ילתא
| לידה |
המאה ה-3 בבל, האימפריה הסאסאנית |
|---|---|
| פטירה |
המאה ה-4 בבל, האימפריה הסאסאנית |
| תקופת הפעילות | דור שלישי לאמוראים |
| השתייכות | רבנית, חז"ל, אמוראים, אמוראי בבל |
| בן זוג | רב נחמן בר יעקב |
| אב | רבה בר אבוה (שנוי במחלוקת) |
  | |
ילתא הייתה אשתו של רב נחמן, אמורא בבלי בן הדור השלישי. היא הייתה בתו של רבה בר אבוה, שהיה אמורא חשוב ומבית ראש הגולה[1], ולפי חלק מהדעות היה ראש הגולה[2]. רבה בר אבוה היה רבו המובהק של רב נחמן בעלה, ורב נחמן הוא האמורא היחיד המצטט משמו בתלמוד. לפי דעות אחרות לא הייתה ילתא בתו של רבה בר אבוה.
אישיותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילתא הייתה אשה נבונה ולמדנית ומובאים בתלמוד סיפורים אודותיה. היא פנתה לבעלה בשאלה הבאה: "כל מה שאסרה התורה, התירה לנו דבר כמוהו (כלומר שטעמו כטעם הדבר האסור); אסור לנו דם, אך מותר לנו כבד; אסור לנו לשכב עם נידה, אך מותר לנו לשכב עם אשה בעת שיוצא ממנה דם טוהר; אסור לנו לאכול חֵלֶב של בהמה, אך מותר לנו חלב של חיה; אסור לנו לאכול בשר חזיר, אך מותר לנו לאכול את מוחו של דג השיבוטא; אסור לנו לאכול עוף ששמו גירותא, אך מותר לנו לשון של דג ששמו כוורא; אסור לשכב עם אשת איש, אך מותר להתחתן עם גרושה בחיי בעלה; אסור לשכב עם אשת האח, אך מותר לייבם אותה אם מת בעלה בלא בנים; אסור להתחתן עם גויה, אך היא מותרת לנו אם היא נשבתה במלחמה; מהו אם כן הדבר המותר שטעמו כטעם בשר בחלב האסורים באכילה"? רב נחמן השיב לה שלעטיני הפרה יש טעם של בשר שנתבשל בחלב[3].
מעמדם הרם של אביה ובעלה לצד עושרה הרב של משפחתה, גרמו לה כבוד וחשיבות רבה, כמסופר בתלמוד בכמה מקומות. כאשר כרעה ללדת, השרו עבורה רצועות צמר גפן בשמן זית והניחו אחת על פדחתה ואחת על רחמה, כדי להקל על חבלי הלידה[4]. כאשר נקלע עולא לבית רב נחמן ולא הניח לילתא לשתות מכוס היין שאותה אחז, כהלכה, בעת ברכת המזון, כעסה ילתא, נכנסה למרתף היין ושברה ארבע מאות כדי יין[5]. לפי הסבר המהרש"א, היא עשתה זאת כדי לבטא בכך, שאין היא כועסת על דבר גשמי – שתיית היין שנמנעה ממנה, אלא על דבר רוחני – שתיית כוס של ברכה.
ילתא היא אחת הנשים הבודדות המוזכרות בתלמוד בשמן והיא מייצגת באופן יוצא דופן במסורת חז"ל, אישה המשמיעה את קולה העצמאי ושיחסיה עם בעלה, רב נחמן, מבטאים שוויון והדדיות זוגית.
בחגים היהודיים, שבהם היה מתכנס הציבור בבית הכנסת לשמוע את דרשת החכם, היו נושאים את ילתא על כסא-אלונקה מיוחד, משום שפחדה ליפול[6]. על אף שנשיאת אדם על כיסא מותרת רק לחכם גדול שהרבים צריכים לו, מסבירים הראשונים[7] שאכן רבים היו צריכים לה מחמת חשיבותה בהיותה בתו של ראש הגולה ורעייתו של רב נחמן.
כשאנשי ראש הגולה (ממשפחתה) ציערו את רב עמרם חסידא והחליאו אותו, ילתא ארגנה לו את הנצרך לרפאותו[8].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרבנית פנינה נויבירט, לדמותה של ילתא, מקוה.נט
- רוחמה וייס ואבנר הכהן, אימהות בטיפול: מסע פסיכולוגי-ספרותי עם גיבורות התלמוד, תל אביב: ידיעות ספרים, 2012; עמ' 29–75.
- רוחמה וייס, ילתא, הקיבוץ המאוחד, 2017.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרב אהרן הימן, "ילתא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמודים 758-757, באתר היברובוקס
ילתא, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אגרת רב שרירא גאון.
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף פ', עמוד ב' משמע שהתחתן עם בת רבה בר אבוה. ובחולין קכד,א אמרו שרב נחמן היה חתן ריש גלותא. ולרב שרירא גאון הכוונה שהתחתן עם משפחת הריש גלותא.
- ^ מתורגם מארמית, מתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ט, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ד, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"א, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ה, עמוד ב' וכדפרשו שם רבינו חננאל ורש"י.
- ^ תוספות שם ד"ה שאני.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס"ז, עמוד ב'
