הארה טקאשי
 | |||
| לידה |
9 בפברואר 1856 מוריאוקה, מוצו, יפן | ||
|---|---|---|---|
| נרצח |
4 בנובמבר 1921 (בגיל 65) טוקיו, יפן | ||
| מדינה | יפן | ||
| מקום קבורה |
Daiji-ji (Morioka)  | ||
| השכלה |
Law School of the Ministry of Justice | ||
| מפלגה | ריקן סייוקאי | ||
| בן או בת זוג |
Asako Hara | ||
| |||
| פרסים והוקרה | |||
| |||
| חתימה |
 | ||
  | |||
הארה טקאשי (ביפנית: 原 敬; 9 בפברואר 1856 - 4 בנובמבר 1921) היה פוליטיקאי יפני וראש הממשלה היפנית ה-19. הוא היה ראש הממשלה הראשון ביפן שלא בא ממעמד האצולה או ממעמד הסמוראים, והמוטו הפוליטי שלו היה "פשוט עם וראש ממשלה" (平民宰相, תעתיק: הֶיימין סאישו).
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארה נולד בכפר מוריאוקה שבהאן מוצו (כיום מחוז איווטה) למשפחת סמוראים. הדאימיו של מוצו תמך בשוגון והתנגד לרסטורציית מייג'י, ולפיכך לאחר הדחת שוגונות טוקוגאווה נחשבו תושבי מוצו לאויבי הממשלה. מכיוון שבשנים הראשונות של תקופת מייג'י שלטו בני ההאנים צ'ושו וסצומה בפוליטיקה היפנית, לא מיהר הארה להיכנס לחיים הפוליטיים.
הארה עזב את בית בגיל 15 ועבר לטוקיו. לאחר שנכשל במבחני הכניסה לאקדמיה הימית הקיסרית, החל ללמוד בבית ספר צרפתי-דתי, ושם למד לדבר צרפתית. זמן קצר לאחר מכן החל ללמוד בבית הספר למשפטים של משרד המשפטים היפני (מאוחר יותר עבר לאוניברסיטת טוקיו), אך עזב לפני שסיים.
בגיל 17 הוטבל הארה לנצרות הקתולית, וקיבל את השם "דוד." ב-1875 ויתר הארה על מעמדו החברתי, והפך מסמוראי לפשוט עם. מספר פעמים במהלך הקריירה הפוליטית שלו קיבל הארה הצעות להשיב לו את מעמדו, אך הוא התמיד בסירובו, והסביר שהדבר ינכר אותו בעיני תושבי המדינה, ויקשה עליו להיכנס לבית הנבחרים.
הארה החל לעבוד כעיתונאי ב-1879, אך עזב את עבודתו לאחר שלוש שנים, במחאה על כך שהעיתון שימש שופר למפלגת ריקן קאישינטו של אוקומה שיגנובו.
בירוקרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארה החל לעבוד במשרד החוץ ב-1882, לבקשתו של שר החוץ אינואואה קאורו. לאחר שלמד את השקפותיו של הארה בנוגע לעתידה של יפן, מינה אותו אינואואה לקונסול דיפלומטי בטיינג'ין, ולאחר מכן למזכירו של השגריר היפני בפריז. בהמשך כיהן הארה בתפקיד סגן שר החוץ ושגריר יפן בקוריאה. לאחר מכן עזב את משרד החוץ ושב לעבודתו כעיתונאי למשך מספר שנים, והתמנה למנהל העיתון מאיניצ'י שינבון.
קריירה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארה שב לפוליטיקה ב-1900, הצטרף למפלגת ריקן סייוקאי, שנוסדה על ידי איטו הירובומי, והתמנה למזכיר הכללי שלה.
הוא התמודד על מושב בבית הנבחרים כנציג מחוז איווטה, וזכה, והתמנה לתפקיד שר התקשורת במהלך כהונתו הרביעית של איטו. בין השנים 1906 ל-1913 כיהן הארה בתפקיד שר הפנים, במספר ממשלות שונות. הארה הכיר את המתיחות הקיימת-תמיד בין נבחרי הציבור לפקידים בירוקרטים, ובמסגרת תפקידו כשר הפנים, פעל לעריכת רפורמות שנועדו להחליש את כוחם של האחרונים. הוא נפטר מביורוקרטים ברמה הלאומית והמקומית, והחליפם באנשים שהיו ראויים בעיניו, וכך יצר מערכת בה פעלו אנשים מוכשרים שהיו יכולים להתקדם בסולם הדרגות, ללא קשר למוצאם או לתארים שלהם.
הארה החליף את סיונג'י קינמוצ'י בנשיאות מפלגת ריקן סייוקאי ב-1914. תקופה זו נקראת דמוקרטיית טאישו, וזאת מכיוון שבתקופה זו נטשה יפן את המערכת הממשלתית שהוקמה לאחר רסטורציית מייג'י, והתקרבה יותר לדמוקרטיה פרלמנטרית. התמיכה במפלגת ריקן סייוקאי עלתה בתקופת נשיאותו של הארה, עד שהייתה למפלגה הגדולה ביותר בדיאט של יפן ב-1917.
ראש הממשלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מהומות האורז של 1918 הביאו להדחתו של ראש הממשלה טראוצ'י מסטאקה, והארה החליף אותו ב-28 בספטמבר 1918. הייתה זו הממשלה הראשונה שבראשה עמד אדם מהמעמד הפשוט, ללא תואר קזוקו או מעמד סמוראים. חשוב מכך, הייתה זו הפעם היחיד ביפן של לפני 1945 בה כיהן בתפקיד ראש הממשלה מנהיג המפלגה הגדולה ביותר, ולא אציל, בירוקרט או איש צבא. בנוסף, הוא היה האזרח הראשון ששלט בזרוע צבאית כלשהי, לאחר שהחזיק באופן זמני בתפקיד שר הימייה, בהיעדרו של אדמירל קטו טומוסאבורו, שיצג את יפן בוועידה הימית בוושינגטון.
בשל סירובו להשתמש ברוב שהיה לו בבית הנבחרים על מנת להעניק זכות בחירה אוניברסלית, לא זכה הארה לפופולריות רבה. גישתו הזהירה גרמה אכזבה גם בקרב חוגים ליברלים וסוציאליסטים, שמתחו עליו ביקורת. בנוסף, בשל היותו חבר במפלגה, גם השמרנים, הביורוקרטים ואנשי הצבא לא רכשו לו חיבה.
במהלך כהונתו השתתפה יפן בועידת השלום בפריז, והצטרפה לחבר הלאומים כחברה מייסדת. יפן אף שלחה כוח צבאי לקוריאה, לדיכוי תנועה אנטי-יפנית, אך לאחר חיסול התנועה החלה יפן לנקוט בגישה סובלנית יותר לאוכלוסייה הקוריאנית, בתקווה שהצעד יפחית את הרגשות האנטי-יפניים במדינה.
לאחר דיכוי התנועה נקט הארה בגישה פייסנית כלפי הקולוניות היפניות, ובעיקר כלפי קוריאה. הוא מינה את הפוליטיקאי המתון סאיטו מקוטו למושל קוריאה, הוא הקים מנגנוני שליטה בקולוניות, שבראשיהן עמדו אזרחים ולא אנשי צבא, והתיר מידה מסוימת של חופש תרבותי, למשל לימוד קוראנית והיסטוריה קוראנית בבתי ספר. הוא גם שאף לחזק את השלטון העצמי בקוריאה, כל עוד זאת תישאר תחת שלטון יפני. אף על פי כן, פעולותיו לא תרמו לעלייה בפופולריות שלו, לא בקרב הקוריאנים, ולא בקרב היפנים.
ב-4 בנובמבר 1921 דקר פועל הרכבת הלאומני קונאיצ'י נקאוקה בטקאשי למוות, נקואקה רצח את טקאשי כי האמין שהוא מושחת. קונאיצ'י נשפט למאסר עולם, אך בפועל היה רק 13 שנים בכלא.
- Najita, Tetsuo. Hara Kei in the Politics of Compromise 1905-1915. Harvard University Press, 1967. ISBN
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הארה טקאשי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)