דקוריה

דקוריה (לטינית: decuria) הייתה ברומא העתיקה קבוצה בת 10 אנשים, שהתאגדה תחת מנהיג או מפקד בעל התואר "דקוריו" (Decurio) או "דקוריון".

מושג זה וחלוקה זו היו נפוצים בחיל הפרשים הרומי.

על פי החלוקה המיוחסת לרומולוס, אוכלוסיית רומא הייתה מחולקת לשלושה שבטים (tribus) עתיקים: הרמנס, טיטיאס ולוקרס. בראש כל שבט עמד טריבון (Tribunus). כל שבט היה מחולק ל-10 קנטוריות (centuriae) בראשן עמד קנטוריון. כל קנטוריה הייתה מחולקת ל-10 דקוריות בראשן עמדו דקוריו.

באינטררגנום שאחרי מותו של רומולוס, הסנאט הרומי, שכלל באותה עת 100 איש, התארגן במבנה של 10 דקוריות בראשן דקוריו. כל אחד מנושאי תפקיד הדקוריו שלט על רומא במשך 5 ימים כאינטררקס עד שמגיד העתידות אישר שנומה פומפיליוס יכול לעלות לשלטון.

בשלהי האימפריה הרומית הפך המונח דקוריון לתיאור מעמד הדיקוריאנים (Decuriones), מעמד בעלי הקרקע שאינם מתגוררים בווילה שלהם אלא בערים. מתוך שכבה זו הגיעו נושאי המשרות הבכירות בפקידות הקיסרית והבישופות הכנסייתית, כמו גם אבות מנזר. מעמד הדיקוריאנים היו אחראים בערים גם על גביית המיסים והיה עליהם לשלם גירעונות בהכנסות המס מכיסם. התואר היה קיים גם באימפריה המזרחית ובמהלך הזמן הפך לתוארו של גובה המיסים, בלי קשר לאריסטוקרטיה או למעמד חברתי. וכך מצאו עצמם גם יהודי ביזנטיון בתפקיד זה.