המכלול המונומנטלי של קונסטנטין ברנקושי בטרגו ז'יו

**המכלול המונומנטלי של קונסטנטין ברנקושי בטרגו ז'יו**
**אתר מורשת עולמית**
	עמוד האינסוף בגן העמוד
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2024, לפי קריטריונים 1, 2
שטח האתר	26.58 הקטאר
שטח אזור החיץ	78.05 הקטאר
קואורדינטות	45°02′15″N 23°17′07″E / 45.037430555556°N 23.285375°E

המכלול המונומנטלי של קונסטנטין ברנקושי בטרגו ז'יו
אתר מורשת עולמית
	עמוד האינסוף בגן העמוד
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2024, לפי קריטריונים 1, 2
שטח האתר	26.58 הקטאר
שטח אזור החיץ	78.05 הקטאר
קואורדינטות	45°02′15″N 23°17′07″E / 45.037430555556°N 23.285375°E
מידע כללי
סוג	אוסף פסלים
מיקום	טרגו ז'יו
מדינה	רומניה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1937 – 27 באוקטובר 1938
תאריך פתיחה רשמי	27 באוקטובר 1938
יוצר	קונסטנטין ברנקושי

מכלול הפסלים של קונסטנטין ברנקושי בטרגו ז'יו (רומנית Ansamblul sculptural Constantin Brâncuși de la Târgu-Jiu), המוכר גם בשם המכלול המונומנטלי "דרך הגיבורים" בטרגו ז'יו (Ansamblul monumental „Calea Eroilor” de la Târgu Jiu), הוא הומאז' ללוחמים הרומנים במלחמת העולם הראשונה, מעשה ידיו של הפסל הרומני קונסטנטין ברנקושי בעיר טרגו ז'יו במחוז גורז' ברומניה. המכלול מצטיין בשילוב של פיסול אבסטרקטי, אדריכלות נוף, הישגים הנדסיים ותכנון עירוני, ונחשב לאבן דרך בתחום פיסול החוצות במאה ה-20^[1]. בשל כך הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 2024.

היסטוריה

המונומנט הוזמן ומומן על ידי "הליגה הלאומית של נשות מחוז גורז'" לכבוד החיילים הרומנים והאזרחים בני טרגו ז'יו אשר הגנו על העיר ב-27 באוקטובר 1916 מפני כוחות הצבא הגרמני בקרב סמוך לגשר על נהר ז'יו. קונסטנטין ברנקושי שהתגורר אותה עת בפריז, נענה ב-1935 להזמנה ליצור את היצירה בארץ מולדתו, אך סירב לקבל תמורה כספית בעד עבודתו, ובלבד שתינתן לו חירות אמנותית בעיצוב היצירה ובבחירת החומרים. עבודות ההקמה נערכו בשנים 1937-1938 והמכלול נחנך ב-27 באוקטובר 1938.

בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 היה ניסיון כושל של הרשויות הקומוניסטיות להרוס את עמוד האינסוף בשל הסתייגותם מסוג זה של אמנות^[2]. בסופו של דבר העמוד לא נהרס והמכלול כולו זכה להגנה במסגרת החוק בשנת 1955, ונכלל ברשימת המונומנטים של רומניה אשר הוכנה על ידי הוועדה המדעית למוזיאונים ולמונומנטים היסטוריים ואומנותיים. ב-1965 עמוד האינסוף נוקה בהתזת חול וצופה בשכבת הגנה עשויה אבץ. שער הנשיקה שופץ גם הוא ב-1966 ושתיים מפיסות האבן במשקוף הוחלפו באבן טרוורטין זהה לאבן המקורית. ב-1991 המכלול הוסף לרשימה הטנטטיווית של רומניה, ושנה לאחר מכן הוענק לו מעמד חוקי של נכס בעל ערך לאומי. ב-1996 פורק עמוד האינסוף בשל מצבו המדורדר, ומשלחת מטעם אונסק"ו הגיעה לעיר במטרה לבחון את הדרך הטובה ביותר לשחזורו. 32 מומחים בינלאומיים השתתפו בסימפוזיון בנושא ב-1999, ושנה לאחר מכן החל שיפוץ של כל מרכיבי המונומנט ושל שני הגנים שלאורך הציר. האבנים במונומנט נוקו מגרפיטי ומחומר ביולוגי שדבק בהם, וחלקים שבורים או פגומים הוחלפו; הגנים עוצבו על ידי אדריכל נוף בשנים 2002-2004. עדכון התוכנית לשטח המוגן של המכלול, הכולל את השטח המוצע להכרה כאתר מורשת עולמית ואת אזור החיץ, הושלם ב-2013, במקביל לניסוח תוכנית להגנה וניהול המכלול. ב-2024 המכלול הוכר כאתר מורשת עולמית.

המכלול

המכלול ערוך לאורך ציר המכונה "דרך הגיבורים" (Calea Eroilor) באורך של 1,500 מטרים, הנמתח מגן עמוד האינסוף במזרח ועד לגן קונסטנטין ברנקושי השוכן על גדות נהר ז'יו במערב, סמוך למקום הקרב ב-1916. לאורך הציר ערוכים עשרת האלמנטים הבאים ממזרח למערב:

עמוד האינסוף (Coloana Infinitului) - העמוד עשוי ברזל וגובהו מגיע ל-29.35 מטרים. הוא ניצב בנקודה הגבוהה ביותר ביישוב, דבר המדגיש את גובהו. אף שהוא שוקל 29 טון, שטח הבסיס שלו הוא 0.81 מ"ר בלבד, ובעת הקמתו היותו ניצב ללא תמיכה נחשבה להישג טכני^[3]. העמוד עשוי מ-15 מודולים זהים בצורת תמניון משוכלל (שברנקושי כינה בשם "פנינים"), בגובה של 1.80 מטרים ובמשקל של 860 ק"ג כל אחד; וכן שני חצאי תמניונים (התחתון והעליון) קטנים יותר. ברנקושי בנה תחילה מודל עשוי עץ טיליה על בסיס רעיון שהגה כבר ב-1918 ואשר שמור במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק^[4]. מרכיבי העמוד הסופיים נוצקו והורכבו על עמוד מרכזי כמו חרוזים על חוט. לאחר מכן העמוד הורם והוצב על בסיס בטון בצורת פירמידה תת-קרקעית שגובהה 5 מטרים, וצופה בנחושת צהובה. העמוד מסמל את עקרון האינסוף וההקרבה האינסופית של החיילים והאזרחים שמסרו את נפשם בקרב.
גן העמוד (Parcul Coloanei) - גן העמוד שבו ניצב העמוד, תוכנן באופן ייעודי ב-1937 על-ידי אדריכל הנוף פרדריק רבהון (Frederic Rebhuhn), והוא אחד משני הגנים שנכללים במכלול. לגן צורת משולש שווה-שוקיים שגובהו 385 מטרים, ודרך הגיבורים מתחילה במרכז בסיסו.
דרך הגיבורים (Calea Eroilor) - לאורך הציר המונומנטלי, בין גן העמוד במזרח וגן קונסטנטין ברנקושי במערב, נמתחת דרך הגיבורים. זוהי דרך תהלוכות שבה מקטעים ייעודיים לכלי רכב ולהולכי רגל, ואשר מייצגת את המרכיב העירוני החי של המכלול. התוכנית לסלול דרך בתוואי המכלול הופיעה בתכנון העירוני כבר בראשית המאה ה-20, אולם השטח פונה והוכשר רק בעקבות היוזמה להקמת המכלול. רוחבה של הדרך הוא כעשרה מטרים ובהגיעה אל כנסיית השליחים הקדושים פטרוס ופאולוס הנתיבים מתפצלים ויוצרים מעין כיכר מוארכת שבמרכזה ניצבת הכנסייה.
כנסיית השליחים הקדושים פטרוס ופאולוס (Biserica Sfinții Apostoli Petru și Pavel) - הכנסייה הראשונה הוקמה באתר ב-1747. ב-1921, שנים ספורות לאחר הקרב, הכנסייה נקשרה בתהילת הגיבורים עם הזמנתו של פעמון חדש שנשא כיתוב לזכרם. אז גם הוחלט על הקמת כנסייה חדשה וגדולה יותר - אבן הפינה הונחה ב-1927 והכנסייה הוקדשה ב-1937. לכנסייה החדשה בסגנון נאו-ביזנטי כיפה מרכזית הנחה על גבי תוף גבוה ושתי כיפות קטנות יותר בצידה המערבי. היא פונה מזרחה בהתאם למסורת הנוצרית, והדבר חופף גם לכיוונם של הציר המונומנטלי ודרך הגיבורים.
שער הנשיקה (Poarta Sărutului) - שער הנשיקה מסמל את המעבר לחיים אחרים או את ניצחון החיים על המוות. זהו מבנה עשוי אבן טרוורטין מטרנסילבניה בצורת שער ניצחון, שגובהו 5.13 מטרים, אורכו 6.45 מטרים ורוחבו 1.69 מטרים^[5]. השער עשוי משלושה מרכיבים בעלי אופי מונוליתי - משקוף ושני עמודים אנכיים. ארבע פיסות אבן מרכיבות כל אחד מהעמודים האנכיים, והמשקוף נשען על שכבת בטון מזוין. מוטיב הנשיקה שמופיע ארבע פעמים על כל אחד מהעמודים התומכים, ובסך הכל שמונה פעמים, הוא רעיון ישן של ברנקושי שחוזר על עצמו ביצירותיו מאז 1907. הנשיקה נדמית לשתי המיספרות המחוברות זו לזו ומדמות את עיני האוהבים שלהן אישונים ענקיים. גם על האנטבלטורה נראים 40 זוגות של נאהבים המופיעים אחד אחרי השני - 16 על כל אחד מצדדי האורך וארבעה נוספים על כל אחד מצדדי הרוחב. הם יישובים פנים אל פנים, ברכיהם מכופפות, ידיהם משולבות ופניהם מאוחדים לעיגול אחד. קווים מינימליים מציינים את הפיות ואת השיער.
ספסלי האבן - שני ספסלי האבן ניצבים משני צדדיו של שער הנשיקה (מצפון ומדרום לו) בשולי הדרך. אלה הן שתי פיסות טרוורטין מונוליתיות בצורת האות "L" בממדים שונים, שנבנו יחד עם שער הנשיקה. ברנקושי ביקש מפורשות להותיר את הספסלים בצורתם הטבעית ללא עיבוד נוסף.
סמטת הכיסאות (Aleea Scaunelor) - 30 כיסאות אבן ערוכים בעשר קבוצות של שלושה כיסאות בכל אחת, ניצבים משני צידי דרך הגיבורים - חמש קבוצות מדרום לה וחמש נוספות מצפון לה - בקטע שבין שער הנשיקה ושולחן הדומייה. מודל של כיסאות אלה שמור במוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית בפריז (אנ') ומתוארך לשנת 1928. הכיסאות רבועים ובעלי בסיס דומה למושב אולם הפוך, וגובהם מעט יותר מחצי מטר.
שולחן הדומיה (Masa Tăcerii) - שולחן הדומיה ו-12 הכיסאות המקיפים אותו כמו לוח שעון אנלוגי, עשויים אבן גיר מטרנסילבניה. ברנקושי יצר גרסה ראשונה של השולחן ב-1937, ללא כיסאות, בקוטר של 2 מטרים למשטח השולחן ובגובה של 90 ס"מ יחד עם הבסיס. שולחן זה הועמד באתר אך האמן לא היה שבע רצון ממנו ויצר גרסה שנייה, מעט גדולה יותר, עם קוטר של 2.15 מטרים למשטח השולחן. כבסיס לשולחן החדש ברנקושי השתמש במשטח של השולחן המקורי^[6]. במקביל ליצירת הגרסה השנייה, הוזמנו גם 12 הכיסאות העגולים שפוסלו באבן זהה לזו של השולחן. הכיסאות ניצבים במרחקים זהים זה מזה ומהשולחן עצמו, וברנקושי העמיד את הפריטים במרחק כך שהשולחן לא יוכל לשמש לשימושים ארציים כמו אכילה. באשר לסמליות של היצירה נטען כי היא מזכירה בית איכרים רומני פשוט או התכנסות משפחתית, והיא אמורה לעורר שקט ולהזמין למדיטציה. פירושים אחרים מדמים את היצירה לישו ושנים-עשר השליחים בעת הסעודה האחרונה, או לשולחן המיסה בה משתתפים הלוחמים לפני הקרב.
גן קונסטנטין ברנקושי (Parcul Constantin Brâncuși) - הגן שנקרא תחילה "הגן הציבורי העירוני" הוא אחד משני הגנים שנכללים במכלול ובשטחו התחולל קרב ההגנה במלחמת העולם הראשונה. כמו גן העמוד, גם גן זה תוכנן על-ידי אדריכל הנוף פרדריק רבהון, אשר שימר את מאפייני הגן המקורי מ-1852-1853. לגן צורת מלבן, הוא מתחיל בשער הנשיקה במזרח, ובצידו המערבי הוא גובל בנהר ז'יו. בגן שוכנים מזרקה, מגדל תצפית לאש מ-1909 ובית ספר לאמנות שמשמש כיום כתחנת מידע למבקרים.
גדות הנהר ז'יו - הנהר הוא גבולו המערבי של המכלול, ובקצה הציר המונומנטלי שכן בעבר הגשר שלידו התחולל הקרב. גשר זה נבנה ב-1896 ונחנך שנה לאחר מכן, אך הוא פורק ב-1989 בשל מצבו הרעוע ושלוש מחמש קשתותיו שולבו בגשר חדש להולכי רגל שנבנה מעט צפונה ממיקומו של הגשר המקורי.

גלריה

עמוד האינסוף בגן העמוד
שער הנשיקה: ארבע מהנשיקות נראות על גבי העמודים התומכים, ומחצית מזוגות הנאהבים מופיעים בחלק העליון של האנטבלטורה
אחד משני ספסלי האבן
סמטת הכיסאות וגן קונסטנטין ברנקושי
סמטת הכיסאות
שולחן הדומיה. באופק נראה שער הנשיקה