לדלג לתוכן

טריגוניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןטריגוניים
טריגון קצר-זנב
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: דגי סחוס
על־סדרה: בטאים
סדרה: טחנאים
על־משפחה: טריגונאים
משפחה: טריגוניים
שם מדעי
Dasyatidae
ג'ורדן, 1888
טריגון חד-אף.

טריגוניים (שם מדעי: Dasyatidae; בעברית: חתול ים) היא משפחת יצורים ימיים סחוסיים בעלי גוף שטוח דלתוני או עגול.

אזורי מחיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטריגוניים חיים קרוב לחוף, גם במים רדודים. רוב המינים נפוצים במים טרופיים ברחבי העולם, אך ישנם גם מינים החיים באזורי מים מתוקים באסיה, באפריקה ובפלורידה.

רוב המינים אינם מאוימים ואף לא נמצאים בסכנת הכחדה.

קרובי משפחה של הטריגונים הם המשפחה טריגוני נהרות והם שייכים לאותה סדרה ואותה על-משפחה (יחד עם עוד שתי משפחות קטנות). לבד מתפוצתם בנהרות ואגמים הם דומים מאוד לטריגונים הימיים וקיים קושי להבדיל ביניהם.

תכונות הטריגון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרך הניידות במים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטריגוניים מתניידים במים במעין תנועת "תעופה", נעים קדימה ומאיצים בעזרת סנפירי החזה הגדולים שלהם.

דרך ההגנה והעוקץ של הטריגון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העוקץ שלהם, הנמצא בבסיס הזנב, הוא ארוך וחד כתער ומצופה בארס. לרוב אינם תוקפנים, אך כשהם בסכנה העוקץ הארוך מזדקר ופגיעתו עלולה להיות קטלנית למי שבא עמו במגע, לפעמים על ידי דריכה עליו. כך למשל נהרג חובב הטבע האוסטרלי סטיב ארווין.[1] בשיא עונת הרבייה זכרי הטריגונים נעשים תוקפניים ומרחיקים בני אדם מהטריטוריה שלהם. הגורמים העיקריים המשפיעים על חומרת הפצע כפי שתועד בתצפיות רבות הם- ראשית, הגודל היחסי של טריגון (טריגון בקוטר מטר או יותר עקיצתו חמורה יותר מטריגונים קטני ממדים, שכן אז מדובר בחתך או פצע שטחי בלבד), ושנית הטיפול הרפואי שבמדינות שאינן מערביות מגיע לעיתים באיחור של מספר ימים ואז מתפתחים זיהומי משנה סביב פצע החתך.[2] בניגוד למשפחת הטריגוניים, טריגוני הנהרות (Potamotrygonidae) מעולם לא הביאו לתמותה בקרב בני האדם, זאת למרות חשיפה גדולה יותר למינים אלו עקב שטחי מחיה משותפים עם הילידים הדרום אמריקאיים, אזורי הדיג וכן גידול לצורכי נוי.[3]

חושי הטריגון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטריגוניים אינם מסוגלים לראות את טרפם, כי עיניהם נמצאות בחלק העליון של גופם, ואילו פיהם נמצא בחלקו התחתון, במקום זאת, הם משתמשים בחוש הריח שלהם ובקולטנים חשמליים, בדומה לכרישים.

תזונתם מתבססת בעיקר על רכיכות וסרטנים ומדי פעם על דגים קטנים אחרים. הפה מכיל שיניים חזקות המסוגלות לפצח את קונכיות טרפם. הטריגוניים משתקעים בקרקע בעת האכילה, כך שלעיתים קרובות רק עיניהם וזנבותיהם נראים לעין.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טריגוניים בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שירות "הארץ", "צייד התנינים" האוסטרלי נהרג מעקיצת דג, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2006
  2. ^ Peter J. Fenner, John A. Williamson, Ralph A. Skinner, Fatal and non‐fatal stingray envenomation (for editorial comment, see page 610; see also pages 625, 626 and 708), Medical Journal of Australia 151, 1989-12-XX, עמ' 621–625 doi: 10.5694/j.1326-5377.1989.tb139631.x
  3. ^ Vidal Haddad Junior, Environmental dermatology: skin manifestations of injuries caused by invertebrate aquatic animals, Anais Brasileiros de Dermatologia 88, 2013-08, עמ' 496–506 doi: 10.1590/abd1806-4841.20132587