לדלג לתוכן

נמל חיפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נמל חיפה
נמל חיפה, מבט ממזרח
נמל חיפה, מבט ממזרח
מיקום
מדינה ישראלישראל ישראל
מיקום חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
גוף מים הים התיכון עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°49′12″N 35°00′16″E / 32.820118°N 35.00448°E / 32.820118; 35.00448
פרטים
תאריך פתיחה 1933
בעלים קבוצת אדאני-גדות
מנכ"ל אודי שרון
עובדים 800 (2023)
סטטיסטיקות
תפוסת מטען שנתית 14.24 מיליון טון (2022)
נפח מכולות שנתי 1.07 מיליון (2022)
תנועת נוסעים 362,846 (2022)
הכנסה שנתית 845 מיליון שקל (2021)
הכנסה נטו 271 מיליון שקל (2021)
www.haifaport.co.il
(למפת חיפה רגילה)
 
נמל חיפה
נמל חיפה
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מכולות בנמל חיפה

נמל חיפה הוא נמל ימי מרכזי בישראל, שנמצא במפרץ חיפה. הנמל פעיל במשך כל השנה, ובשנת 2021 הועסקו בו יותר מ-800 עובדים[1]. בנוסף להעברת סחורות, כלי רכב, דלק, גרעינים וכימיקלים הוא משמש גם כנמל לנוסעים, וקיים תכנון להקים בתחומו מתחמים לבילוי ותרבות.

בעת חנוכתו של הנמל ב-1933 היה לנמל הראשי של ארץ ישראל, והחליף את נמל יפו.

אזור הנמל שימש להעברת סחורות במשך אלפי שנים, והנמל המודרני נבנה על ידי הבריטים, בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל. ביוני 1948 עבר הנמל לשליטת מדינת ישראל, ובשנים 1961–2005 הוא נוהל על ידי רשות הספנות והנמלים. בשנת 2005 עברה השליטה בנמל לחברת נמלי ישראל ותפעולו בוצע על ידי חברת נמל חיפה בע"מ. כחלק מהליך הפרטת נמלי הים בישראל, ב-10 בינואר 2023 עברו מניות חברת נמל חיפה בע"מ מבעלות המדינה לקבוצת אדאני-גדות, שבבעלות הודית-ישראלית[2].

על פי נתוני רשות הספנות והנמלים, לאורך שני העשורים הראשונים של המאה ה-21 היה נמל חיפה הנמל העסוק ביותר בישראל, במדידת כמות המטענים שעברו בו על פי משקלם, שהיה 26,794,000 טון בשנת 2020[3]. במדידה על פי נפח המכולות שעברו בנמלים, היה נמל חיפה הראשון בישראל עד שנת 2014, ושני אחרי נמל אשדוד בשנים 2015–2020, עם נפח של 1,464,000 TEU (אנ') בשנת 2020[4]. הנמל הוא נמל הנוסעים הימי העיקרי בישראל, ובשנים 2000–2019 מספר הנוסעים בו נע בין 134,841 (בשנת 2018) ל-533,879 (בשנת 2000)[5]. מאז קיץ 2021 מתחרה הנמל גם עם נמל המפרץ השכן, שמהווה חברה נפרדת.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסמליל הישן של נמל חיפה

הנמל הוזכר לראשונה ב-104 לפנה"ס כשתלמי לאתירוס מקפריסין הנחית חיל גדול בנמל זה כדי להילחם במלך החשמונאי אלכסנדר ינאי. אך ככל הנראה, יורדי ים היו במקום עוד לפני כן. בשנת 1100, כאשר הצלבנים כבשו את חיפה, המקום הפך למשגשג וחשוב. הנמל אף שימש נמל ראשי לבירת הגליל, טבריה.

בתקופת הממלוכים הצטמצמה חיפה לכדי כפר קטן, אך המסחר הימי המשיך להתקיים בה. במהלך המאה ה-18 קנתה לה חיפה שם של קן שודדי ים ובעקבות זאת החליט המושל המקומי לבנות שני צריחים שישמרו על פתח הנמל. ב-1758, כאשר העיר נבנתה מחדש לאחר שנהרסה על ידי דאהר אל עומר, גדלו ממדיהן של הספינות והן יכלו לעגון במים עמוקים בלבד. במפרץ ליד חיפה היו מים עמוקים מספיק לספינות הגדולות, ובנוסף, הר הכרמל שימש כמגן מסופות חזקות. עקב התנאים החלו יותר ספינות לפנות למעגן בחיפה. דבר זה חייב מתן שירותי עזר לאוניות, מזח קצר ובית מכס חדש הוקמו בעיירה החדשה בסמוך לבית הסראיה (בית הממשל), מבנה ששימש שנים מאוחר יותר כתחנת המשטרה בעיר התחתית (ראו גם "התיישבות נתיני המעצמות בחיפה"). עם סלילת הרכבת, נבנתה תחנת הרכבת חיפה מזרח (כיום מוזיאון הרכבת) ליד מזח זה. בשנת 1921 עגנו בחיפה 287 אוניות, נפרקו 73,563 טון מטען והועמסו מעל 10,000 טון[6].

בנימין זאב הרצל זיהה את הפוטנציאל של חיפה כעיר נמל מרכזית למדינה העתידית. בעקבות ביקורו בארץ בשנת 1898, כתב בספרו "אלטנוילנד" תיאור עתידה של חיפה כעיר נמל חשובה[7].

הקמת הנמל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מי שהיו הראשונים ליישם, ולהקים בחיפה נמל מודרני היו הבריטים, ששלטו בארץ ישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה.

נסיבות ושיקולים גאו-פוליטיים להעדפת חיפה כמוקד אסטרטגי הנחו גם את הבריטים אשר ירשו את ההאימפריה העות'מאנית, ואולם הם לא יכלו להסתפק בנמל הצנוע לצורכי האימפריה שלהם והוחלט לבנות נמל-ים חדש, מודרני ועמוק. ביולי 1919 כתב הגנרל אדמונד אלנבי לממשלת בריטניה שאם בריטניה תקבל מנדט על ארץ ישראל שאלת הקמת נמל בחיפה תהיה כה חשובה שכדאי כבר עתה לבצע מחקר מקדים[8]. ב-1920 הוחל בקידוחי ניסיון. בהתאם לכך הוחל בעבודה מקדימה ובשנת 1922, המהנדס סר פרדריק פלמר, מחברת בניית הנמלים "רנדל, פלמר וטריטון", סקר את חופי הארץ לפי בקשת השלטונות המנדטוריים ואישר כי חיפה היא המקום המתאים ביותר לנמל עמוק מים[9]. עם זאת, היעדר כספים וסיבות פוליטיות בארץ ישראל ובבריטניה דחו את תחילת העבודה על הנמל עד 1927.

מבין ההצעות הבינלאומיות לתכנון הנמל בחיפה ומיקומו שהוגשו לשלטון בעיר בראשית המאה ה-20 בחרו הנציגים, בישיבה שהתקיימה בירושלים, את ההצעה הזולה יותר, זו של פלמר, שהציע לערום את החומר שנחפר לשם העמקת הנמל על החוף, ועל ידי כך לייבש רצועת ים בצמוד לחוף. מהתוכנית עלה כי רצועה ארוכה מהים, במקביל לבתי העיר הערביים ממערב לתחנה, תיובש, ומולה ייבנו המעגנות ושוברי הגלים של הנמל. וכך היה - במהלך העמקת המעגן ובניית הנמל נשאב חול רב מהקרקעית ויובש שטח של כ-360 דונם. משיובשה הרצועה, נמסר חלק מהשטח לנמל, לבניית מחסנים, בתי מלאכה ושאר מתקנים, ועל החלק הפנימי נסללה דרך המלכים, שנועדה ליצור עורף אדמיניסטרטיבי עירוני לפעילות הנמל.

בשנת 1928 הוצא מכרז סגור בשווי 5 מיליון דולר בין 11 חברות בריטיות להקמת הנמל ואחת החברות נבחרה. דבר זה עורר גל מחאות מצד ארצות הברית, צרפת ואיטליה אשר בקשו לאפשר לחברות במדינותיהן להתחרות על הפרויקטים בנמל. בעקבות הלחץ בוטל המכרז והממשלה הבריטית העבירה את הוצאת המכרזים לידי שלטונות המנדט בארץ ישראל. שלטונות המנדט הוציאו מכרזים על חלקים קטנים של הפרויקט, אשר לפי ההערכות לא עניינו גורמי חוץ. בשיחה עם הקונסול של ארצות הברית, הסביר הנציב העליון ג'ון צ'נסלור שהמטרה בהעברת ניהול המכרזים לידי שלטונות המנדט הייתה להענות לבקשות של היהודים להגביר את היצע העבודה בארץ ישראל[10].

ב-31 באוקטובר 1933 הוכרז רשמית על פתיחת הנמל. הפתיחה תוכננה כטקס רשמי בנוכחות מוזמנים רבים משועי היישוב, יהודים וערבים, אך בגלל מהומות הדמים שפרצו ביפו ב-27 באוקטובר, החליטו מתכנני הטקס לבטל את החגיגות ולהסתפק בטקס רשמי ומצומצם[11]. במלחמת העולם השנייה הופסק פיתוח הנמל, אך עם הקמת המדינה וסגירת הגבולות היבשתיים, הואץ פיתוחו של הנמל.

הבריטים הוסיפו להחזיק בשטח הנמל כחלק מהמובלעת הבריטית בחיפה, עד לסוף יוני 1948[12].

בשנות ה-50 היה אורך הרציף בנמל כ-900 מטר והוא כלל 8 מקומות עגינה.אף על פי ששטחו הקטן הצליח הנמל להגדיל את תפוקתו בשנים 1950–1957 ולהקטין את משך השהות הממוצעת של אונייה בנמל מ-7.1 ימים ל-4.5 ימים[13].

  • הנמל בשנים הראשונות להקמתו.
    הנמל בשנים הראשונות להקמתו.
  • נמל חיפה בשנת 1950.
    נמל חיפה בשנת 1950.
  • שלט זיכרון לשער פלמר.
    שלט זיכרון לשער פלמר.
  • פסל באזור שער פלמר על רקע אוניית הנוסעים המפוארת "ליריקה".
    פסל באזור שער פלמר על רקע אוניית הנוסעים המפוארת "ליריקה".

נמל ראשי לארץ ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עולות חדשות מביטות מבעד לצוהר אונייה, נמל חיפה, שנות ה-50

בימי המנדט הבריטי שימש הנמל למעצר וגירוש מעפילים שהגיעו לארץ ישראל בהעפלה הבלתי לגאלית. רציף הנמל כונה "רציף הדמעות", בו הוחזקו המעפילים טרם גירושם למאוריציוס או לקפריסין. ביום הקמת מדינת ישראל היה הנמל רקע לאירוע ההיסטורי, כאשר ב-14 במאי 1948, עלה אלן קנינגהם, הנציב העליון הבריטי האחרון, על אוניית הצי וציין את סופו של המנדט הבריטי בארץ ישראל, עם הורדת הדגל הבריטי מבנין המנהלה של הנמל. ב-30 ביוני 1948 נמסר הנמל באופן רשמי לידי עיריית חיפה ודגל ישראל הונף בטקס שסימל את עזיבתו הסופית של הצבא הבריטי את פלשתינה-א"י[14].

לאחר מלחמת העצמאות שימש נמל חיפה בימי העלייה ההמונית וגם לאחריה, כשער למאות אלפי עולים שהגיעו לישראל דרך הים מכל קצוות העולם. באותן שנים הנמל הופעל על ידי חברה פרטית בשם "שנ"מ - שירותי נמל מאוחדים". ונמל הקישון הסמוך, הופעל על ידי חברת "שירותי נמל הקישון" בה החזיקה בשותפות חברת "גב-ים" ו"שירותי נמל מאוחדים". בתחילת 1967 סירב חיים לסקוב, מנהל רשות הנמלים שנמל חיפה לא נכלל בתחום אחריותה (אלא רק נמל אשדוד), לממן העלאות שכר שהבטיחה חברת "שירותי נמל מאוחדים" לעובדיה, עד שנכנע בלחץ שרי הממשלה[15]. לבסוף בשנת 1968, החליטה הממשלה לחייב את חברת "שירותי נמל מאוחדים" למכור את החזקותיה לרשות הנמלים (כולל נמל הקישון שחדל לפעול כנמל עצמאי)[16]. כך שכל נמלי הים של ישראל מאז היו בניהול רשות הנמלים.

נמל חיפה גם זכה לארח את הנשיא המצרי אנואר סאדאת, שהגיע עם היאכטה הנשיאותית שלו לביקור בישראל, זמן קצר לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים. ברגעים של מלחמה, התמיד נמל חיפה לפעול מסביב לשעון, כדי לאפשר פריקה של מוצרים חיוניים ואמצעי לחימה.

בשנות ה-2000

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנמל בשנת 2013

ב-30 באוגוסט 2007, בקרבת הנמל התנגשה אוניית הנוסעים סלמיס גלורי ב"שלי", אוניית משא קטנה בבעלות ישראלית ובעלת צוות זר, שהובילה גבס. אוניית המשא טבעה, שניים מאנשי צוותה נספו ואחד עשר הנותרים ניצלו על ידי צוות אוניית הנוסעים וספינות חיל הים.

בשנת 2005, החל נמל חיפה לפעול כגוף עצמאי, במסגרת רפורמת הנמלים, במסגרתה בוצעה הפרדה של רשות הספנות והנמלים לארבע חברות ממשלתיות. חברת נמל חיפה, חברת נמל אשדוד וחברת נמל אילת הן חברות הפעלה, החוכרות את הנמלים ומבצעות את הפעילות הנמלית (חברת נמל אילת הופרטה בשנת 2013) וכן חברת נמלי ישראל, שהיא בעלת הנכסים בכל הנמלים והיא אחראית לפיתוח והתחזוקה של הנמלים.

ב-25 באוקטובר 2010, נחנך חלק חדש בנמל - "מסוף כרמל". מיזם הקמתו של שטח זה, אשר בעצמו אף כונה "נמל הכרמל", כלל את בנייתו של אזור מכולות מודרני, בניית קומפלקס שערים חדיש, הכנסת מערכת מחשוב חדשה לניהול מסוף המכולות והקמת רציף נוסף, הגדול ביותר בנמל. אורכו של הרציף החדש עומד על כ-850 מטרים ורוחבו כ-370 מטרים. יש בו שישה עגורני גשר ו-12 עגורני-שער חשמליים. פתיחת המסוף עתידה להכפיל את היקפי שינוע המכולות בנמל חיפה ולאפשר את הגעתן לנמל של אוניות גדולות יותר. חברת נמלי ישראל החלה בפרויקט הקמת המסוף החדש בשנת 2005 באמצעות קבלנים שונים, כשהקבלן הראשי הייתה חברת "ארנסון" הישראלית והועסקו בו חברות מובילות בתחום ההנדסה הימית מכל העולם. עלותו עמדה על מיליארד ו-800 מיליון ש"ח. בעתיד מתוכננים רציפי הנמל להתרחב בעוד כמה מאות מטרים, עד לשטח נמל הקישון.

במחקר שביצע ארגון ה-OECD בשנת 2012, נמל חיפה דורג במקום הרביעי ביעילותו מבין 34 מדינות שנבדקו[17].

בעקבות אירועי מלחמת האזרחים בסוריה וחסימת הצירים מנמלי סוריה ולבנון אל ירדן, הועבר חלק מהיבוא של ירדן ומדינות המפרץ הפרסי דרך נמל חיפה ומשם תובלה יבשתית דרך מעבר נהר הירדן[18].

נמל המפרץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – נמל המפרץ

בשנת 2015, זכתה חברת הנמלים הסינית "שנגחאי נמלים בינלאומיים" (SIPG - Shanghai International Port Group) במכרז להפעלת נמל המפרץ החדש שייבנה בחיפה לתקופה של 25 שנה[19].

ב-1 בספטמבר 2021, לאחר 15 שנים של תכנון ובנייה, נחנך נמל המפרץ בחיפה לפעילות טעינה ופריקה של אוניות מכולות. הנמל, הוא אחד ממיזמי התשתית הגדולים שהוקמו בישראל, והושקעו בו למעלה מ-5.5 מיליארד שקל בתשתית ובציוד הפעלה. הנמל משתרע על שטח של כ-840 דונם בתוך הים, והוא נפתח לפעילות לאחר שש שנות הקמה. פתיחת הרציפים החדשים, שאורכם כ-800 מטרים ובעומק של כ-17.3 מטר מתחת לפני הים, מאפשרת לראשונה לאוניות ענק, באורך של 400 מטר וברוחב של 62 מטר, אשר נושאות 18 אלף מכולות ויותר, לעגון בישראל ולקצר את משך הפריקה והטעינה שלהן. ההערכה היא כי פתיחת נמל המפרץ אמורה להביא לגידול של 1.5 מיליארד שקל בתוצר של חיפה, וליצירה של 5,800 משרות בעיר, בנוסף לתרומה הכלכלית למשק בכלל, וליצירה של אלפי משרות באופן עקיף. בהמשך, יפתח גם נמל הדרום, מה שיוביל לתחרות, לשיפור ולייעול השירות בענף הנמלים בישראל[20].

הפרטת הנמל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 ביולי 2018 הושג סיכום עקרוני בין הממשלה וההסתדרות על הפרטת הנמל. לפי הסיכום יימכר הזיכיון להפעלת הנמל לידי משקיע אסטרטגי למשך 34 שנים. מחלקת ים תופרד מהנמל, תהפוך לחברה בת חדשה של חברת נמלי ישראל, ותיתן שירות גם לנמל החדש. ב-21 בינואר 2020 החליטה ועדת השרים לענייני הפרטה להפריט את כל אחזקות המדינה בחברת נמל חיפה[21][22].

לקראת הפרטת החברה ניתן צו, בהתאם לחוק החברות הממשלתיות, הקובע שלמדינה אינטרסים חיוניים בחברת נמל חיפה, ובהתאם לכך חלות הגבלות שונות על פעילותה, והעברת השליטה בה מצריכה היתר משרי הממשלה.[23]

ב-14 ביולי 2022 זכתה במכרז להפעלת הנמל השותפות שכוללת את גדות מסופים לכימיקלים (30%) וקבוצת אדאני (הנשלטת על ידי גאוטם אדאני) ההודית (70%)[24][25], במימון של בנק מזרחי, מיטב וסטייט בנק אוף אינדיה[26] . שרי האוצר והתחבורה אישרו את מכירת מניות המדינה בחברת נמל חיפה ב-28 בדצמבר[27]. ב־10 בינואר 2023 קבוצת אדאני-גדות שילמה למדינת ישראל 2.9 מיליארד ש"ח ובזה הושלם תהליך הפרטת הנמל[2].

אירועים תרבותיים בנמל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים נערכו מספר אירועים תרבותיים בנמל, בין היתר:

פרויקט חזית הים העירונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה עוסק במיזם עתידי
ייתכן שנכללים בפרק פרטים שהם בגדר הערכה, או כאלה שעשויים להשתנות עם התקדמות המיזם.
פרק זה עוסק במיזם עתידי
ייתכן שנכללים בפרק פרטים שהם בגדר הערכה, או כאלה שעשויים להשתנות עם התקדמות המיזם.

ביולי 2012 אישרה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה את תוכנית "חזית הים העירונית של חיפה". תוכנית שבמסגרתה יהפוך חלקו המערבי של נמל חיפה לנמל נוסעים בלבד ולצדו יפותח אזור שיכלול בתי קפה, מסעדות, מסחר ומגורים[35]. ביולי 2017 חשף המקומון "כלבו" כי אף על פי שעברו 5 שנים מיום אישורה, היא טרם אושרה על ידי הממשלה. מינהל התכנון, שנמצא באחריותו של שר האוצר משה כחלון המתגורר בחיפה, לא דאג לאישורה של התוכנית, ובכך עיכב את מועדי מימושה מכיוון שבהוראותיה נקבע כי שלושה מתחמים במערב הנמל יפונו תוך חמש שנים מיום אישור התוכנית[36]. לבסוף אישרה הממשלה את התוכנית[37]. ב-2021 בוצעו מודלים פיזיקליים במכון הישראלי לחקר הנדסה ימית בטכניון, המדמה את שטח מפרץ חיפה בקנה מידה של 1:120. מודלים אלה מאפשרים לדמות את תנועת כלי השיט שמיועדות לעגון בשטח נמל הקישון במקום בשטחי העגינה והפריקה שלהם כיום. במאי 2022 חתמו רשות מקרקעי ישראל, חברת נמלי ישראל ונמל חיפה על הסכם לקידום התוכנית. על פי ההסכם יועברו לידי רשות מקרקעי ישראל שטחים למגורים, וחברת נמלי ישראל תקבל שטחים נוספים לאחסנה ולוגיסטיקה[38].

יעילות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי סקר השוואתי של יעילות נמלים במדינות הOECD תופס נמל חיפה את המקום הרביעי מתוך 40 נמלים שנדגמו בטיפול במכולות ובמקום 33 מתוך 40 בטיפול בגרעינים[39].

לעומת זאת, המדינה טענה בבג"ץ ליעילות נמוכה של נמלי אשדוד וחיפה, בין השאר לזמני המתנה ארוכים לפריקה ופריקה של 25 מכולות לשעת צוות לעומת קצב של 30–40 מכולות לשעת צוות בנמלים אחרים בעולם[40]. השוואה אחרת, שהתבססה על הוצאות אל מול היקף פעילות טענה ליעילות נמוכה של נמל חיפה[41].

מסופים ורציפים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפת הנמלים במפרץ חיפה

מסוף הכרמל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסוף הכרמל משמאל, והמסוף המזרחי מימין

מסוף הכרמל נחנך בסוף 2010 ונכנס לפעילות מלאה באמצע 2011. המסוף בעל פוטנציאל שינוע של מיליון TEU (-מכולות) בשנה. עומק המים במסוף הוא 15.5 מטרים ואורכו 700 מטר. במסוף שמונה עגורני גשר (SPP) בעלי יכולת הרמה של שתי מכולות במשקל 35 טון בו-זמנית, וניתן לטפל באמצעותם באוניות מכולה ברוחב של עד 18 מכולות. אורך המסוף מאפשר פריקה/טעינה במקביל של 2 אוניות מכולה מודרניות וגדולות בעלות קיבולת הובלה של 8,000-10,000 TEU. עורף המסוף כולל 5,000 תאים לאחסון מכולות בגובה 5 מכולות לכל תא – כלומר סה"כ מקום ל-25,000 מכולות שמטופלות בלא פחות מ-12 עגורני שער. במסוף הכרמל ערוגת אחסון מכולות חומ"ס (-חומרים מסוכנים), לכוללת משטח אחסון מבטון ומערכת ניקוז מותאמת לאחסון חומ"ס הכוללת מערכת רגשים להתרעה ולזיהוי דליפות חומ"ס. במסגרת תקציב ההשקעות לשנת 2012 אישר דירקטוריון החברה רכישה של עגורן גשר נוסף, שביעי במספר, למסוף הכרמל.

כחלק מהיערכות נמל חיפה לתחרות עם נמל המפרץ החדש ולקראת ההפרטה, באוגוסט 2021, החל תהליך הגבהת 4 מנופי גשר, כך שבסיומו יהיו במסוף הכרמל 6 עגורנים שמתאימים לשינוע מכולה ענקיות שלרוחבן מוצבות 21 שורות של מכולות שנושאות על סיפונן עד 16,000 מכולות. המנוף הראשון שהוגבה הוא מנוף גשר G21, מתוצרת חברת Kocks הגרמנית[42].

המסוף המזרחי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוף המכולות המזרחי נבנה בעלות של מאה מיליון דולר, על שטח ים של 300 דונם שיובש, והוא נחנך בשנת 1986[43]. אורכם של הרציפים במסוף הוא 660 מטר[43]. המסוף מותאם לאחסון מכולות רגילות, חריגות, מכולות קירור ומכולות חומ"ס ומסוגל לשמש 3 אוניות בגודל של 5,000 TEU במקביל, או ארבע אוניות קטנות יותר. עומק המים ברציף נע בין 11.5 מטר בחלקו הדרומי ל-13.5 מטר בחלקו הצפוני. לאורך קו המים ברציף פרושים עשרה מנופי גשר מסוג "פנמקס" ו"פוסט פמנקס". בשנים 2013–2014 בוצע שיקום נרחב, בשלושה שלבים, של המסוף המזרחי.

הרציף המערבי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרציף המערבי של הנמל מול שד' בן גריון

הרציף המערבי הוא הרציף המגוון ביותר בנמל והוא מאפשר שינוע של סוגים שונים של מטענים. בשל מיקומו, בעומק בריכת הנמל, הוא מהווה את הרציף המוגן ביותר בישראל במצב של מזג אוויר סוער וגלים גבוהים. בחורפים האחרונים היו ימים רבים בהם רציף זה היה היחיד שפעל בנמלי ישראל בעת סערה, ובכך התאפשרה פעם אחר פעם העמסה של היצוא החקלאי של המדינה שהגיע לחיפה מגבול הצפון ועד לערבה. הרציף המערבי כולל רציף לפריקה וטעינה של מכולות עבור אוניות מכולה קטנות (אוניות הזנה), בעזרת שני עגורני גשר. ברציף מותקנים גם שני מנופי זרוע לשינוע מטען כללי ומטען בתפזורת. הרציף, כולל רציף האצבע שבו, משמש גם לקליטה של אוניות גלנוע ואוניות נוסעים.

הרציף המרכזי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרציף המרכזי ומסוף הגרעינים הנמלי - ממגורות דגון

הרציף המרכזי הוא הרציף הוותיק מבין רציפי הנמל. הרציף נבנה בתקופת הבריטים בשלהי שנות ה-30 של המאה הקודמת, וניתן לצפות בו עדיין במחסנים ששימשו אז לאחסנה ופריקה של מטענים. הרציף צמוד לרחובות העיר התחתית של חיפה. הרציף המרכזי משמש לעגינתן של אוניות נוסעים ותיירים גדולות הפוקדות את נמל חיפה וכן כמינגש לאוניות גלנוע גדולות ואוניות מטען כללי.

מסוף הכימיקלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוף הכימיקלים של נמל חיפה משמש לשינוע ואחסון כימיקלים והוא מתפצל למסוף צפוני ומסוף דרומי.

  • המסוף הצפוני ממוקם בצד הצפוני של תעלת הכניסה לנמל הקישון, על שטח שנבחר במיוחד למטרה זו, בשל ריחוקו ממקומות מאוכלסים, וקרבתו לתעשיות הכימיות שבאזור המפרץ. במסוף זה ניתן לתפעל במקביל שלוש אוניות כימיקלים. המסוף הצפוני מכיל כ־41 מיכלי אחסון המיועדים לחומרים שנקודת ההבזק שלהם פחות מ-30 מעלות צלזיוס. המסוף והרציפים מוגנים על ידי מערכת כיבוי אש המבוקרת על ידי מחשב. במסוף צוות אינטגרטיבי בעל ציוד כיבוי אש למתן מענה ראשוני באירוע חומ"ס.
  • המסוף הדרומי משמש לעגינת מיכליות המגיעות למסוף, וממוקם בהמשכו של רציף המטענים של אזור הקישון. המסוף מכיל כ־70 מיכלי אחסון המיועדים לחומרים שנקודת ההבזק שלהם מעל 30 מעלות צלזיוס. המיכלים מחוברים באמצעות צינורות אל מזח אליו אפשר לקשור אונייה אחת. המסוף מופעל על ידי חברת "גדות מסופים" בע"מ.

נמל עזר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – נמל הקישון
נמל הקישון

בתחילת שנות ה-50' הוקם נמל הקישון משתרע ממזרח לנמל הראשי, סביב לשפך נחל הקישון. הנמל מורכב ממעגן חיצוני, המוגן על ידי שני שוברי גלים באורך 600 ו-350 מ' ותעלה ראשית באורך 1,045 מ'. נמל הקישון משמש לעגינה ושירות אוניות מטען כללי ומטען בתפזורת. נמל הקישון מהווה שלוחה עצמאית ללא רצף טריטוריאלי לנמל חיפה הראשי, וקיימים בו כל האמצעים והשירותים הנדרשים, כולל שלוחה של מחלקת ציוד לטיפול בעגורנים ובציוד הנייד. נמל הקישון מקושר לשירות מסילות הברזל, ויכול לשמש כעורף ימי לפעילויות שונות. בתוך מעגן הקישון ממוקם גם רציף קישון מזרח, לרציף זה כניסה נפרדת בלב מפרץ חיפה (סמוך לשדה התעופה) וצמוד למעגן הדייג. הרציף משמש לקליטת כלי שיט שגודלם עד 25,000 טון.

שינוע דלק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שינוע דלק אל נמל הדלק עבור חברות וגורמים המייצאים או מייבאים אותו, מבוצע על ידי חברת שרותי נפט בע"מ (תש"ן). ניתן להטעין אל מיכליות או לפרוק מהן את סוגי הדלק הבאים: דלק למטוסים, בנזין, סולר, נפט, דלק דיזל ימי ומזוט קל וכבד.

שינוע דלק ברציף הדלק: המזח ממוקם באזור הראשי של נמל חיפה ומשמש לשינוע מוצרי דלק שונים. ניתן לקשור עד שתי מיכליות בו-זמנית לצד מזח הדלק, אחת מכל צד (שוקע 9.7–10.4 מטר). קצב טעינה של עד 800 טון/שעה.

שינוע דלק במעגן החיצוני: מינגש תת-ימי לפריקת דלק המחובר בצינור תת-ימי למסוף מכלי הנפט במפרץ חיפה. מצופי סימון ומצופי רתיקה מציינים את מקומות הזרנוק וכבלי הקשירה של המצופים. קצב פריקה של עד 2,500 טון/שעה.

מיכלי אחסון: במסוף המיכלים של שרותי נפט בע"מ במפרץ חיפה נמצאים 41 מיכלים בקיבול כולל של 937,600 מ"ק המשמשים לאחסון נפט גולמי. במסוף שבשטח הנמל 16 מיכלים נוספים בקיבול 157,000 מ"ק לאחסון מזוט קל וכבד, סולר, נפט ובנזין.

ממגורות דגון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ממגורות דגון

במערב נמל חיפה שוכנות ממגורות דגון - מסוף הגרעינים הנמלי של מדינת ישראל. זהו המסוף המרכזי של ישראל ליבוא גרעיני דגנים לארץ. כ-75% מכלל יבוא הגרעינים נפרק בנמל חיפה, והיתרה באשדוד. רציפי שינוע הגרעינים משרתים את ממגורות דגון, ממגורות הגרעינים של ישראל. שינוע הגרעינים מבוצע על ידי מדלים פניאומטים מתקדמים, מהם מגיעים הגרעינים ישירות למחסני הממגורה. ממגורות דגון הן בעלות קיבולת של 90,000 טון נומינלית, והן משמשת לפריקת גרעיני התבואה, אחסונם והעמסתם על רכבות ומשאיות. הממגורה נמצאת בתפעולה של חברת "דגון" בתי-ממגורות לישראל בע"מ ובבעלות חברת נמלי ישראל. שלושה מדלים ניידים, שניים מכניים ואחד פניאומאטי, הנמצאים על הרציף שעומק המים בו מגיע ל-13.8 מטר, פורקים את הגרעינים מן האוניות ומעבירים אותם אל הממגורה דרך מערכת סרטים נעים העוברים מעל הנמל בתוך גשר בטון. ההספק של שלושת המדלים, כ-1,800 טון בשעה. שני המדלים המכניים נבנו בארץ על פי פיתוח ישראלי שנרשם כפטנט ברוב הארצות התעשייתיות בעולם. הגרעינים מועמסים מהממגורה לקרונות רכבת ולמשאיות בקצב של 15,000 טון ביממה. הממגורה מצוידת באמצעים מיוחדים להפרדת האבק מהגרעינים. בשנת 2013 הסתיימה החלפתם של 2 מדלים במדלים פניאומאטיים חדישים.

בסיס חיפה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בסיס חיפה

בסיס חיפה ממוקם על שובר הגלים הראשי בצפון מערב הנמל. זהו הבסיס הגדול ביותר של חיל הים ומהווה ביתם של שייטת 3, 7 ופלגה 914. ב-2014 נפתח מעגן דרור - מעגן הפולינום השייך אף הוא לבסיס.

חיבור רכבתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרציף המרכזי, המזח של רציף הדלק, המסוף המזרחי של הנמל, מסילות הרכבת הסמוכות לנמל ותחנת הרכבת חיפה מזרח, ספטמבר 2021

הנמל מקושר לקו מסילת החוף בשתי שלוחות היוצאת ממתחם חיפה מיון, השלוחה האחת, באורך 2 קילומטר מגיעה לנמל קישון, נחנכה באוגוסט 2017, השלוחה השנייה מגיעה למסוף מטענים פרטי דפולוג, נחנך בינואר 2020. בעבר הייתה גם שלוחה שהייתה יוצאת מחיפה מזרח והייתה מגיעה לרציף המרכזי, השלוחה הזאת לא פעילה היום ופורקה חלקית. קיימת תוכנית עתידית, למסילה שתחבר את הרכבת עם מסוף הכרמל.

מערכת ה-T.O.S

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפסקה זו אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.

בחודש מאי 2011 הושקה בנמל חיפה מערכת מתקדמת לניהול מסופי מכולות מודרניים, מערכת ה-TOS‏ (Terminal Operation System) של חברת NAVIS האמריקאית. המערכת מתכננת ומנהלת באופן אוטומטי וממוחשב את פעילויות המכולות בנמל (פריקה/טעינה/אחסנה/עיתוק) ומאפשרת יעילות מרבית בתפעול, והאצת העבודה באופן משמעותי. העקרונות המנחים את עבודת המערכת הם תכנון ובקרה מרכזיים המנהלים את כל הפעילות בשטח ובקו המים של מסוף המכולות. כל תנועת מכולה מתוכננת מראש תוך שימת דגש על אופטימיזציה של מחזור החיים של המכולה ומחזור החיים של האונייה בנמל. חודשים ספורים בלבד לאחר העלייה המלאה לאוויר של מערכת ה-TOS, נשברו כל שיאי שינוע המכולות, לשעה, למשמרת, ליממה ולחודש. המערכת זוכה באופן קבוע לשדרוגים, ופוטנציאל השיפור בה, ושיפור התפוקות בנמל באמצעותה, עוד גדול.

מחלקת ים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלקת ים אחראית על מתן השירותים הימיים, בהם ניתוב האוניות, גרירתן, קשירתן, עיתוקן ושחרורן, אספקת מים ודלק לאוניות, פינוי מי שיפוליים, פינוי אשפה וכדומה. הצי של מחלקת הים בנמל חיפה כולל ארבע גוררות, בהן ה"אילן 1", הגוררת הגדולה והחזקה בישראל, בעלת כוח סחב דחף של 70 טון. כל הגוררות בעלות שיטת הנעה מסוג voith המאפשרת כושר תמרון אופטימלי. בנוסף, כולל הצי שתי סירות נתב מהירות ושלוש סירות רב-תכליתיות - לגרירת וקשירת אוניות ולניתוב בעת הצורך. בתצפית הנמל קיימות מערכות עזר כגון: מכ״מ, מערכת טמ״ס ומערכת שליטה ובקרה מתקדמות וחדישות.

במסגרת הרפורמה בנמלי הים בישראל, ב-3 בנובמבר מחלקת הים של חברת נמל חיפה עברה לחברת נמלי ישראל[44].

טרמינל הנוסעים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרמינל הנוסעים של נמל חיפה משרת מדי שנה מאות אלפי נוסעים ישראלים ותיירים ועשרות אוניות נוסעים. בעשור השני של המאה ה-21 חל גידול דרמטי במספר הנוסעים והתיירים שעוברים בטרמינל. הטרמינל מקושר ישירות לעיר התחתית של חיפה, וכמו כן נמצא במרחק מספר דקות הליכה מתחנת הרכבת חיפה מרכז "השמונה". בחניית הטרמינל קיים חניון לטווח ארוך עבור המפליגים. הטרמינל מאפשר מעבר בו זמנית של מגיעים ומפליגים. כמו כן, המסוף מאפשר הפלגה והגעה עם רכבים מלווים באוניות המתאימות. בטרמינל מצוי אזור הורדת ואיסוף נוסעים, אזור המתנה, קפיטריות, שרותי מוניות, חנויות פטורות ממכס, שרותי "פטור ושמור" ועוד.

בכניסה לטרמינל נחנכה ב-18 ביולי 2017 אנדרטת אוניית המעפילים אקסודוס במלאת 70 שנה להפלגתה. מיקומה של האנדרטה בנמל חיפה נבחר בשל חשיבותו במסעה של האקסודוס. לאחר שנלכדה האונייה על ידי הבריטים, היא הובאה לנמל חיפה ושם הועברו המעפילים לשתי אוניות גירוש שהחזירו אותם לאירופה.

באוגוסט 2023 נבחרו חיפה והנמל שלה כאחד משלושת יעדי הקרוזים הצומחים בעולם. כ-235 אוניות מ-31 חברות קרוזים שונות יגיעו ב-2023 לחיפה, ועשר מתוכן קבעו את נמל חיפה כנמל הבית[45].

  • נמל חיפה במבט מהים
    נמל חיפה במבט מהים
  • מבט אל העגורנים בנמל חיפה. אוגוסט 2005
    מבט אל העגורנים בנמל חיפה. אוגוסט 2005
  • הנמל בלילה - מבט מהכרמל
    הנמל בלילה - מבט מהכרמל

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • צדוק אשל. נמל חיפה - מעבודת כפיים לטכנולוגיה מתקדמת. תל אביב, הוצאת רשות הנמלים בישראל באמצעות עקד, 1984. עמ' 208.
  • דניאלה רן, בין ספינה לרציף תולדות לשכת הספנות הישראלית 1982-1932, פרדס הוצאה לאור, 2008, עמ' 15–21, 25, 29, 41-38, 46, 48, 50, 52, 62-57, 84-80, 97-91, 99, 101, 109-104, 113, 134, 137, 148-145, 161-151, 167-166, 175 182-179, 185, 189, 199-192 204, 201, 217.
  • יואב צוקרמן, עבודת נמלים - זירת הקרבות בין הממשלה לוועד העובדים החזק בישראל, הוצאת מטר, 2018

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פורטל
פורטל

ראו גם פורטל חיפה

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: נמל חיפה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נמל חיפה

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "יש היום פחות עבודה בשבת בנמל חיפה - בגלל עולמי הפנימי" - 970 חיפה החרדית, באתר 970 חיפה החרדית, ‏1 באוגוסט 2021
  2. ^ 1 2 יובל שדה, ההפרטה הסתיימה: המדינה קיבלה על נמל חיפה 2.9 מיליארד שקל, באתר כלכליסט, 10 בינואר 2023
  3. ^ אגף תכנון כלכלה וקשרי חוץ, שנתון סטטיסטי ספנות ונמלים 2020, פורסם ב-7 במרץ 2022, עמ' 13
  4. ^ אגף תכנון כלכלה וקשרי חוץ, שנתון סטטיסטי ספנות ונמלים 2020, פורסם ב-7 במרץ 2022, עמ' 45
  5. ^ אגף תכנון כלכלה וקשרי חוץ, שנתון סטטיסטי ספנות ונמלים 2020, פורסם ב-7 במרץ 2022, עמ' 43
  6. ^ Addison Southard, Special Consular Reports No. 83, Palestine, Washington, 1922, page 7
  7. ^ תיאודור הרצל, אלטנוילנד, ספר שני, פרק א.
  8. ^ Julia Brauch, Anna Lipphardt, Alexandra Nocke, Jewish topographies: visions of space, traditions of place, page 189
  9. ^ שמעון שטרן, התפתחות המערך העירוני של חיפה בשנים 1947-1918. עבודת דוקטורט שהוגשה לסנאט האוניברסיטה העברית, 1974 עמ' 189
  10. ^ Lawrence Davidson, America's Palestine, University Press of Florida, 2001, pages 79-80
  11. ^ 80 שנה לנמל חיפה - מהדורה מיוחדת
  12. ^ נדב מן, ביתמונה, המדינה קמה, נמל חיפה נשאר בידי הבריטים, באתר ynet, 29 ביוני 2007
  13. ^ ש. שחורי, נמל חיפה בלבטי התפתחותו, דבר, 17 בדצמבר 1958
  14. ^ אחרון הבריטים עוזב היום אדמת ישראל; נמל חיפה נמסר לידי השלטונות היהודיים, דבר, 30 ביוני 1948
  15. ^ אהרן דולב, מחירה של שביתה שלא היתה, מעריב, 10 בפברואר 1967
  16. ^ נמל חיפה לקראת שינוי "כפול שלושה", על המשמר, 31 במאי 1968
  17. ^ נמל חיפה במקום הרביעי במדד יעילות נמלים שנערך עבור ה-OECD‏, 17 ביולי 2013, אתר Port2Port
  18. ^ ארי ליבסקר, להציל את ירדן ולהרוויח כסף, באתר כלכליסט, 6 בנובמבר 2015
  19. ^ הדי כהן, ‏כצפוי: חברה סינית זכתה במכרז להפעלת נמל המפרץ בחיפה, באתר גלובס, 23 במרץ 2015
  20. ^ יובל שדה, לאחר 15 שנים של תכנון ובנייה: נמל המפרץ בחיפה נפתח לפעילות, באתר כלכליסט, 1 בספטמבר 2021
  21. ^ ועדת שרים לענייני הפרטה, החלטה מספר מח/11 קובץ PDF מיום 21.01.2020, באתר gov.il
  22. ^ גיא ליברמן, ‏מכרז הענק לקראת בלימה? מיכאלי מסתייגת מהפרטת נמל חיפה, באתר גלובס, 25 ביולי 2021
  23. ^ צו רשות הספנות והנמלים (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בחברת נמל חיפה בע"מ), התשפ"ב–2022, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
  24. ^ אסף זגריזק, ‏תמורת 4.1 מיליארד שקל: קבוצת גדות והשותפה ההודית אדני הן הזוכות במכרז להפרטת נמל חיפה, באתר גלובס, 14 ביולי 2022
  25. ^ יובל שדה, גדות זכתה במכרז להפרטת נמל חיפה - תמורת 4.1 מיליארד שקל, באתר כלכליסט, 14 ביולי 2022
  26. ^ יובל שדה, הריבית שקיבל אדאני לרכישת נמל חיפה מבהירה את גודל האתגר, באתר כלכליסט, 19 בנובמבר 2022
  27. ^ אתר למנויים בלבד עומר כרמון, "הצעד האחרון שלי במשרד": ליברמן ומיכאלי אישרו את עסקת מכירת נמל חיפה, באתר TheMarker‏, 28 בדצמבר 2022
  28. ^ לחיי המופע שבדרך, מעריב, 13 באוקטובר 1987
  29. ^ עמית שהם, פסטיבל הבלוז הראשון נפתח אתמול בחיפה, חדשות, 21 ביוני 1993
  30. ^ בלוז בנמל: סקנדל או פסטיבל, באתר גלובס, 20 בנובמבר 1997
  31. ^ גואל פינטו, "פייתלס" ו"אינפקטד מאשרום" בפסטיבל מוסיקה בנמל חיפה, באתר הארץ, 9 במאי 2005
  32. ^ חגית הורנשטיין, בשבוע הבא: צילומי "נינג'ה" חוזרים לנמל, באתר כלבו – חיפה והצפון, 8 ביולי 2020
  33. ^ בועז כהן, די ג'ייז ומפיקי ליינים חיפאים: שכחו אותנו בפסטיבל המוזיקה והאמנות, באתר כלבו – חיפה והצפון, 26 באוגוסט 2021
  34. ^ בשורה לתרבות בעיר חיפה - "הטרמינל" בנמל חיפה - עיריית חיפה, באתר עיריית חיפה, ‏20 במאי 2024
  35. ^ מיכל מרגלית, ‏אושרה תוכנית חזית ים בחיפה בהשקעה של מיליארדי ש', באתר גלובס, 3 ביולי 2012
  36. ^ יגאל חי, כולנו לא איתנו, באתר כלבו – חיפה והצפון, 20 ביולי 2017
  37. ^ יגאל חי, דרישה: להתנות את הפעלת נמל המפרץ במימוש פרויקט חזית הים, באתר כלבו – חיפה והצפון, 8 באוקטובר 2018
  38. ^ תמיר בן שחר, ‏האם פרויקט “חזית הים” יצליח להחזיר לחיפה את כוח הקנייה האבוד?, באתר גלובס, 31 במאי 2022
  39. ^ Merk, O., Dang, T. (2012) “Efficiency of world ports in container and bulk cargo (oil, coal, ores and grain)”, OECD Regional Development Working Papers, OECD Publishing
  40. ^ אתר למנויים בלבד אבי בראלי, "חוסר היעילות בנמלים מייקר את המחיה בכ-800 מ' ש' בשנה", באתר TheMarker‏, 22 באוגוסט 2013
  41. ^ אור סימן טוב, נמל חיפה: יעילות ממשלתית שעולה ביוקר, אתר מידה, 23 בספטמבר 2013
  42. ^ יובל שדה, לקראת ההפרטה והתחרות: בנמל חיפה מגביהים עגורנים, באתר כלכליסט, 8 באוגוסט 2021
  43. ^ 1 2 יגאל קוצר, מסוף מכולות חדש במאה מיליון דולר, חדשות, 21 באוגוסט 1986
  44. ^ עמירם ברקת, ‏הרפורמה בנמלים: השאלטר של נמל חיפה עבר לחברת נמלי ישראל, באתר גלובס, 3 בנובמבר 2020
  45. ^ ליאור אל-חי, חיפה נבחרה לאחד משלושת יעדי הקרוזים של השנה בעולם, באתר ynet, 8 באוגוסט 2023
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נמל_חיפה&oldid=39604697"