סוציולוגיה של המדע

סוציולוגיה של המדע עוסקת במנגנונים חברתיים ופוליטיים מאחורי הבניית ידע מדעי. החוקרים בתחום מתבוננים על הקהילה המדעית כחברת בני האדם ועל התוצר המדעי כתוצר של אינטראקציה בין בני האדם. התחום נוסד במאה ה־20 מתוך תחום הסוציולוגיה של השגיאה^{[דרוש מקור]}. על פי תפיסה זו, יש להסביר כיצד אירעו שגיאות מדעיות (כמו למשל תאוריית הפלוגיסטון), מתוך הנחה ששגיאות אירעו בגלל שיקולים חברתיים חוץ־מדעיים, בעוד מדע תקין ונכון אין צורך להסביר.

הסוציולוגיה של המדע לא מתמקדת רק בשגיאות, אלא גם בהתפתחויות "תקינות" של המדע. פעילות מדעית מלאה באינטראקציות חברתיות החל מעבודת המעבדה, ביצוע ניסוים, ותהליכי שיפוט בכתבי עת מדעים. למעשה הסוציולוגיה של המדע מערערת על ההבחנה בין "שגיאה מדעית" לבין "מדע תקין" או "אמיתי". האמת המדעית אינה עומדת מעל לכל חשד אלא תמיד ניתנת לערעור. התחום כולל השפעות מתורות סוציולוגיות שונות, כולל ביקורת מרקסיסטית, ביקורת פמיניסטית, גישות פוסטמודרניסטיות, סטרוקטורליזם, פוסט סטרוקטורליזם וכדומה.

היסטוריה

ראשית הדיסציפלינה

אבי התחום הוא אמיל דורקהיים, אשר בספריו Primitive Classification‏ (1903) ו־The Elementary Forms of the Religious Life‏ (1913) תיאר כיצד חברות פרימיטיביות ממיינות תופעות טבע ומסבירות את העולם בדרך של מיון התופעות לקטגוריות אובייקטיביות (מבחינתן) והקשרים ביניהן (הסבר שהוא סוג של מדע), בכפוף למבנים חברתיים. הטענה המרכזית של דורקהיים הייתה שהסיווג המדעי של תופעות איננו היחיד האפשרי אלא הוא נגזרת של הכללים הנורמטיביים של חברה מסוימת, בעלת אמונות מסוימות, בזמן מסוים, ובפרט השלכה של מבני החברה הן הפנימיים והן אלו המבחינים בינה לבין חברות אחרות (סטרוקטורליזם). עם זאת דורקהיים היה פוזיטיביסט ולא הטיל ספק באמיתות מדעיות שנבחנו בניסויים מודרניים.

תוכנית חזקה ותוכנית חלשה

ניתן לסווג את התפתחות הסוציולוגיה של המדע כתנועה בין שני קטבים של רמת הביקורת:

1. תוכנית חלשה – הבוחנת תהליכי ביקורת הדדית, התקבלות בקהילה המדעית, תהליכים סוציולוגיים במעבדה והתכתבויות בין מדענים אך מותירה מחוץ לתחום מחקרה את התוצר המדעי עצמו. גם אם התוצר המדעי אינו מוטל בספק, למשל קיומו של ריק (ואקום) בדוגמה של Steven Shapin ו־Simon Schaffer, הרי שחשיפת המנגנונים החברתיים הקשורים לתהליך גילוי זה היא בעלת חשיבות וערך.
2. תוכנית חזקה (Strong Programme או "האסכולה של אדינבורו"), המבקרת את כל הפעילות המדעית ובכלל זה גם ישויות ו"עובדות" מדעיות (למשל הקווארק). היא קרובה ברוחה לסוציולוגיה של הידע. העוסקים בה מתארים את העיסוק בה כמהפכה קופרניקאית. לא עוד האמת המדעית במרכז הבלתי מעורער והמנגנון החברתי שהוביל לגילויה כטפל אלא המנגנון החברתי במרכז והתוצרים המדעיים כטפלים וזמניים ביחס אליו. כל ניסוי אמפירי עובר דרך "משקפיים" של מוסכמות חברתיות, עמדות כח, נורמות ואינטרסים ולכן גם ניסוי אמפירי אינו מהווה הליך מדעי נקי. אחד ההוגים הבולטים בזרם זה הוא דייוויד בלור (David Bloor).

הישגים מרכזיים

תאוריית השחקן־רשת

ערך מורחב – תאוריית השחקן-רשת

ברונו לאטור, מהבולטים שבסוציולוגים של המדע

Actor-Network Theory היא שיטה סיסטמטית לחקר מערכות חברתיות, שפותחה על ידי סוציולוגים של המדע ובראשם ברונו לאטור. השיטה ממליצה לאתר את ה"שחקנים" (Actors) השותפים ליצירת מארג המושגים (למשל: מושגי תורת הקוונטים או מושגי האבולוציה). החוקר המתעניין מבצע "פרובלמיזציה" למושג או למבנה, כלומר מוצא פן לכאורה ברור-מאליו והופך אותו לחשוד (למשל: מדוע מצוינים בעלי חיים מסוימים כ"יונקים" דווקא? מדוע לא "בעלי פרווה"? והלא כל היונקים הם בעלי פרווה). צעד מסייע במחקר הוא מציאת המונחים הנרדפים (ה"תרגומים") בהם משתמש כל "שחקן". הנושא שנשאר תמיד בלתי פרובלמטי הוא עצם קיום רשת חברתית בין השחקנים, הטומנת בחובה יחסי מרות, סמכות, אינטרסים וכדומה. ההצגות הכלליות והנגישות ביותר של השיטה נעשו על ידי לאטור ב-1988 בספר "מדע בפעולה" (Science in Action) ובספר "מארגנים את החברתי מחדש: מבוא לתאוריית השחקן רשת" מ-2005 (Reassembling the Social: An Introduction to Actor-Network Theory).

מאפיין מרכזי ושנוי בחלוקת של השיטה הוא אי הפרדה בין שחקנים אנושיים ללא-אנושיים, המכונה "עיקרון הסופר-סימטריה". ברשת משתתפים שחקנים אנושיים, כגון מדענים, וכן שחקנים לא אנושיים כגון מכשירים ואורגניזמים. ישנן שתי הצדקות לעיקרון הסופר סימטריה. הראשונה היא שעיקרון זה עוזר לפתור את בעיית חוסר הסימטריה בתאוריות של הבניה חברתית, כגון אלה של סוציולוגים המשתייכים לתוכנית החזקה, שמהן עולה שהעולם החברתי קובע את תוכנן של תאוריות מדעיות, אך תפקידו של העולם עצמו בקביעת תוכנן של תאוריות מדעיות נפקד מהן. ההצדקה השנייה היא הדחייה של לאטור את המודרניזם, וכפועל יוצא את ההפרדה בין אובייקט לסובייקט שהוא מזהה עם המודרניזם. מבקרי העיקרון טוענים שהעיקרון למעשה מאניש את העולם הפיזי, מייחס רצונות ואינטרסים לחפצים דוממים, ולכן אין בו כל היגיון או תועלת הסברית.

דוגמאות לתרומות מהוגי הפרוגרמה החלשה

• רוברט קינג מרטון דן בסיווגים שונים של תופעות ובהשפעתם על תוצרים סופיים. הוא מדגים שימוש בשפה על מנת לקבוע עובדות. מנתח גלגול שמות של מונחים בתקופות שונות (החמצן למשל לא נקרא חמצן אבל התייחסו אליו גם לפני גילויו כ"איכות ויטאלית" או "אוויר טוב"). בדרך דומה הקדים אותו הביולוג לודוויג פלק, אשר הראה כיצד היחס למחלת העגבת והטיפול בה היה קשור לשם שניתן לה. הוא לא נחשב לסוציולוג של המדע בשעתו אך כיום רבה ההכרה בו כמי שקידם את התחום.
• סטיבן שפין וסימון שפר דנים בשיטה ובתהליך המדעי. הם הציגו בספרם Leviathan and the Air-Pump את היווצרות החברה המלכותית ואת ייסודם של כללי המדע המודרני על בסיס דרכי ההתנהגות של ג'נטלמנים בריטיים (אובייקטיביות, קור רוח, פתיחות לביקורת בקרב בני מעמדם וכדומה).
• הזואולוגית והוגת הדעות, הפמיניסטית, דונה הראווי, הדגימה כיצד פעילות מדעית מונעת מתכונות גבריות וכיצד "מדע נשי" שונה בתהליכים ובתוצרים מ"מדע גברי". היא מגדירה את הפרויקט שלה כשבירת מסגרות תיחום בין תרבות למדע. מתוך מחקריה בזואולוגיה היא מדגימה כיצד התקבעה הדעה בקרב זואולוגים שעל מנת שיהיה סדר בחברת קופים יש צורך בזכר שליט ומפריכה עמדה זו.
• הסוציולוג הצרפתי ברונו לאטור חקר את המעבדה כחברה אנושית. הוא ביצע תצפית והתבונן במדענים כאנתרופולוג. הוא הראה כיצד העשייה המדעית, ככל עשיה אנושית אחרת אינה חפה מהטיות. הוא מוצא בריתות בין מדענים שתפקידן להשתיק מתנגדים. הוא מנתח מנגנוני הענקת סמכות כפרסים אקדמיים, פרסום מאמרים בכתבי עת ומלגות מחקר ("גרנטים") ומבקר את השפעתם על העשייה המדעית ועל האובייקטיביות של התוצרים. בעקבות ביקורתו התעוררה סוגיה ציבורית לגבי מחקרים הקשורים ביעילותן של תרופות הממומנים על ידי יצרניות אותן תרופות. מחקר זה היה הראשון לזרם חדש של מחקרים אנתרופולוגים שנערכו במעבדות מחקר מדעיות, זרם זה מכונה "מחקרי מעבדות" (Laboratories Studies).

ביקורת

מדענים וחוקרים כסטיבן ויינברג מותחים ביקורת קשה על הסוציולוגיה של המדע. הטענה המרכזית היא שההוגים בתחום אינם מבינים דבר וחצי דבר במתודה המדעית, וכיצד לאורך ההיסטוריה של המדע התקבלו או הופרכו מודלים מדעיים.

סטיבן פינקר מותח ביקורת קשה על נטייתה הגורפת של הדיסציפלינה לבטל השפעות ביולוגיות על התנהגות אנושית. הוא מאשים את הוגי הדיסציפלינה שהם נצמדים לדוֹגמה של "הלוח החלק" למרות שעדויות אמפיריות מפריכות גישה זו מכל וכל.

פן אחר של הביקורת הוא שסוציולוגים, שהם מדענים בלתי מיומנים, מבלבלים מושגים מדעיים ויוצרים תוך כך טקסטים חסרי פשר. הפיזיקאי אלן סוקל טוען שהדיסציפלינה כולה היא בגדר רמייה והונאה, והדגים חלק מביקורת זו בפרשת סוקל, בה שם ללעג כתב עת מרכזי בתחום, Social Text, שפרסם מאמרים רבים בסוציולוגיה של המדע. סוקל שלח אליו מאמר פסאודו-מדעי חסר פשר שהשתמש בז'רגון המקובל בסוציולוגיה של המדע. המאמר התקבל, פורסם בכתב העת וזכה בו לשבחים, והפרשה עוררה הדים רבים לאחר חשיפתה כהבל מכוון. חברי "התוכנית החלשה" טענו מנגד כי התקפתו של סוקל היא על ה"תוכנית החזקה" בלבד ואין לראות בה ביקורת על התחום כולו. סוקל ממשיך וטוען שהדיסציפלינה שומטת את הקרקע תחת רגליה-עצמה בכך שהיא מניחה שלא קיים תיאור נכון של המציאות וכל תיאור שהוא הוא רק בגדר פרשנות, אבל בסתירה גמורה לכך ממשיכה וקובעת שתיאור זה או אחר שגוי מעיקרו.

ראו גם

• סוציולוגיה
• סוציולוגיה של הידע
• סוציולוגיה של הידע המדעי
• פילוסופיה של המדע
• היסטוריה של המדע
• קונסטרוקטיביזם חברתי
• פלורליזם אפיסטמולוגי
• תגלית
• מדע, טכנולוגיה וחברה

לקריאה נוספת

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: צמצום הרשימה באנגלית לספרים מרכזיים.

• סטיבן ויינברג, חזון התאוריה הסופית, תל אביב 1998. במיוחד הפרק "נגד הפילוסופיה".
• ברונו לאטור, ‏מעולם לא היינו מודרנים: מסה באנתרופולוגיה סימטרית – מבחר פרקים, תיאוריה וביקורת 26, אביב 2005.

• אפרת נוני וייס, "ההבנייה החברתית של האובייקט המחקרי במעבדת המחקר" חיבור לקבלת תואר דוקטור. אוניברסיטת בר-אילן, 2005.

• Mara Beller, Quantum Dialogue: The Making of a Revolution, University Of Chicago Press, 2001, ISBN 0226041824
• David Bloor, Sociology of Scientific Knowledge, in I. Niiniluoto, et al. (eds.) Handbook of Epistemology (Dordrecht: Kluwer, 2004), pp. 919-962
• Durkheim, The Elementary Forms of the Religious Life, (1912, English translation by Joseph Swain: 1915) The Free Press, 1965. ISBN 0-02-908010-X, new translation by Karen E. Fields 1995, ISBN 0029079373
• Fleck Ludwik, Genesis and Development of a Scientific Fact, The University of Chicago Press, (1981 translation of 1935 German original) ISBN 0226253252
• Bruno Latour, Laboratory Life, Beverly Hills, 1979 ISBN 0803909934
• Bruno Latour, Science in Action: How to Follow Scientists and Engineers through Society, Harvard University Press, 1988 ISBN 0674792912
• Merton, Robert K, The Sociology of Science: Theoretical and Empirical Investigations ,University Of Chicago Press, 1979, ISBN 0226520927
• Mulkay, Michael J. (Ed.) Sociology of Science: A Sociological Pilgrimage, Indiana University Press, 1991, ISBN 0335094090
• Steven Shapin and Simon Schaffer, Leviathan and the Air-Pump ISBN 0691083932
• A Cyborg Manifesto: Science, Technology, and Socialist-Feminism in the Late Twentieth Century by Donna Haraway

קישורים חיצוניים

• אמיר טייכר, התוכנית החזקה בסוציולוגיה של המדע, סיינטיפיק אמריקן ישראל, 12 בספטמבר 2019.
• סוציולוגיה של המדע והידע – אוננות אינטלקטואלית, באתר אוננות אינטלקטואלית, ‏1 באוגוסט 2009.
• החברה ללימודי סוציולוגיה של המדע (4S) (באנגלית)
• אתר הבית של דייוויד בלור (באנגלית)
• האתר של אלן סוקל, כולל המאמר המקורי (באנגלית)
• מיזם ויקי של החברה לסוציולוגיה של המדע (באנגלית)