דיפווטר הורייזן
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
 | |
| אסדת הקידוח עולה באש לאחר ההתפוצצות | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אסדת קידוח |
| צי |
טרנסאושן  |
| דגל הצי |
 |
| חברת ספנות | טראנסאושן |
| סדרה |
semi-submersible platform |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | Hyundai Heavy Industries |
| הוזמנה | דצמבר 1998 |
| תחילת הבנייה | 21 במרץ 2000 |
| הושקה | 2001 |
| תקופת הפעילות | 23 בפברואר 2001 – 22 באפריל 2010 (9 שנים) |
| אחריתה | טבעה לאחר התפוצצות ב-22 באפריל 2010 |
| מיקום | 28°44′12″N 88°23′13″W / 28.73667°N 88.38694°W |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | 52,587 טון |
| תפוסה | 32,588 טון |
| אורך | 112 מטר |
| רוחב | 78 מטר |
| שוקע | 23 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 4 קשר |
| גודל הצוות | 146 |
| הנעה | יחידות הנעה בהספק 42 מגה-ואט |
| צורת הנעה | מנוע דיזל ומחולל חשמלי |
  | |
דיפווטר הורייזן (באנגלית: Deepwater Horizon) הייתה אסדת קידוח במים עמוקים ביותר בעלת יצוב עוגנים ומיקום דינמי. ב-20 באפריל 2010 אירע על אסדת הקידוח פיצוץ עז בשל התפרצות באר נפט תת-מימית, בו נהרגו 11 קודחים ונפצעו 17. באסדה פרצה שרפה שלא ניתן היה לכבותה ולאחר יומיים שקעה האסדה במצולות מפרץ מקסיקו תוך שהיא גורמת לדליפת הנפט הגדולה והחמורה בהיסטוריה.
ההערכות על קצב הדליפה מדברות על 35,000 עד 60,000 חביות ליום (5500 עד 9500 מטר מעוקב ליום), וכמות הנפט הגולמי שנשפכה לים הייתה גדולה פי 20 מהכמות שנשפכה מהמכלית באסון הנפט של אקסון ואלדז.
תיאור האסדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אסדת הקידוח Deepwater Horizon היא אסדת קידוח מהדור החמישי שנבנתה על ידי חברת Hyundai Heavy Industries, חברת בת של תאגיד יונדאי, באולסן שבקוריאה הדרומית ונרכשה על ידי חברת טראנסאושן. היא נחכרה על ידי חברת האנרגיה הבריטית BP עד ספטמבר 2013. האסדה הייתה רשומה במג'ורו שבאיי מרשל ויעודה היה לקדוח בים הפתוח, במים עמוקים מאוד, לצורך חיפושי נפט. אורך האסדה 121 מטר ורוחבה 78 מטר. נכון ל-2010 היא הייתה אחת מכ-200 אסדות קידוח המסוגלות לקדוח לעומק של יותר מ-1,700 מטר.
בספטמבר 2009 קדחו עובדי BP שעל האסדה את באר הנפט העמוקה ביותר בהיסטוריה, לעומק אנכי של 10,685 מטר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניית האסדה החלה בדצמבר 1998 והיא נמסרה בפברואר 2001 לחברת טראנסאושן ואולם כל הפעילות במפרץ מקסיקו נוהלה על ידי החברה החוכרת BP. פעילות זו כללה קידוחים בשדות הנפט התת-מימיים Atlantis, Thunder Horse, Kaskida ו-Tiber. ב-2 בספטמבר 2009 הגיע הקידוח בשדה הנפט Tiber לעומק מרבי של 10,685 מטר, מהם 1,259 מטר במים.
ב-2002 שודרגה האסדה והותקנה בה מערכת בקרה המאפשרת לשלוט בקידוח מרחוק. טכנאים ביוסטון שבטקסס מקבלים נתוני קידוח בזמן אמת מהאסדה ומעבירים הוראות תחזוקה וטיפול בתקלות.
באוקטובר 2009 האריכה חברת BP את חוזה החכירה של האסדה בשלוש שנים נוספות תמורת $544 מיליון דולרים, או כחצי מיליון דולרים ליום קידוח.
בזמן התאונה עבדה האסדה בשדה הנפט התת-ימי Mississippi Canyon Block 252, הידוע גם בשם Macondo Prospect. שדה זה נמצא כ-80 קילומטר מהחוף הדרומי-מזרחי של לואיזיאנה.
הפיצוץ ודליפת הנפט
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – דליפת הנפט במפרץ מקסיקו (2010)
התפוצצות ושרפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי הדיווחים, פרצה האש על סיפונה של Deepwater Horizon בשעה 21:45 בערב ב-20 באפריל 2010. פקחי המשמרת דיווחו על התפוצצות עזה ופתאומית שהותירה בידם רק כחמש דקות לברוח מאז שנשמעה צפירת האזעקה. בצילומי וידאו מהאירוע נראות תימרות אש ועשן המתנשאות לגובה של עשרות מטרים. חום הלהבות היה כה רב עד שהתיך את הצבע שבדפנות סירות ההצלה שבאו לחלץ את הקודחים. מחברת טראנסאושן, בעלת האסדה, נמסר כי העובדים היו בפעילות שגרתית ולא היה כל סממן שיכול להעיד על האסון הקרב.
לאחר שבערה למעלה מיממה, קרסה האסדה ושקעה במצולות המפרץ ב-22 באפריל 2010 בשעה 10:21. ב-30 באפריל 2010 עדיין לא נודעה סיבת ההתפוצצות בבירור, אם כי כל הסימנים מעידים על התפוצצות גז שהשתחרר במהירות.
בזמן ההתפוצצות ביצעה האסדה קידוח גישוש. העובדים סיימו את תהליך יציקת המלט לתוך שרוול הקידוח כ-20 שעות לפני הפיצוץ והבאר עמדה לקראת בדיקת שלמות כוללת של כל הרכיבים. לאחר תהליך זה אמורים היו הקודחים לסתום במלט את פי הבאר, עד לחיבורה מחדש למערכת הפקת נפט. תהליך סתימת הבאר בפקק מלט לא הסתיים. סתימה כזו מבוצעת במלט מעורב בקצף חנקני שהוא הרבה יותר מורכב לטיפול.
על פי ראיונות ותחקיר פנימי שערכה חברת BP עם הקודחים לאחר האסון, בועה גדולה של גז מתאן ברחה מן הבאר וירתה כלפי מעלה את עמוד הקידוח. הבועה התפשטה במהירות תוך שהיא שוברת כמה מחסומי בטיחות, עד שהגיעה לפני הים והתפוצצה. מנכ"ל טראנסאושן תיאר את האירוע ככשל פתאומי וקטסטרופלי של מערכת הבטון הממגנת.
לדבריו של מנהל אחר בטראנסאושן, הצטבר לחץ גדול מהרגיל בתוך הבאר. כאשר גבר הלחץ, הוא התפשט במהירות וניצת. הבוץ הכבד המוכנס לצינורות הקידוח כדי לסכך את המקדח, מנע תחילה את פריצת הגז, אך מנהלי הקידוח האמינו כי הקידוח הסתיים והחליטו להחליף את הבוץ במי ים. הגז שלא הצליח לחדור את הבוץ פרץ בקלות את משקל המים המועט יותר ופרץ לפני השטח.
נפגעים ומאמצי הצלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרוגים: ג'יסון אנדרסון. ארון דייל ברקין. דונלד קלארק. סטיבן ריי קרטיס. גורדון ג'ונס. רוי ויאט קמפ. קרל קלפינג'ר הבן. דיואי א איוונט. שיין מ אושוו. קית' בלייר מנואל. אדם וייס.
חקירת התאונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גילוי דליפת הנפט ועוצמתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההערכה היא שדלפו 28 מיליון חביות נפט
פעילות תת-מימית לסכירת הדליפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמצעים למניעת זיהום נפט וניקוי האזור
[עריכת קוד מקור | עריכה]השלכות והשפעות על הדיג
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדליפה גרמה לאסון סביבתי שפגע בתעשיית הדיג במפרץ מקסיקו, ובתעשיית התיירות בחופי מפרץ מקסיקו, ובבתי הגידול של מיני עופות רבים. נפגעו בעיקר בעלי חיים ימיים כדוגמת לווייתנים, דולפינים, דגים, סרטנים ועופות דוגמת שקנאים. כדורי זפת המשיכו להתגלות בחופים גם ארבע שנים אחרי שהדליפה נעצרה.
השלכות כספיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיליארדי דולרים שהושקעו באסדה נשפכו לים כמובן פגיעה קשה גם בחברת הקידוח הבורסאית פיצוי להרוגים והפצועים ולמשפחותהם ופיצוי כספי למקסיקו בגין פגיעה בדגה וזהום
הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2016 יצא לאקרנים סרט בשם "אסון בלב ים" שהוכן על בסיס אירועי אסון "דיפווטר הורייזן". הסרט בוים על ידי פיטר ברג והשתתפו בו מרק וולברג (בתפקיד ראשי), קורט ראסל, ג'ון מלקוביץ', ג'ינה רודריגז, דילן או'בריאן וקייט הדסון. הסרט היה מועמד ל-2 פרסים בטקס פרסי אוסקר ה-89 (2016) בקטגוריות של אפקטים קוליים ואפקטים ויזואליים.
