נמפה (עיר)
.jpg) | |
| אחת מתחנות הרכבת ההיסטוריות של נמפה, כיום המוזיאון להיסטוריה מקומית | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
|---|---|
| מדינה |
 איידהו |
| מחוז | קניון |
| ראש העיר | Debbie Kling |
| שפה רשמית | אנגלית |
| תאריך ייסוד | 1886 |
| שטח | 81 קמ"ר |
| גובה | 767 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 100,200[1] (1 באפריל 2020) |
| ‑ צפיפות | 1,009 נפש לקמ"ר (2010) |
| קואורדינטות | 43°34′29″N 116°33′49″W / 43.574722222222°N 116.56361111111°W |
| אזור זמן | UTC -8 |
| http://www.cityofnampa.us/ | |
נמפה (באנגלית: ⓘⒾ) היא העיר הגדולה ביותר במחוז קניון שבמדינת איידהו שבארצות הברית והעיר השנייה בגודלה בכל איידהו. העיר שוכנת במרחק של כ-32 ק"מ ממערב לבירת איידהו בויסי לאורך הכביש הבין-מדינתי 84 וכ-10 ק"מ ממערב למרידיאן. השם נמפה לקוח ככל הנראה מהמילה בשפת שבט השושון שמשמעותה מוקסין או טביעת רגל.[2]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תולדותיה של נמפה מתחילות בראשית שנות השמונים של המאה ה-19, כאשר במסגרת סלילת "קו הרכבת הקצר של אורגון" נסללה שלוחה מגריינג'ר שבויומינג להנטינגטון שבאורגון ועברה דרך נמפה. קווי רכבת נוספים עברו דרך נמפה והפכו אותה לצומת רכבות חשוב. אלכסנדר והאנה דפס בנו את אחד הבתים הראשונים בעיר ולאחר מכן ייסדו יחד עם ידידם ושותפם לייסוד העיר, ג'יימס מק'גי, את "החברה להשבחת אדמות נמפה". אף על פי שמה, רבים מהמתיישבים הראשונים כינו את נמפה בשם "ירושלים החדשה" (New Jerusalem), בשל אמונתם הדתית העמוקה של התושבים. שנה אחת בלבד לאחר ייסודה צמחה העיר ומ-15 בתים שהיו בנויים בה עם ייסודה היו בה לאחר שנה כבר 50 בתים. עם התהוות תשתיות נוספות בנמפה, היא המשיכה בתהליך צמיחתה וב-1890 היא התאגדה כעיר.
שלא כמו יישובים אחרים שנבנו בתקופה זו, שרחובותיהם היו מרושתים בכיוון צפון ודרום, רחובותיה הראשונים של נמפה נסללו בניצב למסילות הברזל שעברו דרך העיר מצפון-מערב לצפון-מזרח. כך, חלקה הצפוני של העיר משתרע למעשה מצפון-מזרח למסילת הברזל וחלקה הדרומי מדרום-מערב אליה. מייסד העיר, אלכסנדר דפס, קבע את תוואי הרחובות בשיטה זו כדי למנוע תאונות כמו זו שהתרחשה קודם לכן בעיירה ליד טורונטו שבקנדה. באותה עיירה נהרגו אישה ושני ילדיה מפגיעת רכבת כאשר הם החלו לחצות את המסילה בכרכרה שהגלגל שלה נתקע במסילה. בשל העובדה שהקו הקצר של אורגון עקף את בויסי, נבנו בנמפה רבות מתחנות הרכבת המפוארות ביותר באזור.
בית הספר היסודי הראשון בעיר נבנה בשנות התשעים של המאה ה-19. בית הספר לייקוויו היה ממוקם על גבעה בהצטלבות הרחוב השישי והשדרה ה-12 וממנו נשקף הנוף של אגם אתל. זמן קצר לפני יובל המאה לייסודו, הוא חדל מלשמש כבית ספר ונמכר לקהילה המנוניטית. ב-2008 הוא שופץ וכיום הוא משמש כמשכן בית הספר לאומנויות של איידהו.
אגם אתל, שהיה מאגר מים להשקיה, שימש זמן רב כאתר נופש קהילתי ורבים מאזרחי העיר נהגו לדוג, לשחות, לשוט בסירות ואף לצוד בסביבתו. פעילות הציד לא נמשכה זמן רב, שכן בעל הקרקע הצמודה לאגם תבע את הציידים שירו בברווזי המחמד שלו.
בהמשך הציעה העיר את שטח האגם למכירה לכל המרבה במחיר וא. ד. דיואי, ראש העיר לשעבר, היה המציע היחידי. הצפות חוזרות ונשנות הובילו לתביעות משפטיות מצדם של השכנים ובסופו של דבר ייבש דיואי את האגם. זמן לא רב לאחר מכן התעניינה מועצת העיר בקניה מחדש של נחלותיהם של פריץ מילר ושל דיואי. הלחץ לכך הופעל במשך יותר מארבע שנים. אזרחי נמפה רצו שיוקם פארק אחר. ב-7 באוגוסט 1924 העבירה מועצת העיר החלטה לרכוש את נחלתו של מילר וקראה לשטח "פארק נוף האגם" (Lakeview Park). ב-1928 הושלמה בנייתה של בימת תזמורת וב-1934 נפתחה בריכת השחייה העירונית. עד היום זהו הפארק הגדול ביותר בנמפה וחגיגות מקומיות רבות נערכו בו.[3]
ב-1902 ראה הקולונל ויליאם ה. דיואי, שעשה את הונו מעסקי כרייה במחוז סילבר סיטי, את ההזדמנות הטמונה בקיומם של ארבעה קווי רכבת במקום, ובנה את המלון Dewey Palace Hotel בהשקעה של רבע מיליון דולר. ב-1903 מת דיואי והותיר מיליון דולר לבנו. המלון שרד את השריפה הגדולה שהתחוללה ב-1909 ובה עלו באש כמה גושי רחובות במרכז נמפה, אך ב-1963 הוא נהרס בשל אי מציאת משקיע שיהיה מעוניין בשיפוצו של המבנה הגדול. פריטים מהמלון, כמו הנברשת והכספת שלו, מוצגים במוזיאון ההיסטורי של מחוז קניון, השוכן במבנה ישן של תחנת הרכבת בעיר. לאחר הריסת המלון נבנו על שטחו בנק ועסק למכירת צמיגים.
ב-1908 נבנתה במרכז העיר ספרייה שהייתה אחת מרשת של מאות ספריות שהוקמו בארצות הברית מתרומתו של הנדבן הידוע אנדרו קרנגי ולאחר שעברה למבנה חדש ב-1966 היא נשרפה. כיום ניצבת הספרייה במיקום אחר ובניין חדש עבורה נמצא בתהליך בנייה.
בין השנים 1906 – 1911 נבנה מאגר מים הידוע בשם המקומי אגם לוול, על ידי לשכת הטיוב של ארצות הברית. האגם מוקף במקלט לחיות בר שנפתח ב-1909 על ידי נשיא ארצות הברית, תאודור רוזוולט. המקלט מנוהל על ידי השירות האמריקאי לדגים ולחיות בר. האגם ניזון ממימיו של נהר בויסי.
ב-1910 נבנה מצפון-מערב לנמפה "בית החולים ובית הספר של איידהו" (Idaho State School and Hospital) ששימש כמעון לאוכלוסיית הסובלים מעיכוב התפתחותי של המדינה. המוסד נפתח ב-1918 והחזיק את עצמו היטב מבחינה כלכלית, כולל חווה חקלאית שהוחזקה על ידי דיירי המוסד. הדיירים בעלי התפקוד הגבוה סייעו לטיפול בדיירים שלא היו מסוגלים לטפל בעצמם. מאז פתיחתו של המוסד השתנו דברים רבים בשיטות הטיפול בו. אדמת החווה נמכרה ומשמשת כעת כמסלול גולף ודיירי המוסד לא לוקחים יותר חלק משמעותי בטיפול במטופלים אחרים. המקום עבר תהליך מודרניזציה וממשיך לפעול, אף על פי שכמה מהבניינים הישנים שלו משמשים כמוסד לעבריינים צעירים.
החל מ-1908 מתקיים בנמפה פסטיבל קציר ושוק איכרים מדי שנה. מאירוע זה צמח "הרודיאו של נהר סנייק" (Snake River Stampede Rodeo) הפעיל מ-1937 ועד היום ונמנה עם 12 אירועי הרודיאו החשובים ביותר בארצות הברית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נמפה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
