גוראל אמור

גוראל אמור
מצב שימור
מצב שימור: פגיע פגיע (VU)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	יעלים
שבט:	צפירים
סוג:	גוראל
מין:	גוראל אמור
שם מדעי
Naemorhedus caudatus ‏מילנה-אדואר, 1867
תחום תפוצה

גוראל אמור (שם מדעי: Naemorhedus caudatus; מוכר יותר כגוראל ארוך-זנב), הוא מין של אנטילופת-עז קטנה בסוג גוראל, המצוי באזור נהר אמור במנצ'וריה ובחצי האי הקוריאני שבמזרח אסיה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1867 על ידי ג'ון מילן-אדוארדס. שמו המדעי של גוראל אמור נגזר מלטינית כדלהלן: "Naemorhedus" = "עז יער קטנה"; מתייחס לדמיון של הגוראל לעז קטנה, ולכך שהוא מצוי ביערות. "caudatus" - פירושו "ארוך זנב" ומתייחס לזנב הארוך של המין שיוצא דופן מזנבם הקצר של שאר עיזי הבר.

בעבר, גוראל אמור וגוראל סיני היו משויכים לאותו מין תחת השם "גוראל ארוך זנב" - כיוון ששניהם מתאפיינים בזנב ארוך ובצבע פרווה דומה, אולם לבסוף הם פוצלו לשני מינים; אי לכך אין הסכמה מלאה על שמו של מין זה: יש הממשיכים לכנותו בשם המקורי "גוראל ארוך-זנב", אולם כיוון שהוא משמש באותה מידה גם ככינוי לגוראל הסיני, יש נטייה יותר לכנותו בשמות: "גוראל אמור", "גוראל קוריאני" או "גוראל מנצ'ורי" - כולם על שם אזור התפוצה המדיני או הגאוגרפי.

אנטומיה

קרניים

הקרניים של גוראל אמור, הן בעלות מבנה חרוטי וגלילי ודמוי פגיון, והצורה שלהן אופיינית לקרני הגוראלים האחרים: הקרן צומחת באלכסון לכיוון מעלה והיא נמצאת בקו ישר עם המצח; הקרן מתעקלת בעדינות או בחדות לאחור כקשת, ולעיתים תתעקם מעט למטה בדומה לקרניו של הסרו הסומטרי. בדומה לגוראל ההימלאיה, גם אצל מין זה הקרניים עלולות להיות ישרות למדי, ובמקרים כאלה תהיה להן יכולת קטלנית לגרום לפציעות בדומה לצפיר הקורדילרים. מיקום הקרניים הוא בין הקרקפת למצח, במרחק שווה מהעיניים ומהאוזניים. בין בסיס קרן לחברתה יש רווח נמוך בדרך כלל שאינו עולה על סנטימטרים בודדים. הקרניים סמוכות יחסית אחת לשנייה עד אמצע הקרן, ומשלב זה ואיך הן יתרחקו בהדרגה לצדדים מנוגדים. הקרניים בדרך כלל עבות באופן ניכר בבסיס בלבד, אולם לעיתים הן עלולות להיות בעובי משמעותי עד אמצע הקרן; קצוות הקרן יהיו תמיד צרים וחדים.
בסביבות חצי או שני שלישים מהקרן, יש 5–13 רכסי טבעת בולטים וקמורים, ולעיתים הן יסתכמו בחריצים בלבד. בניגוד לקרני הצבי שטבעותיו מקיפה עיגול שלם סביב הקרן, לקרני הגוראל רכסי הטבעת עלולים להתעקם או "להישבר" בצד האחורי. קצוות הקרן של הגוראל יהיו חלקים לגמרי בדומה למעלי גרה רבים. צבען של הקרניים בחצי התחתון הוא אפור כהה או בהיר, בעוד שהחצי העליון ורכסי הטבעת יהיו בצבע שחור-כחלחל. שני הזוויגים של הגוראל בעלי קרניים, אולם של הזכרים בדרך כלל עבים וארוכים יותר.

מראה חיצוני

פרופיל של גוראל אמור

הפרווה של גוראל אמור קצרה, גסה וצפופה - מותאמת לאקלים הקר של המזרח הרחוק, ובחורף היא נהיית עבה יותר ובעלת מרקם מדובלל וצמרירי. צבע הפרווה כהה יותר בחורף מבקיץ. בקיץ הצבע הנפוץ הוא חום אפרפר דהוי בעוד שבחורף הצבע הנפוץ יהיה חום קפה עמוק ולעיתים גם אפור כהה מאוד עם גוון שחרחר או כחלחל. בכל העונות הצלעות יהיו בדרך כלל כהות מפלג הגוף האחורי שיתאפיין בצבע חום כסוף, ובחורף בכתפיים ובאזור הסמוך לחזה עלול להיות כתמים שחרחרים גדולים. הגחון, החזה ותחתית הגרון בצבע שחרחר\חום שוקולד כהה, והמפשעה והעכוז יהיו בדרך כלל לבנים. מתחילת העורף ועד לכתפיים או לקצה הזנב, לגוראל אמור יש קו שיער סמור שבהיר בבסיסו וכהה בסופו, אם כי בניגוד לגוראל ההימלאיה, אין זה ממש פס ברור. לפרטים מבוגרים עלולה להיות אדרת/רעמת שיער קטנה מהעורף ועד לכתפיים שגולשת לצדדים, בדומה לטאר ערבי או לסרו סיני. צבע הרגליים מתחלק בין חום כהה כשאר הגוף בחצי העליון, לצהבהב\בז' קרמי בחצי התחתון; בחזית הרגליים הקדמיות ובצד האחורי של הרגליים האחוריות, יש לגוראל אמור כתמים כהים בצבע חום שוקולד עד שחור. הטלפיים הקטנות שבאזור הקרסול מחופות לעיתים בשיער שחור. בסיס הזנב בצבע משולב של חום אפור ולבן, בעוד שציצת השיער הארוכה בצבע שחור וחום שוקולד מדובלל. הפרסות בצבע אפור כחלחל.

הראש של גוראל אמור בדרך כלל מתחלק לפי צבעים באופן ברור: עצמות הלסת, הלחיים וצדדי המצח בצבע אפרפר בהיר או כסוף, בעוד שסביב מרכז המצח, בסיס הקרניים ולאורך החרטום משתרע כתם בצבע חום דהוי כהה עד שחור. הכתם החזיתי דהוי וכמעט שאינו בולט אצל פרטים צעירים, והוא הופך לכהה יותר ויותר עם עליית גילו של הגוראל. הכתם ברור יותר מאשר אצל הגוראל הסיני. סביב העיניים יש טבעת דהויה ובהירה בצבע לבנבן-קרמי, ובתחתית העיניים ישנו כתם שחור קטן. האזור שסביב האף והפה נוטה להיות שחרחר, אולם החזית של השפתיים לבנבנה. הצד הקדמי של הסנטר כהה בדרך כלל. בחלק העליון של הגרון יש לגוראל אמור "סינר" בינוני בולט בצבע צהבהב קרמי עד לבן בוהק האופייני לסוג, ולעיתים הסינר מתרחב מעט גם לאחורי הסנטר. האוזניים מתחלקות בין אפרפר\חום דהוי בצד החיצוני ללבנבן בצד הפנימי, וסביב קצוות האוזן יש רצועת שיער דקה בצבע שחור או חום שוקולד כהה.

מבנה גוף

לגוראל אמור יש מבנה גוף גוצי וקומפקטי כקרוביו, ומאפיין זה בולט במיוחד בחורף בגלל הפרווה המדובללת והעבה בתקופה זאת. הגב שלו מקושת במעט, ולעיתים פלג הגוף האחורי גבוה במעט מהקדמי. צווארו של הגוראל קצר וראשו קטן יחסית ובעל חרטום משולש וקצר; כך בשל העיניים והאף סמוכים יחסית אצל המין. השיער שבאזור הקרקפת מדובלל במקצת ולעיתים יש לו ציץ או בלורית קטנה שמזדקרת כלפי מעלה. האוזניים שלו קצרות ועגלגלות באופן יחסי, וקצוותיהן משולשות במקצת. גופו ורגליו של הגוראל מוצקים מאוד והופכים אותו למותאם ביותר לסביבת מחיה הררית, יחד עם פרסותיו הקצרות והחזקות. הרגליים שלו קצרות באופן יחסי לגוף, והאחוריות נראות לעיתים גבוהות במעט מהקדמיות. בתחתית הפרסה יש כרית גומי המאפשרת לגוראל לאחוז בקלות בזיזי הסלעים בעת טיפוס. כפי שמרמז השם המקורי של המין, הזנב של גוראל אמור ארוך ועבה בצורה בולטת לעומת עיזי בר אחרות, והוא בעל ציצת שיער מברשתנית. העיניים של הגוראל זהובות ובעלות אישונים רחבים, והאף גדול ושחור עם נחיריים מחורצים. הדו-צורתיות הזוויגית של גוראל אמור נמוכה ביותר, ומסתכמת בהבדלים קלים בקרניים ובכך שהזכרים גדולים בצורה בלתי בולטת מהנקבות.

מידות הגוף של גוראל אמור:

• גובה הכתפיים: 55–80 ס"מ
• אורך הראש והגוף: בסביבות 100 ס"מ
• אורך הזנב: עד 25 ס"מ
• אורך הקרניים: עד 15 ס"מ
• משקל: 22–32 ק"ג

תפוצה ובית גידול

גוראל אמור מצוי במזרח אסיה. תפוצתו משתרעת על פני מזרח אזור מנצ'וריה שבצפון-מזרח סין העממית (מחוזות: חיילונגג'יאנג וג'ילין, ליאונינג), דרום מזרח רוסיה (מחוז פרימוריה), החלק המזרחי והמרכזי של קוריאה הצפונית (מחוזות: צפון חאמיונג, דרום חיאמיונג, רינאגאנג, קאנגוונדו, צאגנג ומחוז תיירותי קומגנסן) וצפון-מזרח קוריאה הדרומית (מחוז קאנגוואן ומחוז צפון קיאנגסאנג).
התפוצה הגאוגרפית שלו היא לאורך רכסי ההרים הבאים: סיחוטה-אלין (רוסיה), הרי חינגד הקטן והרי צאנגבאסיאן (בסין), הרי טאיבאק והרי אוביריונג (בקוריאות).

בית הגידול של גוראל אמור הוא במדרונות הרריים מיוערים בגבהים של 1,000–2,500 מטר מעל פני הים, עם פסיפס של צוקים, סלעים, כרי דשא תת-אלפינים, שיחים ונהרות. באזורים הצפוניים בתחומי המחייה שלו הוא מצוי גם במידה מועטת בטייגה. בית הגידול של גוראל אמור ממוקם על גבול האקלים תת-ארקטי, ובהתאם לכך הוא וצפיר הקורדילרים הם המינים היחידים מקבוצת "אנטילופות-העז" שחיים באזורי אקלים כאלו; הטמפרטורות הממוצעות בקיץ הם כ-18 מעלות חום, ואילו הטמפרטורות בחורף עלולות להגיע עד למינוס 20. כמות המשקעים הממוצעת היא 500–2,000 מילימטר לשנה.

אקולוגיה

התנהגות ופעילות

גוראל אמור בגן חיות

בית גידול אופייני לגוראל אמור

גוראל אמור הוא בעל חיים יומי הפעיל בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות ושעות הערב המאוחרות, ואת שעות הצהריים ינצל למנוחה באזור מוגן מטורפים. למרות זאת, בימים מעוננים עם מזג אוויר נאה הוא עשוי להיות פעיל במשך כל שעות היום.

גוראל אמור הוא בעל חיים חברותי החי במרבית השנה בקבוצות של 12 פרטים או פחות. בדרך כלל קבוצות אלה מורכבות מנקבות, גדיים ומתבגרים, בעוד שזכרים בוגרים ומבוגרים נוטים לחיות בגפם. גוראלי אמור עלולים להתרחק בחורף כ-2 קילומטר מאזור ההררי שבו הם חיים תדיר - בשל מחסור במזון, ומסיבה זאת בקיץ הם לעולם לא יתרחקו מעל קילומטר אחד מהאזור ההררי בשל השפע במזון. במהלך שעות המנוחה בחורף, ניתן למצוא אותם מסתתרים מתחת למדפי סלע ומערות מפני הקור והשלג. גוראל אמור נמנע מללכת באזורים עם שלג עמוק, ונוכחות של שלג בגובה 35 ס"מ שנושק לגחונו, תאלץ אותו לרדת לאזורים נמוכים יותר.

גוראל אמור מתקשר עם בני מינו בעיקר על ידי קול, ריח וסימנים גופניים. על מנת להזהיר את הגוראלים האחרים באזור מסכנה ולאותת לטורף שהוא "שרוף", הגוראל יפלוט נחירת או שריקת אזהרה חזקה שנשמעת היטב בכל האזור. במהלך עונת הרבייה הזכרים מושכים נקבות על ידי קולות שנשמעים כ"זר זר" או "זי-זי-זי". הנקבות בתגובה ישמיעו שריקה חזקה מאוד. הזכר משתמש בחוש הריח על מנת לקבוע האם הנקבה מוכנה לרבייה.

הטורפים העיקריים או הפוטנציאלים של גוראל אמור בטבע הם טיגריס אמור, נמר אמור, נמר צפון-סין, זאב מצוי, שונר צפוני, דוב חום, ועיט זהוב. כאשר הגוראל מבחין בטורף הוא יקפא על מקומו באופן יוצא דופן, וימלט רק בשנייה האחרונה. במהלך המילוט שלו, הגוראל מטפס במהירות לאזורים הררים וסלעיים הקשים יותר למרדף אחר טרף, ושם יפתח בדפוס סדיר של קפיצות ארוכות כדי לבלבל את טורפיו.

תזונה

גוראל אמור צמחוני כמרבית קרוביו, ותזונתו משתנה בין העונות: בקיץ היא מבוססת בעיקר על עשבים ירוקים, בעוד שבחורף היא מבוססת על חזזיות, זרעים, שיחים ועלים של עצים ירוקי-עד ונשירים. כאשר שכבת שלג מכסה את האדמה, הגוראל משתמש בפרצופו על מנת לדחוף את השלג לצדדים ולחשוף את הצמחייה. בדומה לאנטילופות הגוראל נוהג לאכול גם פירות ובלוטים.

לגוראל אמור יש חפיפה עם מספר פרסתנים בתחומי מחייתו וייתכן כי יש ביניהם תחרות מסוימת על מקורות מחייה. בין הפרסתנים ניתן למנות: אייל סיבירי, אייל סיקה, וואפיטי, מושק סיבירי וחזיר בר.

נמר אמור הוא אחד הטורפים העיקריים של גוראל אמור.

רבייה ומחזור חיים

יש מעט מידע יחסית על התרבותו של גוראל אמור. עונת הרבייה מתחילה מסוף ספטמבר עד נובמבר ומתרחשת בתחילת החורף. בתקופה זאת הזכרים מקימים טריטוריות מסומנות בריח בגודל של 22 עד 25 דונם. הזכר נמצא תדיר ליד הנקבות בתקופה זאת כדי לבדוק האם הן מוכנות לרבייה. נקבה שא תיכנס ליחום תעזוב את האזור, בעוד שנקבות מיוחמות יישארו בטריטוריה ויאותתו לזכר שהם מוכנות להתרבות על די העלאת זנבם. אורך היחום של הנקבה הוא בערך 20 או 30 שעות.

ההריון נמשך כ-180 ימים לאחריהם הנקבה ממליטה גדי יחיד ולעיתים נדירות תאומים בחודשי מאי עד אפריל. הגדיים שוכבים בימים הראשונים בצמחייה, אך הם די מהר מצטרפים לאימם. בתקופה שבו הנקבה מטופלת בגדי היא הופכת לפחות אגרסיבית מהרגיל. גיל הגמילה לא דווח למין זה אך סביר להניח שהוא עומד על 5–6 חודשים כגוראלים אחרים. הגדי נשאר עם אימו קרוב לשנה ולאחר מכן הופך לעצמאי. הגדיים מגיעים לבגרות לאחר שנתיים או שלוש.

תוחלת החיים לש גוראל אמור היא עד 15 שנים בטבע ועד 17 שנים בשבי. אף על פי שתוחלת החיים גבוהה בשבי, הגוראלים סובלים מתמותה בשבי לעיתים קרובות, על ידי טפילים, מחלות קיבה ומעיים, דלקת ריאות וצהבת. בשנת 1989 למשל, 18 גוראלים מתו בגן חיות הודי כתוצאה ממחלות.

מצב

גדי מתבגר של גוראל אמור

גוראל אמור מסווג על ידי IUCN במצב השימור "פגיע" (VU), בגלל ירידה משמעותית של האוכלוסייה בשיעור של למעלה מ-30% במהלך 21 שנים, שנובעת בעיקר בהצטמקות התפוצה בעקבות אובדן בית גידול.

איומים

האיומים על הגוראל ברוסיה הם ציד לא חוקי שנמצא במגמת עלייה. בקוריאה הצפונית והדרומית האיומים העיקריים להישרדות המין הם אובדן בית גידול בשל כריתת יערות למטרות חקלאות ובמידה פחותה יותר גם ציד לא חוקי. בסין האיומים העיקריים הם ציד לבשר ולרפואה המסורתית, תפיסה במלכודות של פרטים חיים, הרס בית גידול ותחרות עם בעלי חיים מקומיים.

שימור

נוף אופייני לבית גידולו של גוראל אמור בהר פאקטו גבול קוריאה-סין

בדומה לשאר הגוראלים, גם גוראל אמור רשום בנספח א' של אמנת וושינגטון האוסרת סחר בו או חלקי גופו. להלן נתוני IUCN על פעולות שימור במדינות שבהם הוא מצוי:

• רוסיה: הגוראל האדום רשום בקטגוריה הראשונה של ספר הנתונים האדום של רוסיה (רשימה של מינים מאוימים). הוא מוגן רשמית ב-5 שמורות טבע: שמורת לאזו (פרטים בודדים), שמורת סיחוטה-אלין (200 פרטים), שמורת ז'אלאזניאקובסקי (50 פרטים), שמורת וואסילקובסקי (50 פרטים), ומספר קטן לא ידוע בשמורת אוסורי. צעדי השימור שמוצעים לרוסיה: 1) לבצע החזרה מחדש של הגוראל לאזורים מתאימים שבהם היה מצוי בעבר כדי להרחיב את הטווח הנוכחי לטווח ההיסטורי. 2) להגדיל את שטחה של שמורת סיחוטה-אלין כדי שתכלול את האזור ההררי הדרומי שסמוך לקו החוף. 3) לאסור על סירות להתקרב לחופי האזורים המוגנים, עם שמירת מרחק של לפחות 0.5 ק"מ, כדי למנוע כניסה של ציידים לא חוקיים.
• סין העממית: גוראל אמור רשום במחלקה השנייה של החיות המוגנות בסין. הוא מצוי ברוב שמורות הטבע שבטווח התפוצה שלו בצפון-מזרח סין. ביניהם ניתן למנות את שמורת טאושאן, שמורת צ'אנבאישאן, (מחוז חיילונגג'יאנג), שמורת ג'ינפואוהו ושמורת זואוג'יאה (מחוז ג'ילין) ושמורת סוזיה (מחוז ליאונינג).
• קוריאה הצפונית: המין נמצא ככל הנראה בשני שמורות הטבע הבאות: שמורת הטבע הר מיוהיונג (37,500 דונם), ושמורת הר פאקטו (132,000 דונם). השמורה האחרונה חופפת בגבול הסיני לשמורת צ'אנגבאישאן. צעדי השימור שמוצעים לצפון קוריאה: 1) לבצע סקרים על מצב האוכלוסייה וטווח התפוצה העדכני ולאחריו 2) פיתוח של תוכניות לשימור הגוראל.
• קוריאה הדרומית: גוראל אמור הוכרז כאוצר טבע בחוק השימור של נכסי התרבות הקוריאנים משנת 1968, בזמן שבו נאסר ציד של כל מיני בעלי חיים בקוריאה (1972–1981). גוראל אמור נמצא כיום בשני שמורות טבע ביוספריות: הפארק הלאומי הר סוראק שמכיל אוכלוסייה גדולה של גוראלים ואשר הוכרז כאזור מוגן בשנת 1982, והוא מצוי גם מדי פעם בתחומי הפארק הלאומי אודה. בשל ההכרזה עליו כ"מונומנטום טבעי" הוא מקבל תאורטית הגנה מלאה. צעדי השימור שמוצעים לקוריאה הדרומית: 1) להעריך באופן מלא את המעמד המקומי של הגוראל במדינה. 2) לקבוע האם כדאי לנקוט באכיפת חוקי ההגנה הנוכחים, ביצירת אזורים מוגנים חדשים או בשניהם. 3) לקבוע האם כדאי להקים אוכלוסיית רבייה בשבי.

אומדנים

אין אומדן אוכלוסייה עולמי למין. בשנת 1977, המספר הכולל ברוסיה נאמד ב-600–750 בעלי חיים. לא נראה שהתרחשה ירידה משמעותית ממספרים אלו, וסביר להניח שהאוכלוסיות הרוסיות גדלות באיטיות. צפיפות האוכלוסייה למשל בשמורת סיחוטה אלין היא גבוהה ביותר ומגיע ל-35 פרטים לקמ"ר. לא ידוע בבירור מה המספר המשוער של הגוראלים בסין ובקוריאות.

קישורים חיצוניים

• גוראל אמור, באתר ITIS (באנגלית)
• גוראל אמור, באתר NCBI (באנגלית)
• גוראל אמור, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• גוראל אמור, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• גוראל אמור, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• גוראל אמור, באתר GBIF (באנגלית)
• על גוראל אמור (הקישור אינו פעיל)
• תמונות של גוראל אמור בגני חיות