סאו מיגל
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
האוקיינוס האטלנטי  |
| קואורדינטות | 37°48′N 25°30′W / 37.8°N 25.5°W |
| שטח | 744.55 קילומטר רבוע |
| אורך | 90 קילומטר |
| רוחב | 16 קילומטר |
| גובה מרבי | פיקו דה וארה |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
פורטוגל |
| אוכלוסייה | 137,830 (2011) |
| אזור זמן | UTC-1 |
| עיר ראשית |
פונטה דלגדה |
|
(למפת האיים האזוריים רגילה) | |
  | |
סאו מיגל (בפורטוגזית: São Miguel; על שם המלאך מיכאל) הוא האי הגדול ביותר והמיושב ביותר באיים האזוריים, כינויו "האי הירוק". שטח האי 759 קמ"ר ובו כ-140,000 תושבים. העיר הגדולה בסאו מיגל היא פונטה דלגדה ובה כ-68,000 תושבים. האי הוא מקום נופש ידוע ומושך תיירים רבים.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיקומו של האי הוא 25º 30 מערב, 37º 50 צפון. אורכו של האי ממזרח למערב הוא 90 ק"מ ורוחבו נע בין 8 ל-16 ק"מ. כיאה לכינויו, עיקר תכסיתו של "האי הירוק" היא שטחי מרעה ושדות בעמקים ויער סובטרופי על הגבעות. על האי גייזרים ומעיינות חמים. על האי שלושה הרי געש לא פעילים: סטה סידדס, פוגו, ופורנאש. הלועות של הרי הגעש, סטה סידדס ופוגו, הפכו לאגמים. התפרצות הר הגעש האחרונה על האי אירעה בשנת 1652. בחלקו המזרחי של האי שוכנת פסגה בגובה של כ-1,100 מטר – פיקו דה וארה (אנ') – שהיא הגבוהה באי.
ערים ועיירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פונטה דלגדה – העיר הגדולה באיים האזוריים. בה שוכן הנמל הראשי באי וקרוב אליה שדה התעופה. בעיר בית מכס שנבנה בשנת 1518 וביצורים שנבנו במאות השש-עשרה והשבע-עשרה. בעיר משרדי הממשל של האזור האוטונומי של האיים האזוריים וכן הקמפוס המרכזי של אוניברסיטת האיים האזוריים אשר נוסדה בשנת 1975.
- ריביירה גרנדה – העיר נוסדה בשנת 1508. קמו בה טחנות קמח רבות שהונעו בכוח מים. במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה התקיימה בה תעשיית צמר.
- פורנאש - כפר ובתוכו מעיינות חמים, מים מינרליים ומרחצאות מרפא. העיר ידועה גם בתבשיל הקוזידו שלה - מעין חמין אשר מבושל בעזרת החום הגיאותרמי בעומק האדמה באזור.
- סטה סידדס
- פובונסאו
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סאו מיגל היה הראשון מבין האיים האזורים שיושב על ידי הפורטוגזים בשנת 1444. באותה שנה ציווה הנסיך הנרי הנווט להביא בקר לשבעה מן האיים האזוריים. המתיישבים הראשונים במקום היו מן הפרובינציה הפורטוגזית של Estremadura, Alentejo and Algarve, מאוחר יותר הצטרפו אליהם מתיישבים ממדיירה, יהודים, מורים וייתכן שאף צרפתים. באותה תקופה היו במקום שני איים אשר חוברו זה לזה בשנת 1563 בהתפרצות געשית.
מיקומו של האי על נתיבן של ספינות המפרש בדרכן מאירופה ליבשת אמריקה ואפריקה ובדרכן חזרה לאירופה, זירזו את התפתחות הכלכלה באי. התושבים גידלו באי חיטה, קנה סוכר, צמחים להפקת צבעים, כרמי גפנים ובקר. בשנת 1582 כבש צבא ספרד את האי. בשנת 1640 שב האי לשלטון פורטוגל ושימש כתחנת מסחר חשובה בדרך הים לברזיל. מסוף המאה השמונה-עשרה החל האי לגדל ולייצא תפוזים לאנגליה, עובדה שתרמה לשיגשוגו הכלכלי. ענף התפוזים באי התמוטט בשנת 1860 בעקבות מחלה שפגעה בעצי הפרי והתושבים נאלצו לעבור לגידולים אחרים, כגון: טבק, תה ועוד. ברבות השנים אף גדל ענף הדיג באי.
יהודים בסאו מיגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהודים ראשונים הגיעו לאי כנראה כבר במאה החמש-עשרה, אולם קהילה מסודרת התקיימה בפונטה דלגדה החל מן המאה התשע-עשרה. בשיאה מנתה הקהילה היהודית בעיר כ-250 יהודים, רובם עסקו במסחר. היום נותרו בעיר יהודים בודדים בלבד. בעיר בית קברות יהודי עתיק.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סאו מיגל
- אתר מסחרי עם מידע רב על האי
- סאו מיגל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)