הצ'יזבטרון

להקת הצ'יזבטרון

להקת הצ'יזבטרון באוגוסט 1949. שורה ראשונה: נעמי פולני, חיים חפר. שורה שנייה: אדי גרינברג (באקורדיון), גדעון זינגר. שורה שלישית: שייקה אופיר, זם דגן (שמואל גרסטנר), שמואל בונים. מאחור (שורה רביעית): יואל זילברג.
פיקוד	פלמ"ח
מקימים	חיים חפר
תקופת הפעילות	ינואר 1948 – 1950
תוכניות	5
התוכנית הראשונה	תוכנית א'
התוכנית האחרונה	שטח הפקר

הצ'יזבטרון בהופעה לפני חיילים במבצע חורב. בקדמה נעמי פולני ושייקה אופיר. מלווה באקורדיון: אליקום שפירא

להקת הצ'יזבטרון מגיעה להופיע בערבה, 1949, מאוספי הספרייה הלאומית

הצ'יזבטרון בעת סיור במחנות המעצר בקפריסין, פברואר 1949. מתוך ארכיון נעמי פולני, הספרייה הלאומית

הצ'יזבטרון (הלחם בסיסים של צ'יזבט ותיאטרון) הייתה להקת הזמר והבידור של הפלמ"ח ושל צה"ל בראשית הקמתו, והתקיימה מינואר 1948 ועד שנת 1950. היא נחשבת כלהקה הצבאית הראשונה שהוקמה בישראל (קדמה לה להקת הבריגדה, אך זו הופיעה בפני החיילים העבריים בנכר).

הלהקה הייתה מורכבת מחבורה של שחקנים וזמרים צעירים בליווי אקורדיוניסט. היא כללה בין היתר את שייקה אופיר (אז ישעיהו גולדשטיין), נעמי פולני, גדעון זינגר, שלמה בר-שביט, יואל זילברג, רבקה מדניק (קרמר), אהלה הלוי, מרגלית בנאי, זהרירה חריפאי, אליקום שפירא ושמואל רוזן. מפקד הלהקה וכותב רוב שיריה היה חיים חפר, ובמאי הלהקה ברוב שנות פעילותה היה שמואל בונים.

היסטוריה

הקמה

הלהקה הוקמה בתחילת מלחמת השחרור ביוזמת איש הפלמ"ח, הפזמונאי חיים חפר (אז חיים פיינר). חפר הקימהּ בהשראת ספר שקרא בשם "כוכב אדום בשמי סין", אשר מספר על להקה צבאית בסין שליוותה את מסע צבאו של מאו דזה-דונג בסין בשנות ה-30, ועל תרומתה למורל החיילים וחיבורם לאידאולוגיה הקומוניסטית. חפר הושפע מהספר וגמר בדעתו ליישם את הרעיון בפלמ"ח. חפר פנה אל מפקד הפלמ"ח יגאל אלון, שאישר את הקמת הלהקה, תוך הכרה בחשיבותו של גוף אמנותי לבידור החיילים. חפר שימש כמפקד הלהקה, וחיבר את מרבית פזמוניה. שם הלהקה נוצר כהלחם של המילים "צ'יזבט" ו"תיאטרון", עדות לרוח הלהקה ותכניה.

בהמלצתו של דן בן אמוץ, צירף חפר ללהקה את איש הפלי"ם שייקה אופיר (אז ישעיהו גולדשטיין). בהמלצתו של אופיר צורפה נעמי פולני, שהכיר באולפן של תיאטרון האהל. למשבצת המלווה המוזיקלי שובץ יואל זילברג, בהמלצתה של פולני.

בהרכב זה, שכלל את אופיר, פולני וזילברג, החלה הלהקה בחזרות בינואר 1948. במהלך אותו חודש צורפה ללהקה שחקנית נוספת, כרמית קליין (מירון), ועמה העלתה הלהקה את תוכניתה הראשונה.

התוכנית הראשונה

התוכנית הראשונה כללה מערכונים של אופיר ופולני שהציגו השניים בעבר, וכן ארבעה שירים שכתב חפר על פי לחנים קיימים: "שיר הצ'יזבטרון", שהלחין שמואל פרשקו תחילה עבור שיר בשם "תקליטים" מהתוכנית "ארצנו הקטנטונת" של תיאטרון "לי-לה-לו"; "דחילק מוטקה", שכתב על פי לחנם של אלן רוברטס ודוריס פישר לשיר "Put the Blame on Mame" מתוך הסרט "גילדה" משנת 1946; "יש לאח שלי שפם", שהלחין פרנק פלג עבור ההצגה "הספר מסביליה"; ו"היה היה פלמ"חניק", בלחן עממי צרפתי.

הופעת הבכורה של הלהקה נערכה ב־2 בפברואר 1948 בג'וערה, בפני בוגרי קורס מ"כים. בשלושת החודשים הבאים הופיעה הלהקה למעלה מ־20 פעמים ברחבי ישראל, בעיקר בפני חיילים ביישובים ובחזיתות השונות.

בסוף אפריל 1948 החליטו במחת"ר (מחלקת התרבות של הצבא) לאחד את רוב גופי הבידור הצבאיים. הגוף החדש נקרא "הלהקה הצבאית המרכזית", והוא הורכב בעיקר מאמנים צעירים. לאחר ששייקה אופיר עזב את הלהקה על מנת לגלם תפקיד ראשי במחזה "הוא הלך בשדות", הוחלט כי הלהקה אינה יכולה להמשיך בלעדיו, והיא צורפה לגוף המרכזי. הניסיון לאחד את הצ'יזבטרון בלהקה צבאית מרכזית נכשל בסופו של דבר, וחפר החליט להשיב לצ'יזבטרון את עצמאותה. לימים הוא סיפר על כך:

"ראיתי שהחבר'ה - שייקה אופיר, נעמי פולני והאחרים - אומללים, והחלטתי לעשות מעשה. נסעתי ליגאל אלון (אז מפקד הפלמ"ח) כדי לברר איתו מה עושים. והוא ענה: 'גנבו לך (את הלהקה)? - תגנוב אותה בחזרה!".

התוכנית השנייה

לאחר שהצ'יזבטרון חזר לפעול תחת פיקוד הפלמ"ח, עבר הרכב הלהקה שינויים. שמואל בונים מונה כבמאי הלהקה, והצטרפו אליה חברים חדשים, ובהם האקורדיוניסט אליקום שפירא במקומו של זילברג (שהמשיך לפעול בלהקה אך לא לנגן באקורדיון), השחקן שלמה בר-שביט ואוהלה הלוי. ב־20 ביולי 1948, לאחר ההפוגה הראשונה, עלתה תוכניתה השנייה של הלהקה. הלהקה הופיעה עשרות פעמים ברחבי ישראל, ועל שיריה בתוכנית זו נמנו להיטים רבים שכתב חפר: "בת שבע" (לחן: משה וילנסקי), "הפרוטה והירח" (על פי השיר "Boulevard of Broken Dreams" של הארי וורן), "מוטי" (שמואל פרשקו), "היו זמנים" (וילנסקי), "עקיבא" (דקלום של שייקה אופיר) ו"שיר מלווה אמריקאי". באוגוסט של אותה שנה, בעת נסיעה בדרום הארץ במכונית משוריינת, עלו חברי הלהקה על מוקש, ואוהלה הלוי נפצעה קשה ברגלה. בכך תמה פעילותה בלהקה. בונים מצא את רבקה מדניק וביקשה שתחליף את הלוי כסולנית.

התוכנית השלישית - "הפלמ"חניק מחפש את המחר"

ב־25 באוקטובר, במהלך פירוקו של הפלמ"ח, עלתה תוכניתה השלישית של הלהקה: "הפלמ"חניק מחפש את המחר", בעקבות השיר באותו השם שהיה השיר הראשון שהלחין חתן פרס ישראל סשה ארגוב ללהקה בפרט והשיר הראשון מבין עשרות רבות שהפכו לקלאסיקות בזמר העברי של צמד היוצרים חתני פרס ישראל חיים חפר וסשה ארגוב בכלל.

גם עם תוכנית זו הרבו חברי הלהקה להופיע ברחבי המדינה. לתוכנית הזאת הצטרף גם החידונאי לעתיד שמואל רוזן.

חפר כתב עבור התוכנית שירים חדשים, שזכו לפרסום רב: "הפלמ"חניק מחפש את המחר", "החופש תם", "למדבר", ו"השחרור" (כולם בלחניו של סשה ארגוב), "הן אפשר" (בלחנו של דוד זהבי) ו"היי הג'יפ" (בלחנו של שמואל פרשקו).

בתוכנית זו שרה הלהקה בהופעת בכורה עולמית את השיר שיהפוך לאחד מנכסי צאן הברזל הגדולים ביותר בתולדות הזמר העברי : "הרעות", שכתב המשורר חיים גורי והלחין סשה ארגוב ובביצוע הלהקה עם הסולן גדעון זינגר.

בפברואר 1949 נשלחו חברי הלהקה למחנות המעצר בקפריסין, כדי ללוות את אחרוני העצורים בדרכם לישראל. בקפריסין פגשו במוזיקאי מאיר נוי, שהצטרף ללהקה כאקורדיוניסט במקומו של שפירא, שהיה בתהליכי עזיבת הלהקה באותה עת, על מנת ללמוד ניצוח בארצות הברית.

במבצע עובדה לכיבוש אילת הצטרפו חברי הלהקה ללוחמי חטיבת גולני. ללהקה היה שיר מוכן שכתב חפר בשם "היי דרומה לאילת", על פי לחן רוסי. נוי טען כי יש להתאים לשיר לחן מקורי, ובמהלך הנסיעה לאילת הלחין לחן משלו לשיר. השיר בוצע בפני הלוחמים מיד עם ההגעה לאום רשרש ונכלל בתוכנית.

התוכנית הרביעית - "הטרמפ"

תוכניתה הרביעית של הלהקה, "הטרמפ" (או "הלא תיקחהו עמך"), הועלתה בדצמבר 1949, לאחר תום הקרבות. מבין שיריה התפרסמו השירים (שאת כולם כתב חפר) : "יד לפה", "שב גיבור החיל" (שניהם ללחנים של ארגוב), "הפגישה" (ללחנו של מאיר נוי), ו"שיר אפור" (ללחנו של דוד זהבי). בינואר 1950 שוחררו חברי הלהקה מצה"ל.

התוכנית החמישית - "שטח הפקר"

בשנת 1950 העלתה הלהקה תוכנית אזרחית בשם "שטח הפקר", לצורך ההפקה הסתייעה הלהקה ממענקים ותמיכות שקבלה מגופים ממשלתיים בעבור חיילים משוחררים . חפר כתב שירים ומערכונים חדשים ולחברים הוותיקים הצטרפה השחקנית זהרירה חריפאי. התוכנית הייתה סאטירית.

דוגמה לשיר ביקורתי מהתוכנית היה השיר "הגנרל המקסיקני (קסטנייטס)" שכתבו חפר וארגוב ושזכה להצלחה המתאר גנרל תאב כיבודים שלא לחם בפועל ויש הטוענים כי נכתב על אחד ממפקדי צה"ל באותה תקופה, דבר שהכעיס מאוד את צמרת הפיקוד הצה"לית. עם זאת ואולי משום כך, התוכנית לא זכתה להצלחה גדולה והלהקה התפרקה, בביקורת שפורסמה לאחר ערב הבכורה באולם אוהל שם בתל אביב נכתב: "הדבר המענין ביותר באולם היה — הפהוקים. גם מבקר אינו אלא איש. והישיבה שם הייתה בשבילנו פשוט סיגוף".

שירים נוספים בתוכנית "שטח הפקר": "זה הכל עניין של אופי" שזכה גם הוא להצלחה, "שטח הפקר", "השלייגרים", "בן דוד בקריה" ועוד.

תוכני השירים

הלהקה העלתה תוכניות של שירים מקוריים על הווי הפלמ"ח עם מערכוני קישור ביניהם, שתיארו את האווירה של ימי מלחמת העצמאות. היא קיימה הופעות רבות בפני החיילים באזורי הלחימה, בדרך כלל על גבי משאית או סביב מדורה, וזכתה לאהדה רבה בקרב לוחמי תש"ח, שהצטרפו אל הלהקה בשירה. שירי הצ'יזבטרון אומצו על ידי הלוחמים שזימרו אותם ללא הפסק, וכך הם התפרסמו.

נושאי השירים היו מגוונים. חלקם היו שירי זיכרון, למשל "הרעות" או "שב גיבור החיל". שירים אחדים ביטאו תקווה לעתיד, למשל "הן אפשר", שביטא את רצון הלוחמים בסיום המלחמה, "היו זמנים", שתיאר כיצד מאורעות התקופה יסופרו כעבור שנים רבות ("ותיזכר אז בימיך בפלמ"ח"), "השחרור", "הפלמ"חניק מחפש את המחר" או "שיר הפגישה", המנבא כיצד ייפגשו בעתיד לוחמי הפלמ"ח ("אח פגישה אח פגישה שכזאת, זה רק פעם בשניים דורות"). שירים אחרים היו שירי אהבה, כמו "האהבה" או "שיר אפור", וכן שירים הומוריסטיים, שתיארו את ההווי ה"צברי" של הפלמ"ח. כאלה למשל היו "מוטי", המתאר את הערצתן של נערות לחייל שרמנטי, "היי הג'יפ", המתאר נסיעת לוחמים בג'יפ באור רומנטי, "דחילק מוטקה", "בת שבע", "צ'יזבט" ו"ציפ".

השירים השתמשו בשפה היומיומית, ולעיתים אף בסלנג. כך למשל השיר "דחילק מוטקה", שנכתב בעקבות ליל הגשרים, משתמש במילות סלנג שהיו נפוצות בפלמ"ח, כ"דחילק", "ג'וב", "פרבלום" או "פור־ביי־טו". גם השיר "הפגישה" רווי בסלנג התקופה.

סגנונות מוזיקליים

גם מבחינת הלחנים (עליהם הופקדו סשה ארגוב, שמואל פרשקו, משה וילנסקי, מאיר נוי, דוד זהבי, מרדכי זעירא ופרנק פלג) היוו שיריה של הלהקה חידוש, בעיקר לחניו של ארגוב ללהקה, שהיו פורצי דרך בתולדות הזמר העברי במורכבותם הרבה.

עד למלחמת העצמאות התבססו שירי הפלמ"ח בעיקר על שירי תנועות הנוער, ואילו שירי הצ'יזבטרון הולחנו לרוב על פי מקצב הפזמון הפופולרי המערבי (למשל: "מוטי" או "האהבה"). שירים אחדים אף נכתבו על פי לחנים פופולריים קיימים, כ"דחילק מוטקה" או "הפרוטה והירח". סגנונות מוזיקליים נוספים של שירי הלהקה היו בהשפעת מקצב ריקוד ההורה ("היי דרומה", "היי הג'יפ"), שירים בסגנון מארש ("יד לפה", "השחרור") או שירים ליריים ("הן אפשר", "הרעות"). שירים אחדים שימרו את ההשפעה המוזיקלית הרוסית, למשל "שיר הצ'יזבטרון" או "אילת".

העיבודים הקוליים היו לרוב פשוטים. תפקידי השירה חולקו בין קטעי סולו לבין קטעים ששרו כל חברי הלהקה יחדיו, לרוב באוניסון. בדרך כלל ליווה את השירה כלי נגינה יחיד, האקורדיון.

מורשת הלהקה

שירי הלהקה קובצו בספרו של חיים חפר "תחמושת קלה" משנת 1949.

הפופולריות של שירי הצ'יזבטרון לא חדלה עם פירוק הלהקה. בראשית שנות החמישים, כאשר לקול ישראל היה תדר אחד בלבד ובטרם הונהגו מצעדי הפזמונים, היה המדד להצלחתו של פזמון עברי מידת הביקוש שלו ב"תוכנית כבקשתך לשירים עבריים". תוכנית זו שודרה מדי שבת בצהרים והייתה לה האזנת שיא. במשך שנים אחדות, עד אמצע שנות החמישים עת החלו לפרוח הלהקות הצבאיות של צה"ל, היו שירי הצ'יזבטרון מבין המבוקשים ביותר בתוכנית השבת. המתכונת של הצ'יזבטרון, שירים הומוריסטים בליווי העמדה המתייחסת לשיר במשחק ופנטומימה וקטעי הומור ששובצו בין השירים, אומצה גם בלהקות הצבאיות שבאו אחריה.

רבים משירי הלהקה הוקלטו בגרסאות כיסוי, לעיתים בפרויקטים מרוכזים של חידוש שיריה. כך למשל ב-1949 הקליטה הזמרת יפה ירקוני חלק משירי הצ'יזבטרון באלבום "באב אל וואד" בהם "הן אפשר", "היו זמנים" ו"יצאנו אט". גם שושנה דמארי ביצעה חלק משירי הלהקה, במיוחד התפרסמו ביצועיה ל"בת שבע" ו"היו זמנים". חברי שלישיית גשר הירקון הקליטו בשנות פעילותה הראשונות גרסאות מחודשות לרבים משירי הצ'יזבטרון. בשנת 1972 יצאה להקת הנח"ל בתוכניתה ה-23 "הפלנ"חניק", שהוקדשה למלאת 30 שנה לפלמ"ח ובו מחרוזת משירי הצ'יזבטרון וכן חידושים שלה ל"הפרוטה והירח" ו"הרעות". בשנת 1978 יצא לאור אלבום משותף של הזמר אריק לביא ולהקת שוקולד מנטה מסטיק בשם "הפרוטה והירח", שהורכב כולו מגרסאות כיסוי לשירי הצ'יזבטרון.

שירי הלהקה יצאו בשנת 2007 באלבום מיוחד מבית היוצר של רשות השידור ו"הד ארצי".

לקריאה נוספת

• גלעד בן ש"ך (עורך), הצ'יזבטרון, אם הלהקות הצבאיות (מארז הכולל ספר ותקליטור כפול), הוצאת הקיבוץ המאוחד, רשת ג' ואקו"ם, 2007.
• טסלר (2007): שמואליק טסלר, "שירים במדים", הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2007

קישורים חיצוניים

• הצ'יזבטרון, באתר זמרשת
• הצ'יזבטרון, באתר שירונט
• הצ'יזבטרון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• הצ'יזבטרון, דף שער בספרייה הלאומית
• הצ'יזבטרון, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
• הצ'יבטרון באתר "שרים במדים"
• מידע על הצ'יזבטרון בקטלוג הספרייה הלאומית
• האזנה לשיר "הרעות" בביצוע המקורי של הציזבטרון, הסולן גדעון זינגר, מתוך "שירים ששמענו פעם", שיר מס' 11
• סרטון הצ'יזבטרון בכינוס ה-3 של הפלמ"ח, 1949, באתר יוטיוב
• מבצע חורב (הופעת הצ'יזבטרון מ-17:13 דקות לאחר תחילת הסרטון), סרטון באתר יוטיוב
• הצ'יזבטרון בתוכנית הרדיו "הלהקות חוזרות: שירים במדים - מאוצר הארכיון של רשות השידור"
• להקת הצ'יזבטרון, היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
• חן מלול, הכירו את הצ'יזבטרון – הלהקה הצבאית הראשונה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מאי 2021