וולקן (מיתולוגיה)

וולקן
Vulcanus

וולקן לובש אקסומיס ופילאוס, פוסל על ידי ברטל תורוואלסן
תפקיד	אל האש והנפחות
תרבות	רומא העתיקה
מקום מגורים	האולימפוס
אלים מקבילים	הפייסטוס, סתלאנס, כושר וחסיס
אב	יופיטר
אם	יונו
בן או בת זוג	ונוס
צאצאים	אריכתוניוס, קאקולוס, קאקוס, קקרופס, קרקיון

במיתולוגיה הרומית, וולקן (בלטינית: Vulcanus) הוא אל האש כולל אש של הרי געש, מדבריות, עיבוד מתכת והחציבה. לעיתים קרובות הוא מתואר עם פטיש נפחות. הוולקנליה היה הפסטיבל השנתי שנערך ב-23 באוגוסט לכבודו. מקבילו היווני הוא הפייסטוס, אל האש והיצירה. בדת האטרוסקית הוא מזוהה עם סתלאנס .

וולקן שייך לשלב העתיק ביותר של הדת הרומית: וארו, המלומד והסופר הרומי הקדום, המצטט את האנאלס מקסימי , מתעד שהמלך טיטוס טאטיוס הקדיש מזבחות לסדרה של אלים כולל וולקן.

פולחן

המקדש העתיק ביותר של וולקן ברומא, הנקרא וולקנל , היה ממוקם למרגלות גבעת הקפיטולין בפורום רומנום, והיה ידוע עד לתקופה הארכאית של מלכי רומא , והוקם באתר על ידי טיטוס טאטיוס, המלך הסביני , עם תאריך מסורתי במאה ה-8 לפני הספירה. דעתם של הרוספיסים האטרוסקים היה שמקדש וולקן צריך להיות ממוקם מחוץ לעיר, וייתכן שהוולקנל היה במקור על גבולות העיר או מחוצה לו לפני שהתרחבו לכלול את גבעת הקפיטולין. קורבנות וולקנליה הוצעו כאן לוולקן, ב-23 באוגוסט. לוולקן היה גם מקדש בשדה מרס, שהיה קיים בשנת 214 לפני הספירה.

הרומאים זיהו את וולקן עם האל הנפח היווני הפייסטוס. וולקן נקשר כמו עמיתו היווני עם השימוש הקונסטרוקטיבי באש בעיבוד מתכות. שבר של עציץ יווני המראה את הפייסטוס שנמצא בהר הגעש תוארך למאה ה-6 לפני הספירה, מה שמצביע על כך ששני האלים היו קשורים כבר בתאריך זה. עם זאת, לוולקן היה קשר חזק יותר מהפייסטוס ליכולת ההרס של האש, והדאגה העיקרית של מתפלליו הייתה לעודד את האל למנוע שריפות מזיקות.

החג של וולקן, הוולקנליה, נחגג ב-23 באוגוסט בכל שנה, כאשר חום הקיץ הציב את היבולים והאסמות בסכנת שריפה. במהלך הפסטיבל נוצרו מדורות לכבוד האל, שלתוכה הושלכו דגים חיים או חיות קטנות כקורבן, כדי לצרוך אותם במקומם של בני אדם.

הוולקנליה היה חלק ממחזור ארבעת החגיגות של המחצית השנייה של אוגוסט (הקונסואליה ב-21 באוגוסט, הוולקנליה ב-23, האופיקונסיביה ב-25 והוולטורנליה ב-27) הקשורים לפעילויות האגרריות של אותו חודש ובמתאם סימטרי לאלו של המחצית השנייה של יולי (הלוקריה ב-19 וב-21 ביולי, הנפטונליה ב-23 והפורינליה ב-25). בעוד שהפסטיבלים של יולי עסקו בטבע הבלתי מאולף (יערות) ובמים (מים שטחיים - הנפטונליה, ומים תת-קרקעיים - הפורינליה) בזמן של סכנה שנגרמה בגלל מחסורם היחסי, אלה של אוגוסט הוקדשו לתוצאות של מאמץ אנושי על הטבע עם אחסון התבואה שנקטפה (הקונסואליה) ויחסם לחברה ולמלכות האנושית (האופיקונסיביה) שבאותה תקופה היו בסיכון ודרשו הגנה מפני הסכנות של החוזק המופרז של שני מרכיבי האש (הוולקנליה) והרוח (הוולטורנליה) מחוזק על ידי יובש.

מתועד כי בתקופת הוולקנליה אנשים נהגו לתלות את הבגדים והבדים שלהם תחת השמש. הרגל זה עשוי לשקף קשר תאולוגי בין וולקן לבין השמש.

מנהג אחר שהתקיים ביום זה הצריך להתחיל לעבוד לאור נר, כנראה כדי לפצות על שימוש מועיל באש על ידי האל. בנוסף לוולקנליה של 23 באוגוסט, התאריך של 23 במאי, שהיה השני מבין שני הטקסים השנתיים של הטובילוסטריה או טקסים לטיהור חצוצרות, היו קדושים לוולקן.

הלודי וולקנליצ'י, נערכו רק פעם אחת ב-23 באוגוסט 20 לפני הספירה, בתוך מתחם המקדש של וולקן, ושימשו את אוגוסטוס לציון ההסכם עם פרתיה והחזרת עיט הלגיון שאבד בקרב חרן ב-53 לִפני הספירה.

פלאמן , אחד מקטיני הלהבות, בשם פלאמן וולקנליס היה אחראי על פולחן האל. הפלאמן וולקנליס העלה קורבן לאלה מאיה, טקס שנערך מדי שנה בקלנדה של מאי.

וולקן היה בין האלים שפוייסו לאחר השריפה הגדולה של רומא בשנת 64 לספירה. בתגובה לאותה שריפה, הקים דומיטיאנוס מזבח חדש לוולקן על גבעת קווירינאלה. במקביל נוספו עגל אדום וחזיר בר אדום לקורבנות שהועלו על בוולקנליה, לפחות באותו אזור של העיר.

תאולוגיה

טבעו של וולקן קשור לרעיונות דתיים הנוגעים לאש; נראה שהמושג הרומאי של וולקן משייך אותו הן לכוחות ההרס והן לכוחות ההפריה של האש (בתור דשן געשי).

בהיבט הראשון, הוא זוכה להערכה בוולקנליה, כדי למנוע את הסכנה הפוטנציאלית שלה לחיטה שנקטפה. הכת שלו ממוקמת מחוץ לגבולות העיר המקורית כדי למנוע את הסיכון של שריפות שיגרמו האל בעיר עצמה. כוח זה, לעומת זאת, נחשב שימושי אם הוא מכוון נגד אויבים ובחירה כזו למיקום כת האל יכולה להתפרש גם כך. אותו רעיון עומד בבסיס הקדשת זרועות האויבים המובסים, כמו גם אלו של הגנרל שנותר בחיים בטקס התמסרות לאל.

באמצעות פרשנות השוואתית היבט זה חובר על ידי דומזיל לאש השלישית או ההגנתית בתיאוריה של שלוש שריפות הקורבן הוודיות. בתיאוריה כזו נחוצות שלוש שריפות לשחרור טקס דתי: האח של בעל הבית, שתפקידו להקים התייחסות לכדור הארץ באותו מיקום מדויק המחבר אותו עם גן עדן; אש הקורבן, המעבירה את ההצעה לגן עדן; והאש ההגנתית, שבדרך כלל ממוקמת בגבול הדרומי של המרחב הקדוש ויש לה תפקיד מגן מפני השפעות רעות. מכיוון ששטחה של העיר רומא נתפס כמקדש מוגדל בפני עצמו, יש לזהות את שלוש השריפות כמוקד של בעל הבית במקדש וסטה (aedes Vestae); מדורות הקורבנות של כל מקדש, היכל או מזבח; ואש ההגנה במקדש וולקן.

משמעות נוספת של וולקן קשורה לכוח ההפריה הגברי. באגדות לטיניות ורומיות שונות הוא אבין של דמויות מפורסמות, כמו מייסד פרנסטה, קאקולוס ; קאקוס , יצור או מלך קדמון, שהפך מאוחר יותר למפלצת שאכלסה את גבעת אוונטינו ברומא; והמלך הרומי סרוויוס טוליוס. בגרסה של סיפור הולדתו של רומולוס הפרטים זהים למרות שוולקן לא מוזכר במפורש.

מיתוסים על וולקן

דרך הזדהותו עם הפייסטוס של המיתולוגיה היוונית, וולקן נחשב ליצרן של אמנות, נשק, ברזל, תכשיטים ושריון עבור אלים וגיבורים שונים, כולל הברקים של יופיטר. הוא היה בנם של יופיטר ויונו, ובעלן של מאיה וונוס. על פי ההערכות, נפחייתו ממוקמת מתחת להר אטנה בסיציליה.

כבן של יופיטר, מלך האלים, ויונו, מלכת האלים, וולקן היה צריך להיות יפה למדי, אבל וולקן התינוק היה קטן ומכוער עם פנים אדומות וצועקות. יונו כל כך נחרדה שהיא השליכה את התינוק הקטנטן מראש הר האולימפוס.

וולקן נפל ליום ולילה, ונחת בים. לרוע המזל, אחת מרגליו נשברה כשפגע במים, ומעולם לא התפתחה כראוי. וולקן שקע למעמקי האוקיינוס, שם הנראידה תטיס מצאה אותו ולקחה אותו למערה התת-ימית שלה, מתוך רצון לגדל אותו כבן שלה.

לוולקן הייתה ילדות מאושרת עם דולפינים כחבריו למשחק ופנינים כצעצועים שלו. בשלהי ילדותו, הוא מצא שרידי שריפה של דייגים על החוף והוקסם מפחם שלא כבה, עדיין לוהט וזוהר.

וולקן סגר בזהירות את הפחם היקר הזה בצדפה, לקח אותו בחזרה למערה התת-ימית שלו והצית איתו אש. ביום הראשון לאחר מכן, וולקן בהה באש הזו שעות על גבי שעות. ביום השני הוא גילה שכאשר חימם את האש במפוח, אבנים מסוימות פלטו ברזל, כסף או זהב. ביום השלישי הוא הכה את המתכת המקוררת לצורות: צמידים, שרשראות, חרבות ומגינים. וולקן הכין סכינים וכפות עם ידיות פנינים עבור אמו האומנת, ולעצמו הוא הכין מרכבת כסף עם רתמות כדי שסוסי ים יוכלו להעביר אותו במהירות. הוא אפילו יצר נערות מזהב שיעשו את רצונו.

מאוחר יותר, תטיס עזבה את המערה התת-ימית שלה כדי להשתתף במסיבת ארוחת ערב על הר האולימפוס כשהיא עונדת שרשרת יפהפייה של כסף ואבני ספיר שוולקן הכין עבורה. יונו התפעלה מהשרשרת ושאלה היכן היא יכולה להשיג אחת. תטיס נעשתה מבולבלת, מה שגרם ליונו לחשוד; ולבסוף, היא גילתה את האמת: התינוק שדחתה פעם הפך לנפח מוכשר.

יונו זעמה ודרש מוולקן לחזור הביתה, דרישה שסירב לבצע. עם זאת, הוא כן שלח ליונו כיסא בנוי להפליא עשוי כסף וזהב, משובץ אם הפנינה. יונו הייתה מרוצה מהמתנה הזו, אבל ברגע שהיא התיישבה בה המשקל שלה הפעיל קפיצים נסתרים ורצועות מתכת צצו כדי להחזיק אותה חזק, כך שלא תוכל להזיז שריר. הכיסא היה מלכודת מתוכננת בתחכום. זה היה יופיטר שהציל לבסוף את יונו: הוא הבטיח לוולקן שאם ישחרר את יונו הוא ייתן לו אישה, ונוס אלת האהבה והיופי. וולקן הסכים, שחרר את אימו והתחתן עם ונוס.

מאוחר יותר בנה וולקן נפחיה מתחת להר אטנה באי סיציליה. נאמר שבכל פעם שונוס לא הייתה נאמנה, וולקן כעס והכה את המתכת הלוהטת בעוצמה כזו שניצוצות ועשן עלו מראש ההר, ויצרו התפרצות געשית.

לפי ורגיליוס, וולקן היה אביו של קאקולוס .

כדי להעניש את האנושות על גניבת האש בידי פרומתאוס, הורה יופיטר לאלים האחרים להכין מתנה רעה לאדם. תרומתו של וולקן לפנדורה היפה והטיפשה הייתה לעצב אותה מחימר ולתת לה צורה. הוא גם הכין את כיסאות האלים האחרים בהר האולימפוס.

וולקן באמנות הנאו-קלאסית

• 
  וולקן. ציור מעשה ידי פטר פאול רובנס, מוזיאו דל פראדו, מדריד.
• 
  וולקן. פסל מעשה ידי גיום קוסטו הבן, מוזיאון הלובר
• 
  החישול של וולקן מאת ג'קופו צוקי בגלריה הלאומית של סקוטלנד.

בתרבות

בגיבור האבוד (ריק ריירדן) הפייסטוס מזכיר את וולקן, התגלמותו הרומית, בזמן שמדבר עם ליאו ואלדס.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וולקן בוויקישיתוף