האודות של שלמה
האודות של שלמה הן אוסף של 42 אודות המיוחסות לשלמה. האודות מתוארכות בדרך כלל למאה הראשונה או למאה השנייה לספירה, אם כי מספר חוקרים הציעו תאריכים מאוחרים יותר.[1][2] האודות ככל הנראה נכתבו במקור ביוונית או בסורית, ורוב החוקרים מאמינים שהן נכתבו על ידי יהודי-נוצרי,שטרם התנצרותו היה שייך לקהילת האיסיים, מכיוון שהאודות מכילות קווי דמיון רבים לכתבים שנמצאו בקומראן.[1][3][4][5][6] היו שטענו שהסופר ראה באופן אישי את יוחנן המטביל, או אפילו היה תלמידו, ניכר גם שקיים דמיון סגנוני בין החיבור לבשורה על-פי יוחנן.[2] מספר מועט של חוקרים טענו כי לאודות מקור גנוסטי, אך תאוריה זו אינה זוכה לתמיכה רחבה.[4]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כתבי היד הקדומים ביותר של האודות מתוארכים לסביבות סוף המאה ה-3 ותחילת המאה ה-4 לספירה: Pistis Sophia בקופטית, ציטוט לטיני של פסוק מאודה 19, והטקסט היווני של אודה 11 בפפירוס בודמר ה-11. לפני המאה ה-18, האודות נודעו רק באמצעות ציטוט של פסוק אחד והכללתן בשתי רשימות של ספרות דתית.
המוזיאון הבריטי רכש את Pistis Sophia (קודקס Askewianus) בשנת 1785. כתב היד הקופטי, שהיה קודקס בעל 174 דפים, חובר כנראה בסוף המאה ה-3. כתב היד מכיל את הטקסט המלא של שתיים מהאודות, חלקים של שתיים אחרות, ומה שמאמינים שהיא אודה 1 (אודה זו אינה מאושרת בשום כתב יד אחר וייתכן שאינה מלאה).
לאחר גילוי חלקים של האודות בPistis Sophia, חוקרים חיפשו אחר עותקים שלמים יותר. בשנת 1909 גילה ג'יימס רנדל האריס ערימה של דפים בכתב יד סורי שהונחו על מדף בחדר העבודה שלו. כתב היד הוא הטקסט השלם ביותר מבין הטקסטים הקיימים של האודות. כתב היד מתחיל בחלק השני של הפסוק הראשון של אודה 3 (שתי האודות הראשונות אבדו). כתב היד כולל את כל האודות עד סוף אודה 42. עם זאת, כתב היד של האריס הוא עותק מאוחר – בוודאי לא לפני המאה ה-15.
בין 1955 ל-1956 רכש מרטין בודמר מספר כתבי יד, ובין השאר פפירוס בודמר ה-11, מכלול יווני של ספרות דתית נוצרית שנאסף במצרים במאה ה-3. הפפירוס כולל את אודה 11 (בעלת הכותרת ΩΔΗ ΣΟΛΟΜΩΝΤΟϹ), הכולל קטע קצר באמצע האודה שאינו קיים בגרסה שלו בכתבי האריס. עדויות פנימיות מצביעות על כך שהקטע הנוסף הזה הוא המקורי, ושכתב היד המאוחר יותר של האריס השמיט אותו.[דרושה הבהרה]
מחבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]שפה ותאריך
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף על פי שחוקרים קדומים סברו שהאודות נכתבו במקור ביוונית[7] או עברית,[8] יש כיום הסכמה שסורית/ארמית היו שפות המקור.[9] נראה שמקום מוצאם היה אזור סוריה. ההערכות לגבי תאריך החיבור נעות בין המאה הראשונה למאה השלישית[10] לספירה. היו שטענו כי אודה 4 דנה בסגירת המקדש בליאונטופוליס במצרים, עובדה שמתארכת את הכתב הזה לשנת 73 לספירה.[11] אחד הטיעונים המרכזיים לקיום מועד מוקדם יותר הוא גילוי אזכורים ואף ציטוטים מהאודות בכתביו של איגנטיוס הקדוש מאנטיוכיה.[12][13] אזכורים אפשריים נמצאים גם בכתביהם שליוסטינוס מרטיר ואירנאיוס.[14] לאודות יש קווי דמיון ברורים לבשורה על פי יוחנן, דבר שמרמז שהסופר היה חי באותה קהילה שבה נכתב הספר.[4]
קיימת הסכמה רחבה שהאודות קשורות לבשורה על פי יוחנן ולמגילות ים המלח, ולכן צ'ארלסוורת' מסיק שהכותב היה איסי שהומר לקהילה היוהנית (Johannine community).[5]
שימוש ליטורגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]האודות של שלמה חוברו, אולי, לשימוש ליטורגי. בכתבי היד הסוריים, כל האודות מסתיימות בהללויה, וכתבי היד של האריס מסמנים מילה זו באמצע אודה באות הסורית הא (ܗ). השימוש בצורות ציווי ברבים מצביעות על כך שהאודות פונות לקהילה.
נושאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוונגליזם (אנ')
[עריכת קוד מקור | עריכה]חלק מהאודות שמות דגש על הפצת הכרת האל, ועל התנצרותם של אחרים.[15]
לפי ג'יימס ה. צ'ארלסוורת', "המאפיין המרכזי בפזמונים אלה הוא נימה שמחה של הודיה על הופעת המשיח שהובטח (אודה 7, פס' 1–6; אודה 41, פס' 3–7) ועל החוויה הנוכחית של חיי נצח ואהבה מהאהובים ולמען האהובים (אודה 3, פס' 1–9; אודה 11, פס' 1–24; אודה 23, פס' 1–3; אודה 26, פס' 1–7; אודה 40, פס' 1–6)".[16]
קשר למזמורי שלמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבחינה טכנית האודות נכתבו כאנונימיות, אך בכתבי יד עתיקים רבים, האודות של שלמה מצויות יחד עם מזמורי שלמה, והאודות החלו להיות מיוחסות לאותו מחבר. לעומת זאת, בניגוד למזמורי שלמה, האודות הן רעיון הרבה פחות יהודי במראהו, והרבה יותר נוצרי. האודות מתייחס במפורש לא רק לישו, אלא גם לרעיונות של לידת בתולים, חרדת הגיהנום והשילוש הקדוש. אדולף הרנק הציע שהגרסה הנוכחית היא תוצאה של שינוי נוצרי לטקסט יהודי במקור.
קשר לטקסטים קתולים וקאנוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש הקבלות הן בסגנון והן בתאולוגיה בין האודות של שלמה לבין כתביהם של איגנטיוס מאנטיוכיה, כמו גם לבשורה על פי יוחנן. לדוגמה, גם האודות וגם הבשורה משתמשים במושג ישו כלוגוס, וכותבים במטאפורות עדינות. האריס מפרט את קווי הדמיון הבאים בין האודות לספרות יוהנית:
- המשיח הוא המילה
- המשיח היה קיים לפני יצירת העולם (אודות 31, 33)
- המשיח מעניק מים בשפע
- המשיח הוא הדלת לכל דבר
- המשיח עומד לעמו ביחס של מאהב לאהוב
- המאמינים אוהבים את האל כי הוא אהב אותם לראשונה (אודה 3, פס' 3)
- אהבתם של המאמינים למשיח הופכת אותם לחבריו (אודה 8)[17]
משוער כי אודה 22, פס' 12 ("היסוד של הכל הוא הסלע שלך [של אלוהים]. ועליה בנית את מלכותך, והיא הפכה למשכן הקדושים.")[18] עשויה להיות גרסה מוקדמת יותר של האימרה בבשורה על פי מתי פרק ט"ז, פס' 18.[19]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 "Odes of Solomon". www.earlychristianwritings.com. נבדק ב-2022-04-01.
- ^ 1 2 Smith, Preserved (1915). "The Disciples of John and the Odes of Solomon" (PDF). The Monist. 25 (2): 161–199. doi:10.5840/monist191525235. JSTOR 27900527. נבדק ב-2022-04-10.
- ^ Charlesworth, James H (1977). The Odes of Solomon. Missoula, Montana: Scholars Press. מסת"ב 0-89130-202-6.
- ^ 1 2 3 Denzer, Pam. "Odes of Solomon: Early Hymns of the Jewish Christian Mystical Tradition".
{{cite journal}}: Cite journal requires|journal=(עזרה) - ^ 1 2 Charlesworth, James H. (1998). Critical Reflections on the Odes of Solomon (באנגלית). Sheffield Academic Press. ISBN 978-1-85075-660-6.
- ^ Charlesworth, James H.; McDonald, Lee Martin (2014-04-24). Sacra Scriptura: How "Non-Canonical" Texts Functioned in Early Judaism and Early Christianity (באנגלית). Bloomsbury Publishing. ISBN 978-0-567-29668-9.
- ^ W. Frankenburg, "Das Verständnis der Oden Salomos", Beihefte zur Zeitschrift für die alttenstamentliche Wissenschaft 21 (Giessen, 1911).
- ^ H. Grimme, Die Oden Salomos: Syrisch-Hebräisch-Deutsch (Heidelberg, 1911).
- ^ J. R. Harris, A. Mingana, A. Vööbus, J. A. Emerton, and James H. Charlesworth
- ^ Drijvers, Han Jan Willem (1984). East of Antioch. Aldershot: Ashgate Variorum. מסת"ב 0-86078-146-1.
- ^ Rutherford Hayes Platt The lost books of the Bible and The forgotten books of Eden (Collins-World Publishers, 1926).
- ^ R. M. Grant (1944). "The Odes of Solomon and the Church of Antioch", Journal of Biblical Literature 63, pp. 363–97.
- ^ V. Corwin, St. Ignatius and Christianity in Antioch, Yale Publications in Religion 1 (New Haven: Yale UP, 1960), pp. 71–80.
- ^ Smith, Preserved (1915). "The Disciples of John and the Odes of Solomon" (PDF). The Monist. 25 (2): 161–199. doi:10.5840/monist191525235. JSTOR 27900527. נבדק ב-2022-04-10.
- ^ Odes of Solomon 6; 10.3
- ^ James H. Charlesworth (1985), The Old Testament Pseudoepigrapha, Garden City, NY: Doubleday & Company Inc., Volume 2, מסת"ב 0-385-09630-5 (Vol. 1), מסת"ב 0-385-18813-7 (Vol. 2), p. 425.
- ^ Harris, J. Rendel (1911). The Odes And Psalms Of Solomon: Published From The Syriac Version (2nd ed.). pp. 74f.
- ^ Charlesworth, James. The Odes of Solomon. אורכב מהמקור ב-2013-04-26.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: bot: original URL status unknown (link) - ^ Harris, J. Rendel (1911). The Odes And Psalms Of Solomon: Published From The Syriac Version (2nd ed.). pp. 73.
