מיק ג'אגר

מיק ג'אגר
**Sir Michael Philip Jagger**
	ג'אגר בשנת 2014
לידה	26 ביולי 1943 (בן 81); דרטפורד, הממלכה המאוחדת
שם לידה	Michael Philip Jagger
מוקד פעילות	הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות	מ-1962
מקום לימודים	בית הספר ונטוורת', Dartford Grammar School, בית הספר לכלכלה של לונדון
סוגה	רוקנרול; רוק קלאסי; בלוז; בלוז רוק; רית'ם אנד בלוז; רגאיי; קאנטרי
סוג קול	בריטון
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	גיטרה, פסנתר, מפוחית פה, פסנתר אפרייט
חברת תקליטים	וירג'ין הקלטות
שיתופי פעולה בולטים	הרולינג סטונז
בן או בת זוג	ביאנקה ג'אגר (12 במאי 1971–מאי 1978); ג'רי הול (21 בנובמבר 1990–13 באוגוסט 1999) ; Cleo Sylvestre (ינואר 1961–נובמבר 1963); ג'רי הול (1977–21 בנובמבר 1990); ל'ורן סקוט (2001–2014); Marsha Hunt (1969–1970); Chrissie Shrimpton (1963–1966); מריאן פיית'פול (1966–מאי 1970); Melanie Hamrick (2014–?)
צאצאים	Corrina Jagger, Georgia May Jagger, Gabriel Jagger, Lucas Jagger, ג'יימס ג'אגר, ג'ייד ג'אגר, אליזבת ג'אגר, Karis Jagger, Dev Jagger
מספר צאצאים	9
פרסים והוקרה	MTV Video Music Award for Best Overall Performance (1986); Las Vegas Film Critics Society Award for Best Song (2004); פרס הפסקול העולמי לשיר מקורי שנכתב לסרט (2005); פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי לשיר הטוב ביותר (2004); פרס גלובוס הזהב לשיר המקורי הטוב ביותר (2004); Knight Bachelor (2002) ;
	האתר הרשמי
	פרופיל ב-IMDb

סר מייקל פיליפ "מיק" ג'אגר (באנגלית: Sir Michael Philip "Mick" Jagger; נולד ב-26 ביולי 1943) הוא מוזיקאי וזמר אנגלי. הידוע בעיקר כסולן להקת הרולינג סטונז. בנוסף לכך הוא שחקן, מפיק מוזיקה וסרטים ואיש עסקים. זכה בפרס גלובוס הזהב.

הקריירה של ג'אגר משתרעת על פני יותר מ-60 שנים, והוא תואר כ"אחת הדמויות הפופולריות והמשפיעות ביותר בהיסטוריה של הרוקנרול". קולו וביצועיו הייחודיים, יחד עם סגנון הגיטרה של קית' ריצ'רדס, היו לסימן ההיכר של הרולינג סטונז בכל הקריירה של הלהקה. הוא מדורג במקום ה-16 ברשימת "100 הזמרים הגדולים" של מגזין הרולינג סטון.

ביוגרפיה

ראשית חייו

מייקל ג'אגר נולד למשפחה ממעמד הביניים בבית החולים "ליווינגסטון" שבדרטפורד בממלכה המאוחדת. אביו, באזיל פאנשאווה ג'אגר, וסבו, דייוויד ארנסט, היו שניהם מורים; אמו, אווה אנסליי מרי סקאטס, מהגרת אוסטרלית, הייתה פעילה פוליטית קונסרבטיבית. ג'אגר הוא הבוגר מבין שני אחים. הוא חונך להמשיך בדרכו המקצועית של אביו, וכתלמיד מצטיין נשלח ג'אגר ללמוד בבית ספר תיכון פרטי ללימודים מתקדמים, שם עבר בהצטיינות את המבחנים, ואחר כך קיבל מלגה להמשך לימודים בבית הספר לכלכלה של לונדון. בשנת 1962 הוא החל ללמוד לתואר בראיית חשבון, אך למד במשך שנה בלבד ולא סיים את לימודיו. בנוסף קיים הסיפור כי סולק מבית הספר לאחר שנכנס אל תוך הספרייה על אופנוע. לאור המצב החדש, החליט ג'אגר לטפח קריירה מוזיקלית שהייתה שאיפתו העיקרית. ג'אגר סיפר כי "מאז ומתמיד אהבתי שירה, עוד כשהייתי ילד. הייתי חבר במקהלה של הכנסייה וגם אהבתי להקשיב לזמרים ברדיו או לצפות בהם בטלוויזיה".

ההחלטה לנשור מהלימודים לטובת קריירה מוזיקלית לא התקבלה ברוח טובה אצל אמו ואביו התנגד לכך נחרצות. ג'אגר עצמו אמר שהוא הבין את חוסר התמיכה של הוריו בעניין, ואפילו הוא פקפק שקריירה מוזיקלית לטווח ארוך היא אפשרית. בשנים הראשונות הוא היה חבר בשתי להקות: Little Boy Blue ו-Blue Boys.

בגיל 18 החל ג'אגר להופיע לבדו כזמר, ללא כל הכשרה מוזיקלית קודמת, כולל קריאת תווים. הוא הופיע במועדונים שונים כמו מועדון "המרקי" המפורסם, וכן נהג להקשיב לאמני בלוז שונים, ויחד עם חבר ילדותו, קית' ריצ'רדס, למדו השניים לנגן דרך שמיעה מתמשכת לתקליטים.

הרולינג סטונז

ערך מורחב – הרולינג סטונז

בשנת 1963 הקימו ג'אגר וריצ'רדס, יחד עם חבריהם בריאן ג'ונס, ביל ויימן, איאן סטוארט וצ'ארלי ווטס את להקת הרולינג סטונז (האבנים המתגלגלות). השם נבחר בהשראת שיר של אמן הבלוז מאדי ווטרס, "בלוז האבן המתגלגלת". סטוארט נופה בסופו של דבר מההרכב מאחר שלא תאם לתדמית שרצה מנהל הלהקה, אנדרו לוג אולדמן. אולדמן היה זה ששכנע את ג'אגר להשתמש בשם הבמה "מיק" במקום שמו המקורי "מייק", אם כי חבריו הקרובים של ג'אגר קוראים לו מייקל.

ג'אגר לא זכה להצלחה מיידית עם תפקידו כסולן הלהקה וראה בעצמו כתלמיד בית ספר נאיבי וביישן מול הקהל. אך כמו שחברי הלהקה למדו לנגן ולכתוב את השירים דרך חיקוי אמנים אחרים, כך ג'אגר למד את תפקידו בלהקה. במהלך ההופעות ברחבי אנגליה לצד מוזיקאים בעלי מוניטין כמו אייק וטינה טרנר וג'יימס בראון למד מהם ג'אגר ליצור את האינטראקציה עם הקהל, וכך אימץ לעצמו את סגנונו האישי.

בשנת 1965 הוציאה הלהקה את אחד משיריה המוכרים ביותר, שהפך לאבן דרך בהיסטוריה של הרוקנ'רול, "Satisfaction". השיר, שנודע בריף הגיטרה המפורסם שלו, העלה את הלהקה לגדולות כאשר החלה לצבור מוניטין ברחבי הממלכה המאוחדת ומחוצה לה. במהרה לקחו ג'אגר וריצ'רדס חלק דומיננטי בכתיבת השירים והפכו לכותבי השירים הראשיים של הלהקה. ג'אגר עצמו החל לבסוף לזכות בהוקרה כסולן כריזמטי במיוחד, כאשר במקביל, תרומתו של ג'ונס, מייסד הלהקה, החלה להיות בקושי מורגשת.

במשך השנים הבאות החלו חברי הלהקה לזכות להכרה בתדמית השערורייתית שלה, לרוב בהקשר להוללות מינית ושימוש ניכר בסמים. בתקופה זו הוציאה הלהקה שניים מארבעת האלבומים המצליחים ביותר שלה: "Beggars Banquet" ו-"Let It Bleed". מהאלבומים יצאו להיטים רבים כמו: "Sympathy for the Devil",‏ "Street Fighting Man",‏ "Gimme Shelter",‏ "Midnight Rambler" ו-"You Can't Always Get What You Want". אולם, הרגלי השימוש בסמים של ג'ונס החלו לפגוע בלהקה, כאשר כמעט ולא היה יכול לתפקד או לנגן. בסופו של דבר, סולק ג'ונס מהלהקה ביוני 1969 וכעבור פחות משבוע, נמצא מת בבריכת ביתו ככל הנראה בעקבות תאונת טביעה.

במהלך תקופה זו, לקח ג'אגר פיקוד על הניהול הפיננסי של הרולינג סטונז עד היום, בעזרת הקולגה שלו, פרינס רופרט לוונסטיין. ג'אגר גם ניסה את כוחו במשחק בסרטים, "Performance" ו-"Ned Kelly" אשר יצאו ב-1970. הלהקה חזרה להוציא אלבומים מאמצע שנות ה-70 עד תחילת שנות ה-80, אז, ג'אגר וריצ'רדס הסתכסכו על הכיוון המוזיקלי של הלהקה. ג'אגר רצה לעבור לכיוון של פופ וריקוד ואילו ריצ'רדס רצה להישאר נאמן לשורשיה של הלהקה בבלוז ורוקנרול.

קריירת סולו

בשנת 1984, ג'אגר החל להקליט את אלבום הסולו הראשון שלו שסוגו יותר בכיוון הריקוד והפופ – "She's The Boss", אשר יצא לאור בשנת 1985. בקיץ שנת 1985, ג'אגר ודייוויד בואי הוציאו גרסת כיסוי לשיר "Dancing In The Street" שהגיע לשיאו במצעדי הפופ בארצות הברית; כל ההכנסות ממכירתו נתרמו לסיוע ב-Live Aid.

בשנת 1986, הרולינג סטונס הוציאו את האלבום שלהם, "Dirty Work". בשנים הקרובות, ג'אגר וריצ'רדס בקושי דיברו אחד עם השני וצלפו האחד על השני בעיתונות. במהלך תקופה זו, ג'אגר ניסה להפוך את קריירת הסולו שלו למוצלחת כמו של הרולינג סטונס. הוא השקיע את כל האנרגיה שלו באלבום הסולו השני שלו, "Primitive Cool" שיצא ב-1987. האלבום קיבל ביקורות מוצלחות יותר מאלבום הסולו הקודם שלו, אך לא התקרב לרמת ההצלחה של הלהקה. בעקבות הכישלון המסחרי של אלבום זה, ג'אגר חזר לחיקה של הרולינג סטונס ב-1989, ובהמשך השנה הלהקה הוציאה לאור את האלבום המצליח "Steel Wheels" ויצאה למסע הופעות מצליח. בשנת 1993 ג'אגר הקליט את אלבום הסולו השלישי שלו, "Wandering Spirit", ביחד עם ריק רובין, וקיבל את הביקורות המוצלחות ביותר מכל אלבומי הסולו שהוציא. שנה לאחר מכן, האבנים התאחדו והוציאו את האלבום "Voodoo Lounge", ויצאו למסע הופעות בינלאומי נוסף נרחב.

במהלך שנות ה-90, ג'אגר חזר לשחק במספר סרטים שלא הצליחו מסחרית, "Freejack"‏ (1992), "Bent"‏ (1997) ו-"The Man From Elysian Fields"‏ (2001). בשנת 1997, האבנים התארגנו לאלבום חדש, "Bridges to Babylon", ומסע הופעות של אצטדיונים מלאים ברחבי העולם. בשנת 2001 ג'אגר הוציא לאור אלבום סולו, "Goddess in the Doorway" שכלל הופעות אורח של שמות גדולים כמו פיט טאונסנד, בונו, לני קרביץ, מיסי אליוט, ג'ו פרי, וייקליף ז'אן, ורוב תומאס. בנוסף לעבודותיו עם הרולינג סטונס ועבודות הסולו, ג'אגר התארח במהלך השנים באלבומים של מגוון אמנים אחרים – הג'קסונים, פיטר טוש, קארלי סימון, ד"ר ג'ון ועוד.

בשנת 2005, יצא האלבום "A Bigger Bang" שכולל בתוכו את השיר "Sweet Neo Con", שמילותיו נכתבו בידי ג'אגר ויוצאות בגלוי נגד כהונתו של ג'ורג' וו. בוש. בפברואר 2006, בזמן שהופיעה הלהקה במהלך שידורי הסופרבול, נתבקש ג'אגר להשמיט מילים בעלי מסר מיני מהשירים שעמד לבצע, כיוון שהיו ילדים בקהל. הוא לא עמד בבקשה, אך עקב כך דמם המיקרופון בקטעים אלו במהלך ההופעה.^[1] הלהקה גם יצאה להופיע לראשונה בפוארטו ריקו, והכרטיסים להופעה אזלו במהרה ונמכרו במחיר של עד אלף דולר לכרטיס, פי שניים יותר מהמחיר המקורי. באפריל 2006, הופיעה הלהקה לראשונה בסין, בעיר שאנגחאי.

בשנת 2011 הקים יחד עם דמיאן מארלי, ג'וס סטון, דייב סטיוארט והמפיק ההודי א. ר. רחמן סופרגרופ בשם SuperHeavy שמנגנת שירים בסגנונות רגאיי ורוק.^[2]

נוכחות בימתית ייחודית

במהלך השנים זכה ג'אגר למוניטין של אחד מסולני הרוק הגדולים ביותר, עם נוכחות בימתית ייחודית במיוחד. הופעותיו ברולינג סטונס הפכו לאחד מסימני ההיכר של הלהקה, באופן בו הוא נוהג לרקוד בזריזות בזמן שהוא שר. גם בשנות השבעים לחייו לא הפסיק ג'אגר לנוע בזמן ההופעות, דבר שמוזכר בשיר של להקת מארון 5, "Moves Like Jagger".

האינטראקציה בינו לבין שאר חברי הלהקה בזמן ההופעות היא מעטה, אם כי פעמים רבות הוא מצרף את ריצ'רדס ורון ווד להצטרף עמו לשירה. יצירת קשר ישיר עם אנשים בודדים מהקהל היא גם אחת מהתכונות המאפיינות אותו מבין רבים. כמו כן בזמן ההופעות נהוג בקרב הקהל לזרוק חפצים על הבמה, שג'אגר משליך אליהם בחזרה. מאפיין נוסף של ג'אגר בהופעות הוא החלפת פרטי הלבוש באופן עקבי.

תדמיתו הציבורית וחייו האישיים

התקרית בביתו של ריצ'רדס

כחבר באחת מהלהקות השערורייתיות והפרועות ביותר, ג'אגר הפך להיות סיבה לשערוריות רבות או גילה מעורבות בהן. אחת מפורסמת התרחשה בשנת 1967, כאשר ג'אגר וריצ'רדס נעצרו והואשמו באחזקת סמים, לאחר חיפוש משטרתי מתוקשר בבית הכפר של ריצ'רדס, כשבנוסף, הזמרת וזוגתו לחיים של ג'אגר באותה תקופה, מריאן פיית'פול, נמצאה עירומה לחלוטין עטופה בשטיח פרווה. החיפוש, מסתבר, התקיים לאחר שכתב מהעיתון ניוז אוף דה וורלד יעץ למשטרה לחפש בביתו של ריצ'רדס, כחלק ממגמת העיתון להפיץ את הידיעה על שימוש בסמים בקרב קהילת מוזיקת הפופ.

באחד מהדיווחים של העיתון, התפרסם כי עיתונאי נכח במחיצת ג'אגר בזמן ששהה במועדון בלונדון, כשזה דיבר בגלוי על השימוש שלו בסמים, ואף הזמין מספר אנשים אליו הביתה "בשביל שאכטה". כשהדיווח התפרסם, התברר למרבה המבוכה שהעיתונאי בלבל בין ג'אגר לבריאן ג'ונס, וג'אגר תבע את העיתון על הוצאת דיבה.

אולם, דיווח מוטעה זה הוביל למעצרם של ג'אגר וריצ'רדס וסיקור המשפט פורסם בעמודים הראשיים ברחבי העולם. על אף טענתו של ג'אגר כי את הגלולות שנמצאו באחזקתו הוא קיבל תחת מרשם רופא, השניים הורשעו.

חומרת הענישה של השופטים כלפי השניים (מאסר ועבודות כפייה), גרמו להד רב ולזעם הציבור. המשפט הפך לנושא מאמרו של עורך מגזין "טיים", ויליאם ריס מוג, אשר טען שרק בגלל היותם מפורסמים "סומנו" ג'אגר וריצ'רדס כמטרה בעיני הרשויות, והעונש שקיבלו חמור יותר משל כל אדם אנונימי אחר. הערעור שהגישו השניים התקבל והם שוחררו מהכלא, אם כי האדם השלישי שנעצר איתם, סוחר האומנות רוברט פרייז'ר, ריצה את עונשו עד תומו.

שערוריית אלטמונט

שערורייה טראגית נוספת שזכתה עם השנים לתואר האירוע ש"הרג" את שנות השישים, מקורה בהופעה של הלהקה בפסטיבל אלטמונט בשנת 1969. להופעה פתוחה לקהל הרחב במגרש אופנועים, שכרו חברי הרולינג סטונז, בהמלצת הגרייטפול דד, כנופיית אופנוענים בשם "מלאכי הגיהנום" מאחר שהמשטרה לא הסכימה לאבטח אותו. שכרם של חברי הכנופיה הסתכם בחמש מאות דולר בלבד ובירה חינם. עם תחילת ההופעה נהיה ברור לכל כי התוצאה תהיה אסון כאשר הקהל, שהסתכם בשלוש מאות אלף איש, החל להתפרע, מה שגרם לחברי הלהקה לקטוע את ההופעה פעם אחר פעם. אולם, ההחלטה לשכור את כנופיית האופנועים הייתה מה שעלה ביוקר לכל הנוגע בדבר, כאשר במהלך ההופעה הכנופיה פצעה מספר צופים, ואף דקרה למוות אחד, צעיר שחור בן שמונה עשרה בשם מרדית' האנטר, אשר היווה איום כשהניף אקדח אל כיוון הבמה. כמו כן נטען כי החבורה סיפקה לקהל הצופים סמים במהלך ההופעה. שנה מאוחר יותר יצא הסרט התיעודי "תן לי מחסה" שעקב אחר מהלך ההופעה והרצח.

השמועות טוענות שחברי הלהקה, וג'אגר בפרט, לא רק שלא ניסו לעצור את המהומות, אלא גם עודדו אותן, כאשר בזמן שבו האנטר מת הלהקה ביצעה את השיר "Sympathy for the Devil" (סימפתיה לשטן). שמועה זו התבררה כמופרכת, שכן האנטר נדקר ארבעה שירים לאחר ביצוע אותו השיר. כך או כך, בעקבות לחץ תקשורתי, הלהקה הפסיקה לבצע את השיר במשך רוב שנות השבעים כשהופיעו בארצות הברית. שמועה מופרכת נוספת טענה שג'אגר, על אף ההשראה שלו ממוזיקת בלוז שחורה, הוא גזען ולא רצה שיהיו אנשים שחורים בקרב הקהל שלו. כל השמועות הנ"ל בוטלו לאחר ששוחררה הקלטה של ההופעה בה ג'אגר מנסה לשכנע את הצופים להפסיק עם האלימות.

מערכות יחסים

מיק ג'אגר ידוע בין השאר בזכות מערכות היחסים שלו עם נשים מפורסמות. יש לו שמונה ילדים מחמש נשים שונות, והיה מושא שערוריות מין שונות במהלך השנים.

בתו הראשונה נולדה לזמרת מרשה האנט. השניים לא נישאו ונפרדו זמן קצר לאחר הולדת בתם.

בין 1971–1978 היה נשוי לביאנקה מורנה דה מאסיאס, פעילה פוליטית וחברתית מניקרגואה. לשניים נולדה בת.

בין 1990–1999 היה נשוי לדוגמנית העל ג'רי הול. הול הופיעה על מספר מאלבומי הסולו של ג'אגר, והוא כתב עליה את השיר "Miss You". לזוג ארבעה ילדים, מתוכם שניים מלפני נישואיהם.

ב-1999 טענה הדוגמנית לוסיאנה גימנז שהיא בהיריון מג'אגר, ובדיקת DNA הוכיחה זאת. הול גילתה שטקס הנישואין של שניהם בבאלי לא הוכר כחוקי בממלכה המאוחדת. הול ביקשה לבטל את הנישואין, ומערכת הזוגיות בת 22 השנים הסתיימה. לגימנז נולד בן.

ג'אגר קיים במהלך שנות השישים המאוחרות מערכת יחסים עם הזמרת קארלי סימון. בשנת 1973, הקליטה סימון את הלהיט המצליח ביותר שלה, "You're So Vain" (אתה כה יהיר), שלטענתה נכתב על בן זוג לשעבר שהוא כה יהיר, וכמו שאומרות מילות השיר "אני בטוחה שאתה חושב שהשיר הוא עליך". מאז נישואיה, רבים חושדים כי השיר נכתב על וורן בייטי, או קט סטיבנס, או קריס קריסטופרסון, וכן או על ג'אגר, ששר יחד איתה בשיר. ג'אגר מעולם לא הוכיח את הטענה אם כי סימון אמרה כי הוא נכתב הן על ג'אגר והן על ביטי. בגרסת הכיסוי מיוחדת לשיר עם ג'נט ג'קסון, רמזה סימון כי אכן מדובר בג'אגר.

משנת 2001 ועד מותה בשנת 2014 היה ג'אגר במערכת יחסים עם מעצבת האופנה והדוגמנית האמריקאית ל'ורן סקוט (L'Wren Scott). מאז מותה ג'אגר במערכת יחסים עם רקדנית הבלט האמריקאית, מלאני המריק, שבשנת 2016 ילדה את ילדו השמיני.

ג'אגר גם ניהל בעבר מערכות יחסים מתוקשרות עם מריאן פיית'פול ועם קרלה ברוני.

המאה ה-21

במהלך השנים, זכו ג'אגר וריצ'רדס בפרסים על שותפות בכתיבת השירים כגון כניסה להיכל התהילה של הכותבים בשנת 1993, וניצחון בפרס המיוחד 'אייבור נובלו' לכתיבת שירים בשנת 2005.

בשנת 2002 נבחר במקום הרביעי כ'המוזיקאי הכי סקסי' על ידי VH1.

בשנת 2003 קיבל תואר אבירות מהנסיך צ'ארלס.

הופיע על השער של מגזין ה'רולינג סטון' עשרים פעמים. הפעם הראשונה הייתה בשנת 1968, והאחרונה (עד כה) הייתה בשנת 2013.

נכון ל-2012, הונו עומד על כ-305 מיליון דולר.

בסוף ספטמבר 2023 בריאיון לעיתון וול סטריט ג'ורנל אמר ורמז ג'אגר כי הוא מתכוון לתרום את הונו, 500 מיליון דולר, לצדקה וכי לא יוריש את הונו לילדיו^[3]

דיסקוגרפיה

אלבומים

She's The Boss
Primitive Cool
Wandering Spirit
Goddess in the Doorway

אוספים

The Very Best of Mick Jagger

אלבומים בשיתופי פעולה

Alfie (soundtrack, with Dave Stewart)
SuperHeavy (by SuperHeavy)

סינגלים

Memo from Turner
Don't Look Back
State of Shock
Just Another Night
Lonely at the Top
Lucky in Love
Hard Woman
Dancing in the Street – עם דייוויד בואי
Ruthless People (שיר הנושא מהסרט באותו שם, ובעברית – "חטיפה נעימה")
Let's Work
Throwaway
Say You Will
Sweet Thing
Wired All Night
Don't Tear Me Up
Out of Focus
God Gave Me Everything – עם לני קרביץ
Visions of Paradise
Old Habits Die Hard – עם דייב סטיוארט
Charmed Life
Miracle Worker – עם SuperHeavy
T.H.E (The Hardest Ever)‎ – עם will.i.am וג'ניפר לופז

פילמוגרפיה

Charlie Is My Darling
Sympathy for the Devil
Performance
Invocation of My Demon Brother
Gimme Shelter
Ned Kelly
Umano non-umano
Wings of Ash
All You Need Is Cash
Fitzcarraldo
Burden of Dreams
Let's Spend the Night Together
Running Out of Luck
At the Max
Freejack
Bent
Mein liebster Feind (aka My Best Fiend)‎
Enigma
Being Mick
Mayor of the Sunset Strip
Shine a Light
Stones in Exile
Ladies and Gentlemen: The Rolling Stones
Some Girls: Live in Texas '78
האיש משדות גן עדן (2001) – בתפקיד: לושיוס פוקס
הציור (2019) – בתפקיד: ג'וזף קאסידי

פרסים ומועמדויות

שנה	פרס	קטגוריה	עבודה מועמדת	תוצאה	מקור
2024	פרס גראמי	שיר הרוק הטוב ביותר	"Angry" (בתור פזמונאי)	מועמדות	^[4]
2024	פרס גראמי	העיבוד הטוב ביותר, אינסטרומנטלי או א-קפלה	"Paint It Black" (בתור מעבד)	מועמדות	^[4]