מוחמד מוסאדק

מוחמד מוסאדק
محمد مصدق

לידה	19 במאי 1882 טהראן, המדינה הנשגבת של פרס
פטירה	5 במרץ 1967 (בגיל 84) אחמדאבאד , המדינה האימפריאלית של איראן
מדינה	המדינה האימפריאלית של איראן
השכלה	המכון למדע המדינה פריז סורבון אוניברסיטת נשאטל
מפלגה	החזית הלאומית האיראנית
ראש ממשלת איראן ה־35 21 ביולי 1952 – 19 באוגוסט 1953 (שנה) מונרך בתקופה השאה מוחמד רזה פהלווי אירועים בתקופתו משבר אבדאן → חוסיין עלאא' אחמד קוואם ←
חתימה

מוחמד מוסאדק, כפקיד ממשלתי צעיר, 1912

בול שהוציאה הרפובליקה המוסלמית האיראנית של חומייני, לזכרו של מוחמד מוסאדק, 1980

מוחמד מוסאדק (בפרסית: محمد مصدق, תעתיק מדויק: מֹחמד מֹצדֶק; 19 במאי 1882 – 5 במרץ 1967) היה ראש ממשלת איראן בין 1951 ל-1953. הודח על ידי השאה מוחמד רזה פהלווי בעזרת ה-CIA וה-MI6.

עלייתו לשלטון

מוסאדק התחנך בצרפת ועלה בסולם הדרגות בשירות הממשלתי באיראן. בשנת 1914 מונה למושל מחוז פארס על ידי אחמד שאה קג'אר (השאה האחרון בשושלתו). לאחר מכן כיהן כשר האוצר (בשנת 1921) וכשר החוץ (בשנת 1923). אחר כך נבחר למג'לס, בית המחוקקים האיראני, אך לאחר שהוחלט על בחירת רזה פהלווי כשאה, פרש מתפקידו.

בשנת 1944 התפטר רזה פהלווי מתפקידו, ומוסאדק שב ונבחר לפרלמנט, הפעם כחבר מפלגת "החזית הלאומית", מפלגה ששמה לה כמטרה לסיים את הנוכחות המערבית שהלכה והתבססה באיראן, לאחר מאורעות מלחמת העולם השנייה, ובמיוחד להביא לסיום הניצול הזר של הנפט הפרסי, אשר החל עוד בשנת 1909 עם ייסודה של "חברת הנפט האנגלו-איראנית" (קודמתה של BP), אשר הייתה בבעלות בריטית והופעלה על ידי בריטים.

במרץ 1951, לאחר כישלון מגעים בנוגע לקבלת תקבולים גבוהים יותר מייצור הנפט, החליט המג'לס להלאים את תעשיית הנפט הלאומית, ויחד עמה את חברת הנפט האנגלו-איראנית. ראש הממשלה, הגנרל חאג'עלי רזמארא , אשר נבחר בשנת 1950, התנגד לחוק ההלאמה מטעמים טכניים. הוא נרצח ב-7 במרץ 1951 על ידי חבר בתנועה אסלאמיסטית קיצונית בשם "פידאין אל-אסלאם".

לאחר הירצחו של רזמרה הצביע המג'לס על בחירת מוסאדק כראש הממשלה החדש. כוחו הפוליטי של מוסאדק נשען על תמיכת שני גורמים - מפלגת תודה הפרו-סובייטית, וגורמים לאומניים ופונדמנטליסטיים. השאה הצעיר מוחמד רזא פהלווי, אשר היה מודע לפופולריות של מוסאדק ולכוחו הפוליטי, נאלץ לתת את הסכמתו למינוי. אחת מפעולותיו הראשונות של מוסאדק בתפקידו הייתה הפעלת חוק ההלאמה, והלאמת רכושה של חברת הנפט האנגלו-איראנית. לאחר הירצחו של רזמארא השאה היה בהלם וקרא: "אני לבד, אף אחד לא מבין את בעיותיי, כולם בקנוניה נגדי. חלק בכוונה וחלק לא. אך זה אני שאאלץ לשלם את העונש".

בתגובה להלאמה, הכריזה ממשלת בריטניה כי לא תתיר לממשלת מוסאדק לייצא את מוצרי הנפט המיוצרים במפעלים שהיו בבעלות החברה הבריטית. צי של ספינות מלחמה נשלח ליצור מצור ימי על המפרץ הפרסי על מנת למנוע כל ניסיון איראני לייצא מוצרי נפט בניגוד לחרם. משבר זה כונה "משבר אבדאן" על שם עיר הנפט בה היו מרוכזים רבים ממפעלי החברה הבריטית.

כיוון שבריטניה הייתה יבואנית הנפט העיקרית מאיראן, היה החרם הבריטי קשה יותר לכלכלת איראן מאשר לכלכלתה של בריטניה. חובה הלאומי של איראן גדל והמדינה נקלעה לקשיים כלכליים.

למרות הקשיים נותר מוסאדק פופולרי, ובשנת 1952 אישר לו המג'לס תקופת כהונה שנייה. הוא הכריז כי בכוונתו לבקש מן השאה שיעניק לו סמכויות חירום. השאה סירב, ובתגובה התפטר מוסאדק מכהונת ראש הממשלה.

ראש הממשלה החדש, אחמד קוואם, הכריז על כוונתו לפתוח במגעים לפתרון משבר אבדאן. נסיגה זו מעמדתו של מוסאדק יצרה התמרמרות עצומה בקרב העם, ומפגינים מילאו את הרחובות. היו אלו מפגינים מכל גוני הקשת הפוליטית באיראן, לרבות קומוניסטים ולאומנים קיצונים. מחשש לאובדן השליטה מיהר השאה לפטר את קוואם, ומינה מחדש את מוסאדק, תוך שהוא מעניק לו את כל הסמכויות שביקש, כולל השליטה בצבא. מוסאדק מינה את איש הדת הלאומני הקיצוני האייתוללה קשאני כיושב ראש הפרלמנט, וממשלתו נשענה הן על אנשי הדת והלאומנים והן על כוחות השמאל הפרו סובייטיים. מוסאדק החל ברפורמות בעלות אופי סוציאליסטי, ובניסיון להתחיל ברפורמה אגררית, שהייתה אמורה להחליף את החוות הגדולות בחוות קולקטיביות בבעלות המדינה.

מוסאדק היה ידוע כאדם תיאטרלי. בציבור נהג לבכות, להתעלף, ואף לישון באירועים פומביים. הוא היה בעל מוזרויות רבות, ונהג ללבוש את חלוק האמבטיה שלו בפרלמנט, דבר שהפך אותו לדמות ידועה בעולם בצבעוניותה. מעשיו השנויים במחלוקת עוררו תשומת לב עולמית, והוא אף נבחר להיות איש השנה של השבועון טיים בשנת 1951.

הפלתו של מוסאדק

ערך מורחב – ההפיכה באיראן (1953)

באמצעות סמכויותיו וכוחותיו החדשים, פנה מוסאדק לערוך טיהור בכוחות צבא איראן, ופיטר את כל הנאמנים לשאה. הקצינים המפוטרים פנו אל הבריטים ואל האמריקאים שיסייעו להם.

עד שלב זה היה הממשל האמריקאי סבור כי מוסאדק יכול לשמש מחסום להתפשטות הסובייטית במזרח התיכון. מעשיו של מוסאדק שכנעו אף את האמריקאים כי מדובר בשליט מסוכן שיש לפעול לסילוקו. בפומבי, הצהירו ממשלות ארצות הברית ובריטניה כי הן מגנות את מעשי מוסאדק. בחשאי הן ניסו לכרות עמו הסכמים לייבוא הנפט, אך מוסאדק סירב. הרפורמות הסוציאליסטיות שהחל ליישם וקשריו עם מפלגת תודה הפרו-סובייטית הביאו לסימונו של מוסאדק כמועמד לסילוק.

באוקטובר 1952 הכריז מוסאדק כי בריטניה היא "האויב" וניתק את היחסים הדיפלומטיים עמה. בנובמבר ובדצמבר 1952, אנשי מודיעין בריטים הציעו לאנשי ה-CIA לשתף עמם פעולה בסילוקו של מוסאדק. בארצות הברית עלה לשלטון נשיא חדש, דוייט דייוויד אייזנהאואר, והוא ווינסטון צ'רצ'יל הסכימו בחשאי לסלק את מוסאדק מעל הבמה הפוליטית.

ב-4 באפריל 1953 אלן דאלס, מנהל ה-CIA, הסכים להקצות מיליון דולר למבצע שיביא לנפילת מוסאדק. הסוכנות החלה במבצע תעמולה, שכונה "מבצע אייג'אקס" (Ajax) , ונעשו ניסיונות לשכנע את השאה להשתמש בכוחותיו כשליט על מנת לפטר את מוסאדק. במקביל נזרעו זרעי סכסוך בין הגורמים השמאליים והגורמים הדתיים והלאומנים בממשלתו של מוסאדק. הלאומנים, בראשותו של קשאני, חשו כי מוסאדק עומד לפעול נגדם, וכי מאחורי מוסאדק עומדים גורמי השמאל ומפלגת תודה.

מוסאדק היה ער למזימות הנרקמות מסביבו. הוא יזם משאל עם שמטרתו לפזר את הפרלמנט. תוצאות המשאל היו מוטות בבירור, ומוסאדק טען כי רוב של 99.9 אחוזים תמך בעמדתו. הוא פיזר את הפרלמנט ללא הגבלת זמן, והרחיב את "סמכויות החירום" שניתנו לו.

בשלב זה הפופולריות של מוסאדק החלה להתמוסס, שכן זיופן של תוצאות משאל העם היה בולט, ובנוסף לכך גם הרפורמות המובטחות לא יצאו לפועל, והכלכלה הייתה נתונה בקיפאון עקב משבר ייצוא הנפט. מפלגת תודה הפרו-סובייטית הסירה את תמיכתה בו, ויחד עמה נטשו אותו גם כמה גורמים דתיים ושמרנים. מוסאדק הבין כי זיוף תוצאות משאל העם לא יספיק כדי שהוא יישאר בשלטון. הוא ראה בשאה הצעיר את האיום הגדול ביותר על שלטונו, ובאוגוסט 1953 ניסה להביא ליציאתו לגלות. השאה סירב, ופיטר את מוסאדק, בהתאם להפצרות ה-CIA משכבר. מוסאדק לא הכיר בפיטורין, והכריח את השאה לצאת לגלות, תחילה לבגדאד ומשם לרומא. נראה היה כי מוסאדק עומד להכריז על איראן כרפובליקה ועל עצמו כנשיא, וכך לתפוס את השלטון העליון במדינה, דבר שהבטיח לתומכיו כי יימנע ממנו. איראן נכנסה למערבולת פנימית. מפגינים בעד ונגד השאה יצאו לרחובות, ובתוך ימים נהרגו במהומות כשלוש מאות איש.

בטרם יצא לגלות מינה השאה את הגנרל פזל-אללה זאהדי לראש הממשלה. זאהדי הסתתר בתחילה מפני מוסאדק, מחשש לחייו, אך משהחלו המהומות, הוא הורה לצבא לפעול נגד מוסאדק, והצבא אכן ציית להוראותיו, במקום להוראותיו של מוסאדק. על פי הוראות זאהדי הפגיזו הטנקים של צבא איראן את בניין ראש הממשלה. ב-19 באוגוסט 1953 נכנע מוסאדק ונעצר על ידי הצבא, והשאה חזר לטהראן ושב לכס המלוכה, שבוע בלבד לאחר גירושו.

מוסאדק נשפט בעוון בגידה ונדון לשלוש שנות מאסר. לאחר שחרורו מן הכלא הוא שהה במעצר בית עד מותו בשנת 1967. ממשלתו של זאהדי הביאה בשנת 1954 לחתימת הסכם חדש עם בריטניה שביטל את הלאמת חברת הנפט האנגלו-איראנית, והחזיר את זרימת הנפט האיראני לשוקי העולם.

מורשתו של מוסאדק

במשך שנים סירבה ארצות הברית להודות בחלקה בנפילתו של מוסאדק. אף על פי שממשל דווייט אייזנהאואר היה קולני בהתנגדותו למוסאדק, ליוותה שתיקה אמריקנית את הסיבות לנפילתו. בזיכרונותיו מתאר אייזנהאואר את מוסאדק כנאיבי ובלתי מעשי, אך אינו מודה במעורבות החשאית בענייניה הפנימיים של איראן.

משנודע היקף המעורבות במהלך חקירות הקונגרס בשנות השבעים, טענו תומכי ה-CIA כי הדבר היה הכרחי לשמירת האינטרסים החיוניים של ארצות הברית. מבקרי הסוכנות תיארו את המבצע כפרנואידי וקולוניאליסטי.

לאחר המהפכה האיראנית בהנהגת רוחאללה ח'ומייני בשנת 1979, שימשה הדחת מוסאדק כמנוף לליבוי רגשות אנטי-אמריקניים. עד היום תדמיתו של מוסאדק באיראן היא מעורבת. מחד, נימוסיו המערביים ונטייתו לחילוניות מונעים מממשלת כוהני הדת השלטת באיראן לשבח אותו בפה מלא, אך מאידך הוא מתואר כקורבן איראני לתוקפנות אמריקנית ולכן כדמות שניתן להזדהות עמה. בשנת 2004 שינתה ממשלת מצרים את שמו של רחוב בקהיר משמו של השאה, מוחמד רזא שאה פהלווי, לשמו של מוסאדק, כפי הנראה כצעד להתקרבות לאיראן.

בשנת 2000 הביעה מזכירת המדינה האמריקאית מדליין אולברייט את צערה על סילוקו של מוסאדק. באותה השנה פרסם העיתון הניו יורק טיימס תיאור מפורט של הקשר להפלתו, בהסתמך על מסמכים מודיעיניים שנחשפו. בשנת 2013 פורסמו מסמכים נוספים של ה-CIA מתקופת המבצע ולאחריו אשר מתארים את מעורבותו של הארגון והסיבות להפיכה.

ראו גם

• משבר אבדאן

לקריאה נוספת

• סטיבן קינזר, "כל אנשי השאה", הוצאת כרמל, 2004. (לחצו כאן לקריאת הפרק הראשון בספר).
• ליאור שטרנפלד, 'רעיונות נודדים': ביקור מסדק והמאבק האנטי-אימפריאלי במצרים, ג'מאעה, 2010

קישורים חיצוניים

• מוחמד מוסאדק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מחמד מוצאדק (1882-1967), דף שער בספרייה הלאומית

מדיה וקבצים בנושא מוחמד מוסאדק בוויקישיתוף

• מוחמד מוסאדק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)