמים והון־שלטון: מה קורה בעיתון הגדול באירופה?, באתר גלובס, 16 ביוני 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עופר אדרת, נשים יפות, בלוגים וחולצות למכירה. קאי דיקמן, עורך "בילד" הגרמני, הוא איש מאוד עסוק, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2009
- ^ באתר יד ושם
- ^ באתר "יד ושם"
- ^ איתי משיח, ברלין, הסוף לחשיפות, באתר ynet, 13 במרץ 2018