יוסף שלמה דלמדיגו
 | |
| לידה |
16 ביוני 1591 כ"ה בסיוון ה'שנ"א הרקליון, כרתים, הרפובליקה של ונציה  |
|---|---|
| פטירה |
16 באוקטובר 1655 (בגיל 64) י"ד בתשרי ה'תט"ז פראג, בוהמיה, האימפריה הרומית הקדושה |
| מקום קבורה | בית הקברות היהודי העתיק, פראג |
| השכלה |
אוניברסיטת פדובה |
| תקופת הפעילות |
? – 16 באוקטובר 1655 |
| מנחה לדוקטורט |
גלילאו גליליי |
  | |
רבי יוסף שלמה דֶלמֶדיגו (Delmedigo; דלמדיגו – שיבוש המילה "דל מדיקו", שפירושה "הרופא" בלטינית) (כרתים, כ"ה בסיוון ה'שנ"א, 1591 – פראג, י"ד בתשרי ה'תט"ז, 1655) המכונה גם יש"ר מקנדיה או מקנדיאה, היה רב, פילוסוף, רופא, מתמטיקאי ואסטרונום. כינויו יש"ר הוא ראשי תיבות של יוסף שלמה רופא, וקנדיה/קנדיאה הוא שמה הקדום של הרקליון, בירת כרתים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרב יוסף שלמה בן ר' אליהו דלמדיגו נולד בכ"ה בסיון ה'שנ"א, ה-16 ביוני 1591, בעיר קנדיאה שבכרתים. היה נצר למשפחת דלמדיגו, עליה נמנה - כמאה שנה לפניו - ר' אליהו דלמדיגו, בעל ספר "בחינת הדת", שבו יצא כנגד חכמת הקבלה וכנגד הטוענים לקדמות ספר הזהר. בתגובה וכתשובה ל'בחינת הדת', חיבר הרב יוסף שלמה דלמדיגו את ספרו "מצרף לחכמה", בו התייחס לטענותיו; עם זאת חרף אהדתו לתורת הקבלה, יצא כנגד המקובל ר' אברהם אבולעפיה, שתפיסתו הייתה שונה מן התפיסה הקבלית המקובלת.
עד גיל חמש עשרה למד בעיקר תלמוד, פוסקים וקבלה, וכן כמה שפות: יוונית, איטלקית, ספרדית ולטינית. ב-1604 נסע הרב היש"ר לפדובה שבאיטליה, שם למד רפואה ומדעים. בין היתר, למד גם אצל גלילאו גליליי. בהיותו בפדובה ביקר מספר פעמים בוונציה, שם הכיר את ר' אריה די מודינה ואת שמחה לוצאטו. בשנת שע"ג (1613) סיים את לימודיו האוניברסיטאיים בפדובה ושב לביתו, שם אסף ספרים עד שספרייתו מנתה כ-7000 ספר. בתקופה זו הוא החל להתרועע עם הקראים.
בשנת שע"ו (1616), בגיל 25, עזב את עירו, משפחתו וכל ספריו, וחי בבדידות כנווד במשך כ-27 שנים. בנדודיו ביקר במצרים, שם פגש מורה באוניברסיטת קהיר והתווכח עמו, וכן נפגש עם ראש העדה הקראית יעקב האלכסנדרוני. משם פנה לקושטא, בה רכש ספרי פילוסופיה רבים, ונפגש עם ראשי הקראים, אך שם - החל לעסוק בתורת הקבלה. מקושטא נדד לליטא, שם עסק ברפואה, והיה לרופאו האישי של נסיך ליטא, יאנוש רדזיוויל, בין השנים 1620–1624[1]. בימים היה עוסק ברפואה, ובלילות בתלמוד, קבלה ומחקר. לימים, שימש כרב ואב בית דין של המבורג ודרשן בקהילת הספרדים. בעקבות מגפה שפרצה בשכונת מגוריו בעירו, עקר לגליקשטאדט, עיר חדשה בצפון מזרח המבורג. כיוון שלא היו בעיר זו יהודים רבים, עזב משם לאמסטרדם, בה שימש כרב ודרשן בשלוש השנים הבאות, (שפ"ח-שצ"א). ישנם הסבורים שהרב היש"ר למד גם 11 שנים ביאשי שבנסיכות מולדובה, אצל רבי שלמה בן ארויו, ואולם פרט ביוגרפי זה שנוי במחלוקת.
את סוף ימיו עשה הרב היש"ר בפראג, שם נפטר ב-1655 ונטמן בבית הקברות היהודי העתיק. על מצבת קבורתו נחקק: "אב"ד בהאמבורג ובגלילות אמשטרדם".
יחסו לקבלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרו של דלמדיגו, "מצרף לחכמה", משבח את חכמת הקבלה. בהקשר לכך מסופר כי עיסוקו בתורת הקבלה החל בעקבות פגישה עם רבי יעקב בן נחמיאש, מחכמי קושטא בזמנו, בה הודה כי למרות ידיעותיו המופלגות בפילוסופיה הוא מחבב את תורת הקבלה, והוכיחו כי תורת הקבלה דומה לפילוסופיה של אפלטון. אחר כך, בדרכו לפולין, פגש ברבי שלמה בן ערבי, רב העיר יאשי שבנסיכות מולדובה ורופאו של הנסיך המושל, אצלו למד קבלה ורפואה במשך 11 שנים מ-1619, לפי אחת הגרסאות.
למרות זאת יש הטוענים שדעתו של דלמדיגו ביחס לקבלה נשארה שלילית: הרב שמואל מוהליבר סיפר שעשיר אחד ביקש מדלמדיגו לכתוב ספר בשבח חכמת הקבלה, ובעקבות כך כתב את הספר "מצרף לחכמה". אך נטען כי המעיין בספר וקורא בין השורות מבין שכוונתו היא הפוכה[2][דרושה הבהרה]. טענה זו מוכחת במכתב של דלמדיגו אל אחד שביקש ממנו הדרכה בלימוד, שנדפס בתחילת ספר מאסף בכותרת "מלא חפנים" שהדפיס אברהם גייגר; המכתב ידוע בכינוי "אגרת אחוז". בחלק הגרמני של ספרו[3] מקדים גייגר לתרגום האיגרת סיפור קורות חייו, כתביו ואישיותו של דלמדיגו, ודבריו מהווים חיזוק להשערתו של הרב מוהליבר.
אצל הרב חיד"א בשם הגדולים, לאחר דברי הערכה מיוחדים על הרב דלמדיגו: ”מהר"ר (מורנו הרב רבי) יש"ר מקאנדיא. הרב הנזכר היה חכם בכל החכמות ומופלג בכל חכמה מספר תשבורת (הנדסה, גאומטריה) פילוסופיא תכונה (אסטרונומיה) הגיון (לוגיקה) רפואה, וחכם בתורה בפלפול הש"ס ופוסקים, ודרשן מופלא, ודעתו רחבה”, מופיעה רמיזה-הבהרה בנושא יחסו לקבלה: ”אולם במה שדיבר בענין הקבלה במ"ש (במה שכתב) ב"נובלות חכמה" ו"שבר יוסף", הגאון החסיד הרמ"ז דחה דבריו וסילק ההשגחה (הצורך להתייחס בכלל) מספריו, כאשר תראה באגרות הרמ"ז בסופן, דף מ"ב ע"א, ובין תבין רמ"ז הרומ"ז. ודי בזה”[4].
חיבוריו וספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]את עיקרי מחקריו המדעיים כתב יש"ר בספרו "ספר אֵילִם", שיצא לאור בשנת 1629 באמסטרדם. הספר מכיל תשובות לשאלות בנושאי אסטרונומיה ומתמטיקה, שהפנה אליו חכם קראי, זרח בן נתן מטרוקי. כן מובאים בספר חידושים מתמטיים עדכניים לזמנו, מהם שטרם יצאו בדפוס, של מתמטיקאים ידועים. גלילאו גליליי מוזכר כמה פעמים בספר, אותו הוא מכנה בתואר "רבי". הוא מזכיר לעיתים את השימוש שעשה בטלסקופ, ומייחס המצאתו לגליליי. הספר הודפס שוב במהדורה נוספת בשנת 1864 באודסה.
משערים כי חיבר קרוב לעשרים וחמישה ספרים, חלקם הגדול נותרו בצורת כתבי יד. רשימת ספריו הידועים:
- אֵילִם, נדפס עם הוספות רבות באודסה תרכ"ד-תרכ"ח, בחמשה חלקים. ענייני רפואה ועוד. החלקים נקראו בשמות:
- מעין חתום, אודסה תרכ"ח.
- מעין גנים, אמסטרדם שפ"ח-שפ"ט.
- חוקות שמים, אודסה תרכ"ז.
- גבורות ה', אודסה תרכ"ז.
- בתי הנפש, כתב יד בספרית אוקספורד על שם רבי כלכלבן, ונטען כי מחברו הוא דלמדיגו.
- נפש הגר, כנ"ל ב'בתי הנפש'.
- יער לבנון, אנציקלופדיה פילוסופית בצורת שאלה ותשובה. החיבור לא נשלם.
- נובלות חכמה, אופטיקה ומאטפיזיקה.
- מצרף לחכמה, בתורת הקבלה.
שני הספרים 'נובלות חכמה' ו'מצרף לחכמה', והספר בחינת הדת של ר' אליהו דלמדיגו, נדפסו יחד תחת השם תעלומות חכמה בהנאו בשנת שפ"ט.
- תהלת חכמה, בתורת הקבלה.
- בטוחות חכמה, בתורת הקבלה.
- שבר יוסף.
- עיר גבורים במתמטיקה ואסטרונומיה.
- בשמת במתמטיקה ואסטרונומיה. (תלמידו העיד ש"הספר נעלם").
- נפלאות ה', כימיה ומכניקה.
- לבב חכמה, ענייני רפואה.
- רפואות תעלה, ענייני רפואה.
- אגרת אחוז, אל זרח בן נתן מטרוקי, יצאה לאור ביחד עם ספר 'פינת יקרת'.
- בשמת, באחד מספריו הוא מצהיר כי את דעותיו האמיתיות בפילוסופיה יגלה בחיבור זה ערומים כמות שהם באמת. הספר ״בשמת״ התגלגל בכתב יד לידי ר׳ שמשון סלאנימער מקניגסברג בזמן מלחמת שבע השנים אך אבד בשריפה שכילתה את כל ספרייתו (פני תבל עמ' 246).
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הקדמת הספר "מצרף לחכמה" והערות "לישרים תהילה".
- דוד אריה פרידמן, יוסף שלמה דילמדיגו המכונה יש"ר מקנדיא למלאת 360 שנה להולדתו < 1951 < 1591 , במלאת 360 שנים ללידתו, הוצאת עלי עין, תל אביב, תשי"א, 1951
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד הלחמי, רבי יוסף שלמה דילמדיגו (יש"ר מקנדיא), חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' ע"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- "יוסף שלמה דלמדיגו", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
בית התפוצות, העילוי ששבר את החרם האנטישמי על רופאים יהודים, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2018
- כתביו
- קישורים לספריו "ספר אילם", "מעין חתום", "מעיין גנים", "חוקות שמים", "גבורות ה'"
- מצרף לחכמה (תעלומות חכמה), בסיליאה שפ"ט 1629, באתר היברובוקס
- מצרף לחכמה, אודסה תרכ"ה 1865, באתר היברובוקס
- מצרף לחכמה, ווארשא תר"נ 1890, באתר היברובוקס
- לקוטים שונים, בסיליאה שפ"ט 1628, באתר היברובוקס
- כתב יד, מקבץ חיבורים- אילם, מעין גנים, סוד היסוד, חקות שמים, גבורות ה', מעין חתום, ליטא, מאה 19, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
- כתב יד, מצרף לחכמה, מוסקבה, מאה 17, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
- כתב יד, נובלות חכמה, מוסקבה, מאה 17, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
- כתב יד, שבר יוסף, מוסקבה, מאה 17, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
- כתב יד חלקי, רפואות תעלה, פראג, מאה 17, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
- כתב יד, אגרת האחוז, סנט פטסבורג, מאה 18, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
- כתב יד, נפש הגר ובתי הנפש
- יוסף שלמה דלמדיגו, באתר "החכם היומי"
יוסף שלמה בן אליהו דלמדיגו (1591-1655), מקנדיה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אדם טלר, כסף, כוח והשפעה: היהודים באחוזות בית רדזיוויל בליטא במאה הי"ח, מרכז זלמן שזר 2006 עמ' 23
- ^ ליפסון, מדר דר ג עמ' 197. וראה פרק יז בספר מצרף לחכמה.
- ^ https://archive.org/download/melochofnajimdeu00geig/melochofnajimdeu00geig.pdf
- ^ "שם הגדולים" מערכת ספרים אות א [צג] ספר אלים