מירה

מירה

לידה	1498 Merta City, הודו
פטירה	1546 (בגיל 48 בערך) דוורקא, הודו
מדינה	הודו
תקופת הפעילות	1516–1546 (כ־30 שנה)
השקפה דתית	הינדואיזם
בן או בת זוג	Bhoj Raj

מקדש מירה

מירה (מירה באי) הייתה משוררת הינדית, מיסטיקנית וחסידתו של קרישנה. נחשבה אחת "הקדושות האמתיות" החשובות ביותר של תנועת וישנויזם בהקטי ומיוחסות לה כ-1,300 כמנטרות (שירי קודש). שירים אלה הם פופולריים בכל רחבי הודו ותורגמו ופורסמו ברחבי תבל. השירים מלאים בשבח נלהב אל האל קרישנה כמקובל במסורת בהקטי. ברוב השירים שלה, היא מתארת את אהבתה הבלתי המסויגת לאדונה ומקדמת את הבהקטי קרישנה כהלך חיים הטוב ביותר - מכיוון שדרך זו מסייעת לשכוח את הרצונות הפרטיים.

אמונות עממיות על חייה, לוקטו משיריה ומהסיפורים שסופרו על ידי הקהילה שלה ואף שימשו כנושא של מספר סרטים. האותנטיות של סיפורים אלו שנויה במחלוקת, במיוחד אלה שקשורים עם המלחין תנסן. מצד השני, המסורות שטוענת שהיא כתלמידו של הגורו רוידס בצ'יטורי. הקשר שלה עם טולידס ומאוחר יותר עם רופה גוסומי בורינדוה ככל הנראה יותר מדויקת.

ביוגרפיה

מקדש מירה ברג'סטן

מירה הייתה נסיכת ראג'פוטית שנולדה בשנת 1498 ב-קודקי, ראג'סטאן. היא הייתה בתו היחידה של ראטאן סינג, בנו הצעיר של ראו דודא שליטה של מרט, ואחיו של השליט ראו יודה מייסדה של ג'ודפור. ראטאן סינג השתייך לחמולת רדור, והוא נפל בקרב עם הקיסר המוגולי באבור בינואר 1528.

אמה של מירה, ויר קומארי, מתה במהלך לידה כאשר מירה הייתה בסביבות שמונה. מירה אז נשלחה לסבא שלה, ראו דודא ואחיו הגדול של האב, ראו ויקראם דו במרט, שם היא חונכה. לאחר כ -7 שנים, הצטרפה אלה חברת הילדות שלה מטולה, שנשארה עם מירה עד סוף ימיה.

מירה נישאה בשנת 1516 להוי ראג, יורש העצר של מיוור. בעלה נפטר בשנת 1521, כנראה מתוצאה של פצעי קרב, ולאחר מכן היא הייתה קורבן של רדיפה ותככים בידי של גיסה כשהוא עלה לשלטון, וגם על ידי יורשיו, ויקראם סינג. הסיבה לכך הייתה שמירה מרדה במוסכמות ושעיסוקיה הדתיים לא התאימו לנידרש מנסיכה ראג'פוטית או לאלמנה. היא בילתה את מיטב ימיה בבית מקדש פרטי שלה המוקדש לקרישנה, נפגשה עם קדושים ועולי רגל מכל רחבי הודו, והלחינה שירי מסירות לקרישנה. לאחר מספר ניסיונות על חייה, מירה עזבה את מיוור וחזרה למרט. אך גם שם גילתה שהתנהגותה הבלתי שגרתית לא התקבלה. היא יצאה לסדרה של עליות לרגל בצפון הודו, וסופו של דבר התיישבה בדוורקה.

בשנת 1546 עודיי סינג, יורשו של ויקראם סינג, שלח משלחת של ברהמינים להביא אותה בחזרה למיוור. היא ביקשה רשות לבלות את הלילה בבית המקדש של קרישנה ולמחרת בבוקר התברר שנעלמה. על פי האמונה הרווחת, דרך נס מירה התמזגה עם דמותו של קרישנה.

שירה

המשוררת

מירה באי השתייך למסורת איתנה של משוררי בהקטי בהודו של ימי הביניים, שהביעו את אהבתם אל האלוהים דרך האנלוגיות של אהבת כגון יחסים של אמא של אדם לילד שלה, חבר לחבר, או אישה לאהובה. הפופולריות והקסם העצום של מילותיה נובע בשימושה בדמויי יום יומיים, ובמתיקות של רגשות שניתנות להבינה בקלות על ידי בני עמה.

בתרבות פופולרית

המלחין ג'ון הרביסון עיבד מוזיקלית את התרגומים של בליי לשירי מירה באנגלית. כמו כן ישנו סרט תיעודי בשם "כמה דברים שאני יודע עליה" על ידי אנג'אלי פנג'אבי. שני סרטים ידועים של החיים שלה נעשו בהודו, מירה (1945), סרט בשפה הטמילית ומירה 1979) סרטו של גולזר בשפה ההינדית . גם הופקה סדרת טלוויזיה, מירה (2009–2010) שהייתה מבוססת על החיים שלה.

לקריאה נוספת

• שבה נגן החליל את לבי - שירתה של המשוררת ההודית מירה באי - מבוא ותרגום מהינדית: פנינה בר

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מירה בוויקישיתוף

• מירה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מירה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• מירה, באתר Discogs (באנגלית)

ערך זה הוא קצרמר בנושא דת ובנושא מיתולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.