לדלג לתוכן

מכתבי אל-עמארנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אחד ממכתבי אל עמרנה, מכתבו של עַזירוּ מלך ממלכת אמורו לפרעה. (א"ע 161)

מכתבי אֶל-עַמַארְנָה (לעיתים נקראים בטעות "מכתבי תל אל-עמארנה"[1]) הם מכתבים המתוארכים לאמצע המאה ה-14 לפנה"ס, שנכתבו על ידי שליטים שונים, ברובם שליטים כנעניים, ונשלחו אל מלך מצרים במשך תקופה של כ-20 שנה, בימי המלכים אמנחותפ השלישי, אח'נאתון ותות ענח' אמון. חלק מועט מהמכתבים נכתבו על ידי אמנחותפ השלישי לשליטים אחרים.

מכתבים אלה התגלו באל-עמארנה שבמצרים התיכונה ומהווים מקור עיקרי להכרת ארץ ישראל בתקופת הברונזה המאוחרת. צבר המכתבים מכיל 382 תעודות, חלקן בשברים קטנים. 350 מתוכם הם מכתבים או רשימות של מתנות, ואילו 32 לוחות מכילים מסמכים אחרים: ספרות מיתולוגית מסופוטמית, חיבורים דידקטיים, מילונים ורשימות אלים. חלק מהלוחות נמצאו שבורים וקטועים עד שלא ניתן לסווגם.[2] רוב המכתבים נשלחו על ידי שליטי כנען, שהייתה תחת חסות מצרית, ומקצתם ממעצמות אחרות באזור.

גילוי המכתבים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1887 חפרה פלאחית מצרית באדמת אל-עמארנה ומצאה לוחות חומר לא שרופים עם כתב עליהם. לוחות אלה הגיעו לפקידי ממשל מצריים והגיעו באמצעות סוחרי עתיקות גם למוזיאונים. בשנים 18911892 נערכו במקום חפירות ארכאולוגיות על ידי פלינדרס פיטרי. חפירות נוספות נערכו בשנים 19111914 על ידי משלחת גרמנית. משלחת בריטית חפרה בשנים 19211922 וב־19261937 וכן בשנות ה-70 של המאה ה-20.[3]

מפת המזרח התיכון והממלכות החזקות שפעלו בתקופת אל עמרנה

אמנחותפ הרביעי, אחד ממלכי השושלת הי"ח, המתוארך לאמצע המאה ה-14 לפנה"ס, החל במהפכה דתית בעלת מאפיין מונותאיסטי - עבודת אל אחד הוא אל השמש, אתון, באופן כמעט בלעדי. במסגרת המהפכה שינה המלך את שמו לאח'נאתון ובשנת 6 למלכותו, העביר את בירתו לעיר חדשה שייסד – אח'תאתון (היא אל־עמארנה בימינו). בעת ייסוד העיר, העביר אח'נאתון את המכתבים שהטיפול בהם עדיין לא הסתיים מהעיר נא אמון לעיר החדשה.

המכתבים הם לוחות טין שנכתבו בכתב יתדות רובם בשפה האכדית, אשר הייתה השפה הבינלאומית באותה התקופה.

ארכיון אל-עמארנה הוא בין המקורות האפיגרפיים המשמעותיים ביותר מתקופתו. מהמידע באיגרות ניתן ללמוד על עוצמתה של מצרים, יחס הערים הכנעניות לשלטון המצרי, המבנה השלטוני והחברתי של הארץ.

רוב המכתבים שנמצאו בארכיון נשלחו למצרים על ידי מושלים ומלכים ממדינות אחרות. רק חלק קטן מן המכתבים נכתבו במצרים, ורובם ממוענים לווסלים. דעות החוקרים חלוקות באשר לסיבת הימצאות מכתבים שנכתבו במצרים בארכיון. השערת החוקר ויליאם מורן היא שעקב טעות מכתבים אלה לא נשלחו ליעדם, או שבגלל חשיבותם נשמר מהם עותק במצרים. החוקר אנסון רייני משער שמכתבים אלה היו דוגמאות או טיוטות למכתבים לווסלים. מכתב א"ע מס' 1 שנכתב במצרים מכיל טעויות סופר והוא ארוך ומסורבל. ההנחה היא שמכתב זה היה טיוטה.

המכתבים שנמצאו בארכיון מייצגים מכתבים שהטיפול בהם הסתיים על ידי הפקידים ולכן נשארו באל-עמארנה כאשר הבירה הוחזרה לנא אמון על ידי תות ענח' אמון בשנת 3 או 4 למלכותו. מכתבים פעילים עברו ביחד עם הפקידות. על גבי המכתבים אין תאריכים, ולכן אי אפשר לדעת בוודאות את סדר התרחשות המאורעות כפי שבאים לידי ביטוי במכתבים. ניתן רק לשער זאת על פי תוכנם.

קורפוס מכתבי אל-עמרנה, כולל גם את מכתב א"ע 333 שהתגלה באתר תל אל-חסי וצורף על ידי קנודטזון לספרו.[4]

קטע ממכתבו של בִּירִדְיה מושל מגידו:
”אל ה[מל]ך, אדוני, ו[שמ]שי, אמור: כה (אמר) ברדי העבד הכן של המלך לרגלי המלך, אדוני, ושמשי שבע ושבעתיים אני נופל! ידע נא המלך על עבדו ועל עירו. הנה אנוכי בעצמי חורש ה (שדות) בשונם וכן אני בעצמי מוביל אנשי מס (עובד)! אך, ראה, הנציבים אשר איתי אינם עושים כמוני ואינם מעבדים את חלקם בשונם ואינם מובילים אנשי מס (עובד)!”[5]

קטע ממכתבו של עַבְּדִ-חֶבָּה מושל ירושלים המתייחס לתקיפת העפירו:
”ראה, ארץ גזר, ארץ אשקלון ול[כיש] נותנים להם ל<עפירו> מזון, שמן ואת כל מחסורם. לכן ידאג נא המלך לצבא הסדיר וישלח נא צבא סדיר נגד האנשים הפושעים במלך אדוני! אם יהיה (עוד) בשנה הזאת צבא סדיר, יישארו הארצות ומושלי הערים נאמנים למלך אדוני; אולם אם אין צבא סדיר, למלך ל יהיו ארצות ומושלי ערים. ראה, את ארץ ירושלים זו – לא אבי ולא אמי נתנו לי (אותה). – ראה מעשה מִלכֲּאִלֻ ומעשה בני לַבּאַיַ: אשר נתנו את ארץ המלך לעפרו.”[6]

קטע ממכתבה של "בעלת הלביאות" (אנ'), ככל הנראה שליטת בית שמש:
”למלך אדוני, אלוהי, שמשי, אמור: דבר "בעלת הלביאות" אמתך. לרגלי המלך אדוני שבע פעמים ושבע פעמים נפלתי. ידע־נא המלך אדוני כי (מעשי) איבה נעשים בארץ, ואבודה היא ארץ המלך אדוני בשל עריקתה לעפירו. ידע־נא המלך אדוני על ארצו, וי[דע]־נא ה[מ]לך אדוני כי העפירו כתבו לאילון ולצרעה ושני בני מִלְכִּאִילוּ כמעט הוכו למוות. ידע־נא המלך אדוני על מעשה זה.”[7]

פרסום המכתבים וספרורם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התגלותם בשנת 1887 ניסו הפלאחים שגילו את הלוחות למכרם. בתחילה לא הוכרה חשיבותם של הלוחות ולכן חלקם ניזוקו ואף אבדו. בסופו של דבר נמכרו המכתבים למוזיאונים בברלין, בלונדון וחלקם נאסף על ידי רשות העתיקות המצרית והועברו למוזיאון המצרי בקהיר, ובנוסף נתגלגלו מקצת המכתבים לאוספים פרטיים. בשנת 1915 פרסם החוקר הנורווגי יורגן אלכסנדר קנוּדטזוֹן מהדורה מדעית ראשונה של כלל המכתבים שהיו ידועים בעת ההיא. הוא העתיק 358 לוחות ונתן את הספרור ללוחות שבו משתמשים עד היום. מהדורתו כללה תעתיק, תרגום ופירוש לשוני קצר וכן הוסף פירוש היסטורי של אוטו ובר (Weber) והערות לשוניות של אריך אבלינג (Ebling).[8][9]

בשנת 1939 יצא לאור ספרו של מרסר (S.A.B Merce) הכולל תעודות נוספות שפוענחו ופורסמו עד שנת 1938. מרסר שמר על הספרור של קנודטזון והוסיף את האות a למכתבים שנוספו. אחרי מלחמת העולם השנייה פורסמו שמונה כתבים נוספים על ידי גורדון (C.H Gordon) שסיפרר אותם בהמשך לספרור של קנודטזון החל מהמספר 359. משנת 1970 החוקר הישראלי אנסון רייני החל להוציא לאור מהדורות חדשות של "תעודות אל עמרנה", ספרו של מרסר באנגלית, אשר כללו לוחות נוספים שנחשפו באתר החפירות או נמצאו באוספים פרטיים. רייני גם תרגם מחדש את הלוחות שלא נכללו אצל קנודטזון מתעודה 359 ועד 379.

אוספי שברים קטנים שהגיעו למוזיאון ברלין זוהו ונרשמו בשתי קבוצות כמכתב 380 ו-381 של מכתבי אל עמרנה על ידי הורסט קלֶנגל (גר') שפיענח אותם, והדבר התקבל בספרות המחקר, אך החוקר פנחס ארצי מסופק בנכונות הזיהוי.[8] המספור נקבע על פי ההנחיות שפרסם החוקר הצרפתי ז'אן ג'ורג'ה היינץ (Jean Georges Heintz).[10]

שבר 382 היה שבר שנחשף כנראה על ידי פיטרי ופורסם על ידי ווקר (C.B.F Walker).

ויליאם מורן (W.L Moran) תרגם את המכתבים בשנת 1987 לצרפתית ובשנת 1992 לאנגלית. בשנת 1998 פרסם מריו ליוורני (Liverani) תרגום מעודכן לאיטלקית.

בנוסף לפרסומים אלה, פרסם היינץ בשנת 1995 ביבליוגרפיה ממוינת של כל הספרות המדעית אשר נכתבה על התעודות, כולל עדכון לפרסומים שהוצאו עד שנת 2003. בשנת 1996 פרסם אנסון רייני ארבעה כרכים הדנים בלשון מכתבי אל עמרנה.[11]

בשנת 2005 פורסמו 350 המכתבים בתרגום לעברית על ידי ציפורה כוכבי-רייני בספרה "למלך אדוני - מכתבי אל-עמארנה".[12]

ספרור המכתבים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכתב א"ע 9, מכתבו של בורנבוריאש מלך בבל הכשית לתות ענח' אמון, אוסף המוזיאון הבריטי

המכתבים מוינו על פי מוצאם מן הממלכות שהתקיימו בתקופת הברונזה המאוחרת לה מתוקפים מכתבי אל-עמרנה. לציטוט המכתבים, הקידומת המקובלת לפני המספר היא "EA", או בעברית "א"ע" (ראשי תיבות של El Amarna או אל־עמארנה).

לשון התעודות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכתבים נכתבו בשפה מעורבת שהביאה לידי ביטוי גם את הניב המקומי והשפה המקומית של שליט המקום שכתב את המכתב. השפה האכדית לא הייתה טהורה. המכתבים מבבל נכתבו בשפה הבבלית התיכונה. במכתבים ממיתני באו לידי ביטוי הניב של מיתני. בחלק מהמכתבים היה אפילו עירוב של צורות אשוריות ובבליות באותה איגרת. מורן חקר את ההיבטים הניביים של מכתבי ירושלים שסגנונם היה ייחודי ונעשה בהם שימוש בניב האשורי והבבלי ביחד.[13] במכתבים מכנען נכתבו מילים כנעניות רבות בכתב היתדות האכדי.[14][15] שלמה יזרעאל חקר את מכתבי אמורו.[16] יזרעאל קרא לשפה שבה נכתבו מכתבי השליטים הכנעניים "כנענו-אכדית" שהיא שפה מעורבת. שפת האם של הסופרים השפיעה על התחביר והמורפולוגיה של השפה בה נכתבו המכתבים. בתוך הטקסט מופיעות גם מילים בכנענית טהורה בכתב יתדות הברתי.[17] השפה המעורבת במכתבים דורשת מחוקרי לשון מכתבי אל-עמארנה להיות בקיאים באכדית, וכן בשפות שמיות ובמיוחד בלשונות שמיות צפון-מערביות כמו אוגריתית. שני מכתבים בקורפוס שנשלחו על ידי שליט ארזווה נכתבו בשפה החיתית. במכתב 32 מבקש המלך תַרחוּנדַַרדוּ מאמנחותפ השלישי שמכתבי המענה ייכתבו בשפה החיתית בכותבו ”את הלוחות המובאים לכאן, תמיד כתוב חיתית!”.[18]

חקר מוצא מכתבי אל עמארנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושה חוקרים מאוניברסיטת תל אביב: נדב נאמן כהיסטוריון, יחד עם חוקר המיקרוארכאולוגיה (ענף העוסק ביישום שיטות מיקרוסקופיות בארכאולוגיה ובדיקת ההרכב והמוצא של חומר) יובל גורן והארכאולוג ישראל פינקלשטיין, חברו כדי לנסות לקבוע את מוצאם של הלוחות מאל עמארנה. יובל גורן הסיר דגימות ממאות לוחות, בדק וקבע מאיזה חומר הם עשויים ומאיזה מקום ברחבי כנען יכול לבוא חומר בעל הרכב כימי ומינרלוגי כזה, ובשילוב עם הנתונים ההיסטוריים העולים מן הלוחות והנתונים הארכאולוגיים מהאתרים ברחבי כנען קבעו החוקרים את מוצא הלוחות שנבדקו. שלושתם כתבו ספר הנושא את השם Inscribed in Clay (חקוק בחומר), ובו הציגו את כל הנתונים ממחקרם, כולל מסקנות על מוצא הלוחות ומה שמשתמע מכך למחקר תעודות אל עמארנה. בדרך זו יכלו לקבוע את מוצאם של לוחות רבים ששם שולחם אבד, או כלל לא נזכר, או שהלוח שבור, ורק מעט שרד ממנו. וכן ישנם מקרים בהם נזכרים שמות של מקומות, אבל חוקרים היו חלוקים בשאלת זיהוים, ובדיקה פטרוגרפית של החימר מאפשרת להכריע בוויכוח זה. שיטת מחקר זו הייתה חלוצית.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מכתבי אל-עמרנה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מקור הטעות בשמו של הכפר אַ-תִל, אחד מארבעת הכפרים ששכנו במקום. החוקרים קוראים לאתר אל-עמארנה או עמארנה (רייני, מכתבי אל-עמארנה עמ' 1)
  2. ^ למלך אדוני: מכתבי אל-עמארנה, ציפורה כוכבי-רייני, ירושלים, מוסד ביאליק, 2005 עמוד 4
  3. ^ ציפורה כוכבי-רייני, למלך אדוני: מכתבי אל-עמארנה, ירושלים, מוסד ביאליק, 2005 עמודים 1–2
  4. ^ למלך אדוני: מכתבי אל-עמראנה, כמד, תענך, ומכתבים נוספים מהמאה הארבע-עשרה לפסה"נ, עמ' 14
  5. ^ רבקה גונן, מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, יחידה 7 עמוד 101
  6. ^ ציפורה כוכבי רייני, למלך אדוני: מכתבי אל-עמראנה, מוסד ביאליק, ירושלים; והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ה, עמ' 213–214
  7. ^ תרגום כוכבי־רייני, בתוך: מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל, האוניברסיטה הפתוחה, תש"ף 2019, כרך ב, עמ' 23.
  8. ^ 1 2 (באנגלית) המצב הנוכחי של חפירות אל עמרנה, פנחס ארצי, 1985 (אתר כתבי העת המדעיים JSTOR)
  9. ^ (באנגלית) סופרים ומדינאות בצומת הדרכים של תרבות כתב היתדות, עבודה לתואר שלישי, שהגישה אליס הלן מנדל לאוניברסיטת קליפורניה ב-2015 (אתר ארגון ההשכלה הגבוהה המקוונת e-scholarship.org)
  10. ^ Jean Georges Heintz, Index Documentaire D'El-Amarna: I.D.E.A. (Wiesbaden: O. Harrassowitz, 1982), 410-411.
  11. ^ נדב נאמן, תעודות עמארנה בין מחקר היסטורי לממצא ארכאולוגי זמנים 101 עמוד 4, 2008
  12. ^ למלך אדוני: מכתבי אל-עמארנה, ציפורה כוכבי-רייני, ירושלים, מוסד ביאליק, 2005 עמודים 3–4
  13. ^ למלך אדוני: מכתבי אל-עמארנה, ציפורה כוכבי-רייני, ירושלים, מוסד ביאליק, 2005 עמוד 209
  14. ^ The Tell el-Amarna Tablets in the British Museum with Autotype Facsimiles, London: Harrison and Sons, 1892, עמ' xiii–xiv
  15. ^ אסתר הבר, ילקוט השורשים השלם למילים ולצורות הכנעניות מלוחות אל־עמארנה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום כג, 2014, עמ' 93–124
  16. ^ למלך אדוני: מכתבי אל-עמארנה, ציפורה כוכבי-רייני, ירושלים, מוסד ביאליק, 2005 עמוד 6–9
  17. ^ Shlomo Izre’el, Canaano-Akkadian: Some Methodological Requisites for the Study of the Amarna Letters from Canaan, 1987
  18. ^ למלך אדוני: מכתבי אל-עמארנה, ציפורה כוכבי-רייני, ירושלים, מוסד ביאליק, 2005 עמוד 99
  19. ^ ביקורת: אמנון אלטמן, ‏מכתבי אל-עמארנה בלבוש חדש, קתדרה 123, מרץ 2007, עמ' 167–172
  20. ^ נדב נאמן, Nadav Na'aman, The Amarna Letters: Between Historical and Archaeological Research (on the 120th anniversary of the discovery of the Amarna Archive) / תעודות עמארנה בין מחקר היסטורי לממצא ארכאולוגי: במלאת 120 שנה לגילוי ארכיון עמארנה, Zmanim: A Historical Quarterly / זמנים: רבעון להיסטוריה, 2008, עמ' 4–12