לדלג לתוכן

די לינקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
די לינקה
Die Linke
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד אוסקר לפונטיין
מנהיגים ז'נין ויסלר, סוזאנה הניג וולסו
תקופת הפעילות 16 ביוני 2007 – הווה (17 שנים)
אידאולוגיות סוציאליזם דמוקרטי אנטי-קפיטליזם
נוצרה מתוך מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה (גרמניה המזרחית)
מטה ברלין, גרמניה
מיקום במפה הפוליטית שמאל עד שמאל רדיקלי
ארגונים בינלאומיים מפלגת השמאל האירופאי
השמאל האירופי המאוחד/השמאל הנורדי הירוק
צבעים רשמיים אדום, ארגמן
נציגויות בפרלמנטים
בונדסטאג
39 / 736
הפרלמנט האירופי, נציגי גרמניה
5 / 96
בונדסראט
4 / 69
לנדטאגים של מדינות גרמניה
142 / 1,889
ראשי ממשלה פדרליים בגרמניה
1 / 16
http://www.die-linke.de
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

די לינקה (מגרמנית: Die Linke - השמאל) היא מפלגה שמאל רדיקלית דמו-סוציאליסטית בגרמניה הנמצאת, מבחינת עמדותיה, משמאל למפלגה הסוציאל-דמוקרטית, והיא הסיעה השמאלית ביותר בבונדסטאג.

בראשות המפלגה מכהנות הנשיאות ז'נין ויסלר וסוזאנה הניג וולסו, וכראש הסיעה בפרלמנט מכהן דיטמר בארטש.

בעקבות הבחירות הכלליות בגרמניה 2021, מהווה דה לינקה את המפלגה הקטנה ביותר בבונדסטאג, ולה 39 חברים היושבים באופוזיציה. ברמה המחוזית, מיוצגת המפלגה בפרלמנטים של 10 מדינות פדרליות של גרמניה, ויושבת בקואליציה הממשלתית של 4 מהן: מקלנבורג-מערב פומרניה, ברמן, ברלין; ובתורינגיה, בה היא מובילה את הקואליציה ונציגה בודו ראמלו משמש כראש הממשלה.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה נוסדה ב-16 ביוני 2007 כאיחוד של מפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי (PDS), יורשתה ההיסטורית של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה ששלטה במזרח גרמניה עד לשנת 1989 ומפלגת עבודה וצדק חברתי - האלטרנטיבה האלקטורלית בראשות אוסקר לפונטיין שפרשה מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית ב-2005 על רקע נטיותיו הנאו-ליברליות של גרהרד שרדר, הקנצלר הסוציאל-דמוקרטי דאז.

מנהיגי המפלגה הם ז'נין ויסלר ודיטמר בארטש. לאחר הבחירות ב-2005 הייתה המפלגה למפלגה הרביעית בגודלה בבונדסטג ולה 53 מושבים מתוך 612 (8.7%). על פי נתוני המפלגה, בדצמבר 2012 היו בה 63,761 חברים רשומים. בבחירות שנערכו ב-2009 התחזקה המפלגה וזכתה ל-12 אחוזים מן הקולות. בבחירות ב-2013 הפכה המפלגה לסיעה השלישית בגודלה, זאת אף על פי שזכתה לפחות קולות מהבחירות הקודמות (8.6%) ועמדה בראש האופוזיציה מול ממשלת האחדות בראשות אנגלה מרקל.

עמדות המפלגה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה תומכת בקו שמאלי מוצק מבחינה כלכלית, אך גם במשנה שמאלית בנוגע ליחסי החוץ של גרמניה. המפלגה דוגלת בזכויות העובד, האזרח והמהגר, בהנהגת שכר מינימום של 10 אירו לשעה (עם פרספקטיבה ל-12 אירו לשעה עד סוף הקדנציה 2013–2017), בקידום מעמד האישה (כ-47% מחברי המפלגה נשים, יותר מבכל מפלגה אחרת בגרמניה), בזכויות להט"ב, ובהגברת הצעדים לשמירת איכות הסביבה ושילובם עם אג'נדה חברתית. המפלגה מתנגדת בתוקף להנהגת שכר לימוד באוניברסיטאות, בהתערבות של גרמניה בסכסוכים "לא לה", כגון המלחמה בעיראק ובשימוש באנרגיה אטומית. זו המפלגה הגדולה היחידה שיצאה בפומבי כנגד מעורבותה של גרמניה במלחמת אפגניסטן, וקראה להשבת החיילים הגרמנים ממדינה זו.

החל מפרוץ המשבר הכלכלי באירופה, עומדת המפלגה לצד מפלגות השמאל במדינות כגון יוון וספרד ומתנגדת לצעדים שמובילה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. המפלגה קוראת לסולידריות בינלאומית, מתנגדת לכך שהמעמדות התחתונים ומעמד הביניים נושאים בעול החובות שגרמו למשבר בזמן שהמעמדות העליונים והסקטור הבנקאי, שעל פי השקפת המפלגה שיחקו תפקיד מרכזי בהיווצרות המשבר והרוויחו עד כה מהמהלכים שננקטו לייצוב הכלכלה, משוחררים מכל אחריות.[דרושה הבהרה]

"בית קרל ליבקנכט", מטה מפלגת די לינקה בברלין, הקרוי על שם קרל ליבקנכט, סוציאליסט גרמני

ביקורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתנגדי המפלגה מרבים להצביע על נטיותיהם הקומוניסטיות, לכאורה, של העומדים בראשה, ובעבר הועלו האשמות וחשדות בדבר חברותם של כמה מראשי המפלגה בשירותים החשאיים של גרמניה המזרחית לשעבר. לאחר הבחירות ב-2005 ו-2009 הצהירו שתי המפלגות הגדולות שלא יצטרפו לקואליציה עם מפלגת השמאל, זאת כיוון שחלקים שמפלגה זו נתפשת בעיני רבים כדוגלת בעקרונות קומוניסטיים, עם השנים התרככה עמדה זו. כיום משתתפת המפלגה בקואליציה של 3 מדינות מחוז בגרמניה: ברמן, ברלין ובתורינגיה בה היא המפלגה הגדולה בפרלמנט וראש ממשלת תורינגיה הוא מ"די לינקה".

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא די לינקה בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=די_לינקה&oldid=39387956"