לשכת הראיות
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
| תאריך הקמה |
1850 |
| תאריך פירוק |
12 ביולי 1919 |
| מנהל |
אנטון פון קאליק |
| מטה מרכזי |
Regierungsgebäude, Vienna |
  | |
לשכת הראיות (בגרמנית: .k. u. k Evidenzburea או באיות מודרני: Evidenzbüro) היה שמו של מינהל המודיעין הצבאי של האימפריה האוסטרו-הונגרית, שמשרדיה שכנו בווינה, אוסטריה.
הקמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסוכנות הוקמה בשנת 1850 כשירות הביון הצבאי הקבוע הראשון בעולם, והפכה לפעילה במלחמת אוסטרו-סרדיניה ב־1859 ובמערכה נגד פרוסיה בשנת 1866, אם כי בהצלחה מועטה.
תחילה דיווחה הלשכה למשרד החוץ האוסטרו-הונגרי, אך הועברה שוב למטה הכללי עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. הלשכה התקיימה עד סופה של המלוכה בשנת 1918.
הלשכה הפעילה את Kundschaftsbüro, שהוטל עליה לפקח על מדינות זרות.
משימות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת סוף המאה ה־19 גברה המתיחות בקרב המעצמות הגדולות באירופה, שהובילה להגברת הפעילות של שירותי הביון. שיקוף האינטרסים הפוליטיים, תשומת הלב של השירותים האוסטרו-הונגריים הופנתה בעיקר מזרחה ודרומה (לרוסיה והבלקן); בעוד, רוסיה התעניינה בעיקר בענייני אוסטריה-הונגריה והרייך הגרמני.
הלשכה אספה מודיעין צבאי רלוונטי ממקורות שונים לדיווחים יומיים לרמטכ"ל (Generalstabschef) ודיווחים שבועיים לקיסר פרנץ יוזף; עד 1913 היה צריך להגיש את הדיווחים לקיסר בכתב מחובר.
ליבת הלשכה דאז כללה 20 קצינים, חלק קטן מהמספרים שהועסקו בשירותים הגרמניים או הרוסים. מחסור זה נבע בעיקר מכך שהשירות היה חלק ממשרד החוץ, שכמוסד אימפריאלי נהג לקבל רק את סכום המימון המינימלי המקובל מהצד ההונגרי (ראו גם הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867).
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1903 הצליחו השירותים הרוסיים לגייס את אלפרד רדל, קצין מטכ"ל ובהמשך ראש המודיעין הנגדי וסגן מנהל לשכת הראיות, כסוכן כפול. תגליתו בשנת 1913 הובילה למשבר פוליטי וצבאי קשה באוסטריה ערב מלחמת העולם הראשונה.
במהלך המלחמה ההיא, חשיבות הלשכה גברה; המשימה החדשה יחסית ליירט שידורי רדיו נוספה לתפקידיה המסורתיים כמו צנזורת דואר.
בשנה האחרונה למלחמה (1918), הלשכה - שבראשה עמד מקסימיליאן רונג - בשילוב עם שירות המודיעין המקומי (Staatspolizei) דווח כי העסיק 300 קצינים, 50 פקידים, 400 סוכני משטרה, 600 חיילים ו־600 מודיעים.
מנהלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רס"ן אנטון ריטר פון קאליק, 1850–1864
- אל"ם גאורג ריטר פון קיס, 1864–1866
- אל"ם יוסף פליקן פון פלאואנוולד, 1866–1869
- סא"ל פרנץ ויקהרד, 1869–1870
- אל"ם לודוויג אדלר פון קורנארו, 1870–1871
- אל"ם רודולף ריטר פון הופינגן, 1871–1876
- אל"ם אדולף ריטר פון לדחן, 1876–1879
- אל"ם קרל פרייהר פון ריפ, 1879–1882
- אל"ם הוגו ריטר בילימק פון ויסולם, 1882–1886
- אל"ם אדמונד ריטר מאייר פון ולרשטיין ואנד מרנג, 1886–1892
- סא"ל אמיל פרייהר וויינוביץ' פון בלוברסקה, 1892–1896
- סא"ל דסידריוס קולוסווארי דה קולושוואר, 1896–1898
- אל"ם ארתור פרייהר גייזל פון גייזלינגן, 1898–1903
- אל"ם יוגן הורדליקקה, 1903–1909
- אל"ם אוגוסט אורבנסקי פון אוסטרימייץ, 1909–1914
- אל"ם אוסקר הרנילוביץ 'פון צבטאסין, 1914–1917
- אל"ם מקסימיליאן רונג, 1917–1918
קצינים בולטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אל"ם אלפרד רדל, סגן מנהל השירות 1908–1912
- ולודז'ימייז' זגורסקי
בתרבות הפופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הביוגרפיה הבדיונית של הבלש, נירו וולף, כוללת התייחסות לוולף - במקור מונטנגרי - שפעל כסוכן לשכת הראיות בשנים של הגברת המתיחות הבלקנית שהובילה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. נירו הוא הדמות הראשית בספרים מאת רקס סטאוט.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Janusz Piekalkiewicz, World history of espionage: Agents, systems, operations .ISBN 978-3-517-00849-3