בראדלי

בראדלי M2 / M3
Bradley Fighting Vehicle

מידע כללי
סוג	נגמ"ש לחימה
מדינה מייצרת
יצרן	BAE סיסטמס
שנת ייצור	1982
דגם קודם	M-113
דגם עוקב	אין
מערכה מרכזית	מלחמת המפרץ
מידע טכני
אורך	6.55 מ'
רוחב	3.6 מ'
גובה	2.98 מ'
משקל	30.4 טון
מהירות	66 קמ"ש
טווח פעולה	483 ק"מ
מנוע	דיזל, 600 כוחות סוס.
שריון	אלומיניום / פלדה
צוות	3+6
מערכות נשק
חימוש עיקרי	תותח 25 מ"מ; 900 קליעים משגר טאו; 7 טילים
חימוש משני	מקלע 7.62 מ"מ; 2,200 קליעים

בראדלי M2 (חי"ר) ו-M3 (חי"ר ממוכן) הם רכב קרבי משוריין (רק"מ) מודרני מסוג נגמ"ש לחימה בעלי יכולת ייצור אש ומיגון גדולה ויעילה יותר מזו של נגמ"שים מהדור הקודם. הבראדלי מיוצר על ידי חברת BAE סיסטמס בארצות הברית.

משימת הבראדלי בשדה הקרב היא שינוע כוחות חי"ר, מתן חיפוי באש ללוחמים והשמדת טנקים וכלי רכב משוריינים של האויב. תפעול ה-M2 נעשה על ידי צוות של שלושה: מפקד, תותחן ונהג, בנוסף לשישה לוחמים על ציודם המלא. דגם ה-M3 משמש בעיקר למשימות סיור ותצפית ומאויש לרוב על ידי צוות זהה לזה של ה-M2 ושני תצפיתנים.

סדרת נגמ"שי הבראדלי היוותה בסיס לכלי מלחמה שונים, למשל: על בסיס שלדת הבראדלי הורכבו משגר רקטות M-270 MLRS, נגמ"ש פיקוד (M4) ונגמ"ש נ"מ (M6). נגמ"ש הנ"מ מצויד בארבעה טילי קרקע-אוויר מסוג סטינגר ותותח אוטומטי בקוטר 25 מ"מ.

סקירה כללית והיסטוריה

הנגמ"ש נקרא על שם הגנרל עומאר נ. בראדלי שפיקד על חזיתות צפון אפריקה ואירופה במלחמת העולם השנייה. מאז כניסתו לשירות בצבא ארצות הברית בשנת 1982 יוצרו 6,724 כלים (4,641 מדגם M2 ו-2,083 מדגם M3). המחיר ליחידה עומד על 3 מיליון דולר בממוצע.

הבראדלי תוכנן במקור כמענה למשפחת נגמ"שי ה-BMP הסובייטית ונועד לשרת הן כנגמ"ש והן כצייד טנקים. אחת הדרישות המרכזיות בתכנון הכלי הייתה שמהירותו תהיה זהה לזו של טנק המערכה המודרני M1 אברהמס. נגמ"שי ה-M-113 הישנים תוכננו לעמוד בקצב של טנקי הפטון ולא במהירויות הגבוהות של הטנקים החדישים.

בצריח הנגמ"ש מותקן תותח אוטומטי בקליבר 25 מ"מ שיורה 200 קליעים לדקה ויעיל לטווחים של עד 2,500 מטר. מימין לתותח ישנו מקלע בקוטר 7.62 מ"מ נגד חי"ר. כמו כן הוא נושא שבעה טילי טאו המסוגלים להשמיד טנקי אויב עד למרחק של 3,750 מטר אך ניתן לשגר אותם רק בעצירה מוחלטת של הכלי. הבראדלי מסוגל לפתח מהירויות גבוהות בשטח הפתוח ויש לו יכולת עבירות גבוהה. יחד עם זאת, בעוד שה-M113 תוכנן לצוף ללא הכנות מיוחדות הבראדלי נזקק לווילון ציפה שנפרש סביב לכלי. בניסויים הראשונים טבעו מספר כלים ובשינויים שערכו לאחר מכן בוטלה יכולת הציפה של הנגמ"ש לחלוטין.

חיילי חי"ר אמריקאים עולים לנגמ"ש בראדלי מדגם M2A3

השלדה עשויה מסגסוגת אלומיניום, עובדה שגרמה למבקרים רבים לפקפק ביכולת המיגון שלו. האלומיניום נוטה להתאדות כאשר הוא סופג פגיעה ישירה של קליעים חודרי שריון או טילי נ"ט, ובתוך הנגמ"ש נמצאות כמויות גדולות של תחמושת ולכן יכולת השרידות שלו בשדה הקרב נחשבה לבעייתית. בדגמים המאוחרים יותר הוסיפו לכלי שכבות מיגון ריאקטיבי במטרה לשפר את עמידותו, למרות שמשקלו עלה ל-33 טון. יחד עם זאת, מבדיקות סטטיסטיות שנערכו בקרבות אמיתיים עולה כי הנגמ"ש יעיל יותר ממה שסברו מבקריו, ורק כלים מעטים נפגעו. בתקריות אש ידידותית במהלך מלחמת המפרץ צוותי הבראדלי שרדו יותר פגיעות מאשר צוותים של נגמ"שים מדגמים אחרים. למרות שמכל הדלק של הבראלי ממוקם במרכז הכלי (ב-M113 הוא ממוקם בחלקו האחורי), עובדה שלכאורה הופכת אותו למסוכן יותר לצוות במקרה של פגיעה, ניסויים באש חיה הוכיחו כי שרידותו גבוהה יותר מזו של M113 המיושן.

במהלך מלחמת המפרץ השמידו נגמ"שי הלחימה מדגמי הבראדלי יותר רכבים עיראקיים משוריינים מאשר טנקי האברהמס. 20 כלים נפגעו, 3 על ידי פגיעות אויב ו-17 כתוצאה מאש ידידותית. 12 כלים נוספים ניזוקו, אולם לא הוצאו מכלל פעולה. על מנת להימנע מתקריות של אש ידידותית, הותקנו אמצעי זיהוי וסימון שונים, ביניהם גם סמן תת-אדום לזיהוי הכלי בחשיכה. במלחמת עיראק נפגעו מספר נגמ"שים מרקטות וטילי נ"ט כגון RPG-7 שפגעו ביכולת התנועה שלהם, אולם האבדות בחיי אדם לא היו רבות שכן הצוות הצליח לצאת מהכלי לאחר הפגיעה. עד לתחילת שנת 2006 נפגעו 55 נגמ"שים במהלך הקרבות.

בדצמבר 2018 פורסם כי צבא ארצות הברית יצייד את נגמשי הבראדלי שלו במערכת הגנה אקטיבית תוצרת התעשייה הצבאית, חץ דורבן.

חימוש

נגמ"ש בראדלי. בקדמת הנגמ"ש: הנהג. בראש הצריח ומאחורי הנהג: התותחן. לימינו של התותחן: מפקד הכלי. בקדמת הצריח: תותח ה-25 מ"מ. בתמונה, מעל לתותח: מקלע ה-7.62 מ"מ. בתמונה, מתחת לקנה התותח: משגרי רימוני העשן שבצד ימין של הצריח. בשמאל הצריח (ימין התמונה): המשגר הכפול של טילי ה"טאו". בשמאל תובת הנגמ"ש (פינה ימנית תחתונה בתמונה): לוחות עבים של מיגון ריאקטיבי

הבראדלי מצויד בתותח 25 מ"מ מסוג M242. זהו תותח בעל קנה יחיד ומנגנון הזנה כפולה. לתותח צמודים שני ארגזי פעולה המכילים שרשירים של 70 ו-230 קליעים בהתאמה. 600 קליעים נוספים מאוחסנים בבטן הנגמ"ש. מנגנון ההזנה הכפולה מאפשר בחירה של הזנת התותח מארגז הפעולה הראשון או מארגז הפעולה השני. מנגנון זה מאפשר להחזיק סוג קליעים שונה בכל אחד מארגזי הפעולה (נפיצים וחודרי שריון, לדוגמה) ולבחור בקלות ובמהירות, עבור כל מטרה, את הקליע המתאים מבין השניים. במלחמת המפרץ הוכח כי קליעים חודרי שריון העשויים אורניום מדולדל השמידו בהצלחה טנקי T-55 עיראקיים ואף טנקי T-72 מטווח קרוב.

בנוסף לתותח ה-25 מ"מ, מותקן מימינו בצריח גם מקלע 7.62 מ"מ עם 2,200 קליעים, המיועד נגד מטרות חי"ר. לפגיעה במטרות כבדות יותר (כגון טנקים) משמש משגר טילי "טאו", המותקן בצד שמאל של הצריח ושבו מאוכסנים שני טילי "טאו" מוכנים לירי. בתוך הנגמ"ש, בתא הלוחמים, מאוכסנים טילי "טאו" נוספים. טעינה מחדש של המשגר בטילים אלו מתבצעת דרך מדף רחב בחלקה העליון של התובה (כלומר, ב"סיפון"). בדגמים מוקדמים של הנגמ"ש הותקנו בדופנות התובה שישה חרכי ירי, המאפשרים ירי מנשק קל מתוך הנגמ"ש. אולם, בדגמים מאוחרים יותר, העדיפו המתכננים לבטל חרכים אלה, כדי לכסות את צידי התובה בשכבות מיגון ריאקטיבי. הסיבות לכך הן שהותרת החרכים הייתה יוצרת נקודות תורפה במיגון הצד ומעבר לכך, לוחות המיגון הריאקטיבי העבים היו בלאו הכי מגבילים את זווית הירי דרך החרך, עד כדי הפיכתו ללא יעיל. לאחר הוספת שכבות המיגון הריאקטיבי נותרו שני חרכים בלבד, בגב הנגמ"ש. כל הדגמים מצוידים בשני משגרי רימוני עשן בעלי ארבעה קנים המסוגלים לייצר מיסוך עשן יעיל. באמצעות משגרים אלו ניתן לירות גם זיקוקים ואמצעים נגד מכ"ם כגון מוץ.

דגמים

M2 / M3

הדגם הבסיסי הראשון של הבראדלי, יוצר בשנת 1982. ניתן לזהותו על ידי משגר הטאו והמנוע המפיק 500 כ"ס. הדגמים הראשונים שיוצרו צוידו בווילון ציפה שהפך אותם לאמפיביים.

M2A1 / M3A1

דגם שיוצר בראשית שנת 1986, כולל משגר טילי נ"ט משופר מסוג טאו II ושכבת מיגון נגד טילי נ"ט.

M2A2 / M3A3

יוצרו בשנת 1988 וכללו מנוע 600 כ"ס משופר, שכבת מיגון פסיבי ושכבת מיגון ריאקטיבי. שונתה שיטת אחסון התחמושת בתוך הנגמ"ש במטרה למנוע פיצוץ שלה במקרה של פגיעה ישירה ולספק מיגון טוב יותר לאנשי הצוות.

M2A2 "סופה במדבר"

שיפור בדגם הקודם על בסיס לקחים שנלמדו במהלך מלחמת המפרץ. השינויים המרכזיים כללו תוספת כוונות לייזר, מערכת ניווט טקטית מבוססת GPS ומערכת מצפן דיגיטלית. על הנגמ"ש הותקנה מערכת הטעייה יעילה נגד טילי נ"ט מהדור הראשון (טילים מונחים באמצעות כבל) ומערכות פיקוד ושליטה ממוחשבות מתקדמות. כמו כן שונתה שוב אחסנת התחמושת בכלי והותקנה מערכת הדמיה תרמית לנהג.

דגם M6 מצויד במשגר טילי סטינגר

M2A3 / M3A3

הדגמים החדישים של הבראדלי יוצרו בשנת 2000 והפכו את הכלי לדיגיטלי לחלוטין על ידי יכולת רכישת מטרות ובקרת אש אוטומטיות ומערכת ניווט מתקדמת. שופרה יכולת שרידות הכלי על ידי סדרת שינויים בשכבות המיגון של הנגמ"ש.

M6 "ליינבקר" (Linebacker)

דגם משופר של "סופה במדבר" שהוסב לנ"מ. משגר הטאו הוחלף במשגר טילי סטינגר בעל ארבעה קנים והוא יכול לירות תוך כדי תנועה. דגם זה אינו נמצא עוד בשימוש בצבא ארצות הברית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בראדלי בוויקישיתוף