ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז

ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז
William Edward Burghardt Du Bois

לידה	23 בפברואר 1868 גרייט ברינגטון, ארצות הברית
פטירה	27 באוגוסט 1963 (בגיל 95) אקרה, גאנה
מדינה	ארצות הברית, גאנה
לאום	אפרו-אמריקאים
מקום קבורה	טירת אוסו
מקום מגורים	אטלנטה, גאנה, ברלין
מקום לימודים	אוניברסיטת פיסק, אוניברסיטת היידלברג, הרווארד קולג', אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, אוניברסיטת הרווארד, Searles High School
שפות היצירה	אנגלית
יצירות בולטות	נשמתם של השחורים, Dusk of Dawn, Black Reconstruction, ג'ון בראון, The Philadelphia Negro
הושפע מ	Alexander Crummell, ויליאם ג'יימס
בן או בת זוג	Nina Gomer Du Bois (1896–1950) שירלי גרהם דו בויז (1951–?)
צאצאים	יולנדה דו בויז
פרסים והוקרה	פרס לנין לשלום (1959) מדליית ספינגארן (1920) היכל התהילה של איגוד העיתונאים השחורים הלאומי (2004)
חתימה

ויליאם אדוארד בורגהרד דְיוּ בּוֹיְס (באנגלית: William Edward Burghardt "W. E. B." Du Bois ; ‏ 23 בפברואר 1868 - 27 באוגוסט 1963) היה סוציולוג, סופר ומשורר אפרו-אמריקאי, מייסד "האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים" (NAACP) ואחד ממייסדי התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית וראשי המאבק השחור לשוויון זכויות בארצות הברית בסוף המאה ה-19 והמחצית הראשונה של המאה ה-20. מהוגי רעיון הפאן-אפריקניות ואיחוד המדינות העצמאיות של אפריקה ואסיה בעידן הפוסט קולוניאליזם. מגדולי האינטלקטואלים שהצמיחה ארצות הברית ואחת מדמויות המופת של הקהילה האפריקאית-אמריקאית. דְיוּ בּוֹיְס היה מנושאי הדגל של התפיסה לפיה יש לבצע היפוך מחשבתי יסודי על מנת למנוע את הנצחת מצבם הנחות והבלתי נסבל של השחורים לאחר התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית, שביטל אמנם את העבדות בארצות הברית, אך הותיר את האוכלוסייה של העבדים המשוחררים במצב חוקי לא מוגדר, כשנמנעת מהם התקדמות מבחינת חינוך ותעסוקה והם נותרים בעוני ובנחשלות, שרק מחזקים בעיני החברה הלבנה את גזירת הגורל האלוהית ואת טבעם כעצלנים, טיפשים ולא-יוצלחים. דְיוּ בּוֹיְס הגדיר כמטרתו את "החזרת התקווה, הכבוד העצמי והאמונה ביכולת" של השחורים לקחת חלק בחברה האמריקנית על כל היבטיה החברתיים, התרבותיים, המדיניים והאינטלקטואליים. באופן כזה, האמין, יופרכו גם הטענות הגזעניות כלפיהם. זו בויז התנגד למנהיגים שחורים כבוקר טי. וושינגטון שהסתפקו בקידום חינוכי שנועד להקנות לשחורים קיום בכבוד ללא תלות בלבנים ותוך הסכמה עם הפרדה גזעית וחוסר שוויון תעסוקתי וחוקי והעלה על נס את חשיבות ביסוס הגאווה השחורה על תרבות ייחודית השואבת ממסורות אפריקאיות.

ספרו של דְיוּ בּוֹיְס מ-1903, "נשמתם של השחורים" (The Souls of Black Folk) הוא הספר המכונן בתולדות המאבק האמריקני לשוויון זכויות אזרחי ולמען כבוד האדם. הספר מתאר בלשון ייחודית, אמפתית וציורית אך גם עניינית ומדויקת את התוודעותם של האפרו-אמריקאים לתרבותם, לשורשיהם ולזהותם. הספר שינה את האופן שיוצאי היבשת השחורה תפסו את עצמם ואת הדרך בה תפסו אותם לבנים (לפחות ככל האמור בליברלים בצפון ארצות הברית).

דְיוּ בּוֹיְס ראה בשיטה הפוליטית הדמוקרטית-קפיטליסטית ממסד מדכא ונצלני והיה עסוק במהלך חייו בחקירת מודלים חלופיים מהאימפריה היפנית וגרמניה הנאצית (לפני השואה, אליה התנגד בתוקף) ועד ברית המועצות וסין של מאו.^{[דרוש מקור]}

שנים ראשונות ופעילות אקדמית

דְיוּ בּוֹיְס נולד במסצ'וסטס למשפחה שהייתה בת לקהילה קטנה מאוד של שחורים חופשיים בעלי אדמות במדינה. סבו מצד אמו היה עבד יליד מערב אפריקה למשפחת קולוניאליסטים מהולנד. הוא נלחם במסגרת הצבא הקונטיננטלי במלחמת העצמאות של ארצות הברית וככל הנראה קנה כך את חירותו. סבו מצד אביו היה צרפתי-אמריקאי ואביו היה ממזר שנולד כתוצאה מיחסיו עם שפחה משוחררת בהאיטי. בילדותו ונעוריו חי דְיוּ בּוֹיְס בקהילה מעורבת, זכה לחינוך מעולה ולא ידע כמעט אפליה גזעית.

בין השנים 1885 ל-1888 למד באוניברסיטת פיסק בנאשוויל שבטנסי. שם נתקל לראשונה בחוקי ג'ים קרואו שנועדו לכפות הפרדה גזעית. במסעותיו בדרום ארצות הברית נתקל לראשונה בגזענות ממוסדת ובמעשי לינץ'. לאחר שקיבל תואר בוגר אוניברסיטה עבר ללמוד בקולג' הרווארד, אחד ממוריו היה הפילוסוף ויליאם ג'יימס. ב-1892, לאחר תואר נוסף בהיסטוריה ופילוסופיה, זכה במלגת לימודים באוניברסיטת ברלין. בעת שהותו באירופה למד סוציולוגיה ובין היתר היה תלמידו של היינריך פון טרייצ'קה. ב-1895 היה לאפרו-אמריקאי הראשון שקיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת הרווארד נושא עבודת הדוקטורט שלו היה דיכוי סחר העבדים לארצות הברית. ב-1896 נשא לאשה את נינה גומר (1896–1950), ילדם הראשון בורגהרד, נפטר בעודו תינוק. לזוג נולדה בת נוספת, יולנדה.

לאחר סיום לימודיו, עסק דְיוּ בּוֹיְס בהוראה ובמחקר במספר אוניברסיטאות וממוסדות לימוד. אחת מעבודותיו הראשונות הייתה מחקר-שדה סוציולוגי על שכונות השחורים בפילדלפיה שהתקיים ב-1896, אותה פרסם במסגרת אוניברסיטת פנסילבניה בשנת 1898 בכותרת The Philadelphia Negro, היה זה המחקר האקדמי הראשון שנושאו היה אוכלוסיית השחורים בארצות הברית. ב-1897 דחה את הצעתו של פרדריק דאגלס לפיה על השחורים לחתור להיטמעות בחברה הלבנה. כנגד זאת טען דְיוּ בּוֹיְס שעל השחורים לחתור למחקר תרבותם-שלהם וליצירה חברתית ותרבותית נבדלת וגאה תוך אימוץ המורשת האפריקאית.

באותה עת טבע דְיוּ בּוֹיְס את המונח ("העשירית המוכשרת") "The Talented Tenth", לפיו בכל חברה (ללא קשר לגזע), קיימת עילית חברתית ואינטלקטואלית האחראית לעיצובה התרבותי ולקידומה.

ב-23 באפריל 1899, בעת שהותו באטלנטה, ג'ורג'יה כמרצה להיסטוריה וסוציולוגיה באוניברסיטה, הזדעזע דְיוּ בּוֹיְס עמוקות ממעשה הלינץ' של סאם הוסה, אפרו-אמריקאי בן 24 שהוצא להורג במכות, נתלה ונשרף על ידי המון שאף ביתר לאחר מכן את גופתו בחשד שרצח את מעסיקו. האירוע שינה את כיוון פעולתו של דְיוּ בּוֹיְס מהתמקדות בעיסוק אקדמי וכתיבת מאמרים ללקיחת עמדת מנהיגותית אקטיבית.

"נשמתם של השחורים"

כריכת המהדורה הראשונה של הספר "נשמתם של השחורים".

ב-1901 יצא לאור ספרו של בוקר ט. וושינגטון Up from Slavery, דְיוּ בּוֹיְס כתב מאמר ביקורת לספר בו ביקר בחריפות את הרוח הפשרנית המוצגת בו ושגולמה בדמותו של וושינגטון, לפיה השחורים צריכים להסתפק בחינוך לעצמאות כלכלית ולקבל את דחיקתם התרבותית אל השוליים. בשנת 1902 קיבל דְיוּ בּוֹיְס פנייה מהוצאת הספרים מק'קלרג (A.C. McClurg & Co.) להוציא לאור ספר שיתבסס על סדרת מאמרים שכתב ושיציג את בשורתו לקהל הרחב. ספר זה, שראה אור ב-18 באפריל 1903, היה "נשמתם של השחורים". הספר מורכב מתשעה מאמרים שפרסם דְיוּ בּוֹיְס בעבר וערך אותם מחדש (אחד מהם "על מר בוקר ט. וושינגטון" מבוסס על מאמר הביקורת הנ"ל) וחמישה מאמרים חדשים שכתב במיוחד עבור הספר. כבר ביוני אותה שנה נדפס הספר בשלוש מהדורות.

לשון הספר פיוטית, ייחודית, אמפתית וציורית אך גם עניינית ומדויקת. בפתיחת כל אחד מהפרקים כתב דְיוּ בּוֹיְס תווים של שיר נשמה מסורתי כושי ולצידו, תוך הדגשת השוויון התרבותי, ציטוט של שיר מאוצרות התרבות העולמית (לורד ביירון, פרידריך שילר, אלפרד טניסון, עומר ח'יאם, שיר השירים, וכדומה). בראש הפרק האחרון, "על שירי התוגה", המדגיש את הזמר כחלק מרכזי מחיי התרבות והרוח של האפרו-אמריקאים, גם שורת השיר ("אני קובר את הגוף הזה") היא ממסורת שירי העבדים.

בפרק הראשון "על המאבקים הרוחניים שלנו" טבע דְיוּ בּוֹיְס את המונח הסוציולוגי "מסך" (veil) כמחסום תודעתי שלא רק ניצב בין שחורים ללבנים (ובין אוכלוסייה מופלה ללא-מופלה באופן כללי) אלא אף מופנם על ידי האוכלוסייה המופלה עצמה וגורם לה לחוסר אמונה באפשרות של שינוי מצבה. מטרתו המוצהרת מורכבת משלושה מאמצים: להסיר את ה"מסך" התודעתי הפנימי של האדם השחור, לצקת בקיום הנפרד תוכן חיובי תרבותי וחברתי (רעיון זה מנוגד באופן בולט לרעיונותיו של בוקר ט. וושינגטון בדבר התבוללות תרבותית רצויה של השחורים) ולאפשר ללבנים לראות את השחור החדש "מעבר למסך".

הפרקים הבאים בספר דנים באופן מפורט, תוך דוגמאות חיות רבות, חלקן אוטוביוגרפיות, בנושאים כלליים היסטוריים, סוציולוגיים ותרבותיים כגון חיי העבדים המשוחררים, התרבות הלבנה של מדינות הדרום, אמונת האבות כמו גם באירועים אישיים כואבים כמו מות בנו הבכור התינוק, המוצגים תוך הרהור על מטרות החיבור.

בפרק התשיעי השווה דְיוּ בּוֹיְס בין ה'דרום הישן' הפיאודלי לכאורה שלפני מלחמת האזרחים האמריקנית, המאופין על ידי הג'נטלמן בעל התפיסה הפטרנליסטית, ל'דרום החדש' המורכב מ"בעלי יוזמה חסרי רסן ובהם 'דרומיים' עניים ורעבתניים, 'צפוניים' רודפי בצע ומהגרים (יהודים) ללא חוש מוסרי". במהדורת היובל של הספר שיצאה ב-1953 השמיט דְיוּ בּוֹיְס את המילה "יהודים" והחליף אותה ב"מהגרים".

מנהיג תנועה

כינוס "תנועת הניאגרה", 1905. דְיוּ בּוֹיְס במרכז השורה האמצעית, בכובע לבן.

ביולי 1905, לאחר שהפך לדובר העיקרי של השחורים שהתנגדו לדרכו של בוקר ט. וושינגטון, כינס דְיוּ בּוֹיְס יחד עם מנהיגים אחרים ועידה במפלי ניאגרה בקנדה. המתכנסים ייסדו את "תנועת הניאגרה".

ב-1907 יסד את כתב העת של התנועה "The Horizon: A Journal of the Color Line" אותו ערך עד 1910.

ב-12 בפברואר 1909 ייסדו ראשי תנועת הניאגרה וליברלים לבנים (רבים מהם יהודים) את "האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים" (NAACP), המילה "צבעונים" הוכנסה לפי דרישתו של דְיוּ בּוֹיְס כתחליף למילה "שחורים" (Blacks) או "כושים" (Negro). במאי התכנסה בניו יורק הוועידה הלאומית של השחורים (National Negro Conference) בה התמנה דְיוּ בּוֹיְס למנהל הפרסום והמחקר של האיגוד. בתפקידו זה, אותו מילא עד 1934 היה עורך כתב העת "The Crisis: A Record of the Darker Races" ומילא תפקיד חשוב בעידוד אמנים וסופרים שחורים לפרסם את עבודותיהם במה שכונה "הרנסאנס של הארלם" אותו הגדיר במאמר "A Negro Art Renaissance".

אחד הנושאים העיקריים אותם חזר ותיאר דְיוּ בּוֹיְס ונגדם מחה היה תופעת הלינץ' ובפרט העובדה שמבצעי לינץ' שביצעו פשעים חמורים לאור היום מעולם לא הועמדו לדין בדרום ארצות הברית. במסגרת זו הוביל מסע להחרמת סרט הראינוע "הולדתה של אומה" המעלה על נס את תנועת הקו קלוקס קלאן. דְיוּ בּוֹיְס מחה כנגד המפלגה הדמוקרטית שנסמכה על כוחם של נציגי המפלגה ממדינות הדרום ולפיכך חסמה כל חקיקה נגד מעשי לינץ' בקונגרס ולא נרתע מפרסום תמונות קשות של לינץ' על גבי דפי ה-The Crisis.

בקיץ 1917, בשל שביתה בסנט לואיס, גויסו פועלים אפרו-אמריקאים למלא את מקומם של פועלים לבנים שובתים. הדבר עורר גל מהומות (East St. Louis Riot) בהם נהרגו עשרות שחורים. בתגובה פרסם דְיוּ בּוֹיְס את המאמר "The Massacre of East St. Louis" (טבח מזרח סנט לואיס) והוביל ב-28 ביולי מצעד מחאה שקט של 9,000 שחורים בשדרה החמישית בניו יורק.

מלחמת העולם הראשונה ואחריה

בעת מלחמת העולם הראשונה תמך דְיוּ בּוֹיְס בגיוס והתנדבות אפרו-אמריקאים לצבא ארצות הברית. לאחר המלחמה ראיין חיילים שחורים ששירתו בצבא וגילה שפרט לחטיבה 92 של חיל הרגלים האמריקאי (92nd Infantry Division שנקראת גם "Buffalo Soldiers") לא היו חיילים שחורים מעורבים בקרב, רובם הועסקו בעבודות כפיים ולא בפעילות צבאית ולא נשאו נשק. דְיוּ בּוֹיְס העלה על נס את תרומתם של החיילים השחורים והדגיש שלמרות הגזענות בצבא ראוי ששחורים ישרתו בו.

ב-1915 כתב בירחון "אטלנטיק" מאמר בשם "שורשיה האפריקאים של המלחמה". במאמר זה הסביר שהעושר הקפיטליסטי של כל המדינות האימפריליסטיות מבוסס על ניצול עבודתן של "האומות הכהות" באפריקה, באסיה ובקריביים. עיקרה של המלחמה, טען, הוא המאבק האימפריאליסטי ובפרט המאבק על אוצרות הזהב, היהלומים, הגומי, והקקאו של אפריקה.

מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה השתתף דְיוּ בּוֹיְס כמשקיף בועידת השלום בפריז ובקונגרס הפאן-אפריקאי הראשון שהתקיים בעיר.

ב-1920 פרסם דְיוּ בּוֹיְס את האוטוביוגרפיה "Darkwater: Voices From Within the Veil". בנוסף ייסד באותה עת ירחון לילדים: "The Brownies' Book", אותו הקדיש ל"ילדי השמש" ובו יצר לראשונה נאראטיב אפרו-אמריקאי פשוט לילדים (כתב העת יצא באופן סדיר כשנה).

ב-1921 נסע ללונדון והיה בין מארגני הקונגרס הפאן-אפריקאי השני. דְיוּ בּוֹיְס הפך למנהיג הפוליטי והחברתי המוביל בקונגרס והגדיר את מטרותיו ב"מניפסט לחבר הלאומים" מתוך מאבק אידאולוגי עם מרקוס גארבי, שטבע את הסיסמה "אפריקה לאפריקאים" ותמך בשיבת האפרו-אמריקאים למולדתם. משנת 1922 החל דְיוּ בּוֹיְס לתקוף את גארבי והגדיר את תנועתו כסכנה לאפרו-אמריקאים.

מסעות בעולם

ב-1923, לאחר הכינוס השלישי של הקונגרס הפאן-אפריקאי יצא דְיוּ בּוֹיְס לראשונה לסיור באפריקה.

ב-1927 יצא לסיור בברית המועצות. עוד ב-1917 הוקסם מאפשרויות השוויון הגלומות בקומוניזם ובחן בקפידה את האידאולוגיה הקומוניסטית ואת האפשרות ליצירת חברה לא מעמדות ככלי לשחרור ה"מסך". את התרשמויותיו וניתוחו פרסם ב-1935 בספר "Black Reconstruction". בהשפעתו הצטרפו אפרו-אמריקאים רבים למפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית, ששיתפה פעולה עם ה-NAACP. עם זאת, דְיוּ בּוֹיְס עצמו לא היה חבר המפלגה הקומוניסטית (הא היה חבר מפלגת העבודה האמריקאית).

בשנת 1936 יצא לביקור בסין וביפן. עוד ב-1905, לאחר ניצחונה במלחמת רוסיה–יפן, גילה דְיוּ בּוֹיְס אהדה ליפן הקיסרית שניצחה את האימפריה הרוסית. בעקבות השנאה ליפן שפשטה בארצות הברית גילה ש"קו הצבע", אינו עובר רק בין לבנים לשחורים אלא בין הלבנים לכל מי שאינו בן לגזע הלבן ובכלל זה ה"צהובים". מסקנה זו הביאה את דְיוּ בּוֹיְס להתעניין במזרח אסיה. דְיוּ בּוֹיְס הגיע לשאנגחאי והזדעזע מהשפלתם של הסינים על ידי מיעוט של סוחרים לבנים שליטים. לאחר מכן הפליג דְיוּ בּוֹיְס ליפן וביקר בקובה, אוסקה, נארה, קיוטו וטוקיו והתקבל בכבוד רב. הוא העלה על נס את העצמאות והעוצמה של אומה לא-אירופית השומרת על ערכיה בד בבד עם הצלחה כלכלית וצבאית ומוכיחה בכך את שקר העליונות של האדם הלבן האירופאי.

דְיוּ בּוֹיְס חזר לארצות הברית דרך ביקור בגרמניה הנאצית אותו הקדיש בעיר לביקור בביירוית ו"טבילה" במוזיקה של ריכארד ואגנר, תוך שהוא נמנע מלהשתתף באולימפיאדת ברלין. יחסו של דְיוּ בּוֹיְס לגרמניה היה אמביוולנטי ביותר. מצד אחד אהב את התרבות הגרמנית והעריך את הפוליטיקה, החזון והיוזמה הכלכליים של אדולף היטלר ורודולף הס ואת הצלחתם להוציא את גרמניה מהמשבר ולצעוד לקראת מה שקיווה שהוא דגם סוציאליסטי. מאידך, תיעב דְיוּ בּוֹיְס את האנטישמיות, אך לא ייחס לה באותה עת חשיבות מכרעת בשיפוטו את המשטר הנאצי. דְיוּ בּוֹיְס לא ידע ככל הנראה שהיטלר הגדיר את תבוסת מדינות הדרום במלחמת האזרחים כאסון ו"שמוזיקת ג'ונגל" (ג'אז) נאסרה להשמעה בגרמניה.

שנות הארבעים

דְיוּ בּוֹיְס ב-1946. דיוקן מאת קארל ואן וכטן.

משנת 1934 ועד פרישתו בגיל 76 ב-1944 כיהן כראש המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת אטלנטה. ב-1940 יסד את כתב העת המדעי "Pylon: The Atlanta University Review of Race and Culture" וערך אותו עד 1944.

ב-1940 פרסם את האוטוביוגרפיה השנייה שלו "Dusk of Dawn".

דְיוּ בּוֹיְס התנגד לכניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, בעיקר כנגד יפן. הוא ראה במלחמה כנגד יפן צעד של אימפריאליזם "לבן" שכל תכליתו להכריע את האומה היפנית הגאה. תוכנית הגיוס והשילוב של חיילים אפרו-אמריקאים שהגה והוציא לפועל הנשיא רוזוולט, הייתה אמנם התגלמות שאיפה של דְיוּ בּוֹיְס, אך בזמן בלתי-מתאים ובמלחמה הלא נכונה לטעמו.

לאחר שפרש מאוניברסיטת אטלנטה דחה הצעות מפיסק (האוניברסיטה בה למד בנעוריו) והארוארד וקיבל את משרת מנהל המחקר ב-NAACP.

בשנת 1945 היה חבר בצוות בן שלושה חברי NAACP שהיה חלק מהמשלחת האמריקאית לוועידת סן פרנסיסקו, בה נוסד ארגון האומות המאוחדות. בוועידה הציג את דרישות ה-NAACP להכנסת ערכי שוויון הזכויות וסיום עידן הקולוניאליזם למגילת האומות המאוחדות. את חוויותיו מהוועידה סיכם בספר "Color and Democracy" שהיווה התקפה על המעצמות הקולוניאליסטיות. בהמשך אותה שנה ביקר בקונגרס הפאן אפריקאי החמישי ופגש את קוואמה נקרומה, נשיאה לעתיד של גאנה.

עם תחילת המלחמה הקרה עשו בכירי ה-NAACP כל מאמץ להבדילם ממגמות קומוניסטיות ולהרחיק חברים בעלי נטייה קומוניסטית משורות ההנהגה. עם זאת, דְיוּ בּוֹיְס המשיך לקיים פגישות עם קומוניסטים ידועים מחוג ידידיו כפול רובסון, הווארד פאסט ושירלי גרהאם (אותה נשא לאשה ב-1951). מול מתנגדיו טען שהוא אינו קומוניסט, אך מאמין שקרל מרקס צדק ושהקפיטליזם הוא אביהם של הגזענות, האפליה והעוני ושהמרקסיזם טומן בחובו סיכוי לשוויון, גם אם לא בצורה אותה לבש בברית המועצות. ב-1948, לאחר שנפתחה נגדו חקירת FBI, הסכים בסוף 1948 לפרוש מתפקיד רשמי ב-NAACP.

ב-1949 ביקר במוסקבה במסגרת ועידת השלום הכל-סובייטית.

שנות החמישים

חקירות ה-FBI כנגד דְיוּ בּוֹיְס שהחלו בעשור הקודם הבשילו לכדי האשמה בהיותו סוכן זר בראשית שנות החמישים, בפרט על רקע כהונתו כראש מרכז המידע על השלום (PIC - Peace Information Center), שפעל נגד השימוש בנשק גרעיני. ההאשמות כנגד דְיוּ בּוֹיְס וחברים נוספים במרכז בוטלו בסופו של דבר ב-1951, אך דרכונו נשלל במשך שמונה שנים, על מנת למנוע ממנו מגעים עם גורמים זרים. ב-1955 ביקש לנסוע לאינדונזיה על מנת להשתתף בועידת באנדונג (ועידת מדינות אסיה ואפריקה לקידום שיתוף פעולה כלכלי ותרבותי בין המדינות והתנגדות לקולוניאליזם הנחשבת לוועידת הייסוד של ארגון המדינות הבלתי-מזדהות). ב-1957 הוזמן דְיוּ בּוֹיְס על ידי נשיא גאנה נקרומה על מנת להשתתף בחגיגות העצמאות של המדינה, אך גם נסיעה זו נמנעה ממנו.

ב-1951, כשנה לאחר שהתאלמן מאשתו הראשונה, נשא לאשה את שירלי גרהאם (1896–1977) דְיוּ בּוֹיְס התגורר במנהטן וכתב בעיתון השמאלי "National Guardian", בעיקר הטיף למען השלום וכנגד מלחמת קוריאה.

ב-1958, בגיל 90, לאחר שהוחזר לו הדרכון, יצא עם רעייתו שירלי גרהאם למסע לסין, בה נפגש עם מאו דזה-דונג ולברית המועצות, בה השתתף בוועידת שלום וקיבל את פרס לנין לשלום. באוקטובר 1961, לאחר שבית המשפט העליון של ארצות הברית אשרר את הדרישה המקרתיסטית לפיה על כל הקומוניסטים להרשם במרשם ממשלתי מיוחד, נרשם דְיוּ בּוֹיְס לראשונה כחבר המפלגה הקומוניסטית האמריקאית, כצעד מחאה.

גאנה

ב-1960 נסע דְיוּ בּוֹיְס לגאנה וניגריה. בסוף 1961 (בגיל 93) נסעו דְיוּ בּוֹיְס ורעייתו לגאנה על מנת להתחיל לעבוד על האנציקלופדיה האפריקאית ("Encyclopedia Africana")‏, אנציקלופדיה לכל הנושאים האפריקאים במימון ממשלת גאנה. ב-1963 היה לאזרח גאנה. ב-27 באוגוסט 1963 נפטר באקרה, בירת גאנה ונקבר באדמתה.

יום לאחר מותו, נפתחו נאומי הנעילה של המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות בראשות מרטין לותר קינג, בדקת דומייה לזכרו, לאחר שההודעה על מותו נפתחה במילים "ענק נפל". חוק זכויות האזרח נחקק בדיוק שנה מאוחר יותר.

הפרס השנתי, שמעניקה האגודה הסוציולוגית האמריקנית למלומדים שהצטיינו בתרומתם המצטברת לקידום הסוציולוגיה, נקרא מאז 2006 על שמו של דְיוּ בּוֹיְס (W.E.B. Du Bois Career of Distinguished Scholarship Award).

פרסומים נבחרים פרי עטו

ספרות נון-פיקשן

• The Study of the Negro Problems (1898)
• The Philadelphia Negro (1899)
• The Negro in Business (1899)
• The Souls of Black Folk (1903) - נשמתם של השחורים, נהר ספרים, המפעל לתרגום ספרות מופת, 2009 מאנגלית: רעיה ג'קסון, פתח דבר וייעוץ מדעי: סוניה וינר
• The Talented Tenth, second chapter of The Negro Problem, a collection of articles by African Americans (September 1903).
• The Negro (1915)
• The Gift of Black Folk (1924)
• Africa, Its Geography, People and Products (1930)
• Africa: Its Place in Modern History (1930)
• Black Reconstruction in America (1935)
• What the Negro Has Done for the United States and Texas (1936)
• Black Folk, Then and Now (1939)
• Color and Democracy: Colonies and Peace (1945)
• The Encyclopedia of the Negro (1946)
• The World and Africa, an Inquiry into the Part Which Africa Has Played in World History (1947)
• Peace Is Dangerous (1951)
• I Take My Stand for Peace (1951)
• In Battle for Peace (1952)
• Africa in Battle Against Colonialism, Racialism, Imperialism (1960)

אוטוביוגרפיות

• Darkwater: Voices From Within the Veil (1920)
• Dusk of Dawn: An Essay Toward an Autobiography of a Race Concept (1940)
• The Autobiography of W. E. Burghardt Du Bois, (1968)

נובלות

• The Quest of the Silver Fleece (1911)
• Dark Princess: A Romance (1928)
• The Black Flame Trilogy:
  • The Ordeal of Mansart (1957)
  • Mansart Builds a School (1959)
  • Worlds of Color (1961)

לקריאה נוספת

• Randolph, Ryan (2005). W.E.B. Du Bois: the fight for civil rights. New York: PowerPlus Books. ISBN 1404226567.
• Fikru Negash Gebrekidan, "Ethiopia in Black Studies from W. E. B. Du Bois to Henry Louis Gates, Jr.", Northeast African Studies, Vol. 15, No. 1 (Spring 2015), pp. 1-34

• ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז, נשמתם של השחורים (תרגמה: רעיה ג'קסון, פתח דבר: סוניה וינר), נהר ספרים, 2009.
• מלאומיות פאן אפריקנית באמריקה לריבונות ול"בניין אומה " טריטוריאלית באפריקה הפוסט קולוניאלית בתוך: אילן רחום (עורך), חזרה לפוליטיקה: המדינה המודרנית, לאומיות וריבונות, מרכז זלמן שזר, 2009 עמ' 245–274

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז בוויקישיתוף

• ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז, ברשת החברתית Goodreads
• ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
• ארכיון מקוון של מסמכים ותמונות
• פרויקט דו בויז און-ליין של אוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט - ריכוז חומרים והפניות למכלול מקורות ברשת כולל מסמכים, מאמרים, תצלומים וסקירות
• Oxford Companion to African American Literature:W. E. B. Du Bois
• נשמתם של השחורים מאת: ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז
• יעל שטרנהל, נשמתם של השחורים, ויליאם אדוארד בוגהרד דו בויז, באתר הארץ, 21 בינואר 2009
• אלמוג בהר, איך זה להיות בעיה, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2010
• מידע ונקודות ציון על ציר הזמן
• ביוגרפיה באתר ההיסטוריה של ארצות הברית
• ביוגרפיה ב"מדריך לשמאל הפוליטי"
• בוקר ט. וושינגטון וו.א.ב. דו בויז תוכנית טלוויזיה
• ערן סבאג, ‏"חיים של אחרים" על ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז, באתר iCast‏, 23 בפברואר 2014
• ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז, דף שער בספרייה הלאומית