סאלווה קיר מאיארדיט

סאלווה קיר מאיארדיט
Salva Kiir Mayardit

צילום מאוגוסט 2014 בבית הלבן במהלך פסגת מנהיגי אפריקה–ארצות הברית
צילום מאוגוסט 2014 בבית הלבן במהלך פסגת מנהיגי אפריקה–ארצות הברית
לידה	13 בספטמבר 1951 (בן 73) אקון, ואראפ, סודאן האנגלו-מצרית
שם לידה	Salvatore Kiir Kuethpiny Mayardit
מדינה
מפלגה	התנועה העממית לשחרור סודאן
בן או בת זוג	מרי איין מאיארדיט
נשיא דרום סודאן 9 ביולי 2011 – מכהן (13 שנים) סגן נשיא סודן 11 באוגוסט 2005 – 9 ביולי 2011 (5 שנים)

סלווטורה קיר מאיאר הידוע יותר כסאלווה קיר מאיארדיט (באנגלית: Salva Kiir Mayardit; נולד ב-13 בספטמבר 1951) הוא מפקד צבאי ופוליטיקאי דרום סודאני, בן לקהילת אוואן-צ'אן מקרב בני דינקה, הנשיא הראשון של דרום סודאן, החל מהקמתה בשנת 2011. אחרי מותו של ג'ון גראנג בשנת 2005 לקח סלווה קיר את מקומו כיושב ראש התנועה העממית לשחרור סודאן. עוד לפני השגת עצמאות דרום סודאן, בשנים 2005–2011 מילא מבחינה פורמלית את התפקיד של סגן נשיא סודאן ולמשך מספר חדשים בשנת 2005 ושוב ב-2010 היה יושב ראש ממשלת דרום סודאן האוטונומית. כמפקד בצבא העממי לשחרור דרום סודאן נשא בעבר דרגת גנרל לוטננט.

ביוגרפיה

ראשית חייו

קיר נולד בצפון-מערב חבל בחר אל-ע'זאל ב"סודאן הבריטית-מצרית". כקודמו בתפקיד, ג'ון גראנג, אף הוא משתייך לעם דינקה, אך כבן לקהילה אחרת: אוואן-צ'אן. כפר הולדתו, אקון, נמצא במחוז גוגריאל, במדינה ההיסטורית ואראפ. סלווטורה קיר הוטבל בדת הנוצרית הרומית-קתולית והוא השמיני מבין שמונת ילדיהם (שישה בנים ושלוש בנות) של קואתפיני תיק אטם (מת ב-2007), בוקר בן השבט פאיום. אמו אויאי רו וול טונג, הייתה אחת משלוש נשות האב, והיא הייתה איכרה, בת לשבט פאי. בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 הצטרף לקבוצת המורדים של אניאניה (Anyanya) במלחמת האזרחים הסודאנית הראשונה.

קריירה צבאית ופוליטית

לאחר הסכמי אדיס אבבה ב-1972 בין מנהיגי המורדים לממשלה הצטרף לצבא סודאן ושירת תחילה בדרגת סמל. הגיע עם הזמן עד לדרגת לוטננט-קולונל. בשנת 1983 התחדשה מלחמת האזרחים וקיר שמצא עצמו תחת פיקודו של ג'ון גראנג דה מודיור ערק מהצבא יחד איתו ועם קצינים שחורים אחרים והשתתף בהקמת התנועה העממית לשחרור סודאן (SPLM). במלחמת האזרחים הסודאנית השנייה. גראנג, שהיה בעל ניסיון צבאי מועט יחסית, הסתמך על לוחמי האניאניה הוותיקים, בהם קיר, שמונה ב-1990 למפקד הזרוע הצבאית של צבא המורדים. ניסיון להעביר את קיר מתפקידו בשנת 2004 הביא כמעט להתפצלות הארגון.

בינואר 2005 נחתמו הסכמי השלום ששמו קץ למלחמת האזרחים הארוכה שגבתה את חייהם של למעלה משני מיליון איש. בדרום סודאן הוקמה ממשלה אוטונומית, וקיר התמנה לסגן היושב ראש שלה. בעקבות מותו של גראנג בהתרסקות מסוק ב-30 ביולי 2005 התמנה קיר במקומו לסגן נשיא סודאן ולמספר חדשים לראש ממשלת דרום סודאן האוטונומית. בהמשך הוביל את מהלך ההינתקות מצפון המדינה.

ב-2009 אמר ביחס למשאל העם בנוגע לשאלת עצמאות דרום סודאן, כי ”משאל העם המתקרב הוא בחירה בין להיות סוג ב' במדינה שלך, לבין להיות אדם חופשי במדינה העצמאית שלך”. בבחירות לנשיאות שנערכו ב-2010 זכה קיר ברוב סוחף של 93% והפך לנשיאה הרשמי של דרום סודאן. בהתאם לחוקה הזמנית מונה קיר על ידי נשיא סודאן, עומר אל-בשיר, לסגנו.

מבקריו טוענים שלהבדיל מגראנג אינו אינטלקטואל ושאין לו אותה הראייה הפוליטית, וכן כי אינו מצטיין בתורת הנאום. למרות זאת, נחשב קיר פופולרי בקרב אנשי הזרוע הצבאית של ה-SPLM בשל הצלחותיו הצבאיות, ובקרב האוכלוסייה האזרחית עקב עמדותיו החד-משמעיות ביחס לפרישת דרום סודאן מצפון המדינה. קיר הוא נוצרי אדוק ומשתתף בקביעות בדרשות בקתדרלה הרומית-קתולית בבירת דרום סודאן, ג'ובה.

נשיא דרום סודאן העצמאית

מפגש עם הזוג הנשיאותי אובמה בארצות הברית - 2014

בהתאם להסכמי השלום מ-2005, נערך בינואר 2011 משאל עם בו תמכו 99% מתושבי דרום סודאן בהיפרדות החבל מצפון המדינה ובהקמת מדינה עצמאית.

ב-9 ביולי 2011 הכריזה דרום סודאן על עצמאותה וקיר הושבע כנשיא המדינה החדשה. סלווה קיר הגיש מועמדות ארצו לקהילת מזרח אפריקה. ערך ביקור בישראל, לה הודה על הסיוע במאבק הלאומי של תושבי דרום סודאן השחורים. בשנת 2012 התמודד קיר עם סכסוך גבול עם סודאן שהסתיים בהסכמים באדיס אבבה. תלאותיה של דרום סודאן לא תמו עם השגת העצמאות. התעוררו סוגיות הומניטריות חדשות עקב מעשי טבח אותם ביצעו חיילים ילדים בני נואר בבני מורלה, כמו כן מעשי אלימות קשה הדדיים בין שתי אתניות אלה.

מלחמת אזרחים של דרום סודאן

פרצה במהרה יריבות קשה בין סלווה קיר ולסגן הנשיא ריאק מצ'אר, נציג העם נואר. במהלך השנים חשש קיר מהפיכה ביוזמת יריביו. האשים את האו"ם וארגונים הומניטריים במזימות נגדו ובתמיכה במצ'אר. מלחמת אזרחים חדשה הפעם בין תושבי דרום סודאן לבין עצמם לקחה ממדים קשים בשנים 2013–2019. נהרגו 400,000 בני אדם וכ-4 מיליון הפכו לפליטים. שני מחוזות הוכו ברעב. הקרבות התנהלו בעיקר בין הכוחות של מפלגת השלטון SPLA-IG והפלג SPLA-IO ("הצבא העממי לשחרור סודאן באופוזיציה") שנשלט על ידי בני נואר. חבל אקווטוריה (Equatoria) מתוך SPLA-IO נפרד פלג נוסף - NSF - החזית להצלה לאומית בפיקוד תומאס סירילו סואקה. היו תקריות גם בין בני דינקה-בור ולבין דינקה - בחר אל ע'זאל. ניסיון הסכם ב-2015 נכשל. עוד ניסיון באפריל 2016 עלה בתוהו אחרי שנורו לפתע יריות על המשמר הנשיאותי. ד"ר ריאק מצ'אר נאלץ להימלט מהמדינה ופרצו הקרבות מחדש. ביוני 2018 תחת לחצים בינלאומיים נפגש קיר עם מצ'אר באדיס אבבה ונחתם הסכם בין המחנות היריבים. אולם יישומו לקח עוד שנתיים. ב-22 בפברואר 2020 הושבעה ממשלת אחדות לאומית חדשה ובראשה סלווה קיר. ריאק מצ'אר חזר לג'ובה כדי לשמש סגן נשיא. עוד הושבעו 4 סגני נשיא ביניהם רבקה גראנג, אלמנתו של ג'ון גראנג. הממשלה החדשה הייתה אמורה לאחד את שורות הצבא, למצוא פתרונות למשבר ההומניטרי, לבנות מחדש את הכלכלה ולהציע חוקה חדשה קבועה.

לקריאה נוספת

• Peter Martell First Raise the Flag - How the Southern Sudan Won the Longest War but Lost the Peace. Oxford University Press, USA 2018
• Florence Miettaux - Au Soudan du Sud l' espoir de la paix ravivé, Le Monde, 25.2.2020

קישורים חיצוניים

• סאלווה קיר מאיארדיט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• ז'ק נריה, מיהו הנשיא סלבה קיר מיארדית מדרום סודאן, המדינה החדשה ביותר באפריקה?, אתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 21 בפברואר 2011
• Profile: Southern Sudan leader Salva Kiir, אתר ה-BBC,‏ 5 בינואר 2011 (באנגלית)
• סאלווה קיר מאיארדיט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)