ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות
ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות היא ועדה של בית הנבחרים של ארצות הברית אשר דנה בנושא התנקשויות פוליטיות, ובמיוחד ההתנקשויות בחיי הנשיא ג'ון פ. קנדי, והלוחם למען זכויות האדם, ד"ר מרטין לותר קינג.
הרקע לעבודת הוועדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רציחתו של הנשיא קנדי ב-22 בנובמבר 1963 זעזעה את ארצות הברית. היה חשש כי עקבות הרוצחים יובילו למקומות רמי דרג בממסד, או אל מחוץ לארצות הברית, אל קובה ואל ברית המועצות. תוך שבוע מיום הרצח הוקמה ועדה, בראשות שופט בית המשפט העליון ארל וורן, שתפקידה היה לחקור את הרצח ולמצוא האם היה קשר לרצח הנשיא, או שמא הרצח הוא פעולתו של מתנקש בודד, לי הארווי אוסוואלד. מטרתה הבלתי מוצהרת של הוועדה הייתה למצוא כי אוסוואלד הוא המתנקש וכי פעל לבד.
כאשר נתנה ועדת וורן את מסקנותיה, בשנת 1964, נראה היה כי התיק נסגר. הוועדה קבעה כי אוסוואלד פעל לבד, וכי לא היה חלק מקשר. מסקנות אלו לא התקבלו על דעת רבים. בשנת 1966 כתב החוקר מרק ליין את ספרו "הריצה אל הצדק" (Rush To Judgement) בו ביקר את עבודת הוועדה. לאחר מכן חשף התובע המחוזי בניו אורלינס, ג'ים גאריסון, מה שנראה לו כקשר לרצח הנשיא קנדי, בניו אורלינס דווקא. משפטו המתוקשר של קליי שאו, ראש לשכת המסחר בניו אורלינס, וחבר מרכזי בקשר לו טען גאריסון, הסתיים בזיכויו של שאו, בשנת 1969, אך בחשיפה תקשורתית נרחבת לתאוריות הקשר, ובהצגה מיומנת על ידי התובע גאריסון, של כל הפגמים והחולשות שניתן למצוא בדו"ח ועדת וורן.
בשנת 1968 נרצח גם רוברט פ. קנדי, אחיו של הנשיא קנדי, בעת מסע הבחירות שלו, על ידי מחבל פלסטיני בשם סירחאן סירחאן. כן נרצח לוחם זכויות האדם מרטין לותר קינג. הציבור האמריקאי היה נתון להרגשה כי אישי ציבור חשופים להתנקשויות, ולפחות בעניינם של קינג ושל הנשיא קנדי, חברו גורמים בעלי עניין לקשר לרציחת דמויות נערצות אלו. לאווירה זו הוסיפה חשיפתו של הסרט שצילם אברהם זפרודר, אשר הוקרן לראשונה בטלוויזיה האמריקאית בזמן צפיית שיא בתוכניתו הפופולרית של הרלדו ריברה "לילה טוב אמריקה". הייתה זו המחשה ויזואלית למה שהרגישו אמריקנים רבים בצורה אינטואיטיבית. משהו לא היה בסדר. מישהו עומד מאחורי הדברים. תמונת הנשיא הנכנס למארב יריות ברחוב ראשי בדאלאס, וסופג כדור אחר כדור, בעוד שרעייתו הצעירה והיפה זוחלת, מכוסה בדם, על מכסה תא המנוע של הלימוזינה הנשיאותית, ומנסה להימלט, רדפה את הציבור האמריקאי.
בה בעת נחשפו קשרים בין המאפיה, סוכנות הביון המרכזית - ה-CIA, וגורמים בקרב הגולים קובנים המיליטנטים, במטרה להתנקש בחייו של פידל קסטרו. גילויים אלו (בין היתר על ידי ועדות של הסנאט לחקירת שיתוף הפעולה בין גורמי ביון), הראו כי הבלתי נתפס - קשר בין הממשל האמריקני, בדרגים הגבוהים ביותר, סוכנויות הביון השונות, הגולים הקובנים והמאפיה, הוא כעת עובדה מוחשית. האצבע הציבורית הופנתה אל גורמים אלו עתה אף בקשר לרציחתו של קנדי. קביעת ועדת וורן כי לא היה כל קשר לרציחת קנדי נראתה לרבים כקביעה מיושנת ומבוססת על מידע חלקי, במקרה הטוב, וכניסיון טיוח מצד המעורבים ברצח (לדעת המבקרים) לינדון ג'ונסון וחבר הוועדה אלן דאלס, במקרה הרע.
פעולת הוועדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לנוכח הלחץ הציבורי, ובהשתדלות אישים כקורטה סקוט קינג, רעייתו של מרטין לותר קינג המנוח, מינה בית הנבחרים האמריקני בספטמבר 1976, ועדה לחקירת מותם של קנדי וקינג. ההחלטה התקבלה ברוב של 280 תומכים מול 65 מתנגדים. ויכוחים על רקע אישי בין חברי הוועדה גרמו לחילופי גברי ולעיכובים בתחילת עבודתה, אך לבסוף התגבש הרכב בראשות חבר הקונגרס לואיס סטוקס מאוהיו ובייעוצו של עורך הדין רוברט בלייקלי. המנדט שקיבלה הוועדה היה לפעול בין 30 במרץ 1977 ו-3 בינואר 1979.
הוועדה כללה שמונה חברי בית הנבחרים. ארבעה דמוקרטים וארבעה רפובליקנים. היא חולקה לשתי תת-ועדות. האחת חקרה את רצח קנדי והשנייה את רציחתו של מרטין לותר קינג.
מרבית עבודת הוועדה, כעבודתן של כל ועדות הקונגרס, התבצעה בחשאי, והעדים חתמו על טופסי שמירת סודיות. מספר עדים מועט העיד בפומבי. דו"ח הוועדה היה כבר ערוך כמעט, כאשר לקראת סוף עבודתה בדצמבר 1978, העידו בפניה מומחי האקוסטיקה מרק וייס וארנסט אשכנזי. עדויות אלו הביאו למפנה, ולעריכתו של דו"ח שונה לחלוטין מזה שהתכוונו חברי הוועדה לערוך אך שבועות אחדים לפני כן.
דו"ח הוועדה, שאורכו 686 עמודים (ואשר חלק ניכר ממנו עוסק ברציחת מרטין לותר קינג) וזאת בהשוואה ל-888 העמודים של דו"ח ועדת וורן, פורסם ב-29 במרץ 1979.
מסקנות הוועדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באשר למרטין לותר קינג, הסיקה הוועדה כי רציחתו הייתה מיריה אחת מרובהו של ג'יימס ארל ריי, ושקיימת "אפשרות" שהרצח היה כתוצאה מקשר פלילי, על אף שאף סוכנות של הממשלה של ארצות הברית אינה מעורבת בקשר זה.
באשר לרצח קנדי, קבעה הוועדה כי אכן, לי הארווי אוסוואלד הוא שירה שלושה כדורים לעבר הלימוזינה הנשיאותית, וכי שניים מהם פגעו בנשיא. הוועדה פסקה כי תיאורית "הכדור הבודד" שהייתה בסיס המסקנות של ועדת וורן, נכונה ביסודה, ואף מצאה ראיות לחיזוקה של קביעה שנויה במחלוקת זו (כבדיקת "נייטרונים" לקביעת המרכיבים המדויקים של הכדור CE399, והשוואתם לרסיסים שנותרו בידו של המושל ג'ון קונלי אשר על פי ועדת וורן פצעיו נגרמו מכדור זה).
הקביעה הדרמטית שקבעה הוועדה הייתה כי אוסוואלד לא פעל לבד. עדות המומחים וייס ואשכנזי, אשר ניתחו הקלטות ממכשירי קשר משטרתיים שבוצעו באמצעות מיקרופון שהיה מותקן על אופנוע משטרתי בעת הרצח, ושודרו למכשיר דיקטפון במטה המשטרה, היא כי המכשיר קלט ארבע יריות (בעוד שוועדת וורן סברה כי בעת הרצח נורו שלוש יריות). המומחים מיקמו שלוש מן היריות ממחסן הספרים, שם נמצא אוסוואלד, שהיה בעת הרצח מאחורי הלימוזינה. אך ירייה אחת באה מלפנים, מכיוון "תלולית הדשא" (Grassy Knoll), מקום שבו רבים מתומכי תאוריות הקשר מיקמו את המתנקשים הנוספים. לאור זאת, קבעה הוועדה כי רצח הנשיא קנדי היה "קרוב לוודאי כתוצאה של קשר".
מיהם, אם כן, הקושרים, לדעת אנשי הוועדה? לדעת הוועדה לא הייתה זו פעולת כל סוכנות ממשלתית, הן של ממשלת ארצות הברית והן של ממשלות חוץ. הוועדה בחנה אף את פעולתם של גורמים במאפיה כסנטו טרפיקנטה, ג'ימי הופה וקרלוס מרצ'לו, אך הסיקה כי אין ראיות ממשיות למעורבותם.
הוועדה מתחה ביקורת על משרד המשפטים האמריקאי, על ה-FBI, ה-CIA וועדת וורן, וטענה כי ביצועיהם בחקירת הרצח לא היו מספקים. על השירות החשאי של ארצות הברית מתחה הוועדה ביקורת בטענה כי הוא אינו מספק הגנה ראויה לנשיא.
הוועדה המליצה לנקוט צעדים במישור החקיקתי למניעת התנקשויות.
השפעת עבודת הוועדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוועדה לא הביאה לסופו של הוויכוח הציבורי על הקשר לרציחתו של קנדי. אלו הסבורים כי קנדי היה קורבן לקשר, לא אהבו את האישור שנתנה הוועדה לתיאורית "הכדור הבודד". ה"ראיות האקוסטיות" שעליהן ביססה הוועדה את מסקנת הקשר, נראו כתמורה קטנה מדי בעבור הביסוס של כל מסקנות ועדת וורן כמעט אחת לאחת. אי היכולת או אי הרצון של הוועדה למצוא את הגורמים השותפים בקשר, היו אף הם מטרה לביקורת.
לדעת התומכים בלי הארווי אוסוואלד כמתנקש הבודד, הייתה הוועדה מיותרת מלכתחילה, ובדיעבד הגיעה למסקנות מפוקפקות. וכפי שראינו, על "הראיות האקוסטיות" נמתחה ביקורת רבה.
פעולת הוועדה אך תרמה לתעלומה. עתה הייתה קביעה רשמית סותרת של שתי ועדות מוסמכות של גופים רמי דרג בממשל האמריקאי. במקום לקבוע מסקנות שתהיינה סופיות וחותכות, פתחה הוועדה את הוויכוח, ונראה כי ייקח עוד זמן רב בטרם ייתמו הדיו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות (באנגלית)- דו"ח ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות
