ערוץ 2

ערוץ 2

פרטי הערוץ
מדינה
קטגוריה	כללי, חדשות
סוג	ערוץ טלוויזיה מסחרי
תאריך השקה	4 בנובמבר 1993
תאריך סגירה	31 באוקטובר 2017 (פוצל לקשת 12 ורשת 13)
בעלות	פרטית
משרד ראשי	קריית התקשורת נווה אילן, נווה אילן (חברת החדשות) קלאוזנר 14, רמת אביב, תל אביב (הטלוויזיה החינוכית) ראול ולנברג 12, רמת החייל, תל אביב (קשת) הברזל 23, רמת החייל, תל אביב (רשת) דוד מרכוס 20, ירושלים (טלעד, 1993–2005)
אזור קליטה	המזרח התיכון, ניו יורק, קליפורניה
שיטת שידור	DVB, PAL
פורמט תמונה	576i (‏SDTV)
הצפנה	שידור דיגיטלי קרקעי, שידור לוויני חופשי, הפצה ברשתות הכבלים והלוויין
זמינות
חבילה	HOT • ‏yes • סלקום tv • פרטנר tv • עידן פלוס
HOT	אפיק 22
yes	אפיק 22
סלקום TV	ערוץ 2
פרטנר tv	אפיק 22
עידן+	אפיק 2
ערוץ 2 באתר הרשות השנייה

ערוץ 2 (נקרא גם "הערוץ השני", לעיתים כונה "ערוץ 22") היה ערוץ טלוויזיה מסחרי ישראלי, שהחל לשדר ב־4 בנובמבר 1993 במסגרת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. שידורי תוכן ניסיוניים החלו ב־23 באוקטובר 1986, במימון אגרת הטלוויזיה. בשנותיו הראשונות הופעל הערוץ בידי שלוש זכייניות (קשת, רשת וטלעד), והחל מ־2005 נותרו רק קשת ורשת לאחר שטלעד הפסיקה לשדר בעקבות הפסדה במכרז של הרשות השנייה באותה שנה.

ב-31 באוקטובר 2017, כ־24 שנים לאחר עלייתו לאוויר, סיים הערוץ את שידוריו ופוצל לשני ערוצים חדשים: קשת 12 ורשת 13. לאחר הפיצול, חברת החדשות שהוקמה במסגרת ערוץ 2, שידרה את תכניה בשני הערוצים במקביל, עד חודש ינואר 2019 – עת מיזוג רשת-עשר – אז עברה לשידור כל תכניה בערוץ 12 בלבד.

הערוץ ספג ביקורת לאורך השנים על איכות התוכן המשודר בו, בעיקר על האדרת תוכניות בידור וריאליטי, והשקעה מופחתת בתוכניות מתוסרטות.

הרקע להקמת הערוץ

הצעות להקמת ערוץ טלוויזיה שני עלו כבר במהלך שנות ה-70, זמן לא רב לאחר תחילתם של שידורי טלוויזיה סדירים בישראל. סוגיית הקמתו של ערוץ טלוויזיה נוסף הפכה למוקד מחלוקת פוליטית בין המפלגות הגדולות בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80, מחלוקת שמנעה בפועל את הקמתו. ביולי 1978 הקימה הממשלה ועדה לבדיקת הסוגיה בראשות חיים קוברסקי. הוועדה המליצה להקים ערוץ נוסף שיפעל מחוץ למסגרת רשות השידור, בפיקוח רשות נפרדת, וימומן משידור פרסומות. ההמלצות נגנזו עקב התנגדות המפד"ל, שהייתה אז מרכיב חשוב בקואליציה, לשידורים מסחריים. רשימת המערך התנגדה להקמת ערוץ שני אף היא. רק באוקטובר 1985 אישרה הממשלה הצעת חוק של שר התקשורת אמנון רובינשטיין להקמת ערוץ שני. בראש מנהלת ההקמה של הערוץ השני עמד עו"ד אברהם פורז. הערוץ תוכנן לקום לפי המודל הבריטי של ערוץ ITV, בשיטה של זיכיונות לימי שידור. במקביל הורה שר התקשורת להתחיל ב"שידורי ניסיון" בכמה תדרים פנויים. החלטתו של רובינשטיין עוררה בעיה משפטית, שכן לא היה בסיס חוקי לשידורים האלה, אולם רובינשטיין הצדיק אותה בכך שמדובר בשידורי ניסיון בלבד שנועדו לתפוס את התדרים, כדי שלא ישמשו להרחבת שידוריהן של תחנות הטלוויזיה במדינות השכנות^{[דרוש מקור]}.

שידורי ניסיון

ערך מורחב – ערוץ 2 הניסיוני

ערוץ 2 החל לשדר את שידוריו הניסיוניים בספטמבר 1986 בתקופה שבה הערוץ הראשון היה הערוץ הישראלי היחיד ששידר בישראל. בתחילה השידורים הכילו תבנית בדיקה, ובחודש אוקטובר באותה השנה החלו לכלול תמונות מנופי ישראל וקטעי מעבר שהסבירו איך לקלוט את השידורים. ב־23 באוקטובר 1986 החלו גם שידורי מוזיקה ווידאו קליפים הנחשבים לתחילת שידורי התוכן בערוץ. בחודשים הראשונים נמשכו השידורים שעתיים או שלוש שעות מדי ערב. בפברואר 1987 הוחלט להעביר במסגרת שידורי הניסיון את משפט דמיאניוק בשידור חי. ביום העצמאות של אותה שנה שידר הערוץ הניסיוני אולפן פתוח בשידור חי במשך כל החג. שידורי יום העצמאות עוררו כעס ברשות השידור, וזו פנתה ליועץ המשפטי לממשלה ודרשה את הפסקת שידורי הניסיון בטענה שאינם חוקיים. היועץ המשפטי לממשלה אישר את המשך השידורים אולם התנה זאת בכך שרשות השידור תפקח עליהם, שכן הכנסת טרם אישרה סופית את חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, ולפי החוק שהיה קיים אז, רשות השידור הייתה הגוף היחיד המוסמך לפקח על השידורים.

בעקבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה התאפשר לערוץ הניסיוני לשדר גם שידורים חוזרים של תוכניות ישנות של רשות השידור. ב־1987 פרצה שביתה ברשות השידור שהביאה להפסקת השידורים בשעות אחר הצהריים והערב למשך 52 ימים. במהלך השביתה קיבל הערוץ השני הניסיוני אישור מהממשלה להרחיב את שעות השידור שלו ולשדר גם סרטי קולנוע ותוכניות רכש שונות. משהתארכה השביתה ברשות השידור קיבל הערוץ הניסיוני אישור לשדר בתדרים של רשות השידור, דבר שנתפס בעיני השובתים כניסיון מצד הממשלה לשבור את השביתה. במהלך השביתה הגיעה אידה נודל לישראל, ועל הערוץ הניסיוני הוטל לשדר את טקס קבלת הפנים בשידור חי. עם תום השביתה הפסיקה רשות השידור את שיתוף הפעולה עם הערוץ השני הניסיוני, אולם שידורי הניסיון לא פסקו. בשלב זה החל הערוץ לשדר הפקות מיוחדות משלו, שחלקן נתפסו כאיזוטריות, אך חלקן זכו לפופולריות רבה. ב־1990 עבר חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו בכנסת, ובכך הסתיים רשמית הפיקוח של רשות השידור על הערוץ השני והוא הפך לערוץ עצמאי.

בתחילת שנות ה־90, על אף הקמת הרשות השנייה, עדיין הוגדרו שידורי הערוץ השני שידורי ניסיון כיוון שלא נבחרו החברות המסחריות שיקבלו את הזיכיונות להפעלת השידורים הסדירים של הערוץ. תהליך הבחירה היה ממושך, וארך כמעט שלוש שנים. בתקופת מעבר זאת החל הערוץ לגבש לוח שידורים מסודר עם תוכניות בנושאים מגוונים. חלק מהתוכניות עדיין נשא אופי לא־שגרתי או אוונגרדי. התוכניות שזכו לפופולריות רבה בתקופה זו היו תוכנית הבידור של ארז טל ואברי גלעד "העולם הערב" ותוכנית האירוח "בשידור חי עם דן שילון". עם פרוץ מלחמת המפרץ החל הערוץ לשדר לקט יומי של כתבות מוקלטות מערוצי טלוויזיה זרים (כיוון שבשלב זה אסור היה לערוץ להפיק מהדורות חדשות בעצמו).

השידורים המסחריים

סקיצה של סמליל ערוץ 2 מתחילת ספטמבר 1993; נוצר על ידי אודי פרידן

סמליל ערוץ 2 בימיו הראשונים

סמלילה הראשון של זכיינית השידור "רשת"

ציר הזמן של ערוצי הברודקאסט בישראל

24/3/1966 - פתיחת הטלוויזיה הלימודית 1/5/1968 - סגירת הטלוויזיה הלימודית 2/5/1968 - פתיחת הערוץ הראשון 3/5/1968 - פתיחת חינוכית 1 7/10/1986 - פתיחת ערוץ 2 הנסיוני 3/11/1993 - סגירת ערוץ 2 הניסיוני 4/11/1993 - פתיחת ערוץ 2 וחינוכית 2 22/2/1994 - פתיחת ערוץ 33 6/6/1995 - פתיחת חינוכית 23 28/1/2002 - פתיחת ערוץ עשר וחינוכית 10 31/10/2003 - סגירת חינוכית 10 29/10/2005 - סיום שידורי טלעד בערוץ 2 30/6/2014 - פתיחת ערוץ 20 10/5/2017 - סגירת ערוץ 33 14/5/2017 - סגירת הערוץ הראשון וחינוכית 1 15/5/2017 - פתיחת כאן 11 ומכאן 33 4/6/2017 - פתיחת חינוכית 11 3/8/2017 - סגירת חינוכית 11 31/10/2017 - פיצול וסגירת ערוץ 2 וחינוכית 2 31/10/2017 - השידור האחרון של ערוץ עשר באפיק 10 1/11/2017 - פתיחת קשת 12 ורשת 13 1/11/2017 - תחילת שידורי ערוץ עשר באפיק 14 4/3/2018 - פתיחת חינוכית עשר 14/8/2018 - סגירת חינוכית 23 וחינוכית עשר 15/8/2018 - פתיחת כאן חינוכית 15/1/2019 - סגירת ערוץ עשר 28/11/2021 - מעבר ערוץ 20 לעכשיו 14

לצורך הקמת הערוץ נחקק "חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו" והוקמה הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, הגוף האחראי על השידור המסחרי. באחריותו פיקוח על הגופים המשדרים. ערוץ 2 מופעל בידי זכייניות שנבחרו על ידי מכרז של הרשות השנייה למשך תקופת הזכיינות. תקופה זו יכולה להתארך לתקופה מוגבלת בהתאם להחלטת הרשות. מתכונת השידורים בערוץ, בה זמן השידור מתחלק בין הגופים על גבי אפיק שידור משותף, מבוסס על מודל ערוץ ITV הבריטי בעת תכנון החוק במהלך שנות ה־70 ונוצר בעקבות החוסר בתדרים פנויים לשידור קרקעי. על מודל זה הושמעה ביקורת על כך שמודל כזה בעייתי מבחינה כלכלית, כיוון שהזכייניות מרוויחות רק בימי השידור שלהן, אך הן פעילות בכלל השבוע.^{[דרוש מקור]} שידורי הזכייניות והגופים המשדרים בערוץ מועברים אל חדר השידור של הרשות השנייה, וזו אחראית להפצת השידורים לכלל הפלטפורמות.

לאחר שבע שנים של שידורים ניסיוניים, במהלכן נעשו ניסיונות כושלים לערוך מכרזים לבחירת זכיינים, הסתיים המכרז לבחירת הזכייניות להפעלת הערוץ, ונבחרו שלוש חברות כמעט אלמוניות: "קשת", "רשת" ו"טלעד" (שהייתה גם חברת הפקה). המכרז הסתיים ב־3 בנובמבר 1993. במקביל, הוקמה חברת החדשות של ערוץ 2, שנמצאה בבעלות משותפת של הזכייניות ומומנה על ידן. הסיבה העיקרית לכישלון המכרזים הקודמים הייתה נעוצה בשאלת הבעלויות הצולבות בין בעלי אמצעי תקשורת שונים. היו שגרסו שיש למנוע או להגביל באופן משמעותי את השתתפותם במכרז של בעלי עניין באמצעי תקשורת אחרים, דוגמת עיתונות מודפסת וחברות כבלים שכבר פעלו באותה עת. המכרז האחרון שפורסם על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה בגיבוי שר התקשורת משה שחל, כלל מגבלות שליטה מסוימות על בעלי אמצעי תקשורת אך איפשר את השתתפותם במכרז. כך בעלי ידיעות אחרונות, אשר החזיקו מניות בחברת הכבלים ערוצי זהב היו בין בעלי המניות של "רשת", ואילו בעלי עיתון מעריב, אשר החזיקו מניות בחברת הכבלים מת"ב נמנו על בעלי המניות של "טלעד". ביוני 1993 הוחלט ש"רשת" תשדר בימים ראשון רביעי ושבת, "טלעד" בשני וחמישי ו"קשת" בשלישי ושישי.

ביום חמישי 4 בנובמבר 1993 החל הערוץ לפעול כערוץ מסחרי, לא ממומן באגרת הטלוויזיה, וכלל פרסומות. חברת החדשות פתחה את השידורים הסדירים בשעה 14:00 במבזק חדשות שהגיש יעקב אילון. לאחר מכן החלו שידורי "טלעד": עד 17:00 שודרו תוכניות ילדים, לאחד מכן שודרו שתי תוכניות קצרות בערבית, וסדרות הרכש "קרוב רחוק" ו"הנסיך המדליק מבל אייר", השידורים המשיכו עם שעשועון ומגזין ספורט, שאחריהם שודרה מהדורת חדשות בת חצי שעה, ואחריה שודר פיילוט שלא צלח של קומדיית מצבים בשם "בוקר טוב ינוחמיה", השידורים המשיכו בתוכנית ראיונות של רפי רשף, סרט התעודה הפרובוקטיבי "עגיל בזין" והסתיימו עם שידור פרק הבכורה של החמישייה הקאמרית.

עם עליית הערוץ, קיבלו שלוש הזכייניות חוזה ל־6 שנים, במהלכו החליפו ביניהן את ימי השידור, כך שלאחת היו שלושה ימי שידור ולשתיים האחרות שני ימים בלבד לכל אחת. בשנת 1999 הוארכו הזיכיונות ב־4 שנים ובהמשך בשנתיים נוספות. עד מהרה נהפך הערוץ לערוץ הטלוויזיה הישראלי המצליח והנצפה ביותר ושידר תכנים בולטים ופופולריים.

לפי חוק הרשות השנייה, הטלוויזיה החינוכית קיבלה שביעית מזמן השידורים בערוץ 2. על כן רצועת השידור שבין 17:30 ל-18:00 הייתה שייכת לאורך כל השנים לחינוכית. אך גם רצועות אחרות, בעיקר בשעות הבוקר והצהריים.

זכייניות הערוץ עשו שימוש בסמל הערוץ שהיה משותף להן, הן בפינת המסך והן במעברונים לפרסומות, כך שהותאם גם לאפיון של סמל הזכיינית. הסמל עבר רק שינויים מינוריים במהלך השנים. הסמליל של הפסקת הפרסומות, לעומת זאת, שונה לראשונה באמצע 1995, לאחר הגעת תלונות מניצולי שואה, לפיהן הסמליל מזכיר את סמלו של ארגון האס אס.

מכרז הזכייניות

הסמליל המקורי שהוגש עבור קבוצת "נגה 2". סמליל זה לא אושר על ידי הרשות השנייה בטענה להפרות של סמלים מסחריים של הרשות השנייה.

הסמליל המעודכן עבור "נגה 2", שאושר עבור ההגשה למכרז ערוץ 2

בשנת 2005, משחלפו כמעט 12 שנים מיום עלייתו לשידור של הערוץ, התקיים מכרז לקבלת זיכיון לשידור בערוץ 2 בעשר השנים הבאות. בניגוד למצב הקודם, במכרז זה ניתנו רק שני זיכיונות שידור בערוץ. לצורך המכרז, נדרשו המתמודדים להגיש לרשות השנייה מצע שידורים עתידי וכן סכומי כסף משוערים שישולמו כדמי הזיכיון.

למכרז ניגשו שלוש הזכייניות הקיימות של ערוץ 2, קשת, רשת–נגה ("נגה תקשורת" בתחילה תכננה לגשת כזכיינית עצמאית, אך בהמשך שיתפה פעולה עם "רשת" והן ניגשו למכרז כזכיינית אחת) וטלעד, קבוצת "כאן", אשר הוקמה לצורך מכרז זה ולא שידרה בעבר. גם "טלעד" בחרה את האפשרות למיזוג עם "נגה 2" ועם "רשת".

מבין הארבע נבחרו ב־13 באפריל 2005 "קשת" ו"רשת" להוביל את שידורי הערוץ לעשור העוקב. תוצאות המכרז נכנסו לתוקף בנובמבר 2005.

לקראת סיום השידורים של טלעד בערוץ, ב־28–29 באוקטובר, הזכיינית קיימה ספיישל של 48 שעות שידור שכלל שידורים חוזרים של הפקות המקור של הזכיינית ומשדר פרידה בשעות הפריים טיים. אז, הפסיקה טלעד את שידוריה בערוץ ושבוע השידורים נמלא בשידוריהן של "קשת" ו"רשת". החל משנת 2008, הן החליפו ביניהן את ימי השידור אחת לשנה־שנתיים, כך שאחת משדרת ארבעה ימים (רביעי–שבת) והשנייה שלושה ימים בלבד (ראשון–שלישי), לפי הסידור הבא:

תקופה		זכיינית
		קשת	רשת
נובמבר 2005	ינואר 2008	רביעי–שבת	ראשון–שלישי
ינואר 2008	ינואר 2010	ראשון–שלישי	רביעי–שבת
ינואר 2010	ינואר 2012	רביעי–שבת	ראשון–שלישי
ינואר 2012	ינואר 2014	ראשון–שלישי	רביעי–שבת
ינואר 2014	נובמבר 2014	רביעי–שבת	ראשון–שלישי
נובמבר 2014	נובמבר 2015	ראשון–שלישי	רביעי–שבת
נובמבר 2015	נובמבר 2016	רביעי–שבת	ראשון–שלישי
נובמבר 2016	31 באוקטובר 2017	ראשון–שלישי	רביעי–שבת

סכסוך הפרומואים הצולבים

באמצע מאי 2010 פנתה קשת לרשת בבקשה לקצר את זמן הפרומואים הצולבים (פרומואים לתוכניות של הזכיינית המתחרה) ב־50% באופן הדדי. בעקבות בקשה זו "רשת" החליטה להוריד את כל הפרומואים הצולבים בטענה ש"קשת" מזה זמן רב מנסה לחבל בשידוריה על ידי שידור תוכניות עתירות רייטינג בערוצים ביפ וערוץ 24 בימי השידור של רשת. בעקבות פעולה זו הפסיקה גם "קשת" את שידורי הפרומואים הצולבים והחל מ־16 במאי הופסקו שידורי הפרומואים של הזכיינית המתחרה בימים שאינה משדרת. באוקטובר 2010 הגיעו שתי הזכייניות לפשרה ושבו לשדר פרומואים צולבים של 20–40 שניות לשעה, ורק בשני ימי שידור של כל אחת מהן (שני–שלישי ושישי–שבת, בהתאמה).

מעבר למסך רחב ושידורי HD

מאז סוף שנת 2012 הועברו תוכני הערוץ בהדרגה לפורמט מסך רחב, ובמהלך שנת 2013 החלו בערוץ שידורים ב־יחס תמונה 16:9 לראשונה בשידורי "קשת" ומעט לאחר מכן גם בשידורי "רשת". החל משנת 2014 מרבית התכנים של שתי הזכייניות שודרו ביחס 16:9. למרות זאת, מהדורות חדשות ותוכניות אחרות מטעם חברת החדשות שודרו ביחס תמונה 4:3, כמו גם תוכניות עבר בשידורים חוזרים. המעבר בין שני מצבי השידור בוצע בערוץ באופן אוטומטי.

ב־2010 הגישה "רשת" בקשה לרשות השנייה לקבלת אפיק לשידורי טלוויזיה בהפרדה גבוהה (איכות HD) אך המגעים לא הבשילו לכדי תוצאות, אחת הסיבות למצב הזה היא שכלל שידורי הרשות השנייה (שכוללים גם את ערוץ 10) מועברים לספקיות הלוויין והכבלים דרך חדר השידור של הרשות השנייה, שאינו היה ערוך בזמנו לשידור ב־HD. רון איילון, שהיה מנכ"ל חברת הלוויין yes הצהיר שיאפשר לכל ערוץ ברודקאסט לשדר בחינם באיכות HD בשידורי החברה. עם המעבר לשידורי עידן+ הועלו השערות שיתאפשר לזכייניות לשדר ב־HD אך הדבר לא התממש. עד לסגירת הערוץ שתי הזכייניות לא עברו לשדר בהפרדה גבוהה, אף על פי שרוב הפקותיהן צולמו בעת הזאת באיכות HD והיו זמינות לצפייה בשירותי ה־VOD ובאינטרנט באיכות זו.

כחלק מפיצול ערוץ 2 בנובמבר 2017, עברו קשת ורשת לשדר ברישיון שידור באפיקים נפרדים, ואחד מן התנאים לקבלת הרישיון הוא שגוף השידור מחויב לשדר באיכות HD. לקראת פיצול ערוץ 2, קשת החלה לשדר את ערוץ 2 באיכות HD באתר מאקו בימי השידור של הזכיינית. החל מאוקטובר 2017, שתי הזכייניות העלו פרומואים בהן נאמר כי שידורי הערוצים החדשים יועברו באיכות HD.

פיצול ערוץ 2

שקופית סיום השידורים של ערוץ 2 ב־yes

שקופית סיום השידורים של ערוץ 2 ב־HOT

בשלהי 2014 נדונה הצעת חוק לפיצול ערוץ 2, המציעה שסיום תקופת הזיכיון יוקדם מ־2017 לאפריל 2015, ועם סיום תקופת הזיכיון יחלו הזכייניות לפעול באפיקים נפרדים. מהות ההצעה היא סגירת ערוץ 2 כפי שפעל עד 2015, והקמת ערוץ נפרד לכל בעל רישיון לשידור מסחרי. הסיבה המרכזית להחלטה על פיצול ערוץ 2 הוא גדילת כוחו של ערוץ 2 וחוסר היכולת של ערוץ 10 להתחרות בו שנובעת מכך שערוץ 2 הפך לברירת המחדל של הצופה, כלומר רק לאחר בחינת התוכן המוצע בערוץ 2 הצופה יבחן אלטרנטיבות בערוצים אחרים. הזכייניות רשת וקשת הודיעו כי הן מעדיפות להמשיך לפעול תחת הזיכיון הנוכחי עד תום תקופתו המקורית ב־2017. לבסוף נעצרה ההצעה והחוק לא הועבר. ב־13 באוקטובר 2016 נודע כי רשת הגישה בקשת רישיון למעבר ל־7 ימים בשבוע, ובעקבות זאת גם קשת הגישה בקשת רישיון ל־7 ימים בשבוע.

צילום מסך של הקטע בפרומואים שנפסל לשידור על ידי הרשות השנייה כפרסום מטעה. טענת הרשות היא שמן הפרסום נובע שערוץ 2 עובר כמו שהוא לאפיק 13, ולא רק תוכני הזכיינית "רשת"

באפריל 2017 הרשות השנייה פרסמה מכרז על אפיקים להפעלת ערוצים ברישיון – מספרי האפיקים 12–16, לאחר דיון שנערך ב־2011 עם נציגי הערוצים המסחריים והכבלים והלוויין והתנגדות שהתעוררה מצד yes ו־HOT, לאור העובדה שמדובר באפיקים אטרקטיביים, כאשר בתחילה הערוצים המסחריים דרשו את האפיקים החד־ספרתיים. שתי זכייניות ערוץ 2 היו מעוניינות באפיק 12 כיוון שמכיל את הספרה 2. קשת זכתה באפיק 12 בסכום של כ־25 מיליון ש"ח, כאשר מטרתה הייתה לשמור על ההזדהות שלה עם המותג "ערוץ 2" ובהתאם הציגה לוגו חדש המשתמש בעיצוב המקורי של הספרה 2 בלוגו של ערוץ 2. הפרומואים לאפיק החדש הציגו את סמל ערוץ 2 כשלאחר מכן מתווספת הספרה 1. רשת השתמשו בעיצוב הלוגו של ערוץ 13 בקו כפול על מנת ליצור הזדהות עם ערוץ 2. בפרומואים הוצג לוגו ערוץ 2 שהפך לסמל של ערוץ 13 או שהוחלף בסמל. רשת גם השתמשה בפרסום מטעה בפרומו בו נאמר "ערוץ 2 עובר לערוץ 13" ונאלצה להסירו בעקבות דרישה של הרשות השנייה. הפרומו לאחר מכן הוחלף בגרסה מעודכנת, בעקבות הדרישה, בו נכתב "רשת מערוץ 2 עוברת לערוץ 13". רשת זכתה באפיק 13 בסכום של 7.77 מיליון ש"ח. בשתי הזכייניות הוצגו פרומואים המשנים את סמל הערוץ בפינת המסך, בקשת על ידי הוספת סמל ה־1 ללוגו וברשת על ידי החלפתו בלוגו החדש. בקשת הציגו גם פרומו שבו כיכבו טאלנטים מתוכניות שונות של "קשת" בו ארז טל מציג את סמל ערוץ 2 ומצרפים אליו לבסוף את סמל ה־1. ב"רשת" יצרו סרטון פרודיה על הסרטון של "קשת" לקידום התוכנית "הצנרת".

ב־26 באפריל 2017 פורסם שהחל מנובמבר 2017 "קשת" תעבור לאפיק 12, "רשת" תעבור לאפיק 13 ולא יהיה שימוש באפיק 22. בהמשך נקבע כי לא יהיה שימוש באפיק 22 למשך ארבעה חודשים מיום הפיצול (עד פברואר 2018), על פי החלטת שר התקשורת איוב קרא, שבמהלכם משודרת שקופית מטעם הרשות השנייה.

בענף התקשורת, טרם הפיצול, העלו כי הצבת ערוצי הברודקאסט המרכזיים בשדרה אחת תוכל להשפיע על הרגלי הצפייה ותסייע גם לגופים היותר חלשים, כיוון שהמעבר בין הערוצים יהיה קל יותר, כמו גם בחינת לוח השידורים בערוצים אלו. בין היתר שיערו שגם כאן 11 תרוויח מהצבת הערוצים המסחריים בקרבתה.

אפיקים 13 ו־14 התחילו בשידור קדימונים כבר ב־29 באוקטובר, עבור תוכניות הערוץ ועשו שימוש באריזה הגרפית החדשה הכוללת את סמל הערוץ החדש, בעוד באפיק 12 שודרה רק שקופית עם סמל הערוץ החדש. האפיקים שידרו גם הנחיות מטעם חברות הטלוויזיה בעניין הקלטת סדרות ששודרו בעבר בערוצים 2 ו־10.

לאחר תוצאות המכרז, בקשת וברשת פרסמו מכתב לעובדים אודות המעבר הצפוי לאפיק עצמאי.

לוגו התוכנית "השידור האחרון בהחלט"

השקופית ששודרה באפיק 13 טרם עלייתו לשידור

ב־31 באוקטובר 2017, מהשעה 21:30 עד חצות, בעקבות מעבר הזכייניות לערוצים נפרדים, בקשת שידרו משדר פרידה מערוץ 2 בשם "ערוץ 2 – השידור האחרון בהחלט", שידור זה חתם את שידורי ערוץ 2 ושידורו גם פתח את השידורים בערוץ 12. המשדר הועבר בשידור חי וליווה את סגירת הערוץ בחצות. נטען בשידור שזוהי הפעם הראשונה בטלוויזיה שבה שידור מתחיל בערוץ אחד וממשיך בשידור אחר, אך טענה זו אינה נכונה, כיוון שבישראל החינוכית נהגה פעמים רבות להעביר את השידור בין ערוצים בגלל חלוקת הזמן שלה בין ערוצים שונים. את המשדר הנחה ארז טל והשתתפו רבים מכוכבי "קשת". באותו יום בצעד חריג ניתנה לזכיינית המתחרה "רשת", שעת שידור אחת על מנת להיפרד מערוץ 2. חברת החדשות חשפה באותו יום את האולפן החדש שהוקם בעקבות המעבר לשידור ב־HD בסוף המשדר האחרון של חברת החדשות בערוץ, לאחר שהוצגו מספר טיזרים בחודשי הבנייה של האולפן.

בעקבות המעבר וניסיונות המיתוג לערוצים החדשים כערוץ הבית עבור הצופים הושקעו סכומים גדולים בהפקות גדולות, בעיקרן תוכניות ריאליטי, אשר גרר גם ביקורת באשר לאיכות התכנים בעקבות הפיצול, שהובילו לפגיעה כלכלית בערוצים, נוסף על הירידה בהכנסות מפרסומות עקב קיומם של 3 ערוצים מסחריים גדולים.

חברת החדשות

סמל "חברת החדשות" במותג "החדשות 2"

חברת החדשות המשיכה להתקיים בבעלות משותפת של שני גופי השידור עד למיזוג בין רשת לערוץ עשר ומרבית תוכניות חברת החדשות (למעט תוכניות מגזין) שודרו במקביל בשני הערוצים.

בהחלטה המקורית, לאחר תקופה זו החברה הייתה צפויה להיות מועמדת למכרז או לתמחור בין גופי השידור. בטרם סיום שידורי ערוץ 2 ועוד לפני שהוחלט על מיזוג רשת–עשר, נעשה ניסיון לרכישה של המניות של רשת בחברת החדשות מקשת, אך רשת סירבה. על פי ההסדר בין קשת לרשת, מנכ"ל חברת החדשות הוא זה שיחליט אם לפרוץ לשידור באירועים מיוחדים, אבל כל ערוץ יוכל להחליט אם הוא מושך את השידור מהחדשות, כלומר החברה תפיק משדר חדשותי ורק אחד מבין הערוצים ישדר אותו ולאחר מכן תעשה בין הערוצים התחשבנות כספית. במקרה של מחלוקת בין שני הערוצים שמפעילים במשותף את החברה, מי שמוסמך להכריע הוא מנכ"ל חברת החדשות שאמור להפעיל את שיקול דעתו המקצועית. במהלך הבעלות המשותפת, מקרה כזה קרה כאשר התעכב פרסום המלצות המשטרה על התיקים בהם מואשם בנימין נתניהו. כאשר בקשת החליטו לא להאריך את המשדר, בעקבות שידור גמר "הכוכב הבא", רשת נדרשו להפיק משדר מיוחד באמצעות צוות העיתונאים של תוכניות האקטואליה שלהם ושהועברה מאולפני רשת.

בעקבות הפיצול נותק הקשר בין חברת החדשות לתוכניות גופי השידור, עד להפסקת שידורי חברת החדשות באפיק 13, שהתבטא ב:

• השתתפות עובדי חברת החדשות בתוכניות, כמו בסרטי תעודה שהופקו על ידי חברת החדשות ושודרו בשעות הפריים־טיים, הפקת מהדורות־דמה עבור תוכניות דרמה שמשודרות בערוצים 12 ו־13 והתארחות כמשתתפים פעילים בתוכניות (כמו השתתפות דנה וייס בתפקיד עצמה כמראיינת בפרולוג בעונה הראשונה של "צומת מילר" והופעתה של יונית לוי באולפן "ארץ נהדרת")
• קידום תוכניות, על ידי כתבות ובסיום המהדורה בציון שם התוכנית המובילה או בפנייה אל התוכנית על ידי המסכים באולפן, או בשידור תחילת התוכנית ממסכי האולפן לפני מעבר לשידור על ידי הזכיינית
• הופעת מגישי המבזק לצד תוכניות במסך מפוצל בתוכניות הבוקר

למרות זאת, בתוכניות האקטואליה של רשת קיימת פנייה אל מנחי התוכנית בתוכניות חברת החדשות כאשר מדובר בתוכניות בלעדיות לרשת ומתקיים ריאיון עם דסק החדשות אודות הכתבות שישודרו במהדורה המרכזית.

לאחר אישור המיזוג, אך עוד לפני המיזוג עצמו, קשת החלה ליצור הזדהות של החברה עימה, על ידי פרומואים המקדמים את הקשר בין החברה לאפיק 12, ועל ידי חיזוק הקשר לתכני קשת ולטאלנטים איתה מזוהים. לעיתים החברה מקדמת את תוכני קשת במהלך התוכנית ובסופה, כמו כן נעשה שימוש בתכני "ארץ נהדרת" בכתבות וראיונות וצפוי שיתוף פעולה עם התוכנית במשדר הבחירות ב־2019. במקביל למשדר פתיחת הערוץ הממוזג, קשת גם קיימה משדר חדשות שכלל קידום של קשת על ידי ראיונות. כמו כן, החל פרסום אגרסיבי מצד קשת ורשת שכלל פיצול תחתית המסך לשם הצגת קידום של חברת החדשות והמעבר, גם במהלך שידור תוכני חדשות. קידום תוכני חברת החדשות על ידי פיצול המסך נמשך גם לאחר המיזוג, ומתקיים גם בתכני פרה-פריים ופריים-טיים ובמהלך תוכניות של חברות החדשות של הערוצים המקדימות את המהדורה המרכזית. חברת החדשות גם קידמה את המעבר לאפיק 12 במהלך שידוריה שהופצו גם דרך אפיק 13 במקביל או באופן בלעדי. חברת החדשות של ערוץ עשר החלה בקידום שידוריה באפיק החדש בפרומואים, מעברונים ובפניות בשידור בתכני פריים טיים באפיק 13. לאחר המיזוג, שונה הלוגו המופיע בזמן שידורי החדשות ברשת 13 ללוגו דומה ללוגו שעוצב עבור המיתוג מחדש של "חדשות 13".

השפעת הפיצול על ערוצים אחרים

ערוץ 10

ערך מורחב – ערוץ עשר

בנוסף לאמור על הצעת החוק לפיצול ערוץ 2, גם ערוץ 10 נכלל בהצעה, והערוץ עבר ב־1 בנובמבר 2017 לשדר באפיק אחר. במכרז על האפיקים זכה ערוץ 10 באפיק מספר 14 תמורת שקל אחד ו־54 אגורות. את הסכום גייס ערוץ 10 בפרויקט שהעלה באתר הדסטארט.

ב־19 בספטמבר 2017, בעקבות פיצול ערוץ 2 והמעבר לאפיק 14, הערוץ עבר מיתוג מחדש לשם מילולי "עשר" במקום הספרות של אפיק השידור הקודם. יממה לפני כן, פורסם סרטון של ערוץ 10 בו נחשף סמליל חדש שלו, המורכב מהמילה "עשר" בתוך עיגול, כאשר בצד מופיע המספר 14 – מספר האפיק החדש.

פחות משנה לפיצול ערוץ 2, עלתה ההצעה והסכם בין ערוץ עשר לרשת למיזוג הערוצים בעקבות ההפסדים הגבוהים בגלל הגדילה בכמות התוכן וירידה בהכנסות מפרסומות, אך זו לבסוף בוטלה על ידי רשת בגלל התנהלות הרשות השנייה בעניין המיזוג שניסתה לעכב את המהלך. רשת התנהלה במשך מספר חודשים במתכונת מצומצמת מבחינת ההפקות, לאור העובדה שיהיה מיזוג, אך לא התכוונה להמשיך זאת, כאשר אין צפי למועד המיזוג. במהלך ניסיון המיזוג, נעשה ניסיון למכירת חלקה של רשת בחברת החדשות, שגם הוא התעכב בגלל חוסר הסכמה על מחיר חלקה של רשת על ידי קשת. כמו כן, הרשות להגבלים עסקיים התירה את המיזוג רק לאחר מכירת חלקה של רשת בחברת החדשות. ב-8 בנובמבר 2018, הרשות השנייה אישרה את המיזוג, והחלו המגעים בין רשת וערוץ עשר על התחלת בניית לוח שידורים לערוץ הממוזג שהחל לשדר בינואר 2019.

מַכַּאן 33

על אף שלא היה כל קשר בין ערוצי הברודקאסט של הרשות השנייה (2 ו־10) לבין ערוצי תאגיד השידור הישראלי, פיצול ערוץ 2 השפיע על הרגלי הצפייה של חלק מהציבור הערבי בישראל שמסתמך על מערך עידן פלוס. באוקטובר 2017 החליטה הרשות השנייה להעביר את "מַכַּאן 33" למרבב השני של עידן פלוס (DVB-T2) ובכך להשאיר את "קשת 12" ו"רשת 13" במרבב הנוכחי (DVB-T). המשמעות היא, שצופים שאין ברשותם ממיר תומך ב־DVB-T2, לא יוכלו לקלוט את שידורי הערוץ החל מ־1 בנובמבר 2017. החלטה זו של הרשות הוסברה בעקבות הרייטינג הנמוך של הערוץ וגם עקב העובדה ש"מכאן 33" משדר רק בחלק משעות היממה. יו"ר תאגיד השידור הישראלי, גיל עומר, התנגד להחלטה זו של הרשות בטענה כי "מדובר בהחלטה בלתי סבירה שפוגעת באזרחי ישראל הערבים".

לאחר פיצול ערוץ 2

על אף שחלפה תקופת ההחשכה של הערוץ, אפיק 22 עדיין נותר ללא שימוש במסגרת חברות הכבלים והלוויין, אך מעת לעת משודרים במסגרתו ערוצים מיוחדים "חד-פעמיים" – בהם ערוץ 2025 של קשת, וערוץ שמות הנופלים ("יזכור") של תאגיד השידור הישראלי, משרד הביטחון והמוסד לביטוח לאומי, אשר בימי רשות השידור הועבר במסגרת שידורי ערוץ 33.

סקרים שבוצעו לאורך השנים הוכיחו כי רבים מצופי הערוץ לא באמת ידעו להבדיל בין "רשת" ל"קשת", ואף לא ידעו לומר איזו תוכנית שודרה אצל איזו זכיינית. המותג "2" בלבל את הציבור, זאת על אף שבמשך שנים הציגו הזכייניות השונות את סמליהן בפרומואים ובקטעי קריינות.

למרות הניסיון של "רשת" להסתמן כערוץ 2 החדש לאחר הפיצול ביחד עם "קשת", המיזוג החזיר את מפת הצפייה לקדמותה וכעת רבים בציבור מתייחסים למפת ערוצי הטלוויזיה החדשה כאל קודמתה – כאן 11 של תאגיד השידור הוא "ערוץ 1", ערוץ 12 של קשת הוא "ערוץ 2", וערוץ 13 הוא "ערוץ 10", וערוץ 14 כערוץ חדש. זאת על אף הבחירה ברשת לשמור על המותג הקיים של ערוץ 13 עם הקווים החצויים (עד סוף 2021 כש 13 שינו את עיצוב הלוגו, בדומה לסמל ערוצים 2 ו-12). רבים מאנשי התעשייה המקומית, ובהם פרסומאים, התריעו מפני כישלון הפיצול ונחיצות המיזוג, תחזית שבסופו של דבר התממשה. למרות תפיסתם של אנשי המדיה בארץ, שר התקשורת איוב קרא, לא הסכים עם עמדתם והאמין, למרות המיזוג, כי הפיצול היה נחוץ. הבלבול בעקבות הדמיון בין המותגים של ערוץ 12 וערוץ 2 גרם גם למגישה יונית לוי לכנות בטעות את הערוץ של קשת כ"ערוץ 2" במהלך שידור פיזור הכנסת ה-21 ואף ח"כ איימן עודה התבלבל וכינה את הערוץ כך.

סמל הערוץ

סמל הערוץ מבוסס על סמל הערוץ הניסיוני, משנות ה-80 המאוחרות. סמל ערוץ 2 המסחרי הוא סימן מסחר רשום של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, ובשנות ה-90 היה חלק מסמלה הרשמי של הרשות, שנאלצה להחליף אותו עם הקמת ערוץ 10, זאת מאחר שהרשות הפכה להיות אמונה על יותר מערוץ אחד, ואינה יכולה להיות מזוהה רק איתו (על כן, ברשות הוחלט ליצור את סמל ה"כדורים" המוכר, כאשר בכל "כדור" ישנו סמל של גוף שידור עליו הרשות אחראית).

לסמל אין ולא היה צבע אחיד, אך הצבע המזוהה איתו ביותר הוא הצבע האדום, זאת מאחר שהסמל שולב במשך שנים לצד וכחלק מסמל חברת החדשות, שצבע המותג שלה שנים רבות (וגם כיום) הוא אדום.

עם זכיית "קשת" במכרז על האפיק 12 כתוצאה מפיצול הערוץ, פעלה הזכיינית ליצור הזדהות של ערוץ 2 עימה, דבר שהשפיע גם על סמל ערוץ 12, הכולל בתוכו את סמל ערוץ 2 המיתולוגי (אך בשונה מסמל ערוץ 2 המיתולוגי, סמל "קשת 12" הוא צבעוני). סמל קשת 12 בגרסתו הנוכחית הוא סימן מסחר של שידורי קשת.

• 
  סמל ערוץ 2 המקורי מראשית ימיו
• 
  סמל ערוץ 2, גרסת הזכיינית "רשת". אחת מ-2 גרסאות שנוצרו על ידי "קשת" ו"רשת" כתוצאה מהמעבר לשידור במסך רחב
• 
  סמל ערוץ 2, גרסת חברת החדשות (כפי ששולב בסמל "החדשות 2")

גופי שידור בעבר

• חברות מסחריות (זכייניות שידור)
  • "שידורי קשת בע"מ"
  • "רשת מדיה בע"מ" (1993 – 28 באוקטובר 2017)
  • "טלעד אולפני ירושלים בע"מ" (1993 – 29 באוקטובר 2005)
• חברת החדשות (הוקמה ומומנה על ידי הזכייניות)
• הטלוויזיה החינוכית (כ־7% מזמן השידור)
• הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (כ־2% מזמן השידור)

הפקות מקור בולטות בערוץ

ערך מורחב – תוכניות וסדרות מקור ששודרו בערוץ 2

שם התוכנית	שנת התחלה	שנת סיום	סוגה	אודות התוכנית	זכיין מקורי
אהבה מעבר לפינה	2003	2005	סדרת דרמה	דרמה יומית בכיכובם של יהודה לוי, אגם רודברג, סמי הורי ואחרים	הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו
אולפן שישי	1995	2017	חדשות / אקטואליה / תחקיר		חברת החדשות
ארץ נהדרת	2003	2017	תוכנית בידור	תוכנית בידור וסאטירה בהנחיית איל קיציס ובכיכובם של אורנה בנאי, אלי פיניש, מריאנו אידלמן, טל פרידמן, דב נבון, עלמה זק, ואחרים	קשת
The Voice ישראל	2012	2017	תוכנית מציאות	בהנחיית מיכאל אלוני ושלומית מלכה (עונה 4)	רשת
בשידור חי עם דן שילון	1991	2014	תוכנית אירוח		ערוץ 2 הניסיוני
גלגל המזל	1994	2000	שעשועון	בהנחיית ארז טל, מירב לוין, רות גונזלס ואחרים	קשת
האח הגדול	2008	2017	תוכנית מציאות	בהנחיית ארז טל, אסי עזר וקורין גדעון. לאחר פיצול הערוץ, עברה לערוץ 13	קשת
החמישייה הקאמרית	1993	1997	תוכנית בידור	תוכנית סאטירית רצופת מערכונים שנוצרה על ידי אסף צפור ואיתן צור בהשתתפות קרן מור, מנשה נוי, דב נבון, שי אביבי ורמי הויברגר	טלעד
החרצופים	1996	1999	תוכנית בידור	תוכנית הומור וסאטירה בהשתתפות טוביה צפיר, שרית סרי ותומר שרון	טלעד
הישרדות	2007	2017	תוכנית מציאות	תוכנית ריאליטי בה 16 מתמודדים מתחרים על התואר "השורד האחרון". החל מעונתה השביעית, התוכנית משודרת ברשת.	ערוץ 10
העולם הערב	1990	1993	תוכנית בידור	תוכנית הבידור הראשונה של ערוץ 2 הניסיוני, בכיכובם של אברי גלעד, ארז טל, עינב גלילי ויאיר ניצני	ערוץ 2 הניסיוני
הפוך	1996	1998	סדרת דרמה	דרמה קומית מאת שמואל חיימוביץ' בכיכובם של אורנה פיטוסי, אסנת חכים, גילי שושן, דני שטג, יואב הייט, מיכאל וייגל, ניר לוי, ועינת ויצמן	קשת
הקומדי סטור	1994	1997	תוכנית בידור	תוכנית בידור בכיכובם של צביקה הדר, רובי דואניאס, אסף אשתר, גיל ססובר, ליאור כלפון, יניב קציר ואיתי שגב	טלעד
הראשון בבידור	1994	2004	תוכנית אירוח	תוכנית בידור ואירוח בהגשת דודו טופז	קשת
חלומות בהקיציס	1999	2003	תוכנית אירוח	תוכנית בידור הומוריסטית בהנחיית איל קיציס וטל פרידמן	קשת
טירונות	1998	2001	סדרת דרמה	סדרת דרמה צבאית מאת אורי ובני ברבש בכיכובו של אקי אבני	רשת
כוכב נולד	2003	2012	תוכנית מציאות	תוכנית מציאות מוזיקלית בהנחיית צביקה הדר בהשתתפות שי גבסו, שירי מימון, נינט טייב, הראל סקעת, הראל מויאל ואחרים	קשת
מאסטר שף	2010	2017	תוכנית מציאות	תוכנית מציאות לבישול של חובבני בישול בה הם לומדים לבשל בזמן קצוב. התוכנית בהנחייתם של השפים: חיים כהן, אייל שני, מיכל אנסקי, רפי אדר (עונה ראשונה) ומהעונה השנייה יונתן רושפלד מחליף את רפי אדר	קשת
מהדורת החדשות המרכזית של חדשות 2	1993	2017	חדשות / אקטואליה / תחקיר	בהגשת יונית לוי / דני קושמרו (נכון ל־2017)	חברת החדשות
מצב האומה	2010	2015	תוכנית בידור	תוכנית סאטירה בהנחייתו של ליאור שליין, ובהשתתפותם של גורי אלפי, אורנה בנאי, עינב גלילי ומשתתף נוסף המתחלף בכל תוכנית. ב־2015 עברה לערוץ 10, החליפה את שמה לגב האומה וב־2019 חזרה ל"רשת" עם מיזוג הערוצים. כיום משודרת בערוץ 13.	רשת
עובדה	1993	2017	חדשות / אקטואליה / תחקיר	תוכנית תחקירים בהנחייתה של אילנה דיין. עם סיום שידורי טלעד ב־2005, עקב הפסדה במכרז, "קשת" רכשה את זכויות התוכנית מ"טלעד".	טלעד
פלורנטין	1997	2001	סדרת דרמה	סדרת דרמה מאת איתן פוקס בכיכובם של קארין אופיר, אורי בנאי, סמי הורי, איילת זורר, עדי טרר, דנה מודן, עמי סמולרצ'יק, אבשלום פולק, וניר פרידמן	טלעד
פספוסים	1994	2008	תוכנית בידור	תוכנית מתיחות בהנחיית יגאל שילון	רשת
פרפר לילה	1997	2000	תוכנית אירוח	תוכנית בידור ואירוח לילית בהנחיית טל ברמן	רשת
רמת אביב גימל	1995	2000	אופרת סבון	אופרת סבון מאת יואל זילברג וגל פרידמן בכיכובם של יעל בר זוהר, גילת אנקורי, שלמה סדן, נועה תשבי, ברוך דרור, ניר שלמון, יונתן קוניאק ואחרים	טלעד
רק בישראל	1998	2003	תוכנית בידור	תוכנית בידור הומוריסטית בהנחיית ארז טל ואורנה בנאי	קשת
שמש	1997	2004	קומדיית מצבים	סדרה קומית בכיכובם של צביקה הדר, גלית גיאת, זבולון מושיאשווילי ואחרים	קשת

מימין לשמאל: אבי קושניר, דובל'ה גליקמן ומוני מושונוב, מתוך "זהו זה! חי" ששודרה ב"רשת" מ־1995 ועד 1998, אחרי שעברה מהטלוויזיה החינוכית

חריגות מתנאי הזיכיון

הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, המפקחת על פעולתו של ערוץ 2, הטילה פעמים אחדות קנסות של מאות אלפי ש"ח על זכייניות הערוץ, "רשת" ו"קשת", עקב חריגות מתנאי הזיכיון. בין הסיבות לקנסות: שידור מופרז של תוכניות בידור על חשבון תוכניות איכותיות, הכנסת פרסום סמוי לתוכניות המשודרות. בנוסף נפסלו לשידור תוכניות שבהן נכלל תוכן שיווקי.

קישורים חיצוניים

• ערוץ שתיים, דף שער בספרייה הלאומית

• זכיינית ערוץ 2 – קשת
• זכיינית ערוץ 2 – רשת
• זכיינית ערוץ 2 לשעבר – טלעד
• חדשות ערוץ 2 – באתר N12 של קשת
• חדשות ערוץ 2 – באתר רשת (צילום מ-2017)
• מידע על ערוץ 2 בקטלוג הספרייה הלאומית

כתבות אודות הערוץ

• הערוץ השני של הטלוויזיה – סקירת ההיסטוריה של הקמת ערוץ 2 מאת דן כספי ויחיאל לימור
• אודות מכרז הזכיינות בשנת 2005, באתר nrg מעריב
• עומר חימי, המכרז - שלב אחרי שלב, באתר nrg‏, 10 באפריל 2005
• סמדר שילוני, נגד כל הסיכויים, באתר ynet, 25 בנובמבר 2005
• לי-אור אברבך, קנסות של 335 אלף שקל לערוץ 2 על אי-עמידה במחויבויות, באתר nana10‏, 12 במרץ 2013
• אביבה משמרי, הערוץ שכולם חיכו לו (חלק א'), (חלק ב'), באתר "האייל הקורא"
• אריאנה מלמד, ערוץ 2 חוגג 20 שנות רצח תרבות, באתר ynet, 4 בנובמבר 2013
• אורן פרסיקו, כתבי הזיכיונות של ערוץ 2 נחשפים, באתר העין השביעית, 12 בנובמבר 2015
• יונתן כיתאין, ‏משחקי השפל, באתר גלובס, 6 ביולי 2017
• יונתן כיתאין, ‏משחקי השפל: ירידה בצפייה בערוצים 2 ו-10 במחצית 2017, באתר גלובס, 7 ביולי 2017
• נחמן שי, ‏מי ישמור על שידורי הטלוויזיה?, באתר גלובס, 7 בפברואר 2018
• אורנה לנדאו, הרגולציה עובדת, באתר העין השביעית, 1 במאי 2005
• אייל לוי, המעגל: 25 שנה לערוץ 2 הניסיוני, באתר nrg‏, 2 בדצמבר 2011
• איתי שטרן, כיבוי צופים: לאן נעלם הרייטינג של ערוץ 2 ו-10?, באתר הארץ, 19 ביולי 2017
• תיק תקשורת - 26.10.1993: לקראת עלייתו של ערוץ 2, סרטון באתר יוטיוב
• כרמית ספיר ויץ, ‏פיצול ערוץ 2: האם הסמארטפון יהרוג את הטלוויזיה?, באתר מעריב אונליין, 27 באוקטובר 2017

כתבות אודות הערוצים המסחריים בעקבות הפיצול

• נתי טוקר, השנה שבה נמחקו שני ערוצים בישראל - ומפלצות הרייטינג התכווצו, באתר TheMarker‏, 28 בדצמבר 2017
• יונתן כיתאין, ‏חצי שנה לפיצול ערוץ 2: קשת מנצחת, רשת מחכה ל"אח הגדול", באתר גלובס, 1 במאי 2018
• דוד ורטהיים‏, חצי שנה לפיצול ערוץ 2: המנצחים והמפסידים, באתר וואלה, 1 במאי 2018
• קיץ ברבנר, ‏שלטון הריאליטי, צניחת הרייטינג והירידה בהכנסות: שנה לפיצול ערוץ 2, באתר מעריב אונליין, 1 בנובמבר 2018
• ענת ביין-לובוביץ, ‏שנה לפיצול ערוץ 2: האגו ניצח, הרייטינג ירד, והצופים הפסידו, באתר גלובס, 3 בנובמבר 2018
• נתי טוקר, היום שאחרי פיצול ערוץ 2: תשעה צעדים שצריך לבצע עכשיו, באתר TheMarker‏, 1 בנובמבר 2017
• יואב סטולר, שנה להפרדת ערוץ 2: הפיצול הצליח, הערוצים גוססים, באתר כלכליסט, 1 בנובמבר 2018
• איתי שטרן, שנה לפיצול ערוץ 2: כשכלב השמירה מתחנן על חייו, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2018
• אלי ציפורי, ‏נתניהו צדק: המונופול של ערוץ 2 נשבר - פרשנות, באתר גלובס, 17 בנובמבר 2017
• אלכסנדר כץ, "נתניהו רצה להחליש אותנו ועל הדרך לסגור את עשר", באתר אייס, 27 בנובמבר 2017
• נועה פרייס‏, נתניהו תקף את חדשות 2: "מעוניינים למנוע הפיצול"; ב-2 חתכו את תגובתו, באתר וואלה, 1 בפברואר 2018
• נתי טוקר, בינתיים כולם מפסידים: מה קרה לטלוויזיה שבוע אחרי פיצול ערוץ 2?, באתר TheMarker‏, 9 בנובמבר 2017
• משה בנימין, ‏"כרוניקה של מוות ידוע מראש: מיום הפיצול היה ברור שנחזור ל-2 ערוצים", באתר מעריב אונליין, 17 ביוני 2018
• נועה פרייס‏, קצוות מפוצלים: היום שאחרי ערוץ 2, באתר וואלה, 23 באוקטובר 2017