כלכלת הרפובליקה העממית של סין
 | |
| מרכז העסקים הבינלאומי במחוז פודונג שבשאנגחאי, 2008 | |
| דירוג עולמי | תמ"ג: 2; תמ"ג לנפש: 91 |
|---|---|
| מטבע |
רנמינבי  |
| סטטיסטיקה | |
| תמ"ג | 17,794,782 |
| תמ"ג לנפש | 12,547 |
| צמיחה כלכלית | 6.90% (דירוג: 18; הערכה לשנת 2015) |
| מדד ג'יני | 46.9 (דירוג: 28; הערכה לשנת 2014) |
| כוח עבודה | 804,000,000 (הערכה לשנת 2015) |
| אבטלה |
5 אחוז (נכון ל־2014) |
|
הנתונים מבוססים בעיקר על: ספר העובדות העולמי של ה-CIA הסכומים הנקובים בדולרים בערך זה, הכוונה לדולר אמריקאי, אלא אם כן צוין אחרת | |
  | |
כלכלת הרפובליקה העממית של סין היא הכלכלה הגדולה ביותר בעולם במונחים של תוצר מקומי גולמי (תמ"ג) לפי שווי כוח הקנייה, לעומת זאת במונחים של התמ"ג הנומינלי, כלכלת סין היא השנייה בגודלה בעולם אחרי כלכלת ארצות הברית.
בעשורים האחרונים הפכה סין למדינה בעלת הצמיחה הכלכלית המואצת ביותר בעולם, כאשר בשנת 2008, על פי נתונים רשמיים, שיעור הצמיחה השנתי עמד על 9% (אם כי אמינותו של הנתון שנויה במחלוקת)[1]. בשלושת העשורים האחרונים גדלה ההכנסה הממוצעת לנפש בסין בשיעור שנתי ממוצע של למעלה מ-8%, אשר הוביל לצמצום ניכר בממדי העוני במדינה. זאת אף שאחת ההשלכות הנלוות לצמיחה הכלכלית הייתה התעצמות אי-השוויון הכלכלי בתוך החברה הסינית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה].png)
ראשית העת החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי הערכות, כלכלת סין הייתה הכלכלה הגדולה בעולם למשך תקופה ארוכה, החל מתחילת המאה ה-15 ועד לשלב כלשהו במהלך המאה ה-19[3]. ככל הידוע, נכון לתחילת המאה ה-19 כלכלת סין הייתה שליש מהתמ"ג העולמי. בתקופה זו ממלכות שונות במזרח הרחוק העבירו לה באופן קבוע כספים כדי לשמור על קשרי מסחר עימה[4].
אף על פי שסין צברה בתקופה זו עוצמה כלכלית, היא לא הצליחה להמיר את העוצמה הכלכלית הזו לעוצמה דיפלומטית - בהשוואה למעצמות האירופאיות של אותה תקופה - והיו לכך מספר סיבות. אחת מהסיבות המרכזיות הייתה שלצד ההתפתחות הכלכלית של סין היא חוותה גידול מסיבי באוכלוסייה, שגרם לכך שההון שנצבר לא יכול היה לשמש לפיתוח יוצא דופן, כי הוא נדרש כדי להדביק את הקצב באספקת רמת החיים הבסיסית לכמות הולכת וגדלה של אוכלוסייה. סיבה נוספת לכך הייתה שהנהגת סין התנהלה תחת הרושם שמאחר שסין גדולה מספיק ומלאה במשאבי טבע, אין לה סיבה לצאת מגדרה - ובוודאי לא לשלם מחיר דיפלומטי - כדי לחזק קשרים כלכליים ולהשקיע בייבוא. העדר תמריץ זה לחזק קשרים עם אימפריות אחרות מאותה התקופה, השאיר את סין מאחור מבחינה דיפלומטית[5].
במהלך המאה ה-19 איבדה סין את מעמדה ככלכלה הגדולה בעולם, כאשר נעקפה במהירות על ידי מדינות מתועשות שהיו הרבה יותר יצרניות מבחינת פריון לנפש[3]. באמצע המאה החלו המאבקים האלימים בין סין לבין האימפריה הבריטית, בהם מלחמת האופיום הראשונה והשנייה. סדרת המאבקים הזו החלישה עוד יותר את השפעתה ועוצמתה הכלכלית של סין ביחס לאזור.
היפתחות למערב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הרפורמה בכלכלת סין
למרות גודלה העצום של סין ושפע משאבי הטבע שלה, החל משנות ה-90 של המאה ה-19 ועד לסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 התפקיד אותו מילאה בכלכלה העולמית היה שולי יחסית. לאחר מלחמת האזרחים הסינית, כאשר התייצבה סין, התנהלה מבחינה כלכלית באופן דומה למאות השנים הקודמות, כשהיא מצליחה לייצר פיתוח כלכלי, אך הפיתוח לא מצליח להדביק את הגידול באוכלוסייה, ולכן רמת החיים בסין ירדה למרות הגידול המעשי בהון[5].
בסוף 1978, לצד מדיניות צמצום הילודה שפתרה את הבעיות הכלכליות שיצר הגידול המאסיבי באוכלוסייה[5], התחילה הנהגת סין ברפורמות כלכליות משיטה כלכלית ריכוזית לשיטה המזכירה את השוק החופשי, תוך כדי שמירה על פיקוח הדוק. בחקלאות עברו משיטת האחריות הקולקטיבית לחקלאות פרטית. בתעשייה מנהלי המפעלים קיבלו עצמאות וסמכות גדולה יותר ופתחו את הכלכלה לסחר חוץ. הממשלה שמה דגש על העלאת ההכנסה והצריכה האישית, תוך כדי הכנסת שיטות ניהול חדשות על מנת לשפר את התפוקה. הממשלה התמקדה בסחר חוץ כמנוע הצמיחה הראשי של המשק הסיני. למטרה זו הגדירה ממשלת סין מעל ל-2,000 אזורי סחר מיוחדים, שבהם יש חוקים נוקשים פחות והכלכלה שם חופשית יותר. הממשלה הסינית מכנה את המדיניות הכלכלית הנוכחית המונהגת בסין שלאחר הרפורמה "סוציאליזם עם גוון סיני ייחודי", אף על פי שהפירוש המדויק למשפט זה נתון במחלוקת. חלק רואים בכלכלה הסינית כסוג של כלכלה מעורבת, אחרים כסוג של קפיטליזם.
מאז פתחה סין את שעריה להשקעות ושותפויות כלכליות מצד תאגידים מערביים, הפכה למרכז ייצור תעשייתי עולמי. במשך שלושה עשורים צמחה בקצב גבוה - על פי הנתונים הרשמיים, בעשורים אלו קצב הצמיחה השנתי הממוצע עמד על סביבות 9-10%[6] (אם כי אמינותם של נתונים אלו נמצאת במחלוקת[1]). קצב הצמיחה האינטנסיבי גרם לשינויים מרחיקי לכת בסין, החל מהחברה, דרך יחסי חוץ ועד לאיכות הסביבה[6].
הצמיחה האדירה בסין בענפי התחבורה והתעשייה הפכו את סין לצרכנית מרכזית של נפט וחומרי גלם נוספים, ועודדו את סין ליצור שיתופי פעולה עסקיים עם מדינות אפריקאיות מהן מתרחקים משקיעים מערביים בגלל שחיתות גואה או דיקטטורה לא יציבה. כחלק משיתופי פעולה אלו סין מעניקה למדינות אלו הלוואות ובונה עבורם מתקני תשתית, מה שמחזק את השפעתה של סין באזורים שונים בעולם השלישי[6].
בזכות ההכנסות העולות של השלטון מהצמיחה הכלכלית, הצליח לשפר את רמת החינוך, הרפואה, והמנהל ברוב אזוריה ומחוזותיה של סין[6].
מבחינה חברתית הצמיחה הכלכלית בסין שינתה מהותית פניה של המדינה. לאורך העשורים שמאז הרפורמה, פתח בהדרגה הממשל את השוק המקומי לעסקים פרטיים ולניידות עובדים, בעיקר מאזורי הכפר אל הערים הגדולות. הגירות עבודה או יצרו מעמד של כ-160 מיליון תושבים אשר חיים בשולי הערים ומתפרנסים מעבודות קשות יום ולא זוכים להזדמנות רבה לניידות חברתית למעמד סוציואקונומי גבוה יותר. לצד מעמד זה, האוכלוסייה העירונית והתעשייתית נהנית מגידול משמעותי באיכות החיים[6]. בעקבות הרפורמה גדלו משמעותית הפערים בין עשירים לעניים, ובמיוחד בין תושבי העיר לתושבי הכפר. פערים אלו לפעמים גורמים לתסיסה אנטי-ממסדית[6]. עם זאת, הרפורמה סייעה להוציא למעלה מ-600 מיליון איש מעוני מוחלט, כאשר שיעור העוני המוחלט (הנמדד על פי אוכלוסייה המשתכרת הכנסה הנמוכה מ-2 דולר ליום) הצטמצם בצורה דרסטית מ-85% בשנת 1981 ל-15.9% בשנת 2005[7].
הנתונים הרשמיים שמספקת ממשלת סין לגבי צמיחתה הכלכלית נמצאים במחלוקת, ועל פי חלק מההערכות הצמיחה בפועל נמוכה בכ-1.8% לעומת הנתונים הרשמיים, אולם המגמות הכלליות נחשבות לאמינות באופן כללי[1], ועל פיהן קצב הצמיחה האמיר עד לשיא הצמיחה בשנת 2007 (14% על פי הנתונים הרשמיים), והתמתן בסוף העשור השני של המאה ה-21 והגיע לאזור ה-5-6%, על פי נתוני ממשלת סין[8].
הפיכתה של סין למעצמה כלכלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין
בעשור השני של המאה ה-21, סין הפכה לאחת המעצמה הכלכליות המובילות בעולם. בשנת 2010 הפכה סין לצרכנית האנרגיה הגדולה בעולם[9], ובשנת 2014 הודיעה קרן המטבע הבינלאומית שכלכלת סין עקפה את כלכלת ארצות הברית במספר היבטים כמו שווי שירותים וסחורות[10]. במקביל קידמה סין את יוזמת החגורה והדרך. הצלחה הכלכלית של סין היוותה את הרקע למלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין.
ההצלחה הכלכלית של סין הותירה מספר בעיות משמעותיות במבנה הכלכלה, בין היתר, אי-שוויון כלכלי רב בין תושביהן של הערים בחלק ממחוזות סין, לבין אלו המתגוררים מחוץ לאותם אזורים, בדרך כלל בסביבה הכפרית. חוסר שוויון זה מונצח בין היתר בעקבות שיטת הרישום של בתי האב שנותרה עוד מהעידן הקומוניסטי, ומצמצמת את יכולתם של התושבים להגר בתוך סין באופן חופשי. בסוף שנת 2020 הכריזה ממשלת סין על רפורמה שמטרתה לתמרץ הגירה ממרכזי הערים הגדולות אל אזורי הכפר[11][12].
בנובמבר 2020 הובילה סין את חתימתו של הסכם הסחר החופשי הגדול בעולם, הסכם RSEP. ההסכם כולל 15 מדינות במזרח הרחוק ואוקיאניה, שמהוות כ-30% מהתמ"ג העולמי. ההסכם פורץ דרך לא רק בהיקפו, אלא גם בכך שהובל על ידי סין ולא כולל את ארצות הברית. גם הודו, אחת מהכלכלות המתעוררות הבולטות, החליטה לא להשתתף בהסכם ופרשה ממנו לפני מועד החתימה[13].
בעשור השני של המאה ה-21 צמחו בסין תאגידי ענק, חלקם מונופולים או דואופלים, וחלקם מהגדולים בתחומם בעולם. חלק מהתאגידים הבולטים הם עליבאבא ו-JD.com ששולטות יחד במרבית המסחר המקוון בסין, או חברת ההחזקות טנסנט, שהיא גם חברת הגיימינג הגדולה בעולם. בנובמבר 2020 החלה ממשלת סין לקדם מהלך שיגביל את כוחם של תאגידים אלו וימנע מהם לחסום תחרות באופן לא הוגן[14]. באוגוסט 2021, הפך הנשיא את החברות שעוסקות בפיתוח פתרונות חינוך לעמותות ללא כוונת רווח[15].
מבחינה סביבתית השפעותיה של הצמיחה הכלכלית בסין ניכרות מאוד. בסין קיים זיהום האוויר החמור ביותר בעולם, וישנו מחסור במקורות מים נקיים, כתוצאה מהזרמת פסולת תעשייתית וביוב אל מקורות המים, ללא שום פיקוח ובקרה[6].
בין השנים 2010-2020 זינק מספר המיליארדרים בסין ליותר מפי 6 (עלייה של 507%, מ-64 ל-389), לשם השוואה בארצות הברית באותה תקופה הייתה עלייה של 51% "בלבד" (מ-404 ל-614). בפברואר 2016 הפכה בייג'ינג לעיר בה מספר המיליארדרים הגדול בעולם (בעוקפהּ את ניו-יורק).
עקב הזדקנות האוכלוסייה בסין, הגוף המחוקק העליון של סין אישר בספטמבר 2024 תוכנית להעלאת גיל הפרישה בהדרגה, לאורך 15 שנה, החל מינואר 2025. לפי התוכנית, עד 2040 גיל הפרישה לגברים יועלה מ-60 ל-63, גיל הפרישה לנשים העובדות במפעלים יעלה מ-50 ל-55, וגיל הפרישה לנשים העובדות במשרות צווארון לבן יעלה מ-55 ל-58[16].
מגזרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שני המגזרים העיקרים בכלכלה הסינית הם החקלאות והתעשייה, אשר יחד מפעילים למעלה מ-70 אחוז מכלל כוח העבודה ומפיקים מעל ל-60 אחוז מהתמ"ג הסיני. שני המגזרים הללו שונים באספקטים רבים. הטכנולוגיה, פריון העבודה וההכנסה התפתחו באופן מהיר בהרבה יותר בענפי התעשייה הסינית מאשר בענפי החקלאות הסינית. בעוד שהתפוקה החקלאית הושפעה בעיקר מתנאי מזג האוויר, התעשייה הושפעה ישירות מהרפורמה אותם הנהיגה הממשלה.
השוני בין שני המגזרים הובילו ליצירת פער כלכלי, תרבותי וחברתי ניכר בין האזורים העירוניים לכפריים בסין. סין היא היצרנית הגדולה בעולם של אורז והיא בין הספקים העיקריים בעולם של חיטה, תירס, טבק, פולי סויה, בוטנים וכותנה. סין היא אחת היצרניות הגדולות בעולם של מספר מוצרים תעשייתיים ומוצרי מינרלים כגון: בד כותנה, טונגסטן, ואנטימון, ויצרנית חשובה של חוטי כותנה, פחם, נפט גלמי, אנרגיה מתחדשת ומספר מוצרים אחרים.
סין הפכה בהדרגה לגורם משמעותי בתעשיית הרכבים העולמית. מכונית נוסעים ראשונה מדגם Dongfeng CA71 נבנתה בשנת 1958. נכון לשנת 2018 נמצאת סין בראש המדינות המייצרות רכבים, עם כ-28 מיליון רכבים בשנה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מקיסרות על למעצמת על, הרצאתו של פרופסור יצחק שיחור, האוניברסיטה הפתוחה
- סין, באתר גלובס
כלכלת ארה"ב מכה את סין: הגדילה את ההובלה אחרי שנה של צמיחה חזקה, באתר TheMarker, 26 בינואר 2024- דפנה מאור, מה לעזאזל חושבת סין כשהיא מרסקת את החברות הכי מצליחות שלה?, באתר TheMarker, 27 ביולי 2021
- אדם רויטר, סין הכלכלה הגדולה בעולם: איך הם עשו את זה?, באתר ynet, 8 בדצמבר 2014
- רותם שטרקמן, הסינים חולמים אמריקה - אך מפחדים ממיתון, באתר TheMarker, 7 באוקטובר 2012
- דפנה מאור, סין מציגה: הכיבוש השקט ביותר בהיסטוריה - פרויקט מיוחד, באתר TheMarker, 5 בפברואר 2010
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 בלומברג, במרוץ למעמד הכלכלה הגדולה בעולם, סין עלולה להיכשל, באתר TheMarker, 20 ביולי 2021
- ^ http://unstats.un.org/unsd/snaama/selbasicFast.asp
- ^ 1 2 בוב דיוויס, בגלל הקורונה: כלכלת ארה"ב עשויה לעקוף את סין, באתר גלובס, 18 באוגוסט 2021
- ^ פרופ' יצחק שיחור-מקיסרות על למעצמת על, דקות 12:30-9:00
- ^ 1 2 3 פרופ' יצחק שיחור-מקיסרות על למעצמת על, דקות 14:30-12:30
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 סין בדרך למעצמת-על במאה ה-21 (ב')
- ^ http://www.globalissues.org/article/4/poverty-around-the-world#WorldBanksPovertyEste
- ^ ליאו ליידרמן, מה מניע צמיחה כלכלית לאורך זמן?, באתר אוניברסיטת תל אביב, דקה 36:51
- ^ עקפה את ארה"ב: סין היא צרכנית האנרגיה הגדולה בעולם, באתר ynet, 20 ביולי 2010
- ^ היסטוריה: סין עקפה את ארה"ב בתור הכלכלה הגדולה בעולם, באתר כלכליסט, 4 בדצמבר 2014
- ^ אופיר דור, בלי עבודה ושכר: העובדים הדפוקים של סין משלמים את מחיר הקורונה, באתר גלובס, 4 ביוני 2020
- ^ וול סטריט ג'ורנל, המהפכה הסינית החדשה: מעודדת הגירת ענק פנימית - הפעם מהערים לכפרים, באתר גלובס, 1 בדצמבר 2020
- ^ הישג לסין: נחתם הסכם הסחר החופשי הגדול בעולם, באתר וואלה, 15 בנובמבר 2020
- ^ שירות כלכליסט, סין מתכוונת לרסן את כוחן של ענקיות האינטרנט, באתר כלכליסט, 11 בנובמבר 2020
- ^ דרור גלוברמן ודני פלד, סין ממשיכה להתעלל בהייטק - וצובעת את המסכים באדום, באתר מאקו, 6 באוגוסט 2021
- ^ פצצת הפנסיה: סין אישרה את העלאת גיל הפרישה בעד 5 שנים | כלכליסט, באתר calcalist, 2024-09-13