דיוויזיית הרגלים ה-16 (ברית המועצות)
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | הליטאית |
| מדינה |
 ברית המועצות |
| שיוך |
 הצבא האדום |
| סוג | דיוויזיית חי"ר |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 18 בדצמבר 1941 – 7 ביולי 1956 (14 שנים) |
| מלחמות | מלחמת העולם השנייה |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | 10,250 חיילים |
| עיטורים | |
עיטור הדגל האדום  | |
  | |
דיוויזיית הרובאים ה-16 (הדיוויזיה הליטאית) הייתה יחידת חיל רגלים שהוקמה בצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה. הדיוויזיה אופיינה באחוז גבוה של יהודים בשורותיה - כ 30% מכלל החיילים.
הקמת הדיוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמת הדיוויזיה החלה ב-18 בדצמבר 1941, בעקבות החלטת ההנהגה הסובייטית להקים יחידות לאומיות בתוך הצבא האדום. הכוונה הייתה להקים יחידות שיורכבו מבני לאום אחד או מיוצאי מחוז או רפובליקה אחת מסוימת של ברית המועצות. היחידות הלאומיות הוקמו מסיבות פוליטיות – כדי להציג את אחדות עמי ברית המועצות בפני האויב הנאצי. הדיוויזיה קיבלה את המספר 16, בצבא האדום כבר הייתה דיוויזיה עם מספר כזה, אך היא הושמדה כליל בקרבות להגנת לנינגרד באוקטובר 1941.
ההחלטה המקורית הייתה להקים דיוויזיה מחיילים ליטאים אתניים, ששירתו בצבא האדום. לצורך כך כל החיילים והקצינים ממוצא ליטאי נגרעו מיחידותיהם ונשלחו למחנה אימונים של הדיוויזיה בעיר בלחנה שבמחוז גורקי. כמו כן צוערי בית הספר לקצינים של וילנה (אשר פונה לסיביר לאחר הפלישה הנאצית לברית המועצות) הוסמכו באופן מזורז לקצונה ונשלחו לתפקידי פיקוד בדיוויזיה. עד מהרה התברר כי אין די ליטאיים בצבא האדום כדי להקים את הדיוויזיה. מרבית הגברים הליטאיים נשארו בשטח הכיבוש הגרמנים. כמו כן חלק לא מבוטל מהחיילים ממוצא ליטאי ערק מן הצבא האדום בשלבים הראשונים של המלחמה. לכן הוחלט לגייס לדיוויזיה כל אדם שהיה תושב של ליטא ללא קשר למוצאו הלאומי. כך גויסו לדיוויזיה יהודים רבים – פליטים מליטא הכבושה, שהספיקו להימלט מן הגרמנים לתוך שטחי רוסיה. גם לאחר הגיוס של תושבי ליטא מצבת כוח האדם בדיוויזיה לא הגיעה לכמות האנשים הדרושה לפי התקן ולכן הוחלט להעביר לדיוויזיה קצינים וחיילים מנוסים מיחידות האחרות של הצבא האדום ללא קשר למוצאם או מקום לידתם. מתוך 10,250 מחיילי הדיוויזיה כ-7,000 היו תושבי ליטא.
נכון ל-1 בינואר 1943 הרכב הלאומים בדיוויזיה היה כדלקמן:
- ליטאים – 3,720 איש (36.3%)
- רוסים – 3,064 איש (29.9%)
- יהודים – 2,973 איש (29%)
- בני לאומים אחרים – 492 איש (4.8%)
בשלבים הראשונים של קיום הדיוויזיה, הפקודות ניתנו בשפה הליטאית, אך מהר מאוד ניתנה ההנחיה לעבור לרוסית, כיוון שכשליש מחיילי הדיוויזיה לא ידעו ליטאית כלל. יחד עם זאת בחלק מיחידות הדיוויזיה הפקודות ניתנו גם ביידיש.
מבנה הדיוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רגימנט חיל רגלים מס' 156
- רגימנט חיל רגלים מס' 167
- רגימנט חיל רגלים מס' 249
- אגד ארטילרי מס' 224
- גדוד תותחי נ"ט
- גדוד הנדסה
- גדוד קשר
- גדוד רפואה
- פלוגת סיור
- סוללת תותחי נ"מ
- פלוגת לוחמה כימית
- פלוגת תובלה
היסטוריה קרבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמת ואימון הדיוויזיה נמשכו עד לפברואר 1943, אז היא נשלחה לחזית. טבילת האש הראשונה של הדיוויזיה אירעה ב-21 בפברואר 1943 ליד הכפר אלכסייבקה, 50 ק"מ דרום-מזרחית לעיר אוריול. היא השתתפה בניסיון כושל של הצבא האדום לכבוש את העיר מידי הגרמנים. בסופו של הקרב נאלצה הדיוויזיה לסגת, תוך שהיא סופגת אבדות כבדות.
בקיץ 1943 השתתפה הדיוויזיה בקרב קורסק. הדיוויזיה, כחלק מהארמייה ה-48 של החזית המרכזית, מוקמה בחלק הצפוני של בליטת קורסק. במהלך הקרב הדיוויזיה הצליחה להדוף 5 מתקפות של דיוויזיית שריון 18 ודיוויזיית חי"ר 383 של הוורמאכט. בסיום המערכה בקורסק הועברה הדיוויזיה לחזית קלינין, עמה השתתפה בקרבות הבלימה בבלארוס. לאחר מכן הועברה לחזית הבאלטית הראשונה ולקחה חלק בקרבות לשחרור פולוצק במסגרת מבצע בגרטיון. בסוף יולי 1944, עם התקרבות הצבא האדום אל שטחה של ליטא, הועבר הדיוויזיה מבלארוס צפונה. ב-2 באוגוסט היא הגיעה לפאתי שאולאי ושחררה אותה תוך קרב קצר. לאחר שחרור העיר היא הושארה בה, כדי לתת מנוחה ללוחמים ולגייס חיילים מקרב האוכלוסייה הליטאית המקומית.
באוקטובר 1944 הוחזרה הדיוויזיה לחזית. חייליה נטלו חלק בהתקפה הסובייטית, במהלכה הובקעו קווי ההגנה הגרמניים באזור העיר קלייפדה והכוחות הגרמניים בקורלנד כותרו ונותקו משאר השטח שהיה בשליטת וורמאכט. בהמשך נלחמה הדיוויזיה נגד הכוחות הגרמניים המכותרים בקורלנד עד לסוף המלחמה במאי 1945.