האיילות
האיילות (בצרפתית: Les biches) הוא בלט בן מערכה אחת, למוזיקה מאת פרנסיס פולנק וכוריאוגרפיה מאת ברוניסלבה ניז'ינסקה. הבלט בוצע לראשונה על ידי בלט רוס ב-6 בינואר 1924 בסאל גארנייה במונטה קרלו.ניז'ינסקה רקדה את התפקיד הראשי של המארחת. לבלט אין עלילה, והוא מתאר את הקשרים האקראיים שנוצרים בקבוצה של אורחים, צעירים ברובם, באחר-צהריים של קיץ.
הבלט הוצג בפריז ובלונדון תוך שנה מאז הבכורה, והוא חוזר ועולה על הבמה בערים אלה לעיתים קרובות; בניו יורק לא הופק הבלט עד 1950. ניז'ינסקה ביימה הפקות מחודשות של הבלט לכמה להקות בעשורים שלאחר יצירתו. "האיילות", בעיצובים מחודשים של התלבושות והתפאורה של מארי לורנסין, שומר על מקומו ברפרטואר של בלט האופרה של פריז, הבלט המלכותי ועוד להקות. המוזיקה שימשה בבלטים מאוחרים יותר, אם כי הם לא תפסו את מקומם ברפרטואר הקבוע כמו הבלט שיצרה ניז'ינסקה.
המוזיקה לבלט המקורי מכילה שלושה קטעי מקהלה. פולנק קבע, שתפקידי המקהלה יהיו נתונים לבחירה כאשר ערך מחדש את הפרטיטורה בשנים 1940-1939, והיצירה מושמעת על פי רוב בליווי תזמורתי מלא. המלחין יצר סוויטה בת חמישה פרקים מן היצירה, לביצוע קונצרטי. הסוויטה מוקלטת על תקליטים אריכי-נגן ועל תקליטורים מאז 1950.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרגיי דיאגילב, בעלי הבלט רוס, יצר קשר עם פולנק בנובמבר 1921 עם הצעה להזמנת יצירה. (לדברי הביוגרף של ולנק, קארל בץ שמידט, ייתכן שהיה זה ז'אן קוקטו, הכוח המניע בקבוצת השישה, שהעלה את הרעיון לפני דיאגילב, אבל ייתכן גם שקוקטו הגזים בראייה לאחור במידת התרומה שהייתה לו בנושא. התוכנית המקורית הייתה, שפולנק יכתוב מוזיקה לעלילת בלט שכותרתה "העלמות", שכתבה מעצבת האופנה ז'רמיין בוננאר. ביולי הבא התברר, שבונאר אינה מעוניינת להמשיך בתוכנית; פולנק כתב אל ידידו ועמיתו לקבוצת "השישה", דריוס מיו, "במקום זה, אכתוב כנראה סוויטת מחולות ללא לברית." בערך באותו זמן אמר פולנק לאיגור סטרווינסקי, שלאחר התייעצות עם דיאגילב ועם המעצבת מארי לורנסין, "יש לי מושג ברור של הבלט שלי, שלא יהיה לו נושא - פשוט מחולות ושירים."
שמות הקטעים בפרטיטורה מלמדים, שפולנק היה נאמן לתוכניתו, אבל שימר בכל זאת שני מאפיינים חשובים של היצירה שהציע בונגאר: אלמנט כוראלי, שבו זמרים סמויים מן העין מפרשים את המתרחש, ו"העלמות". בניתוח שהתפרסם ברבעון המוזיקלי ב-2012, תיאר כריסטופר מור את הראשון כתזכורת לפולצ'ינלה של סטרווינסקי, ואת השני כ"ריקודי להקה של צעירות פלרטטניות". לצורך הטקסט, בילה פולנק זמן ניכר בספרייה הלאומית של צרפת, בחיפוש טקסטים לקטעי המקהלה. הוא מצא את מה שהביוגרף שלו, קארל ב. שמידט, מתאר כ"טקסטים שיש בהם מעט מן הזימה, מן המאה השמונה-עשרה", שבהם השתמש בשלושה מן הקטעים ביצירה.
פולנק התלבט במציאת השם המתאים לבלט, ולבסוף עלה בדעתו הרעיון לקרוא לו "האיילות", הד לשמו של הבלט הקלאסי הסילפידות. השם שבחר, Les biches, הודה פולנק, איננו בר-תרגום לשום שפה אחרת. בלונדון, ציין בהקשר זה, נקרא הבלט "אורחים במסיבה". התרגום המקובל למילה הצרפתית biche הוא "איילה"; היא שימשה גם כמילת עגה לאישה עוגבנית. מור מרחיב בשאלת ההגדרה: "כפי שצוין לעיתים קרובות, המילה biches כשלעצמה נושאת משמעות כפולה, המתייחסת בבירור לאיילות, אך גם, בעגת העולם התחתון הפריזאי, לאישה (או, באירוניה, לגבר) בעלת נטיות מיניות מפוקפקות. מילון האקדמיה הצרפתית נותן הגדרות אלה נוסף להגדרה הזואולוגית: "Fam. Terme d'affection adressé à une fillette ou à une femme. Vieilli et fam. Élégante demi-mondaine, femme entretenue. Les biches du Second Empire" (Familiar: (מילת חיבה לנערה או אישה; "מיושנת, מוכרת"; אשת חברה אלגנטית, אישה מוחזקת. "איילות" הקיסרות הצרפתית השנייה[1]
באמצע 1923 השלים פולנק את הגרסה הראשונה של הפרטיטורה, לאחר עזרה מסוימת בפרטי התזמור ממורו, שארל קושלין. בסוף אוקטובר נסע, לבקשת דיאגילב, למונטה קרלו לעזור בפיקוח על ההפקה. המלחין היה מרוצה מעבודת הכוריאוגרפית, ניז'ינסקה, שאותה תיאר כ"מקסימה"; הוא כתב למיו, שהיא באמת הבינה את המוזיקה שלו. בין נובמבר 1923 להצגת הבכורה בינואר 1924, צפה פולנק, יחד עם ניז'ינסקה, להערכתו ב"לפחות 72 חזרות או קרוב ל-250 שעות עבוזה." בלט "האיילות" זכה להצלחה מיידית, תחילה במונטה קרלו בינואר 1924 ואחר בפריז, במאי, בהנהגת אנדרה מסאז'ה, ונשאר אחת מיצירותיו המוכרת ביותר של פולנק. תהילתו החדשה של פולנק לאחר הצלחת הבלט הייתה הגורם הלא-צפוי להתרחקותו מאריק סאטי, שפרש עליו בעבר את חסותו: בין החברים החדשים שפולנק רכש היה לואי לאלוי, סופר שסאטי רחש לו איבה גלויה. גם ידידו של פולנק, ז'ורז' אוריק, שנהנה אותו זמן מהצלחה דומה עם הבלט של דיאגילב "Les Fâcheux", נדחה על ידי סאטי על שום התחברותו עם לאלוי.
מוזיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פולנק ערך תיקונים מקיפים בתזמור בשנים 1940-1939) (יצאו לאור ב-1947). הוא יצר סוויטה בת חמישה הפרקים מפרטיטורת הבלט המלאה 1948), תוך השמטה של האוברטורה וחמשת הפרקים הכוראליים. הפרטיטורה כפי שיצאה לאור מפרטת את הכלים הבאים:
- כלי נשיפה מעץ: פיקולו, 2 חלילי צד, 2 אבובים, קרן אנגלית, 2 קלרינטות, קלרינט בס, 2 בסונים, קונטרבסון;
- כלי נשיפה ממתכת: 4 קרנות, 3 חצוצרות, 3 טרומבונים, טובה;
- כלי הקשה: תוף בס, תוף צד, גלוקנשפיל, תוף צעידה (סנר), מצילות תלויות, טמבורין תוף טנור, משולש; צ'לסטה;
- כלי מיתר
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוטיוב, סוויטת "האיילות"/פרנסיס פולנק, התזמורת הסימפונית של לונדון בניצוח סיימון ראטל, 9 ביוני 2020
- יוטיוב, קטעים מתוך בלט "האיילות", פסטיבל בלט רוס, תיאטרון האופרה רומא מאי 2014
- ניתוח של ז'אן קוקטו לבלט "האיילות"
- לין גרפולה, מסצ'וסטס רביו, על הכוריאוגרפיה של ניזי'נסקה ל"איילות". אפריל 2022
