החיים על פי אגפא

החיים על פי אגפא
	כרזת הסרט
בימוי	אסי דיין
הופק בידי	רפי בוקאי, יורם כסלו
תסריט	אסי דיין
עריכה	זוהר סלע
שחקנים ראשיים	גילה אלמגור ; אביטל דיקר ; שולי רנד ; עירית פרנק
מוזיקה	נפתלי אלטר
צילום	יואב קוש
מדינה	ישראל
חברה מפיצה	קרן הקולנוע הישראלי ; מוביז אנטרטיינמנט בע"מ
הקרנת בכורה	12 בספטמבר 1992
משך הקרנה	100 דקות
שפת הסרט	עברית
סוגה	סרט דרמה
תקציב	600,000$
פרסים	9 פרסי אופיר
סרט הבא	שמיכה חשמלית ושמה משה
	דף הסרט ב־IMDb

החיים על פי אגפא הוא סרט דרמה פסיכולוגית-חברתית ישראלית משנת 1992, שכתב וביים אסי דיין והופק בידי רפי בוקאי ויורם כסלו^[2]. הסרט אשר מכיל אנסמבל שחקנים כגון; גילה אלמגור, אביטל דיקר, שולי רנד, נפתלי אלטר, עזרא כפרי, שרון אלכסנדר ועירית פרנק, נועד לשקף את המציאות הישראלית של תחילת שנות ה-90, שיא האינתיפאדה הראשונה, דרך ערב יחיד בפאב תל אביבי טיפוסי בשם "בארבי", באמצעות הצגת הדמויות השונות המייצגות טיפוסים וצדדים בדמותו של הישראלי.

בסרט מוצגים הקונפליקטים בחברה הישראלית, ובעיקר השסעים החברתיים, שבראשם הסכסוך הישראלי-ערבי, כשכל צד מוצג על צדדיו החיוביים והשליליים כאנוש, מצד אחד גס ומצד שני שברירי. סופו האלים והאפוקליפטי הוא מעין נבואה פסימית של דיין לעתידנו כאן, מלחמת אחים בחברה הישראלית. הסרט כולו מצולם בשחור-לבן, ומלווה בשיריו המפורסמים של לאונרד כהן ושל הזמר דני ליטני, המופיע בסרט כזמר הפאב.

הפקה ופרסים

צילומי הסרט החלו במרץ 1992, בסיוע מענק של 300 אלף דולר מהקרן לעידוד סרטי קולנוע ישראליים^[3], ומענק של רשות השידור^[4]. צילומי הסרט הסתיימו ביוני 1992^[5], והוא יצא לאקרנים בספטמבר^[2].

"החיים על פי אגפא" נחשב לאחד מסרטיו החשובים והמצליחים ביותר של דיין. בתקופה בה ירד מספר צופי הקולנוע עקב השפעת הטלוויזיה, נהנה הסרט מהצלחה מסחרית ניכרת ומכר כ-350,000 כרטיסים בישראל^[1]. כמו כן, הסרט זכה ב-9 פרסי אופיר והיה מועמד לפרס דוב הזהב בפסטיבל ברלין, שם זכה דיין בציון לשבח על הבימוי. הסרט זכה לשבחים אדירים בזכות נושאיו, ביקורתו על החברה הישראלית וסצנת הטבח בסוף הסרט שאותה ביקשה קרן הקולנוע הישראלי לבטל^[^{דרוש מקור]}.

הסרט נשלח כמועמד ישראל לפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר^[6], ואחר כך גם לפרס האוסקר לסרט הבין-לאומי הטוב ביותר, אולם לא נבחר לרשימת 5 המועמדים הסופיים^[7]. זאת למרות סיוע שסיפק ארנון מילצ'ן בפרסום הסרט בהוליווד^[8].

עלילת הסרט

בתחילת הסרט אנו מתוודעים לדמותה של דליה (גילה אלמגור), אישה בסוף שנות הארבעים לחייה, המסיימת כל לילה עם בחורים שהיא אוספת לסטוץ מזדמן. דליה היא בעלת פאב תל אביבי בשם "בארבי", שהוא קיצור של שם המוסד לחולי רוח "אברבנאל". בפאב עובד סמיר (אכראם תלאווי). הפאב נפתח בשעות הערב המוקדמות, כבכל יום. נימי (שרון אלכסנדר), סגן-אלוף שנפצע ספק בצניחה ספק בפעילות מיוחדת לתפיסת מבוקשים שבמהלכה גם נפצע הטבח סמיר, מגיע עם חייליו לפאב. חבורת החיילים קולנית ובהמית. באותה שעה מגיעה למקום במקרה ריקי (אביטל דיקר), בחורה דיכאונית, לאחר שהפסיכיאטר שלה המליץ לה לא להישאר לבדה כדי שלא תפגע בעצמה.

היא מוטרדת מינית על ידי נימי וחבורת חייליו, אשר מתנהגים אליה באופן בוטה מינית. בני (שולי רנד) השוטר מצליח להרחיק את החבורה מריקי, והשניים יוצאים אל דירתו, לא לפני שהוא חותך את צמיגי מכוניתו של נימי וחבורתו. לאחר שהם מקיימים יחסי מין שבהם חשה ריקי לא בנוח, משאיר בני את ריקי בדירתו, וחוזר לפאב, שם מעיר את תשומת-ליבם של החיילים לפנצ'ר במכוניתם, אך לא מגלה להם כי הוא עצמו אחראי לתקר.

נימי וחבורתו מתעצבנים, וחושדים ישירות בסמיר, העובד הערבי במטבח. כאשר החיילים פותחים באקטים אלימים כלפי סמיר, מונע בני את המהומה ושולח את הקבוצה לביתם במונית. נימי מורה לנהג לקחת את החיילים לבסיס. לאחר סיום המהומה, יוצא בני עם שותפו למבצע ללכידת סוחרי סמים. כאשר הוא חוזר בת-זוגו ושותפתו לדירה ליאורה (עירית פרנק), מלצרית בפאב, אשר אינה מודעת לבגידתו, זועמת עליו על שהשאיר את ריקי הפגועה בדירתו לבדה, אך הוא עסוק יותר בעובדה שהמבצע אותו תכנן נכשל, וחוזר לדירתו, שם מוצא את ריקי ומורה לה להתפנות מהדירה.

בעוד בני מתקלח, מתאבדת ריקי בקפיצה מהחלון. בני לא שם לב לגופתה של ריקי, וחוזר לפאב. לוי (שמיל בן ארי), משה (אורי קלאוזנר) ומלכה (רבקה נוימן), חבורה אלימה וגסה מגיעה לפאב, ומתייחסת בזלזול לאנשי הפאב, ובעיקר לסמיר.

בין לוי וסמיר נוצר עימות אלים, שנגמר, שוב, בכך שהקבוצה נזרקת על ידי בני. אלי (עזרא כפרי), בן-זוגה הנשוי של מנהלת הפאב, דליה, מגיע לפאב עם אשתו במטרה להפרד מדליה, שנשארת כאובה, ומתנחמת עם ראלף (יואב דקלבאום), חייל או"ם שהזדמן לה. ליאורה בינתיים מסיימת את משמרתה וחוזרת לדירה המשותפת שלה ושל בני, שם היא מזהה את גופתה של ריקי. כאשר חוזרת ליאורה לפאב לבשר לבני את שארע, בני מחליט להיענות לאולטימטום שנתן לו מפקדו ולעבור לשרת בפריפריה. ברגע זה חוזרים לוי, משה ומלכה לסגור חשבון עם בני, כאשר מגיעים נימי וחבורת החיילים שהורגים ביריות ורימונים את כל הנוכחים בפאב כאקט של נקמה על כך שבני פינצ'ר להם את הצמיגים. בניסיון נואש להגן על ליאורה, בני הוא הראשון שנהרג ומיד אחריו ליאורה. במהלך הטבח, נימי והשאר הורגים גם את סמיר כשהשיר "Who by Fire" של לאונרד כהן מתנגן ברקע.

לאחר הטבח; הסרט נגמר כשהוא חוזר לדירתה של ליאורה ומציגה תמונות שהיא צילמה כ"החיים על פי אגפא" ולבסוף יוצא למבט נוף על תל אביב, כשהפעם הסרט חוזר לצבע.

שחקנים

שחקנ/ית	דמות	תיאור
גילה אלמגור	דליה	בעלת הפאב. משתמשת בסטוצים מזדמנים כפתרון לבדידותה ומנהלת רומן עם אלי, גבר נשוי, מבלי שהיא יודעת כי הוא חולה בסרטן.
שולי רנד	בני	בלש משטרה המנסה להסדיר שקט בפאב. מנהל מערכת יחסים מסובכת עם ליאורה, ובוגד בה ללא הפסק, בין השאר גם עם ריקי.
עירית פרנק	ליאורה	ברמנית בפאב וצלמת חובבת, שלכל אורך הערב מצלמת את היושבים בפאב במצלמת ה-"אולימפוס" שלה, בסרטי "אגפא".
שרון אלכסנדר	נימי	סא"ל בצה"ל. נפגע בהתקלות בעת ביצוע פעולה וכעת מגיע לפאב עם פקודיו במטרה לבלות את הערב הראשון מחוץ לבית-החולים ומקים מהומה.
אביטל דיקר	ריקי	בחורה מעורערת בנפשה. אם לילד אותו אסור לה לראות עקב צו הרחקה מבעלה. מגיעה לפאב על מנת שלא להישאר לבד ומתוך חשש שהיא עלולה לפגוע בעצמה.
עזרא כפרי	אלי	איש משפחה, נשוי ואב לילדים, המנהל רומן עם דליה. חולה סרטן במצב מתקדם, אשר לא מגלה את סודו לדליה ובמהלך הסרט מגיע לפאב על מנת להיפרד ממנה.
סמדר קילצ'ינסקי	דניאלה	מלצרית בפאב, המכורה לקוקאין. מתכוננת לנסוע לניו יורק, ארצות הברית, כדי לנסות את מזלה שם.
אכראם תלאווי	סמיר	טבח בפאב, המגיע במקור מהשטחים. אקטיביסט המעורב פוליטית וחברתית, ואחראי על מהומות בין ערביי-ישראל והחיילים בשטחים.
דני ליטני	צ'רניאק	פסנתרן וזמר המנגן בפאב למחייתו. מאוהב בדניאלה. שירי הדמות מופיעים בפסקול הסרט.
שמיל בן ארי	לוי^[9]	סרסור בהמי ואלים, ממוצא מזרחי, המתפרץ עם חבורתו לפאב ומתנהג באופן מזלזל כלפי יושביו.
אורי קלאוזנר	משה^[9]	חבר חמום-מוח בחבורתם של לוי ומלכה, המגיע לפאב עם חבורתו האלימה במטרה להקים מהומה.
רבקה נוימן	מלכה^[9]	נערת ליווי החברה בחבורתם של לוי ומשה.
יואב דקלבאום	ראלף	חייל באו"ם המבקר בפאב במקרה ומנחם את דליה הפגועה, אשר נזרקה על ידי בן-זוגה, אלי.
ראובן דיין	מחמוד	הטבח הערבי המבוגר בפאב.
יצחק חזקיה		הפסיכיאטר של ריקי.
טלי מינקוב	ירדן
אמנון פישר	שימי	מאהב של דליה ללילה אחד בפתיחת הסרט.
דורון ספקטור	ביט	אורח בפאב.
אסי דיין	מוטי	כתב רכילות, מופיע רק בקולו בשיחת טלפון עם ליאורה.
שלמה תרשיש	רמי	בלש פחדן ושותפו של בני
חיים חובה	רס"ן איציק
ערן שיין	קצין
שמוליק טנא	מפקד המפלג

ביקורות, פרסים ומועמדויות

ביקורות

מבקרי הקולנוע וכתבי התרבות שיבחו את הסרט. סרט זה נחשב לסרטו הטוב ביותר של דיין, ולסרט מכונן בתולדות הקולנוע הישראלי^[10]^[11]. המבקרים היללו את המסרים שמעביר הסרט, על עוצמת אי-הוודאות והחשש מפני הקריסה של הכל, משמאל ומימין, מבפנים ומבחוץ, המשרטט את דיוקנה של החברה הישראלית, ואולי של החברה האנושית בכלל, בדרך אל האפוקליפסה^[12]. בשנת יציאתו לאקרנים זכה הסרט בפרס אופיר ברוב הקטגוריות.

פרסים

פרסי אופיר:
- הסרט הטוב ביותר (יורם כסלו ורפי בוקאי)
- הבמאי הטוב ביותר (אסי דיין)
- התסריט הטוב ביותר (אסי דיין)
- השחקן הראשי הטוב ביותר (שולי רנד)
- שחקן המשנה הטוב ביותר (שרון אלכסנדר)
- שחקנית המשנה הטובה ביותר (אביטל דיקר)
- הצילום הטוב ביותר (יואב קוש)
- המלחין הטוב ביותר (נפתלי אלטר)
- הפסקול הטוב ביותר (דוד ליס ודוד אוז'כוב)
פסטיבל ברלין - ציון לשבח לבמאי (אסי דיין)

מועמדויות

פסטיבל ברלין - פרס דוב הזהב

לקריאה נוספת

קובי ניב, "החיים על פי אגפא", על מה הסרט הזה?, תל אביב: דביר, תש"ס 1999, עמ' 19–78

קישורים חיצוניים

"החיים על פי אגפא", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"החיים על פי אגפא", באתר AllMovie (באנגלית)
"החיים על פי אגפא", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"החיים על פי אגפא", באתר ספר הקולנוע הישראלי
"החיים על פי אגפא", באתר אידיבי
"החיים על פי אגפא", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
"החיים על פי אגפא", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
הסרט המלא לצפייה בתשלום באתר ארכיון ישראלי לסרטים - סינמטק ירושלים
אהוד פירר, אחרי עשרים שנה, ארץ אחרת גליון 65, עמותת ארץ אחרת, 23 ביולי 2012
חיים. נקודה – אסי דיין בריאיון למאגר העדויות, באתר ynet, 27 בספטמבר 2009
אורי קליין, החיים על פי אגפא: אפוקליפסה אז ועכשיו, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2011
בנימין טוביאס, להמציא את אגפא, באתר "ידיעות אחרונות", 25 במרץ 2022
החיים ע"פ אגפא: אסי דיין ממציא קולנוע ישראלי חדש: פודקאסט להאזנה של תוכנית הרדיו "פסטיבל כאן", בהגשת דני מוג'ה ויונתן גת. אורחת: גילה אלמגור

הערות שוליים

^ ¹ ² נירית אנדרמן, הסוף על פי אסי דיין, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2011
^ ¹ ² חגי לוי, סרטים חדשים - החיים על פי אגפא, חדשות, 10 בספטמבר 1992
^ ג. עיטור, הנבחרת של אסי דיין, חדשות, 4 במרץ 1992
^ ועדת הקופרודוקציות של רשות השידור החליטה להשתתף בהפקת שלושה סרטים ישראליים, חדשות, 21 ביולי 1992
^ ג. עיטור, הלילה חוזר, חדשות, 14 ביוני 1992
^ ואלה המועמדים, חדשות, 30 בדצמבר 1992
^ ג. עיטור, למה אסי דיין נשאר בחוץ, חדשות, 11 במרץ 1993
^ ג. עיטור, מילצ׳ן תומך ב"אגפא", חדשות, 24 בדצמבר 1992
^ ¹ ² ³ דמויותיהן של לוי (שמיל בן ארי), מלכה (רבקה נוימן) ומשה (אורי קלאוזנר) מככבות בסרט "שמיכה חשמלית ושמה משה", החלק השני של הטרילוגיה של דיין, משנת 1995.
^ שי שגב, אסי דיין: המסך ירד. עולם התרבות הישראלי בוכה על פטירתו של יוצר ענק, "מגאפון", 1 במאי 2014
^ נירית אנדרמן, הסוף על פי אסי דיין: 20 שנה ל"החיים על פי אגפא", באתר הארץ, 25 בנובמבר 2011
^ אורי קליין, החיים על פי אגפא: אפוקליפסה אז ועכשיו, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2011

הקודם: 1991 - מעבר לים	פרס אופיר - הסרט הטוב ביותר 1992 - החיים על פי אגפא	הבא: 1993 - נקמתו של איציק פינקלשטיין

[א-1] ¹ ² נירית אנדרמן, הסוף על פי אסי דיין, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2011

[לוי-2] ¹ ² חגי לוי, סרטים חדשים - החיים על פי אגפא, חדשות, 10 בספטמבר 1992

[3] ג. עיטור, הנבחרת של אסי דיין, חדשות, 4 במרץ 1992

[4] ועדת הקופרודוקציות של רשות השידור החליטה להשתתף בהפקת שלושה סרטים ישראליים, חדשות, 21 ביולי 1992

[5] ג. עיטור, הלילה חוזר, חדשות, 14 ביוני 1992

[6] ואלה המועמדים, חדשות, 30 בדצמבר 1992

[7] ג. עיטור, למה אסי דיין נשאר בחוץ, חדשות, 11 במרץ 1993

[8] ג. עיטור, מילצ׳ן תומך ב"אגפא", חדשות, 24 בדצמבר 1992

[דמויות-9] ¹ ² ³ דמויותיהן של לוי (שמיל בן ארי), מלכה (רבקה נוימן) ומשה (אורי קלאוזנר) מככבות בסרט "שמיכה חשמלית ושמה משה", החלק השני של הטרילוגיה של דיין, משנת 1995.

[10] שי שגב, אסי דיין: המסך ירד. עולם התרבות הישראלי בוכה על פטירתו של יוצר ענק, "מגאפון", 1 במאי 2014

[11] נירית אנדרמן, הסוף על פי אסי דיין: 20 שנה ל"החיים על פי אגפא", באתר הארץ, 25 בנובמבר 2011

[12] אורי קליין, החיים על פי אגפא: אפוקליפסה אז ועכשיו, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2011

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

סרטי אסי דיין
עבודתו כבמאי	הזמנה לרצח (1973) • חגיגה לעיניים (1975) • יופי של צרות! (1976) • גבעת חלפון אינה עונה (1976) • שלאגר (1979) • עם ישראל חי (1981) • מלך ליום אחד (1982) • בחינת בגרות (1983) • הטוב הרע והלא נורא (1986) • החיים על פי אגפא (1991) • שמיכה חשמלית ושמה משה (1995) • מר באום (1997) • המדריך לכיסוי התחת (קצר, 1998) • הבשורה על פי אלוהים (2004) • ד"ר פומרנץ (2012)
עבודתו כשחקן	הוא הלך בשדות (1967) • סיירים (1967) • חמישה ימים בסיני (1969) • נאהבים לנצח (1969) • מותו של יהודי (1970) • השמלה (1970) • הבטחה עם שחר (1971) • חצי חצי (1971) • שלושה ואחת (1974) • המכירה הכללית (1976) • מבצע יונתן (1977) • קשר האורניום (1978) • רגעים (1979) • האיש שבא לקחת (1981) • מירי (1983) • מאחורי הסורגים (1984) • בנות (1985) • עד סוף הלילה (1985) • מחץ הדלתא (1986) • הקרב על הוועד (1986) • פוטו רומן (1988) • הינשוף (1988) • זמן אמת (1991) • זיכרון דברים (1995) • בן-גוריון (1997) • אין שמות על הדלתות (1997) • כאילו כלום לא קרה (1999) • ההסדר (2000) • זמזום (2001) • אודות המוניטין (2001) • השיבה מהודו (2002) • מדורת השבט (2002) • בקרוב יקרה לך משהו טוב (2006) • למראית עין (2006) • הדברים שמאחורי השמש (2006) • חופשת קיץ (2007) • מדוזות (2007) • רק כלבים רצים חופשי (2007) • ד"ר פומרנץ (2012)