בית הכנסת פארדסי

בית הכנסת פארדסי
מידע כללי
סוג	בית כנסת
מיקום	קוצ'י
מדינה	הודו
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1568
תאריך פתיחה רשמי	1568
קואורדינטות	9°57′26″N 76°15′34″E / 9.95722222°N 76.25944444°E

בית הכנסת פארדסי בקוצ'י, קראלה בדרום הודו, הוא בית הכנסת העתיק ביותר שעדיין פעיל^[1] בחבר העמים הבריטי.^[2] הבניין נבנה בשנת 1567,^{[דרושה הבהרה]} והוא אחד משבעת בתי הכנסת של קהילת יהודי קוצ'ין בתחומי מה שהיה פעם ממלכת קוצ'ין. "פארדסי" היא מילה שקיימת במספר שפות רשמיות בהודו, ומשמעותה המילולית "זרים". בית הכנסת קיבל את שמו מאחר שהוא נבנה בידי יהודים ספרדים, חלקם ממשפחות שגלו מחלב, מצפת ומאזורים נוספים במזרח התיכון. יש גם מי שקוראים לו "בית הכנסת היהודי קוצ'יני" או "בית הכנסת מאטאנצ'ארי".

בית הכנסת ממוקם ברובע של קוצ'ין העתיקה הידוע בשם ג'ו טאון (”עיר היהודים”),^[2] והוא היחיד מבין שבעת בתי הכנסת באזור שעדיין נמצא בשימוש. קומפלקס בית הכנסת מורכב מארבעה בניינים. הוא נבנה סמוך למקדש ארמון מאטאנצ'ארי, על אדמה שניתנה לקהילה היהודית בידי הראג'ה של קוצ'י, ראמה וארמה. מקדש ארמון מאטאנצ'ארי ובית הכנסת חולקים קיר משותף.

היסטוריה

יהודי קוצ'ין פיתחו קהילת מסחר משגשגת בקראלה, ושלטו בחלק נכבד מהמסחר העולמי בתבלינים. ב-1568 בנו היהודים הפארדסים (היהודים הספרדים) מביניהם את בית הכנסת פארדסי סמוך לארמון מאטאנצ'רי שבקוצ'ין, אשר נמצא כיום בתחומי העיר ההודית ארנאקולאם, על אדמה שנתן להם הראג'ה של קוצ'י. בית הכנסת המקורי נבנה במאה הרביעית בקודונגאלור (קראנאגנור), בעת שליהודים היה תפקיד מרכזי במסחר באזור דרום הודו (שנקרא כיום קראלה), לאורך חוף מלבר. כאשר עברה הקהילה לקוצ'י במאה ה14, היא בנתה את בית הכנסת החדש שלה שם.

בית הכנסת הראשון של יהודי קוצ'ין נהרס במאה ה16 בשל הרדיפה הפורטוגזית של יהודים ונוצרים סורים, ובית הכנסת פארדסי הוא בית הכנסת השני שבנתה הקהילה ב-1558, בחסותו של הראג'ה במאטאנצ'רי במהלך השלטון הפורטוגזי בקוצ'ין. בית כנסת זה עדיין פעיל, וניתן לכנס בו מניין. הוא נקרא פארדסי משום שנבנה על ידי היהודים הפארדסים: דוברי הספרדית, ה"זרים" בפי הקהילה הקדומה של יהודי קוצ'ין. בנוסף לאותם יהודים ספרדים שמקורם במזרח התיכון, באזורים כחלב וצפת, הצטרפו לקהילה גם יהודים ספרדים שהגיעו ישירות מחצי האי האיברי. הקהילה היהודית המלברית העתיקה והיהודים הספרדים חלקו מנהגים דומים, והספרדים אף למדו את הניב המלאיאלאם-יהודית המקומי, אולם הספרדים החדשים התעקשו לשמר את תרבותם ואת השפה הספרדית לפחות עוד שלוש מאות שנים. ב-1660 שלטו ההולנדים באזור קוצ'י, וקראו לה "מלבר ההולנדית", ובשנים שחלפו מאז, בית הכנסת הפארדסי שימש בעיקר את הספרדים ואת צאצאיהם, ומאוחר יותר גם יהודים גולים מאירופה.

בבית הכנסת פארדסי היו שלושה מעמדות של חברים:

יהודים לבנים היו חברים מלאים. היהודים הלבנים, או יהודים פארדסים, היו הצאצאים של ספרדים שהגיעו לא מכבר מספרד, מפורטוגל ומהולנד.
יהודים שחורים, או יהודי מלבר, אשר הורשו להתפלל בו (אם כי היו להם בתי כנסת שלהם עתיקים יותר.) יהודים אלו היו המתיישבים היהודים העתיקים של קוצ'ין.
"משוחררים", שהיו קבוצה של עבדים משוחררים וצאצאיהם, אשר הובאו על ידי הספרדים. לא היו להם זכויות קהילתיות, ולא היו להם בתי כנסת משלהם, והם ישבו על הרצפה או על המדרגות בחוץ. בחצי הראשון של המאה ה-20 מחה בהצלחה אברהם ברק סאלם ממעמד המשוחררים כנגד האפליה.

ב-1968 נחגגו חגיגות 400 שנה לבית הכנסת, בטקס בו השתתפה אינדירה גאנדי, ראש ממשלת הודו.

כיום

כמקובל בבתי הכנסת של היהדות האורתודוקסית, בבית הכנסת פארדסי היו עזרת גברים ועזרת נשים.

כיום בית הכנסת פארדסי הוא בית הכנסת היחיד שעדיין פועל בקוצ'י ומחזיק מניין (אף על פי שלשם יצירת המניין נדרשים יהודים מחוץ לקוצ'י, כי מספר הגברים היהודים בקוצ'י עצמה נמוך מעשרה). בדומה למסורות של התושבים ההינדים, הנוצרים והמוסלמים בקראלה, המאמינים נדרשים להיכנס לבית הכנסת פארדסי יחפים.^[3] מנהגים נוספים ייחודיים ליהודי קוצ'ין, ושמקורם בהשפעה הינדית, הם צבע בגד ייחודי לכל חג, טקסי ברית מילה הנערכים במסגרת תפילה פומבית, וחלוקה של עלי הדס ספוגים מיץ ענבים בחגים מסוימים. בנוסף, ליהודי קוצ'ין אין רבנים, והקהילה מונהגת על ידי הזקנים.

בית הכנסת פתוח בתשלום למבקרים כאטרקציה היסטורית. מוכרת הכרטיסים, יאהה האליגווה, היא היהודיה הפארדסית האחרונה בקוצ'ין בגיל הפוריות.^[4] בית הכנסת סגור בימי שישי, בשבתות ובימי ראשון, כמו גם בחגים היהודיים. נכון לאפריל 2016, רק חמישה יהודים חיים בפורט קוצ'י, ושני יהודים חיים בצ'נאי.

עתיקות

בבית הכנסת פארדסי יש ספרי תורה, מספר כתרי זהב שניתנו כמתנה, הרבה נברשות מזכוכית בלגית, ובמה בעלת מעקות נחושת. בבית הכנסת נמצאים לוחיות הנחושת מהמאה העשירית שמתעדות את הזכויות שניתנו ליוסף רבן, היהודי הקוצ'יני הראשון שידוע דבר על אודותיו. שתי לוחיות אלו נכתבו בטמילית על ידי השליט של חוף מלבר. רצפת בית הכנסת מורכבת ממאות אריחי חרסינה סיניים מהמאה ה-18, צבועים בעבודת יד, שכל אחד מהם ייחודי. בבית הכנסת ישנו גם שטיח מזרחי קשור בעבודת יד שניתן כמתנה מקיסר אתיופיה האחרון, היילה סלאסי.^[5] לבית הכנסת יש מגדל שעון מן המאה ה-18, שגם הוא, בדומה לחלקים אחרים של המתחם, שופץ בין 1998 ל-1999 תחת פיקוח של הקרן העולמית למונומנטים.^[6]

לוח מבית הכנסת של 1345 הותקן בקיר החיצוני של בית הכנסת פארדסי. הכתובת מציינת כי המבנה נבנה ביום שלישי ה' בכסלו 5105 ליצירה, ומצטטת מתוך ספר מלכים א', פרק ח', פסוק י"ג, את דבריו של שלמה המלך עת חנך את בית המקדש הראשון: ”בנה בניתי בית זב(ו)ל לך מכון לשב[תך] עולמים”.

בית הכנסת תהקומבהאגום

בית הכנסת תהקומבהאגום, הממוקם ברחוב היהודים במתחם ארנאקולאם בקוצ'ין, נבנה ב-1580 וחודש ב-1939.

מקורות

Paradesi Synagogue, Frommer's Review, New York Times
Cochin Jews, Overview Of World Religions, Philtar, St Martin's College (UK).

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בית הכנסת פארדסי בוויקישיתוף

WMF - Paradesi Synagogue, Cochin archived 14 February 2005 on the Internet Archive
בית הכנסת פארדסי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ביקור בבית הכנסת בקוצ'ין ובמסילת ציון, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1981

הערות שוליים

^ Fernandes, Edna. The Last Jews of Kerala. London, United Kingdom: Portobello Books. p. 24. ISBN 978-1-84627-098-7.
^ ¹ ² The Paradesi Synagogue, Cochin, India. Database of Jewish Communities, Museum of the Jewish People. Accessed online 13 February 2007.
^ "Cochin Jews", Overview Of World Religions, Philtar, St Martin's College (UK). Accessed online 13 February 2007
^ Abram, David. The Rough Guide to Kerala (2nd ed.). London, United Kingdom: Penguin Books. p. 181. ISBN 978-1-84836-541-4.
^ Photographs and Video Clips from South India, Easter 2003, Religious Education, Staffordshire Learning Net. Accessed online 13 February 2007.
^ "Repairs and Planning Begin for Paradesi Synagogue in Cochin, India", Jewish Heritage Report, Vol. II, Nos. 1-2 / Spring-Summer 1998. Accessed online 13 February 2007.

[fernandes-1] Fernandes, Edna. The Last Jews of Kerala. London, United Kingdom: Portobello Books. p. 24. ISBN 978-1-84627-098-7.

[database-2] ¹ ² The Paradesi Synagogue, Cochin, India. Database of Jewish Communities, Museum of the Jewish People. Accessed online 13 February 2007.

[3] "Cochin Jews", Overview Of World Religions, Philtar, St Martin's College (UK). Accessed online 13 February 2007

[roughguide-4] Abram, David. The Rough Guide to Kerala (2nd ed.). London, United Kingdom: Penguin Books. p. 181. ISBN 978-1-84836-541-4.

[5] Photographs and Video Clips from South India, Easter 2003, Religious Education, Staffordshire Learning Net. Accessed online 13 February 2007.

[6] "Repairs and Planning Begin for Paradesi Synagogue in Cochin, India", Jewish Heritage Report, Vol. II, Nos. 1-2 / Spring-Summer 1998. Accessed online 13 February 2007.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]