נעמי רגן
 | |
| נעמי רגן, 2010 | |
| לידה |
10 ביולי 1949 (בת 75) ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית, ישראל |
| מקום לימודים |
ברוקלין קולג', האוניברסיטה העברית בירושלים |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| צאצאים |
עקיבא רגן |
  | |
נעמי רגן (באנגלית: Naomi Ragen; נולדה ב-10 ביולי 1949) היא סופרת, מחזאית ופעילת זכויות האישה. ישראלית, ילידת ארצות הברית, שכתבה אחד עשר ספרים (נכון ל-2019), כמעט כולם רבי מכר[1], אשר תורגמו לשפות רבות. יצירותיה מתארות את הווי החברה היהודית הדתית והחרדית מנקודת מבטה של אשה חרדית לשעבר, אך עדיין דתייה. המחזה שלה "מניין נשים" הוצג בשעתו בתיאטרון הבימה במשך שש שנים, וכן בארצות הברית, קנדה וארגנטינה. רגן חויבה פעמיים בתשלום פיצויים, בשל הפרת זכויות יוצרים שביצעה ביצירותיה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רגן נולדה ב-1949 בברוקלין, ניו יורק שבארצות הברית[2], למשפחת טרלינסקי. אמה הייתה דור שני בארצות הברית, להורים שהיגרו מפולין בין שתי מלחמות העולם. אביה הגיע גם הוא, כילד עם משפחתו, מאוקראינה לארצות הברית, בין שתי מלחמות העולם[3]. לרגן אח אחד, מבוגר ממנה בשש שנים ואח שני, צעיר ממנה בשלוש. אבי המשפחה נפטר ב-1955 כשרגן עוד הייתה ילדה בת שש ומאז חיה המשפחה חיי עוני[4]. רגן למדה בבית ספר יהודי דתי פרטי, בעזרת מלגה שקיבלה האם, בתור אלמנה המגדלת שלושה ילדים לבדה. רגן הייתה זו שעודדה את בני משפחתה לשמור על אורח חיים דתי[1].
למדה וקיבלה תואר ראשון בספרות אנגלית בברוקלין קולג', כשבמקביל היא לומדת גם הוראה בסמינר חרדי ומתפרנסת מהדפסת עבודות אוניברסיטאיות למרצים ולסטודנטים[3]. בשנתה השנייה באוניברסיטה הכירה את אלכס רגן, סטודנט לתואר שני בכלכלה ובוגר ישיבה וב-1969 השניים נישאו. כעבור שנתיים, ב-1971 הם עלו לישראל ומאז התגוררו בירושלים[5] עד 2021, אז עברו לגור בזכרון-יעקב. ב-1978 קיבלה תואר שני בספרות (בהצטיינות), באוניברסיטה העברית בירושלים.
יש לרגן ארבעה ילדים, שתי בנות ושני בנים. הבן הצעיר, עקיבא רגן[3], סופר .
כתיבתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כתיבתה של רגן עוסקת בתחומים רגישים בחברה הדתית בכלל ובחברה החרדית בפרט. בכתיבתה היא לעיתים מעבירה ביקורת על הנוקשות והשמרנות שבחברה זו, ובפרט על מעמד האישה בה, בלי לפגוע במסגרת הדתית הכללית, אותה היא מעריכה ומכבדת. בספריה של רגן עולים נושאים שחלקם נחשבים טאבו אצל חלקים מרכזיים בחברה זו, כגון: התאהבות, יחסי מין ובגידה. במקביל ספוגים ספריה גם באהבת ארץ ישראל והציונות, נושאים שבאחדים מספריה אף היו מרכזיים.
ספרה הראשון, בת יפתח, נכתב כששהתה המשפחה בעמק הסיליקון בקליפורניה במשך שלוש שנים, במסגרת עבודתו של בעלה. הספר יצא לאור ב-1989 והיה לרב מכר בארצות הברית ובבריטניה. הצלחתו סללה את דרכה של רגן כסופרת ידועה, תחילה שם ובהמשך גם בישראל ובעולם. הספר תורגם לעברית רק ב-1998.
ספריה של רגן עוסקים בהיסטוריה יהודית, בחיים של יהודים אורתודוקסים, בהתמודדות עם הטרור הערבי בישראל, ועוד.
רגן כותבת את ספריה באנגלית, אך כולם תורגמו גם לעברית ורובם גם לשפות נוספות, לרבות צרפתית, איטלקית ועוד. כמעט כל ספריה הפכו לרבי-מכר.
מחזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רגן כתבה את המחזה "מניין נשים". עלילת המחזה עוסקת באשה חרדית הבורחת מבעלה הנואף והמתעלל. היא מגלה שהוא השפיע בעורמה על בית הדין הרבני כדי לשלול ממנה את הזכות להיות בקשר עם שנים עשר ילדיה. הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי[6]. המחזה הוצג בתיאטרון "הבימה" במשך שש שנים (2001–2007) והוצג בהצלחה גם בארצות הברית, קנדה וארגנטינה.
פעילות נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2007 נמנתה עם קבוצת העותרים לבג"ץ נגד הפעלת קווי מהדרין בתחבורה הציבורית בישראל[7].
רגן היא בעלת טור קבוע בג'רוזלם פוסט.
תביעות על הפרת זכות יוצרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלוש סופרות חרדיות הגישו נגד רגן תביעות אזרחיות בעילות של גנבה ספרותית או הפרת זכויות יוצרים[8].
בידך אפקיד רוחי
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 2007 הגישה הסופרת מיכל טל את התביעה הראשונה נגד רגן בטענה לגנבה ספרותית כביכול מספרה "The Lion And The Cross", שבוצעה לכאורה בספרה של רגן "בידך אפקיד רוחי"[9]. בית המשפט המחוזי קבע שעל רגן לשלם פיצויים לטל[5]. אולם, בעקבות פטירתה של טל בשנת 2010, נמחקה התביעה[10] ובינואר 2012 קיבל בית המשפט העליון את בקשתה של רגן למתן פסק דין למרות פטירת התובעת. בפסק דינו דחה בית המשפט העליון את התביעה וקבע כי "אין ולא היה כל יסוד לטענה כלשהי בדבר ביצוע של 'העתקות' ו'הפרות' זכויות יוצרים אשר הועלו בתביעה כנגד רגן", אך עם זאת הבהיר כי נתן את החלטתו מבלי לדון בערעור לגופו והוסיף כי "הטענות שנכללו בכתב התביעה שהגישה מיכל טל נטענו מפיה בתום לב מוחלט ומתוך אמונה אמיתית וכנה של המנוחה באותה עת בצדקתן"[11].
ואל אישך תשוקתך
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2007 הגישה הסופרת שרה שפירו תביעה נגד רגן בגין גנבה ספרותית של קטעים מתוך ספר אוטוביוגרפי שהוציאה "Growing With My Children: A Jewish Mother's Diary", שבוצעה בספרה של רגן "ואל אישך תשוקתך". בדצמבר 2011 קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את התביעה[12] ואף פסק שרגן תשלם לשפירו פיצויים והוצאות משפט[13], אולם רגן ערערה לבית המשפט העליון[14] ובנובמבר 2013 הגיעו רגן ושפירו לפשרה, שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה רגן תשמיט ממהדורות עתידיות של הספר 29 משפטים שלגביהם קבע בית המשפט המחוזי כי הייתה הפרת זכויות יוצרים. מנגד, שפירו תעביר לצדקה את 97 אלף ש"ח שקיבלה כפיצוי מרגן[15]. שפירו העבירה את סכום הכסף לעמותת יד שרה[16].
עקדת תמר
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאי 2010 הגישה הסופרת סודי (סינטיה) רוזנגרטן תביעה נגד רגן בגין גנבה ספרותית של סיפור קצר של רוזנגרטן, "שידוך משמים", בטענה שספרה של רגן "עקדת תמר" העתיק ממנו פרק שלם. בנוסף נטען שמכיוון שספרה של רוזנגרטן הוא אוטוביוגרפי, השינויים שהוכנסו בפרק המועתק מעוותים את סיפורה האישי ופוגעים ברגשותיה.
בנובמבר 2014 קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את התביעה בחלקה. נפסק שרגן העתיקה חלקים מהותיים מסיפורה של רוזנגרטן, אולם זו אינה בעלת הזכויות בסיפור, משום שהעבירה אותן לשרה שפירו, עורכת לקט סיפורים שבו התפרסם הסיפור. בית המשפט קבע שרגן תפצה את רוזנגרטן בגין אי-מתן קרדיט, ובגין סילוף היצירה של רוזנגרטן, בסכום של 60,000 ש"ח (וכן שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט אחרות)[17][18].
תביעות נוספות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 2016 תבעה את רגן אמם של הילדים בהם התעלל העבריין אליאור חן. בתביעה טענה האם כי בספרה "שטן בירושלים", השתמשה רגן בפרוטוקולים חסויים מהמשפט שהתנהל בעניין. רגן השיבה כי שאבה השראה מהסיפור אולם ספרה הוא בדיוני[19][דרושה הבהרה].
ספריה בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ואל אישך תשוקתך (באנגלית - Sotah), תרגמה מאנגלית: עדה פלדור, ירושלים: כתר, 1995.(הספר בקטלוג ULI)
- עקדת תמר, מאנגלית: עדית פז, ירושלים: כתר, 1997.(הספר בקטלוג ULI)
- בת יפתח, מאנגלית: עדה פלדור, ירושלים: כתר, 1998.
- בידך אפקיד רוחי, מאנגלית: עדה פלדור, ירושלים: כתר, 1999.
- סיפור אמריקאי, מאנגלית: עדה פלדור, ירושלים: כתר, 2001.
- הברית, מאנגלית: עדה פלדור, ירושלים: כתר, 2004.
- עזר כנגדו, מאנגלית: יעל אכמון, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2007.
- השיר העשירי, מאנגלית: עדה פלדור, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2011.
- כמיהה לעדן, מאנגלית: עדה פלדור, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2012.
- שטן בירושלים, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015.
- צמאה לך נפשי, כנרת, זמורה, 2019.
- אחרי החופה, כנרת זמורה דביר, 2022.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר הבית של נעמי רגן
- רשימת הפרסומים של נעמי רגן, בקטלוג הספרייה הלאומית
- הספרים של נעמי רגן, באתר "סימניה"
- צור ארליך, רגן על רגן, ראיון מקיף עם נעמי רגן, מקור ראשון, 27 באוקטובר 2001
- שירי לב-ארי, נעמי רגן: "החברה החרדית מנסה להשתיק אותי", באתר ynet, 1 בדצמבר 2012
נעמי רגן, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל, 27 ביולי 2013- יהודית רותם, אני לא חושבת שאכתוב עוד ספר, באתר ישראל היום, 13 בספטמבר 2015
- נעמה לנסקי, מגילת נעמי, באתר ישראל היום, 6 ביוני 2019
- נעמי רגן, דף שער בספרייה הלאומית
- נעמי רגן, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- נעמי רגן, בארכיון הבימה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 שירי לב-ארי, נעמי רגן: "החברה החרדית מנסה להשתיק אותי", באתר ynet, 1 בדצמבר 2012
- ^ מוריה קור, "ניסו לנקום בי כי כתבתי על העולם החרדי", באתר ישראל היום, 14 באפריל 2022
- ^ 1 2 3 "אני לא חושבת שאכתוב עוד ספר | ישראל היום". ישראל היום. נבדק ב-2018-11-21.
- ^ נעמה לנסקי, "מגילת נעמי", ישראל היום, 6 ביוני 2019
- ^ 1 2 "Author Naomi Ragen to pay NIS 233,000 for plagiarism" (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-11-21.
- ^ "Sins of the Husbands". Haaretz (באנגלית). 2006-11-02. נבדק ב-2018-11-21.
- ^ בג"ץ 746/07 נעמי רגן ואח' נ' משרד התחבורה ואח', ניתן ב-5 בינואר 2011.
- ^ שמואל מיטלמן, ספרות זולה, באתר nrg, 13 באוגוסט 2010
- ^ אסף דוד-מרגלית, תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים נגד הסופרת נעמי רגן, מחלקה ראשונה, 1 במרץ 2007
רותי אברהם, "פרשת נעמי רגן": התובעת אינה יכולה לשלם אגרה, מחלקה ראשונה, 6 ביוני 2007 - ^ ת"א (י-ם) 9101/07 מיכל טל נ' נעמי רגן, ניתן ב-21 פברואר 2011
- ^ מיה סלע, רגן נוקתה מתביעה קודמת על גניבה ספרותית, באתר הארץ, 6 בינואר 2012
- ^ ביהמ"ש: "נעמי רגן העתיקה קטעים מספר אחר", באתר ynet, 11 בדצמבר 2011
זוהר שחר לוי, "נעמי רגן העתיקה מסופרת חרדית", באתר nrg, 11 בדצמבר 2011
ת"א (ירושלים) 9430-07 שרה שפירו נ' נעמי רגן, ניתן ביום 11.12.2011 על ידי השופט יוסף שפירא - ^ עידו בלאס, נעמי רגן תשלם 233 אלף ש' פיצויים על גניבה ספרותית, באתר הארץ, 27 במרץ 2012
- ^ יובל יועז, הסופרת נעמי רגן מערערת: לא ביצעתי גניבה ספרותית, באתר גלובס, 28 ביוני 2012
- ^ גלעד גרוסמן, פרשת נעמי רגן הגיעה לסיומה, באתר וואלה, 6 בנובמבר 2013
איתמר לוין, סופית: נעמי רגן העתיקה מסופרת חרדית, באתר News1 מחלקה ראשונה, 6 בנובמבר 2013
ע"א 4958/12 נעמי רגן נ' שרה שפירו, ניתן ב-6 בנובמבר 2013 - ^ הסופרת שרה שפירו תרמה 97,000 שקל ליד שרה, כיכר השבת
- ^ מיה סלע, בית המשפט קבע כי נעמי רגן העתיקה קטעים בספרה "עקדת תמר", באתר הארץ, 14 בנובמבר 2014
- ^ ת"א (י-ם) 9467-05-10 סודי סינטיה רוזנגרטן ושרה שפירו נגד נעמי רגן וכתר הוצאה לאור, ניתן ב-11 בנובמבר 2014
- ^ יעל פרידסון, "האם המתעללת" נגד נעמי רגן: "השתמשה בפרוטוקולים חסויים לספרה", באתר ynet, 10 במרץ 2016
- סופרות ישראליות
- סופרות יהודיות אמריקאיות
- מחזאיות ישראליות
- עולות בשנות ה-1970
- עולים בשנות ה-1970
- סגל הג'רוזלם פוסט
- פעילות חברתיות ישראליות
- בעלות טור ישראליות
- סופרי פנטזיה יהודים
- סופרות פנטזיה ישראליות
- ישראליות ילידות ארצות הברית
- ישראלים ילידי ארצות הברית
- בוגרות ברוקלין קולג'
- בוגרי ברוקלין קולג'
- ישראליות שנולדו ב-1949
- ישראלים שנולדו ב-1949