דין הדם

דין הדם (בלטינית: Jus sanguinis), הוא הדרך הקדומה ביותר לקביעת אזרחותו של פרט ולהגדרת מדינת לאום. דין הדם מגדיר את ההשתייכות ללאום או הזכות לקבלת אזרחות על פי האתניות של הפרט ובייחוד מוצאו האתני ושפתו. החלופה לדין הדם היא דין הקרקע.

המשפט הרומי היה מבוסס על דין הדם, עד שבמאה השלישית ניתנה אזרחות לכל האנשים החופשיים ברחבי האימפריה הרומית, ובכך נעשה מעבר לדין הקרקע (פרט לעבדים, נשים וילדים). בימי הביניים נסוג דין הקרקע ושב דין הדם, אך עם היווצרות המדינות המודרניות ובמיוחד לאחר המהפכה הצרפתית והמהפכה האמריקאית זכה דין הקרקע לפופולריות מחודשת ובמדינות רבות התקבל במקום דין הדם, אך לרוב לצידו.

בתקופה המודרנית טוהר הדם שימש אידאולוגיות בעלות מאפייניים גזעניים, כדוגמת גרמניה הנאצית ואיטליה הפאשיסטית, אולם גם מדינות כדוגמת ארצות הברית עשו שימוש בדין הדם כשקבעו מכסות הגירה אליהן לפי הרכב אוכלוסייה מסוים. לעומת הדוגלים בדין הדם, מדינות דוגמת צרפת הרפובליקנית עשו שימוש בלבדי בדין הקרקע והתעלמו לחלוטין מקיומן של קבוצות אתניות. כאמור, במרבית המדינות מקובל להשתמש בשתי הדרכים, עם דגשים תואמים לצרכים המיוחדים של המדינות השונות.

ראו גם

• דין הקרקע
• חוק השבות

קישורים חיצוניים

• "דין הדם ודין הקרקע" באתר של הוצאת ענבר
• ניסים סופר, ישראל לא המציאה את עקרון השבות, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2018