זיגפריד
זיגפריד (בגרמנית: Siegfried) הוא שמה של האופרה השלישית ביצירתו של ריכרד וגנר, "טבעת הניבלונג". טבעת הניבלונג היא טטרלוגיה (יצירה המורכבת מארבע יצירות שונות) אפית המבוססת באופן רופף על "שירת הניבלונגים", אגדות גרמניות פאגאניות ומיתולוגיה נורדית. האופרה הושלמה ב-1871 והוצגה לראשונה ב-1876 בביירוית שבגרמניה.
כתב היד של היצירה שמור במוזיאון ריכרד וגנר בביירוית.
הדמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- זיגפריד - טנור
- מימה - טנור
- נווד (תחפושת של האל ווטאן) - בס-בריטון
- אלבריך - בריטון
- פפנר (מחופש לדרקון) - בס
- ציפור היער - סופרן
- ארדה - קונטרה אלט
- ברונהילדה - סופרן
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העלילה היא עלילת המשך לאופרה "הוולקירה". זיגלינדה ילדה את זיגפריד ומסרה אותו למימה, תוך שהיא מבקשת ממנו לשמור עליו, ומוסרת לו את שברי החרב של אביו, זיגמונד.
מערכה ראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מימה, ניבלונג גמד ואחיו של אלבריך, גידל את זיגפריד וטען שהוא אביו. כאשר זיגפריד דורש לדעת מי הוריו האמתיים, מימה מספר לו כיצד נולד, ושאמו מתה בלידה ואביו מת קודם לכן בקרב (הוא אינו יודע מה שם אביו, זיגמונד).
האל ווטאן מופיע בדמות נווד. הוא עורך חידון למימה, ומימה מפסיד מפני שהוא לא יודע להשיב על השאלה, מי יוכל לתקן את החרב ולהשתמש בה. הנווד אומר למימה שזה יהיה מי ש"אינו יודע פחד מהו", ועוזב.
זיגפריד דורש לקבל את החרב. מימה מסביר לו שהוא אינו יכול לתקנה, ומנסה להסביר לו מה הוא פחד. כדי ללמדו הוא מציע לו לבקר במערה שבה הענק פפנר, מחופש לדרקון, שומר על אוצר הזהב של הניבלונגים. זיגפריד מסכים, ובזמן שהוא מתקן את החרב בעצמו, מימה מכין שיקוי רעיל כדי לתת לזיגפריד לאחר שזה יהרוג את פפנר.
מערכה שנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנווד פוגש את אלבריך מחוץ למערתו של פפנר. אלבריך מזהה שזה ווטאן, ומספר לו על תוכניתו להשגת הטבעת. ווטאן אומר כי הוא לא מתכוון להתערב. ווטאן מעיר את פפנר, ואלבריך מזהיר אותו מפני זיגפריד ומציע לו עזרה תמורת הטבעת. פפנר מתייחס לכך בביטול, מסרב וחוזר לישון.
מימה וזיגפריד מגיעים למערה של פפנר במעמקי היער. זיגפריד מעיר את הדרקון והורג אותו. בטעות, זיגפריד נוגע בדם שלו ומכניס טיפה ממנו לפיו. לפתע, הוא מתחיל להבין את משמעות שירתה של ציפור היער. היא מזהירה אותו מפני מימה.
זיגפריד לוקח את הטבעת ואת קסדת ההסוואה.
כאשר מימה מגיע עם השיקוי ומציע אותו לזיגפריד, הוא דוקר אותו. הציפור מספרת לזיגפריד על אישה הישנה על הר כשהיא מוקפת באש (זו ברונהילדה), והוא יוצא לחפש אותה.
מערכה שלישית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנווד שואל את ארדה, אלת האדמה, על גורלם של האלים. היא מתקשה להשיב, והוא מביע אדישות לגורלו. כאשר מגיע זיגפריד, הנווד מנסה לחסום את דרכו, אך זיגפריד מצליח לעבור בעזרתה של חרבו (הוא אינו מזהה שהנווד הוא למעשה סבו). הוא מעיר את ברונהילדה, והיא מאושרת לראות שהוא העיר אותה ולא גבר אחר. לאחר שהיא מהססת מעט מפני שאיבדה את חיי הנצח שלה, היא מפויסת ומצטרפת לזיגפריד בשיר שבח לאהבה.
זיגפריד בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמותו של זיגפריד בסגנון היוגנדשטיל הופיעה בגלוית מזכרת של הקונגרס הציוני השני, שנערך בבזל בשנת 1898.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כתב היד של היצירה במוזיאון ריכרד וגנר בביירוית.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דניאל בויארין, "נשף המסיבות הקולוניאלי: ציונות, מגדר, חיקוי", תיאוריה וביקורת 11 / חורף 1997, עמ' 125.
אופרות טבעת הניבלונג של ריכרד וגנר |
---|
זהב הריין הוולקירה זיגפריד דמדומי האלים |
אופרות של וגנר | ||
---|---|---|
האופרות המוקדמות | החתונה • הפיות • איסור האהבה • ריאנצי | |
תקופת הביניים | ההולנדי המעופף • טנהויזר • לוהנגרין | |
התקופה הבוגרת | טריסטן ואיזולדה • אמני השירה מנירנברג • טבעת הניבלונג • זהב הריין • הוולקירה • זיגפריד • דמדומי האלים • פרסיפל |