בית הכנסת ישורון
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית כנסת  |
| כתובת |
רחוב המלך ג'ורג' 44 |
| מיקום |
ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| נוסח תפילה | נוסח אשכנז |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1934 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1934 |
| אדריכל |
מאיר רובין |
| קואורדינטות | 31°46′40″N 35°12′58″E / 31.77777778°N 35.21611111°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   בית הכנסת ישורון | |
  | |
יְשׁוּרוּן (במקור: יְשֻׁרוּן) הוא בית כנסת אשכנזי מרכזי בירושלים שנוסד בשנות ה-20 של המאה ה-20. בבית הכנסת, שנחשב בית הכנסת האורתודוקסי-מודרני הראשון בירושלים, התארחו דמויות בולטות של ירושלים, החל מהרבנים הראשיים לישראל וכלה בראשי המדינה. בית הכנסת שוכן מאמצע שנות ה-30 של המאה ה-20 ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים, בסמוך לבניין המוסדות הלאומיים, בניין היכל שלמה ובית הכנסת הגדול. אדריכלים: אויגן שטולצר, מאיר רובין ובנימין אנקשטיין.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קהילת ישורון בראשיתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1920 הקים לוּ (שמואל) לובר, עולה חדש שהגיע לירושלים, את "אגודת ישורון", ששמה לה למטרה להקים בירושלים בית כנסת בעל אופי אורתודוקסי-מודרני, שימשוך אליו צעירים שנרתעו מבתי הכנסת הישנים ברובע היהודי ובשכונות החדשות. הקמת בית הכנסת נועדה גם להיות משקל נגד לבית כנסת רפורמי שהייתה כוונה להקים בירושלים, שעשוי היה למשוך אליו את הקהל הצעיר והמודרני. האגודה בקשה גם לקיים פעילויות נוספות בעלות אופי תרבותי ותורני עבור המתפללים.
הקבוצה קיבלה את ברכתו של הרב הראשי האשכנזי, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, וחבריה החלו להתפלל בבניין בית הספר לבנות, ברחוב האתיופים בירושלים, בשבת פרשת נח ה'תרפ"ד (1923)[1]. את שני ספרי התורה הראשונים תרמו משפחת אלישר הירושלמית והרב קוק עצמו. שנים ספורות לאחר מכן שכרה אגודת ישורון אולם מרווח יותר בבית היתומים הספרדי ברחוב יפו, ואף עברה לתקופה קצרה לבית הספר רוחמה שבשכונת מחנה יהודה.
המתפללים הנהיגו כמה מנהגי תפילה מודרניים, כגון: תפילה בהברה ספרדית, ויחס ליברלי יותר לנשות הקהילה. הקהילה משכה אליה בהקמתה גם דמויות ששאפו לשינויים דרסטיים יותר במנהגי התפילה; בין השאר דמויות מקהילות רפורמיות בארצות הברית ובאירופה. לובר הדגיש שאופייה המובהק של הקהילה הוא אורתודוקסי. בשלב מסוים אף הוצע ללובר סכום כסף על מנת שיסכים להנהיג בקהילה מנהגים ליברליים יותר משהתכוון להנהיג. הוא סירב להצעות אלו[דרוש מקור].
הקמת בניין בית הכנסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1934 התקיים טקס הנחת אבן הפינה לבניין בית הכנסת שהכספים לבנייתו החלו להיאסף כבר בשנות העשרים. ברכישת המגרש סייעה התאחדות בתי הכנסת של אמריקה, שזוהתה עם התנועה הקונסרבטיבית. ככל הנראה התנועה סברה[דרוש מקור] שלמרות אופייה האורתודוקסי של קהילת ישורון, ביום מן הימים היא תשמש גם את חברי הקהילה הקונסרבטיבית, נבואה שלא התגשמה. המתווכת בין ההתאחדות ובין אגודת ישורון הייתה הקרן הקיימת לישראל, שקיבלה בעלות על הקרקע והחכירה אותה לאגודה. על הקיר במסדרון הכניסה של בית הכנסת תלויה לוחית מתכת קטנה שמספרת את רכישת הקרקע: ”לעדות ולזיכרון. בתי הכנסת המאוחדים של אמריקה (...) גאלו אדמת קודש זו בתוככי ירושלים עיר הקודש (בשנת תרפ"ו), רשמוה על שם הקרן הקיימת לישראל ונתנוה במתנת עולם ל'ישֻרון' לשם הקמת בית הכנסת הגדול ומקום תורה לישראל, וגם תרמו ביד נדיבה לבניין זה ראשון לבנייני 'ישֻרון'. יברכם ה' מציון”
המגרש נקנה אף על פי שהיו בקרב חברי הקהילה מי שחששו כי מנזר רטיסבון, הניצב ברחוב שמואל הנגיד הסמוך, ובפרט הצלב הגדול שעליו, יטיל את צילו על בית הכנסת. בטקס הנחת אבן הפינה נכחו בין היתר הרב קוק, הנציב העליון ארתור ווקופ ונשיא ההסתדרות הציונית, נחום סוקולוב.
בסמוך לסיום הבנייה נתגלתה מצוקה כספית קשה. כספה של יהודייה מדרום אפריקה, שהורתה בצוואתה להעביר 30,000 דולר ל"בית כנסת בעיר הקודש" - איפשר בסופו של דבר את סיום הבנייה. על העברת הכסף הוחלט בדיון שהשתתפו בו הרבנים הראשיים לישראל ולדרום אפריקה, וכן מנחם אוסישקין.
תוכנית הבנייה המקורית כללה שלושה מבנים: בית כנסת, ספרייה ומרכז תרבות, אך בפועל נבנה רק המבנה שיועד לספרייה, ובו שוכן בית הכנסת. בהמשך נוספו לבית הכנסת אגפים נוספים, ספרייה, משרדים ואולם שמחות קטן. הבניין תוכנן בידי האדריכלים מאיר רובין ואלכסנדר פרידמן, שזכו במכרז[2]. הסגנון שנבחר היה סגנון בינלאומי שהיה מקובל ברחביה אז: חזית הבניין קמורה, חלונות צרים וארוכים ומינימליזם בעיטורים חיצוניים. הקהילה עברה להתפלל בבניין הקבע לקראת הימים הנוראים של תרצ"ו[3].
בתחילה הוצבו באולם הגדול, שבחזיתו ארון קודש ובימה, מאות כיסאות מתקפלים. לאחר כמה שנים נאסף כסף לריהוט קבוע. בין היתר בבית הכנסת היו מקומות המיועדים לרב הראשי, לשר ד"ר יוסף בורג, למנשה אלישר. בחגיגות שמונים שנה להסתדרות ישורון הוחלף שוב ריהוט זה. בקדמת הטור הימני נמצאת לוחית קטנה שמציינת היכן היה מקומו של לובר, מייסד בית הכנסת בשנות העשרים.
ישורון כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאה ה-21 ירד מספר המתפללים בבית הכנסת באופן משמעותי. הגורמים לכך הם כנראה התפתחות האזור המסחרי ברחוב המלך ג'ורג', הזדקנותה של שכונת רחביה ונדידת האוכלוסייה הדתית לאזורים אחרים. כמו כן יש להניח שבית הכנסת הגדול, ששוכן מרחק דקות ספורות מישורון, מושך אליו רבים מהמבקרים בעיר. למרות הירידה במספר המתפללים, מושך אליו בית הכנסת קהל רב באירועים שמתקיימים בו. בעבר התקיים בבית הכנסת שיעורו השבועי של הרב מרדכי אלון שבו השתתפו מאות מאזינים, ומדי פעם נערכים במקום אירועי חזנות.
ליד בית הכנסת ניצב בית אבי חי - שהוקם למטרות קירוב בין דתיים לחילונים. בית הכנסת קיבל תרומה כספית נכבדה מקרן אבי חי. במשך בנייתו של בית אבי חי, נסגרה הכניסה השנייה לבית הכנסת דרך רחוב קק"ל, אולם עם סיום הבנייה היא נפתחה שוב.
הכניסה הראשית לבית הכנסת בפינת הרחובות שמואל הנגיד והמלך ג'ורג'. הרחבה בסמוך לכניסה קרויה על שמו של עורך הדין מרדכי עליאש, אחד מעמודי התווך של הקהילה בשנותיה הראשונות.
בארון הקודש של בית הכנסת נמצאים ספרי תורה רבים, בהם ספר תורה שהיה שייך לרב צבאי יהודי בצבא גרמניה במלחמת העולם הראשונה, וספר תורה שהובא מהעיר מינכן לאחר מלחמת העולם השנייה. במשרדי בית הכנסת שבקומה העליונה ניתן למצוא פריטים מעניינים נוספים. אחד מהם הוא הפרוכת הראשונה שבה השתמשו בישורון. את הפרוכת תרם מייסד הקהילה לובר לזכר אביו, וכיום היא תלויה על אחד הקירות שבמשרדי הקהילה. פריט נוסף הוא עמוד תפילה ישן שהשתמשו בו בבית הכנסת בעבר. בחלקו העליון של עמוד התפילה טבלת נחושת שיצרו האומנים ש. בן-דוד וח. ששון מבית הספר לאומנויות "בצלאל". על טבלת הנחושת רוקעו ציורים ופסוקים שונים, וכן המילה "ישֻרון".
בית הכנסת כאכסניה לאירועים מרכזיים בחיי היישוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הכנסת ישורון שימש אכסניה לאירועים מרכזיים של יהודי ירושלים שבהם השתתפו הרבנים הראשיים וראשי היישוב היהודי בארץ. בין השאר התקיימו בו אזכרות המוניות, כמו אזכרה במלאת חצי שנה לטבח חברון (תרפ"ט)[4], ואזכרה במלאת שנה לטבח בשיירת הדסה[5]. כן התקיימו אזכרות לאישים מרכזיים. התקיימה אזכרה בהשתתפותו הפעילה של הרב הראשי הספרדי, הרב בן ציון חי עוזיאל, לזכרו של אורד וינגייט, אזכרה לזכרו של נשיא ארצות הברית רוזוולט, בהשתתפות הרבנים הראשיים ב-1945, ואזכרה לווינסטון צ'רצ'יל. הלוויות ציבוריות יצאו מרחבת בית הכנסת, או עברו ליד בית הכנסת, כמו ההלוויה ל-323 חללי מלחמת העצמאות שהובאו לקבורה בנובמבר 1949[6], של לוחמי ירושלים שנקברו בפברואר 1950[7] ובאוגוסט 1950[8] ושל העברת הנקברים זמנית בשייך באדר למנוחת עולמים בהר הרצל[9].
בבית הכנסת ציין היישוב את יום ההולדת של אדוארד השמיני, מלך הממלכה המאוחדת[10] ואת הכתרתו של ג'ורג' השישי[11]. בבית הכנסת נערכה אספת מחאה שבה קרע הרב הרצוג מעל הבימה את הספר הלבן. הרב הרצוג נשא במקום גם נאום כנגד הספסרות והעוני[12]. ביום פתיחת הכנסת התקיים בבית הכנסת תפילה חגיגית לכבוד המאורע[13].
בית הכנסת שימש מקום כינוס לרבנים[14] ואירועים של הציבור הדתי, כמו ועידת המזרחי העולמית[15] ואסיפות כנגד גיוס בנות דתיות לצה"ל[16].
קהילת ישורון
[עריכת קוד מקור | עריכה]מתפללים ידועים בקהילת ישורון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשל היותו של ישורון בית כנסת גדול הממוקם בסמוך לשכונת רחביה, שסביבה התגוררו רבים ממנהיגי היישוב ומהאליטה הכלכלית והתרבותית של ירושלים, משך אליו "ישורון" הרבה פנים מוכרות.
בשנות כהונתו של יצחק בן-צבי, תושב השכונה, כנשיא המדינה, הוא היה נוהג להתפלל מדי פעם בבית הכנסת. הוא הגיע מלווה במשלחת מיוחדת שהמתינה לו ליד ביתו. לאחר כמה שנים חדל לפקוד את ספסלי ישורון וחזר להתפלל בבית כנסת "רחביה" ברחוב אוסישקין, שהפך מאוחר יותר ל"בית הכנסת הנשיא" על שמו של בן צבי. עוד בין האורחים בישורון היה ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, שהגיע לתפילה בבית הכנסת ביום כינוסה הראשון של הכנסת בירושלים (הכנסת שכנה אז בבית פרומין הסמוך). נשיאי המדינה זלמן שזר וחיים הרצוג נהגו לפקוד את בית הכנסת בהזדמנויות שונות, יחד עם עוד רבים מוותיקי השכונה ומכובדיה, ובכללם אף אנשי האקדמיה שהתגוררו בשכונה, בהם פרופסור ישעיהו ליבוביץ, שהיה ממתפלליו הקבועים של המקום עד יומו האחרון והשופט פרופ' מנחם אלון. ראשי הקהילה קבעו בשל כך שלושה מושבים ליד ארון הקודש: שניים לרבנים הראשיים ואחד לנשיא המדינה.
בעזרת הנשים ניתן היה לפגוש את הנרייטה סאלד, על אף השתייכותה לזרם ליברלי יותר. מקומה היה בשורה הראשונה בכיסא האמצעי. אשת הרב הראשי לישראל, שרה הרצוג, נהגה גם היא להתפלל בישורון, ולאחר מותה נקראה עזרת הנשים על שמה.
חזנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קהילת ישורון הייתה אחת הקהילות הראשונות בירושלים ששכרה חזן מקצועי. בתחילה היו עוברים לפני התיבה בישורון, כמו בכל בתי הכנסת, חברי הקהילה. לקראת סוף שנות השלושים החליטה הקהילה לפרסם מודעה בעבור משרת חזן קבוע ומקצועי בבית הכנסת. חזנים רבים התמודדו על המשרה, ולבסוף מונה לתפקיד החזן האוסטרי יהודה לייב מילר. מילר נאלץ להתרגל להברה ספרדית, שהונהגה כחוק ברזל בקהילה, וכן לשירה ללא מקהלה. אמנם, עדיין היו מתפללים שלא נחה דעתם וקראו לייעול החזנות בבית הכנסת. בהמשך הועסק החזן ישראל מייזלס, חקלאי מכפר מרדכי. מאז 1977 משמש בתפקיד בקביעות החזן אשר היינוביץ. מקיץ תשפ"ד החל לשמש ניסים סאל כחזן בית הכנסת ומתפלל בשבת אחת לחודשיים בערך.
דתיים וחילונים בקהילת ישורון
[עריכת קוד מקור | עריכה]על אף שתמיד הדגישה את צביונה האורתודוקסי, משכה אליה קהילת ישורון גם ציבור מסורתי וחילוני מתושבי רחביה. גבאי בית הכנסת מצדם קיבלו ברצון את המתפללים החילוניים כל עוד אלו כיבדו את מנהגי התפילה האורתודוקסיים המקובלים. נראה כי הם הקפידו שלא ייווצר הרושם שבית הכנסת לא מקפיד על קלה כבחמורה בענייני הלכה.
קהל מעורב זה עורר ביקורות קשות בקרב החוגים החרדיים בירושלים. אחד הביטויים הבולטים לעניין הגיע כאשר ה"מגיד" החרדי הירושלמי הידוע, רבי שלום שבדרון, בבית הכנסת: פעם אחת, לאחר תפילת ליל שבת, הגיע הרב שבדרון לבית הכנסת, עלה לבימה והחל לצעוק על כך שלישורון באים בשבת אנשים עם מכוניות, ובכך מחללים את כבוד השבת.
מעורבותה של קהילת ישורון עם תושבי העיר הייתה עמוקה. אחד הפרויקטים החשובים היה שיתוף פעולה עם הגימנסיה הירושלמית הסמוכה במסגרת ימי עיון להכרת המסורת היהודית שנערכו עבור כיתות הגימנסיה. פרויקט נוסף בו הייתה מעורבת הקהילה כלל סיוע לנוער שוליים ירושלמי כאשר ועדה מבין חברי הקהילה הכשירה צעירים מן הקהילה לעבודה עם נוער במצוקה. בחגים נערכו מסיבות לעולים חדשים עריריים ולנוער במצוקה.
שיעורים והרצאות בישורון
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאורך השנים התקיימו בבית הכנסת שיעורים תורניים מסוגים שונים. מוסרי השיעור הידועים היו הרב שמחה אסף, פרופ' ישעיהו ליבוביץ ופרופ' עזרא פליישר.
גם לאחר שמספר המתפללים פחת, עדיין מתקיימים שיעורי תורה במשך השבוע. נוסף על כך, מתקיימים בישורון שיעורים לנוער מטעם ארגון צעירי ירושלים, "נפקא מינה". במסגרת כולל בוקר מתקיימים בישורון שיעורים קבועים מן השעה 9 ועד 12.
בשנותיה הראשונות של הקהילה הונהגה דרשה בלילות שבת, שנושאיה היו אישים כגון דוד ילין והסופר רבי בנימין. במשך כעשר שנים פרסמה אגודת ישורון את "טורי ישורון", כתב עת תורני שבו נידונו נושאים דתיים וחברתיים שחלקם באו לידי ביטוי בין כותלי בית הכנסת. הסתדרות ישורון הוציאה ספרי יובל מיוחדים במלאת לבית הכנסת שישים, שבעים ושבעים וחמש שנים.
בית מורשה, מרכז אקדמי להכשרת מנהיגות יהודית ציונית, נפתח לראשונה בבית הכנסת ישורון, ובית הכנסת היה אכסניה למוסד במשך כמה שנים, עד שעבר לקמפוס קריית מוריה.
לאחר שבניין "יד הרב הרצוג" בשכונת בית וגן בירושלים נמכר, עברה פעילותה של האנציקלופדיה התלמודית לאגף מיוחד שהוקצה לה במתחם בית הכנסת ישורון.
הספרייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1939 הוקמה בצמוד לבית הכנסת ספרייה תורנית בשיתוף עם הספרייה הלאומית, עת נסגרה באופן זמני הספרייה האוניברסיטאית שבהר הצופים. במלאת 5 שנים לספרייה היו בה כ-3,600 ספרים, רובם נתרמו מהספרייה היהודית ברוטרדם[17]. בשנת 2007 הספרייה נסגרה.
-
הכניסה לבית הכנסת -
חזית בית הכנסת -
מבט כללי על עזרת הגברים במבט מעזרת הנשים -
אולם התפילה במבט מכיוון ארון הקודש -
ארון הקודש
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ראובן גפני, "מקדש מעט - בתי כנסת מוכרים ונסתרים בירושלים", יד יצחק בן-צבי, 2004 (עמ' 70–82).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר בית הכנסת ישרון
- גילי סופר, הכי קרוב לאלוהים: בתי כנסת בירושלים, באתר ynet, 24 בספטמבר 2004
- בית הכנסת ישורון - היסטוריה ומידע טכני, באתר עיריית ירושלים
- בית הכנסת ישורון, באתר all About Jerusalem
ספר תורה חדש לבית הכנסת ישורון. יומני כרמל, ספטמבר 1945 (התחלה 3:08)
בית כנסת ישורון (ירושלים), דף שער בספרייה הלאומית- מיכאל יעקובסון: סיבוב בבית הכנסת ישורון בירושלים, באתר 'חלון אחורי', 30 ביולי 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ירושלים - בביהכנ"ס ישורון, דואר היום, 30 בדצמבר 1924
- ^ התחרות להצעת רעיונות לתכניות, דואר היום, 1 באוקטובר 1933
- ^ בבניין החדש ברחוב המלך ג'ורג', דואר היום, 30 באוגוסט 1935
- ^ ירושלים - אזכרה לקדושי חברון, דבר, 19 בפברואר 1930
- ^ אזכרה לחללי שיירת הר הצופים, על המשמר, 4 באפריל 1949
- ^ א. ירושלמי, מסע האבל של 228 ארונות, מעריב, 20 בנובמבר 1949
- ^ ביום ג' לווית חללי דרך ירושלים, על המשמר, 26 בפברואר 1950
- ^ היום הלווית 83 חללי ירושלים, על המשמר, 30 באוגוסט 1950
- ^ 199 חללי צה"ל - להר הרצל, דבר, 11 בספטמבר 1950
- ^ בירושלים ביום המלך, דבר, 24 ביוני 1936
- ^ ירושלים, דבר, 13 במאי 1937
- ^ הרב הרצוג נגד הספסרות וקמצנות בעלי היכולת, דבר, 28 בדצמבר 1941
- ^ י. אופיר ומ. ויטלין, התפילה החגיגית בבית הכנסת, חרות, 15 בפברואר 1949
- ^ כינוס הרבנים עוסק ב"ציד הנפשות", על המשמר, 6 בפברואר 1950
- ^ נפתחה ועידת מזרחי העולמית, על המשמר, 15 באוגוסט 1949
- ^ שתי אסיפות עם דתיות בירושלים, על המשמר, 6 במרץ 1951
- ^ ירושלים - חמש שנים לספרית ישורון, דבר, 16 במרץ 1944
| בקרת זהויות |
|
|---|