דפורטיבו לה קורוניה

דפורטיבו לה קורוניה
Deportivo La Coruña
מידע כללי
שם מלא	דפורטיבו דה לה קורוניה
כינוי	דפור, סופר דפור
תאריך ייסוד	1906
אצטדיון	אצטדיון ריאסור, לה קורוניה, גליסיה, ספרד ; (תכולה: 32,660)
נשיא	פרננדו וידאל
יו"ר	Antonio Couceiro
מאמן	פרננדו ואסקס
ליגה	הליגה הספרדית השנייה
	www.rcdeportivo.es
תלבושת
תלבושת בית	תלבושת חוץ

ריאל קלוב דפורטיבו דה לה קורוניה (בספרדית: Real Club Deportivo de La Coruña) הוא מועדון כדורגל ספרדי מהעיר לה קורוניה שבגליסיה, שמשחק בליגה הספרדית השנייה. הקבוצה נוסדה בשנת 1906 ואצטדיונה הביתי הוא אצטדיון ריאסור המכיל 32,660 מושבים. הקבוצה משחקת בתלבושת פסים כחול ולבן ויש לה יריבות היסטורית עם קבוצת סלטה ויגו שגם היא מייצגת את מחוז גליסיה.

ברשימת הישגי הקבוצה אפשר למנות את הזכייה באליפות ספרד בשנת 2000, פעמיים בגביע המלך הספרדי בשנים 1995 ו-2002, ושלוש פעמים בסופר קאפ הספרדי בשנים 1995, 2000 ו-2002.

היסטוריה

לה קורוניה נוסדה בשנת 1906 ואת העונות הראשונות שלה בילתה בליגה השנייה. בשנת 1941 העפילה הקבוצה לראשונה בתולדותיה לליגה הראשונה, בעונתה הראשונה היא סיימה במקום השלישי מה שהיה ההישג הטוב ביותר שלה עד לתחילת שנות ה-90 סה"כ שיחקה הקבוצה 4 שנים בליגה הראשונה בסיומן נשרה חזרה לליגה השנייה. הקבוצה חזרה כעבור עונה לליגה הראשונה (1946) ושוב ירדה כעבור עונה לליגה השנייה. בשנת 1948 עלתה שוב לה קורוניה לליגה הראשונה והפעם היא שיחקה 9 עונות רצופות בליגה הראשונה עד אשר ירדה חזרה לליגה השנייה ב-1957.

שנות ה-60 ושנות ה-70 התאפיינו אצל לה קורוניה בחוסר יציבות בהן התנדנדה הקבוצה בין 2 הליגות הראשונות כאשר בכל פעם שהקבוצה הייתה עולה לליגה הראשונה היא הייתה יורדת כעור עונה אחת או 2 עונות חזרה לליגה השנייה.

בשנת 1973 ירדה לה קורוניה לליגה השנייה ולאחר מכן נעדרה לה קורוניה מהליגה הראשונה במשך 18 עונות ברציפות עד אשר הצליחה לחזור בסיום עונת 91–1990 לליגה הבכירה לאחר שהקבוצה סיימה את עונה עם אותו מספר נקודות כמו ריאל מורסיה אך הקדימה אותה בזכות הפרש שערים טוב יותר.

בעונתה הראשונה בליגה הבכירה לראשונה מזה כמעט 20 שנים נאבקה לה קורוניה בתחתית וניצלה מירידה חזרה לליגה השנייה רק אחרי שעברה בהצלחה את משחקי המבחן נגד הירידה שעה שגברה בסיכום שני המשחקים על ריאל בטיס ששיחקה באותה עונה בליגה השנייה. לצד מאבקי התחתית רשמה לה קורוניה באותה עונה הצלחה יפה בגביע המלך כאשר העפילה עד לחצי הגמר בה הודחה בידי אתלטיקו מדריד.

בעונת 93–1992 נאבקה לה קורוניה על תואר האליפות אך סיימה לבסוף במקום השלישי ובכך זכתה לראשונה בתולדותיה להשתתף במפעלים האירופאים. הקבוצה השתתפה בעונת 94–1993 בגביע אופ"א שם גברה בשני הסיבובים הראשונים על אולבורג מדנמרק ועל אסטון וילה והודחה בסיבוב השלישי בידי איינטרכט פרנקפורט.

באותה עונה עמדה לה קורוניה על סף זכייה באליפות בפעם הראשונה בתולדותיה שערב המחזור האחרון היא הוליכה את הטבלה וניצחון במחזור האחרון על ולנסיה היה מעניק לה את תואר האליפות. בדקה ה-90 של המשחק שהתוצאה היא 0-0 זכתה לה קורוניה בפנדל שאם הייתה כובשת אותו הייתה זוכה באליפות אך מירוסלאב דיוקיץ החמיץ את הפנדל ולה קורוניה סיימה רק במקום השני באותה עונה^[1].

שנה לאחר מכן זכתה לה קורוניה בתואר ראשון בתולדותיה כאשר זכתה בגביע המלך כאשר במשחק הגמר היא מנצחת את ולנסיה 1–2. הייתה זאת נקמה מתוקה של לה קורוניה בולנסיה ששנה קודם לכן מנעה ממנה את האליפות.

בעקבות הזכייה בגביע הספרדי זכתה הקבוצה בכרטיס השתתפות לגביע המחזיקות בה הגיעה לשלב חצי הגמר כאשר בשלב זה היא הודחה בידי פאריס סן ז'רמן. ובעונת 1995/1996 סיימה במקום התשיעי וכאשר היא מודחת על ידי ולנסיה בגביע הספרדי. עונה אחת לאחר מכן החתימה את הכדורגלן הברזילאי ריבאלדו בעבור 7.5 מיליון יורו מפלמיירס ושחקנה בבטו שוחרר לפני פתיחת אותה עונה בחזרה לברזיל, בסיומה סיימה במקום השלישי. בקיץ 1997 מכרה את כוכב הקבוצה ריבאלדו לידי ברצלונה בעבור 25 מיליון יורו. ולאחר מכן נמכרו מירוסלאב דיוקיץ' הסרבי. בפתיחת עונת 1997/1998 הודחה בסיבוב הראשון בגביע אופ"א על ידי אוסר הצרפתית והדחה ברבע גמר הגביע הספרדי על ידי דפורטיבו אלאבס. בסיום העונה סיימה במקום ה-12 בטבלה. בקיץ 1998 החתימה את המאמן חאבייר אירורטה מסלטה ויגו. בסיום אותה עונה סיימה במקום השישי בטבלה והגיעה עד לחצי גמר גביע המלך. בקיץ 1999 הקבוצה החתימה 4 שחקנים חדשים: רוי מקאיי, סזאר מרטין, ויקטור סאנצ'ז וסלבישה יוקאנוביץ'. דפורטיבו הייתה במרוץ מסיבי יחד עם ברצלונה שהייתה יחד עם כוכבה לשעבר של דפורטיבו ריבאלדו על האליפות. ב-18 במרץ שתי הקבוצות נפגשו למשחק העונה ולה קורוניה הפסידה במשחק הודות לשער ניצחון של ריבאלדו שהביא לברצלונה את הניצחון. בשבעת המשחקים האחרונים לעונה דפורטיבו הייתה באי יציבות מול הקבוצות והיא ניצחה בשני המשחקים הראשונים, 1-3 נגד סביליה מהמקום האחרון ו-4-1 נגד היורדת השנייה אתלטיקו מדריד לאחר מכן הפסידה בשני המשחקים הבאים 0-2 לראיו ואיקאנו ו-1-2 לסלטה ויגו. ובשלושת המשחקים האחרונים ברצלונה השיגה רק נקודה אחת בלבד בשלושת המשחקים האלה מה שאפשר ללה קורוניה מוטיבציה להשיג ניצחונות חשובים וב-19 במאי אירחה את אספניול למשחק האחרון שאם היא תנצח תבטיח את האליפות הראשונה אי פעם. וזה קרה, ניצחון 0-2 הבטיח את האליפות ללה קורוניה והעפלה ראשונה אי פעם לליגת האלופות.

בעונת 1999/2000 זכתה לה קורוניה בפעם הראשונה והיחידה בתולדותיה באליפות ספרד במחזור האחרון ובעקבות כך זכתה להשתתף גם בפעם הראשונה בליגת האלופות והגיעה עד לשלב רבע הגמר בה הודחה בידי לידס יונייטד. זכייתה של הקבוצה באליפות ספרד בעונת הייתה אחת הזכיות המפתיעות בתולדות הליגה הספרדית. בעונה כיכבו באותה עונה השוער הקמרוני ז'אק סונגו, הקשר הברזילאי מאורו סילבה והחלוץ ההולנדי רוי מקאיי. מי שהניף את צלחת האליפות באותה עונה היה הקפטן וסמלה הגדול של הקבוצה הקשר הספרדי פראן והמאמן היה חבייר אירורטה. עונת האליפות המפתיעה הובילה לכמה עונות בהן דפורטיבו לה קורוניה הייתה כוח עולה בכדורגל הספרדי ובזירה האירופאית.

הקבוצה המשיכה לשחק ברציפות בליגת האלופות עד עונת 2004/2005. הקבוצה הגיעה פעמיים לשלב רבע גמר ליגת האלופות בעונות 2000/2001, 2001/2002. בליגת האלופות בעונת 2003/2004, ניצחה לה קורוניה את יובנטוס, שהגיעה לגמר המפעל בעונה הקודמת. ברבע הגמר גברה על מילאן, לאחר ניצחון 0–4 במשחק הגומלין למרות הפסד 1–4 במשחק הראשון, במשחק שנחשב לאחד מהמפתיעים בהיסטוריה של ליגת האלופות. בחצי הגמר הפסידה לה קורוניה לפורטו הפורטוגלית, שזכתה לבסוף בטורניר.

לאחר ההצלחה הגדולה בליגת האלופות בעונת 2003/2004 החלה הקבוצה לדעוך, היא חדלה מלהיות קבוצת צמרת בליגה הספרדית כאשר היא מסיימת לרוב את העונה במרכז הטבלה ללא כרטיס השתתפות במפעלים האירופאים. בסיום עונת 2010/2011 נשרה לה קורוניה לליגה השנייה במחזור האחרון אחרי הפסד ביתי לולנסיה במשחק בו היא הייתה תלויה רק בעצמה. הקבוצה נשרה לליגה השנייה לאחר 20 עונות רצופות בליגה הבכירה.

לה קורוניה שבה כעבור עונה לליגה הראשונה אך כעבור עונה נוספת (2013) ירדה שוב לליגה השנייה. שנה מאוחר יותר (2014) שוב חזרה לה קורוניה לליגה הראשונה אך לא הצליחה לשחזר את ימי הזוהר הגדולים שלה מהעבר. הקבוצה שיחקה 4 עונות ברציפות בליגה הראשונה כאשר בכולן היא נאבקת נגד הירידה לליגה השנייה עד אשר ירדה ליגה בשנת 2018.

שנה לאחר שירדה לליגה השנייה הייתה קרובה לה קורוניה לחזור לליגה הראשונה, כאשר במקום השישי המוביל למשחקי המבחן בשלב חצי הגמר עברה את מאלגה לאחר ניצחון כפול אבל נכשלה בשלב הגמר מול מיורקה הקבוצה אומנם ניצחה 0–2 במשחק הראשון אך הפסידה 0–3 במשחק הגומלין ולא הצליחה להעפיל.

שנה מאוחר יותר (2020) ירדה לה קורוניה לליגה השלישית לראשונה מאז עונת 1974/1975.

בעונת 2023/2024 שבה לליגה השנייה.

שחקנים מפורסמים

תארים

לה ליגה:
- זכייה (1): 1999/2000
גביע המלך הספרדי:
- זכיות (2): 1994/1995, 2001/2002
הסופר קאפ הספרדי:
- זכיות (3): 1995, 2000, 2002
סגונדה דיויסיון:
- זכייה (5): 1961/62, 1963/64, 1965/66, 1967/68, 2011/12
גביע האינטרטוטו:
- זכייה (1): 2008
- סגנות (1): 2005