מאוזר

סמל החברה

מאוזר הוא השם הרווח לחברת כלי הנשק הגרמנית Mauser-Werke Oberndorf Waffensysteme GmbH, ולסדרה של רובים ואקדחים מתוצרתה. החברה נוסדה ב-1834 על ידי האחים וילהלם ופאול מאוזר. בשנת 1887 רכש תעשיין הנשק היהודי איזידור לאֶואֶ (Loewe) את השליטה במאוזר. החברה תכננה וייצרה את רובי הצבא הגרמני מ-1871 ועד סוף מלחמת העולם השנייה.

בשנת 1995 החברה נמכרה לתאגיד הגרמני ריינמטאל. מאז שיתוף פעולה בין החברות הורחב ותוצרת מאוזר משולבת ממערכות נשק של ריינמטאל, למשל סקיישילד.

דגמי החברה

• מאוזר C-78 - אקדח תופי.
• מאוזר C-96 - אקדח חצי-אוטומטי שיוצר על ידי מאוזר משנת 1896 ועד סוף מלחמת העולם השנייה, אשר כונה "ידית מטאטא" בשל צורת הקת של האקדח.
• מאוזר מודל 1871 - הרובה הבריחי הראשון של החברה.
• מאוזר מודל 1889 - רובה בריחי.
• מאוזר 41 - רובה מיטען (חצי-אוטומטי) שפותח ויוצר ב-1941 עבור גרמניה הנאצית.

מאוזר 98 ונגזרותיו

• מאוזר 98 (בגרמנית Mauser Gewehr 98) - רובה קרב בריחי בקליבר 7.92x57 מ"מ. המספר 98 הוא על שם שנת הייצור: 1898. רובה זה נחשב לאחד הרובים הבריחיים המוצלחים ביותר שיוצרו אי-פעם ושימש כנשק העיקרי של חיילי הצבא הגרמני הקיסרי במלחמת העולם הראשונה, ושל הוורמאכט במלחמת העולם השנייה. הרובה היה בעל קיבולת של 5 כדורים בבית הבליעה. מטענים מיוחדים לרובה, שהיו ברשותו של כל לוחם, איפשרו הכנה מראש של תחמושת במטענים בני 5 כדורים כל אחד, וטעינת הכדורים בבית הבליעה נעשתה בתנועה אחת. כתוצאה מכך, ניחן הרובה בקצב אש מהיר יחסית לרובים בריחיים אחרים שהיו קיימים באותה עת. אורך הרובה 125 ס"מ ומשקלו 4.09 ק"ג.
• מאוזר K98 - גרסת קרבין ל-מאוזר 98. הרובים שהגיעו לישראל היו מגרסת הקרבין (Mauser Karabiner 98K). רובי הקרבין נבדלו מרובי מאוזר 98 הרגילים באורכם ובמשקלם. אורך רובה הקרבין 111 ס"מ ומשקלו 3.92 ק"ג. גרסת הקרבין פותחה במהלך מלחמת העולם השנייה, יוצרה באופן סדיר, וזכתה לפופולריות רבה, ולשימוש נרחב ביותר בצבא הגרמני. רובי המאוזר K98 נרכשו בצ'כוסלובקיה על ידי אנשי הרכש של "ההגנה", ואחר כך צה"ל והשתתפו במלחמת העצמאות. כל הרובים נשאו סימני הטבעה של הצבא הגרמני, כולל סמל צלב הקרס המכונף, ולצידם הוטבעו גם סמל מגן דוד וסימון צה"ל.
• מאוזר 98K מוסב - עם המעבר בצה"ל לשימוש נפוץ בתחמושת נאט"ו בקליבר 7.62x51 מ"מ, נערכה התעשייה הצבאית להסבה מאסיבית של רוב רובי מאוזר K98, שהיו בשימוש צה"ל לתחמושת זו. בעת ההסבה הוחלפו כליל קנה הרובה ובית הבליעה. הרובים המוסבים, סומנו בכיתוב 7.62, כדי להבדיל אותם מן הרובים בקליבר 7.92 על 57 מ"מ שהמשיכו לשמש בשירות צה"ל, עד תחילת שנות ה-70 של המאה ה-20.
• "טו-טו" - זהו מאוזר K98 שעבר הסבה בישראל מקליבר 7.92 מ"מ ל 0.22 אינץ' (5.56 מ"מ, אך לא 5.56x45 מ"מ נאט"ו של ה-M16 ונגזרותיו). אורכו מטר אחד ומשקלו 2.9 ק"ג. הטווח היעיל של רובה זה הוא כ-200 מטר. מבנהו הייחודי של רובה זה הוא כזה שאין בו הרבה חלקים שניתן לפרק (החלק היחיד הוא הבריח), כוונותיו מדייקות להפליא, אך מגרעתו היא בכך שהכדורים שהוא יכול לירות הם מאוד קטנים (0.22 אינץ'). לכן, רובה זה שימש בעיקר לאימוני קליעה, במסגרות הגדנ"ע ותנועות הנוער. רובה זה שימש כנשק צלפים במשמר אזרחי.

רובי צלפים

• מאוזר SP66 - רובה צלפים בריחי. תוכנן במקור לתחרויות קליעה ספורטיביות, אך צה"ל השתמש בו גם לצרכים מבצעיים, כגון קליעה כירורגית במחבלים חמושים בתוך קהל.
• מאוזר 86SR - רובה צלפים בריחי. הרובה מדויק מאוד ובעל ארגונומיה מצוינת. נמצא בשימוש כוחות הביטחון של ישראל (בעיקר היחידות המובחרות של צה"ל) ומשמש בעיקר ללוחמה בטרור וצליפות כירורגיות.
• מאוזר SR93 - רובה צלפים מודרני.

הרובה היהודי - Gewehr 88 - Judenflinte

רובה ה-Gewehr 1888 הוא רובה בריחי קליבר 7.92 מ"מ, שפותח בשנת 1888 ויוצר על ידי מאוזר. הרובה ידוע גם בשם: Model 1888 Commission Rifle. זה הרובה הגרמני הראשון שהשתמש באבק שרפה מודרני נטול עשן עם תכונות דחף משופרות. אבק שרפה זה איפשר את השימוש בקליבר קטן יותר, 7.92 מ"מ במקום 11 מ"מ. מודל 1888 שירת בצבא הגרמני עד מלחמת העולם הראשונה ובצבא הטורקי עד מלחמת העולם השנייה. רובה זה היה "האבא" של המאוזר K98 הידוע בארץ בשם "הרובה הצ'כי" ששימש את צה"ל במלחמת העצמאות.

בשנת 1887 רכש תעשיין הנשק היהודי איזידור לאֶואֶ (Loewe) את בית החרושת לנשק מאוזר.
איזידור לאֶואֶ ניהל את "חברת לודוויג לאֶואֶ" - Ludwig Loewe Company על שם אחיו לודוויג שייסד את בית החרושת לנשק (לודוויג נפטר בשנת 1886). מאוחר יותר אוחדה מאוזר עם "חברת לודוויג לאֶואֶ" לחברה בשם "מפעלים גרמניים לנשק ותחמושת" (Deutsche Waffen- und Munitionsfabriken AG).

בייצור הראשוני של רובי Gewehr 88 היו כמה תקלות. בפרסום אנטישמי משנת 1892 עם הכותרת: "Judenflinten" - "רובי היהודים" שחיבר הרמן אלווארדט הואשמו היצרנים היהודיים של הרובים ושל אבק השרפה שהם מייצרים בכוונה תחילה מוצרים פגומים. זאת כדי שהצבא הצרפתי יוכל בשעת מלחמה לנצח את הצבא הגרמני. מאז רובה זה ידוע בשם "הרובה היהודי". בפרסום זה נטען שמעשי החבלה ברובים נעשו בפקודת הארגון היהודי כל ישראל חברים שהוקם בצרפת.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מאוזר בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של מאוזר (בגרמנית ובאנגלית)
• מאוזר - האתר הרשמי של החברה